בשבע 506: הולכת בגדולות

ספרה של ד"ר חנה קטן משלב בין מידע רפואי לסיפורים אנושיים, ומאפשר הצצה לחייה של אישיות מיוחדת: אשת משפחה וקרייריסטית

אסתי רמתי , כ"ח באב תשע"ב

נדמה לי שאת ד"ר חנה קטן אין צורך להציג בפני קוראי 'בשבע'; היא מפרסמת בקביעות טור במוסף 'אתנחתא', ובכלל, מדובר באישיות מוכרת במגזר. רופאת נשים בכירה, אשת רב ואם למשפחה ברוכת ילדים ונכדים בלי עין הרע, שבנוסף על כל פעילויותיה הרגילות הספיקה להוציא לאור גם ספר חדש.

כפי שנכתב בהקדמה שלו, הספר נחלק לשלושה אפיקים עיקריים: מעין מדריך רפואי כללי לנושאים הקשורים לרפואת נשים; הצצה אל החומר האנושי המגיע לקליניקה; והצצה נוספת אל חייה הפרטיים ומחממי הלב, יש לומר, של ד"ר קטן עצמה.

למרות שחלקים של הספר היו מוכרים לי מכתיבתה העיתונאית של ד"ר קטן, עורכת הספר השכילה ליצור מהם ספר מסע אמיתי ומרתק – מסע בעקבות התהליכים החלים בגופה ונפשה של האישה במהלך חייה. אנו עוקבים אחריה-אחרינו בדריכות, החל מתקופת השידוכים, עבור לנישואין, המשך בהריונות ולידות וכלה בגיל המעבר ותקופת הסבתאות והזקנה. איורי העץ בשלבי הצמיחה השונים, המופיעים בתחילת כל שער, מדגימים לנו בחן את המסר הכללי - כולנו חלק ממעגל החיים.  

מהבחינה הרפואית, ד"ר קטן סוקרת את מהלך החיים התקין, אך גם מיידעת אותנו בבעיות שונות ומשונות: תסמונות נדירות, אי-פריון והפלות. היא נוגעת בנושאים, הרגישים לעיתים, בקצרה ובלשון ברורה ונקייה. סביר להניח שעל רוב הנושאים המדוברים קיימים ספרי הדרכה שלמים, אך יופיו של הספר הוא דווקא במבט הכללי, המאפשר לקוראת למצוא בו את עצמה, ואם יש צורך - לחפש הרחבה במקורות אחרים. העובדה שד"ר קטן חולקת עימנו גם חוויות מחייה הפרטיים מוסיפה עניין ונופך אישי למידע הרפואי היבש, והסיפורים מהקליניקה - חלקם משמחים וחלקם קורעי לב - מלמדים לא מעט.

אחת הנקודות המעניינות בספר היא נקודת ההשקה בין הרופאה לאישה הדתית. מסתבר שחייה של גינקולוגית שומרת מצוות מלאים בהתלבטויות מוסריות, ערכיות ורגשיות. מה תעשה רופאה האמונה על הסודיות הרפואית, אך גם על הלכות לשון הרע, כשהורים מבקשים להסתיר מחלה קריטית מפני המשודך? איך מתמודדים עם פסיקות של רבנים שאינם מודעים למשמעויות הרות הגורל של פסקיהם? ד"ר קטן משמשת למעשה לא רק כרופאה, אלא גם כפסיכולוגית, עובדת סוציאלית ויועצת זוגיות, והיא חושפת בספרה גם נושאים כאובים במיוחד שבדרך כלל לא זוכים לאיזכור פומבי במקומותינו, כגון אנורקסיה או הטרדות בתוך המשפחה. אולי זאת ההזדמנות להוציא אותם אל האור.

'חיי אישה' מקיף עוד נושאים רבים וחשובים שלא נספיק להתייחס אליהם כאן, אך בלי כמה מילים על משפחתה הפרטית של הד"ר אי אפשר. בניגוד לנחרצותה בעניינים רפואיים כגון אפידורל (תמיכה גורפת) או לידה ביתית (התנגדות כנ"ל), דווקא בנושא האימהות אל מול הקריירה, ד"ר קטן הרבה יותר מהוססת. לא אחת עולות מבין דפי הספר חרטות וצער על החמצתה את שנות הילדות של ילדיה, כאשר בעלה והמטפלת המסורה דאגו לבית, בעוד היא רצה לתורנות תובענית נוספת. ובכל זאת, עושה רושם שלמרות הקריירה המפוארת שהיא פיתחה, הבית והמשפחה עמדו ועדיין עומדים אצלה במקום הראשון. כך היא כותבת במפורש, והדבר ניכר מהקשרים המשפחתיים הענפים והחמים בין בני הבית. אהבתי את התיאור המלבב של אבא המרדים את ילדיו תוך שכיבה משותפת על השטיח (כל יום ילד אחר זוכה להניח עליו את הראש) ואת העיתון המשפחתי שד"ר קטן כותבת לצאצאיה אחת לחודש. ייתכן שד"ר קטן שילמה מחיר, אך השליחות הציבורית שהיא ממלאת כמחברת בין עולמות, ושאותה היא תימצתה כה יפה בספרה, בהחלט מצדיקה את בחירתה.

'חיי אישה – מבט אישי ורפואי', ד"ר חנה קטן, ספריית בית אל,