בשבע 506: יין ישן בקנקן חדש

ביקב 'כינור דוד' מספקים תעסוקה ומסגרת מטפחת ומסייעים לשיקומם של בני נוער שנפלטו ממסגרות חינוכיות.

רבקי גולדפינגר , כ"ח באב תשע"ב

ביקב הבוטיק של האחים דוד וצבי אדרעי מייצרים יין משובח, אבל המטרה החשובה יותר היא הענקת סביבה תומכת לבני נוער שנפלטו ממסגרות חינוכיות וחוזרים אל המסלול דרך העבודה ביקב * ביחד עם משימות שיגרתיות של תמיכה במשפחות במצוקה כלכלית, ביולדות ובחולים, עמותת החסד 'חסדי אבות' בניהולם של האחים אדרעי מטפלת באהבה ובלב פתוח במצוקותיהם האישיות והרוחניות של בני הנוער

"במבט חיצוני, 'כינור דוד' הוא אולי יקב כמו כל היקבים", פותח הרב דוד אדרעי, מנהל היקב, את דבריו, "כל מטרתו היא לכאורה להפיק יין איכותי ומקצועי ביותר. אבל אני חייב להדגיש שמלכתחילה לא שאפתי להקים סתם יקב - כאלה יש בארץ בלי סוף. דרך היקב רציתי להגשים אידיאל הרבה יותר גבוה. סיפורו של רוני (שם בדוי) הוא דוגמה לכך", אומר הרב אדרעי ומתאר כיצד כשמלאו לרוני 16 שנים הוא הודיע למשפחתו כי החליט להוריד את הכיפה. להוריו, תושבי קריית ארבע, הסביר כי הוא מתחיל בדרך חיים חדשה. לישיבה התיכונית בה למד הפסיק להגיע. הרבנים והצוות החינוכי הרימו ידיים. ההורים חסרי האונים שוחחו עמו והתחננו שישקול שוב את מעשיו, אולם ללא הועיל. רוני התחבר לקבוצת נערים ונערות שנפלטו אף הם ממסגרות שונות, ובילה יחד עימם לילות ארוכים של שוטטות חסרת מעש ברחובות. את הרב דוד אדרעי (38) פגש רוני באקראי, באחד הלילות בקריה. הרב התעניין בשלומו, ולאחר שיחה אישית הציע לו להצטרף אליו לעבודה ביקב הבוטיק אותו הוא מנהל. "איך שפגשתי את רוני", משחזר הרב אדרעי, "הבנתי שהמצב מאוד מסובך והוא חייב דחוף להצטרף לעבודה אצלנו ביקב. הוא ניתק כל קשר עם המשפחה שלו והיה ממש אומלל. הוא הגיע למצב של ייאוש מעצמו. הצעתי לו לעבוד ביקב בצורה מסודרת, והוא לשמחתי הסכים".
בעבודה ביקב יש מספר מטרות חינוכיות וערכיות. קודם כל, הנערים רוכשים מקצוע בתחום ייצור היין וזוכים להכרה בעבודה גם באמצעות השכר אותו הם מקבלים. הנערים מתחנכים במסגרת העבודה כאן לערכי עבודה חקלאית, לאחריות ודבקות במטרה. אבל מעל לכל, אנחנו ביקב פותחים את הלב למען הנערים הללו ובעזרת השם רואים מדי יום ישועות

מאחר ורוני לא שמר מצוות, הוא לא הורשה לעבוד בקו ייצור היין, אלא בעבודה משרדית במקום. "לקחתי אותו כאתגר. הוא היה צמוד אלי", מספר אדרעי. "הוא אירגן הזמנות, ערך קניות ונסע איתי לסידורים. הקדשתי לו המון תשומת לב. בנסיעות הארוכות שלנו שוחחנו שיחות עומק פתוחות על מהות החיים. הוא הצהיר בפניי שהוא לא מאמין בהשם. הוא שאל שאלות קשות ונוקבות על אמונה והשגחה פרטית, ואני עניתי לו בסבלנות ועם המון אהבה". אט אט שב וביסס רוני את אמונתו, התחבר מחדש למשפחתו האוהבת ושב לקיים אורח חיים דתי. "מבחינתי זה ממש פלא. רוני היה במצב שכולם כבר התייאשו ממנו לגמרי. המשפחה, החברים והמורים התייחסו אליו כאל מקרה אבוד, וברוך השם, לאחר תקופה של עבודה ביקב הוא השתקם ובנה את עצמו. זה לא ייאמן. לא מזמן הוא סיים לימודים בישיבת הסדר. אין מילים לתאר את מה שאני מרגיש בכל פעם שאני פוגש אותו", אומר הרב אדרעי בהתרגשות. "לראות אותו כיום זו תחושה עילאית של אושר".

רוני אינו הנער היחיד שהעבודה ביקב השיבה אותו למסלול חיים תקין. הרב דוד אדרעי, מנהל היקב, עומד מזה עשור בראש פרויקט הנוער, הפועל למען בני נוער בין הגילאים 18-13 אשר נפלטו ממסגרות חינוך. אדרעי מתאר בסיפוק הצלחות חינוכיות רבות נוספות. "נערים שמתקשים לשרוד את המסגרת הלימודית או הדתית משתלבים אצלנו בעבודת היקב בכל תהליך ייצור היין, החל משלב נטיעת הגפנים ועד לשלב הסופי של הפקת היין". במסגרת עבודתם מקבלים הנערים שכר הולם, רוכשים מקצוע בתחום הייננות, והחשוב ביותר - שוהים במסגרת תומכת ומקדמת. "בעבודה ביקב יש מספר מטרות חינוכיות וערכיות. קודם כל, הנערים רוכשים מקצוע בתחום ייצור היין וזוכים להכרה בעבודה גם באמצעות השכר אותו הם מקבלים. הנערים מתחנכים במסגרת העבודה כאן לערכי עבודה חקלאית, לאחריות ודבקות במטרה. אבל מעל לכל, אנחנו ביקב פותחים את הלב למען הנערים הללו ובעזרת השם רואים מדי יום ישועות".

 

מפעלים של חסד

הרב דוד אדרעי נולד וגדל באשדוד למשפחה דתית-לאומית. כשבגר הקדיש שנה ללימודי אמונה במכון מאיר. "הרגשתי שאני חייב את זה לעצמי כי זה הבסיס להכל", הוא מסביר. בהמשך למד, כשאר אחיו, בישיבת ההסדר 'ניר' בקריית ארבע והשלים את לימודי ההסמכה לרבנות. עוד בימיו כתלמיד בישיבה הקדיש מזמנו לסיוע לקהילה. "במשך היום למדתי, ובערבים השתדלתי לעשות מה שאפשר כדי לעזור. החיבור לראש הישיבה הרב דב ליאור היה חזק, והוא זה שדחף אותי לעשייה למען הכלל", אומר אדרעי. בתחילה עמל על הוצאת עיתון לתלמידי הישיבה המגויסים, ובהמשך החל דואג לחלוקת מזון שבועית לאברכי הישיבה. לאחר רציחתם של בני הזוג אפי וירון אונגר הי"ד הקים גמ"ח על שמם להשאלת לולים, עריסות ועגלות.

אט אט תפסה עשיית החסד מקום מרכזי יותר ויותר ביומו של אדרעי, עד שבעצה אחת עם אחיו צבי הקימו במשותף לפני כ-16 שנה את עמותת 'חסדי אבות' - אירגון מרכזי לצדקה וחסד בקריית ארבע-חברון. נשיא העמותה הוא הרב דב ליאור, רבה של קריית ארבע. "מיד עם הקמת העמותה קרה משהו מדהים. פנו אלינו משפחות ואנשים וביקשו מאיתנו עזרה בלי להתבייש. הם הרגישו שיש להם כתובת לכל בעיה".

האחים אדרעי הציבו לעצמם מטרה לנסות ולתמוך כלכלית בתושבי הקהילה אשר אינם מצליחים לנהל משק בית יציב. הימים היו ימי טרום עמותת 'פעמונים', אולם כבר אז עיקר פעילותה של העמותה החדשה היה לתמוך ולהוביל להבראה כלכלית את משפחות העולים, האברכים ותושבי קריית ארבע והר חברון שנקלעו למצבי מצוקה ועוני. "זו הגישה של הרב ליאור. בהתייעצות איתו חרתנו על דגלנו לסייע למשפחות שנקלעו למצוקה לעבור את המשבר, לקום ולעמוד על הרגליים. המשפחות זוכות לייעוץ והכוונה מאנשי המקצוע שלנו, אבל התמיכה הכלכלית היא לפרק זמן מוגבל, וזאת כדי להפוך את האנשים מנתמכים לבני אדם עצמאיים שמסוגלים לדאוג לפרנסתם בכוחות עצמם".

בין פעילי העמותה, מספר אדרעי, ניתן למצוא נותני שירותים - עורכי דין, רואי חשבון, עובדים סוציאליים ועוד אשר עושים את מלאכתם בהתנדבות, או במחיר עלות בלבד. המטרה היא לסייע למשפחות לצאת ממעגל העוני, להחזירן לשוק העבודה ולדאוג שלא יזדקקו לזולת בעתיד. "זו עזרה אמיתית", מציין אדרעי.

עם השנים התרחבה פעילות העמותה. כיום עובדים 'חסדי אבות' בשיתוף פעולה עם מחלקת הרווחה של עיריית קריית ארבע, ובין התחומים הנוספים בהם הם פועלים: חלוקת מזון למשפחות נצרכות, עזרה ליולדות וחולים, פרויקט כלות, הפעלת מועדונית לילדים, ו'קפהנוער', המהווה מתחם פעילות לבני הנעורים. "אנחנו חיים במציאות שהעולם בחוץ מאוד מושך וסוחף את הצעירים", מסביר הרב אדרעי. "הרב ליאור התריע שאסור להשלים עם מציאות שאנחנו הולכים לישון בשקט ובאותו הזמן ישנם נערים מבתים טובים שמסתובבים ברחובות ואיש לא דואג להם. חשבנו שחייבים למצוא דרך להגיע אליהם". האחים אדרעי הכשירו מבנה מיוחד המיועד למועדון 'קפהנוער' - שם מתכנסים בני הנוער וזוכים לפעילויות, משחקי שולחן ופינת קפה. "מטרת המקום היא לתפוס את הנערים, שלא יסתובבו סתם בחוץ אלא שתהיה להם פינה מיוחדת שלהם. גדלתי באשדוד ושם ראיתי איך מתנ"סים ותנועת נוער של ש"ס אספו נערים וממש שלפו אותם מהרחוב. זה השאיר עלי רושם גדול".

 

מציאה במרתף של סבא

בד בבד עם העיסוק ב'חסדי אבות', השתלם הרב דוד אדרעי במשך שנים ארוכות בתחום הייננות, בארץ ובחו"ל. לאחר שרכש ידע מקצועי בתחום, החליט לפני למעלה מעשור להתקדם לשלב המעשה. יחד עם אחיו צבי פתח באזור התעשייה של קריית ארבע יקב בוטיק בשם 'כינור דוד'. היקב פועל על פי מסורת משפחתית בת מאה ועשרים שנה שהחלה עוד במרוקו, ונושא את סמל המשפחה העובר מדור לדור. על סמל המשפחה מתנוסס הכיתוב "אדוננו דוד רועה עמו ישראל" - ראשי תיבות אדרעי, כתר מלכות, והאריה המסמל את שבט יהודה ואת המלוכה.
העולם בחוץ הוא מזויף. האהבה שם היא מזויפת, החברות שם היא מזויפת. מול כל הזיוף הזה אנחנו נדרשים לתת מענה אמיתי. צריך ללטף ולחבק אותם. להביט לילד בעיניים כשהוא מדבר. להרגיש אותו. היחס של ההורים זה כמו אוויר לנשימה עבור הילדים, והורים חייבים להיות מודעים לכך

עוד כילד צעיר שמע אדרעי על החיבור של משפחתו לתעשיית היין. לפני שנתיים נסע לטיול שורשים במרוקו. הוא איתר את הבית בו גדל אביו כילד יחד עם משפחתו. בחשש קל נקש על הדלת וביקש מהמשפחה המוסלמית שהתגוררה בבית להיכנס ולחזות במו עיניו במקום. הוא הבהיר לבני הבית כי כל רצונו הוא להתוודע לכור מחצבתו, ולאחר דין ודברים ניתנה הסכמתם לכך שיערוך ביקור קצר בבית.
הם כיוונו פנס שיאיר לי פנימה ואני נכנסתי למרתף. היתה תחושה כאילו רק לפני כמה רגעים סבא שלי עוד עבד שם. הכל קפא על מקומו. זה היה מדהים ומרגש. אין מילים להביע את ההתרגשות שליוותה אותי שם. כל כלי העבודה של סבא לייצור היין נשארו שם דוממים במשך עשרות שנים, וכאילו רק חיכו שנבוא וניקח אותם

בילדותו סיפר לו אביו באריכות על חיי משפחת אדרעי עתירת הנכסים במרוקו. הסבא דוד, כך נאמר לו, היה ידוע בזכות היין הטעים לחיך שייצר לבדו. "באותם ימים לא היה ניתן להשיג יין כשר באזור, אז סבא שלי הפיק יין בבקבוקים לעצמו וגם למשפחות היהודים באזור. זכרתי מהסיפורים שסבא דוד עסק בייצור היין במרתף שהיה בתוך הבית. כשניסיתי לברר היכן אותו מרתף נמצא, השיבו לי הדיירים בתוקף שלא ידוע להם על כך דבר", מספר אדרעי. "התחלתי להסתובב בבית ולחפש ברצפה איזה פתח או סימן שיוביל אותנו אל אותו מרתף, אבל לא ראיתי כלום. לא היה זכר למרתף". אדרעי המשיך בנחישות בחיפושיו אחר המרתף האבוד, עד שלפתע תפסה את עינו מרצפת שונה מהאחרות. לאחר כמה משיכות ודחיפות, הניסיונות להרימה צלחו, והמרתף המבוקש התגלה במלוא הדרו. תושבי הבית הנסערים ניסו להניאו מלרדת פנימה למרתף החשוך, הם הביעו את חששם משדים ורוחות, אולם לאדרעי הנרגש לא היתה כל כוונה לוותר על ביקור היסטורי במרתף היין של סבו המנוח. "הם כיוונו פנס שיאיר לי פנימה ואני נכנסתי למרתף. היתה תחושה כאילו רק לפני כמה רגעים סבא שלי עוד עבד שם. הכל קפא על מקומו. זה היה מדהים ומרגש. אין מילים להביע את ההתרגשות שליוותה אותי שם. כל כלי העבודה של סבא לייצור היין נשארו שם דוממים במשך עשרות שנים, וכאילו רק חיכו שנבוא וניקח אותם. זה היה בגדר אוצר למשפחה שלי". את כלי העבודה בעלי הערך הסנטימנטלי וההיסטורי העלה הרב אדרעי ארצה. בישראל הם התקבלו על ידי בני המשפחה בדמעות ושמחה עצומה.

"היקב הוא הגשמת חלום", מסביר הרב אדרעי. "למעשה אני ממשיך את המסורת של המשפחה שלי באהבה ליין". מבחינה עסקית, מציין אדרעי, היין מיוצר ב'כינור דוד' באיכות ללא פשרות בעזרת היינן ז'אק אומו מצרפת. בנוסף, האקלים האידיאלי במקום מביא את הפרי למלוא הפוטנציאל הטמון בו. "בהרי חברון, בגובה 985 מטר מעל פני הים, נושבת רוח קרירה שמלטפת את הענבים שלנו, והם גדלים ונהנים מתקופת הבשלה ארוכה. השלג שיורד בחורף כאן בהרי חברון מניב ענבי יין איכותיים, ברמה גבוהה". ואכן, 'כינור דוד' נחשב ברמתו ליקב בוטיק ויינותיו נמכרים במסעדות יוקרה ברחבי הארץ. מדי שנה מייצרים ביקב כ-6,000 בקבוקים.

"היקב לא קם למטרת רווח, אלא למטרות חסד ועזרה לנוער אשר שרוי במצוקה", מדגיש אדרעי. "הוא מאפשר לנוער חלופה איכותית לכל אותה 'הסתובבות' ריקה מתוכן ברחובות. היקב משמש כמפעל לשיקום נוער וסיוע לבני נוער במצבי סיכון. הנערים לומדים את מלאכת הייננות ובמידה ויחפצו, יוכלו בעתיד אפילו לפתוח ולנהל יקב בעצמם, שכן הם שותפים לכל התהליכים מתחילת הנטיעות, הבציר ועד ייצור היין בפועל. מאחורי ההצלחה שלנו כיקב, עומדים נערים חרוצים שעמלים על ייצור היין". הרב אדרעי מוסיף ומציין כי לצד בני נוער הנדרשים לתהליך שיקומי, מתקבלים לעבודה במקום גם נערים ממסגרות רגילות, שעצם עיסוקם ביקב מהווה מניעת הידרדרות עתידית. "אנחנו מקבלים גם בני נוער במהלך חופשות, שהעבודה אצלנו, כך אנחנו מאמינים, תמנע מהם להידרדר ולהתחבר לחברה שלילית. אלה חבר'ה מבולבלים שמסתובבים בלי מטרה, וכאן הם מיישמים גם את 'סור מרע' וגם את 'עשה טוב'".

מהי התובנה המשמעותית ביותר שלמדת מהעבודה הצמודה שלך עם בני הנוער בעשור האחרון?

"אחת הנקודות המרכזיות בדור הזה היא ללא ספק הצורך בתשומת לב ואכפתיות. זה דור שצריך הרבה אהבה. לא כוח, לא תוכחה, אלא אהבה ללא תנאי", מדגיש אדרעי. "הפכנו מאוד מנוכרים, מתועשים. אנחנו רצים כל הזמן במרוץ מטורף, וגם כשאנחנו סוף סוף בבית אנחנו לא לגמרי שם. העבודה נכנסה לתוך הבית, אנחנו מחוברים לפלאפון כל רגע נתון, ולצערי, רוב הזמן אנחנו לא מספיק קשובים לילדים שלנו".

אז מה ניתן לעשות?

הרב אדרעי משיב בנחרצות: "להעניק לילדים את מלוא תשומת הלב. להיות איתם, להיות קשובים אליהם באמת". אדרעי מספר על נער שעבד עימו ביקב והחל מתמרד ונוהג בהפגנתיות מוגזמת. "לא רק שהוא לא הקשיב להורים שלו, אלא הוא עשה בדיוק ההיפך ממה שציפו ממנו. לקחתי אותו לשיחה, ואז נפל לי האסימון. המרידה שלו לא היתה מבוססת על איזו תיאוריה תיאולוגית עמוקה, אלא הוא פשוט זעק והתחנן ליחס כלשהו מהמשפחה שלו. הוא כאילו אמר: אני חי, אני כאן, תתייחסו אלי". אדרעי מסביר שהדור הצעיר צמא צימאון אדיר לעוד ועוד יחס מקבל ואוהב. "העולם בחוץ הוא מזויף. האהבה שם היא מזויפת, החברות שם היא מזויפת. מול כל הזיוף הזה אנחנו נדרשים לתת מענה אמיתי. צריך ללטף ולחבק אותם. להביט לילד בעיניים כשהוא מדבר. להרגיש אותו. החום הזה גורם לילד לא להתנתק מאיתנו. הוא מרגיש רצוי ואהוב. היחס של ההורים זה כמו אוויר לנשימה עבור הילדים, והורים חייבים להיות מודעים לכך".

לאדרעי דוגמאות למכביר לצורך הרב של בני הנעורים בהתייחסות מכילה: "רק הבוקר כשהגעתי ליקב ניגש אלי נער והתחיל לצעוק ולהתלונן בכעס שכל הזמן הוא נאלץ לעשות את 'העבודה השחורה' ביקב. הלכנו הצידה, התיישבנו והוא דיבר ודיבר בלי הפסקה. אני רק הסתכלתי עליו והאזנתי לו. הוא הרגיש שאני איתו, שאני מקשיב לו, ושפך את כל מה שהעיק לו על הלב. אחרי כמה רגעים הוא פשוט נרגע. זה הספיק לו. הרב קוק מדגיש שחשוב מאד להיות קשוב לדור הזה. הנער הזה, למעשה, היה צריך לשמוע את עצמו. אני האזנתי לו וזו היתה עבורו התשובה".

הרב אדרעי מדגיש כי מדובר בדור חכם ובעל שאיפה לעומק. "הדור של היום הרבה יותר מפוכח. הוא מבריק. תשובות שטחיות לא מספקות אותו. הוא מזהה זיופים ומחפש אמת. אולי בדור הקודם ניתן היה לומר לנער 'ככה עושים וזהו', אבל היום תשובה כזו לא תתקבל. הדור הזה חייב להבין את שורש הדברים. בכל פעם שאני קורא את 'מאמר הדור' של הרב קוק אני מבין יותר ויותר את המשמעות העמוקה והמיוחדת של הדור הזה ומודה לקב"ה על הזכות להיות שותף במסע הזה יחד עם הדור הצעיר".

rivki@besheva.co.il