בשבע 506: עניין אישי

דן מראנץ. 42. תושב בית שמש. נשוי לרווית ואב לשמונה. מנהל מכון 'צומת'

עפרה לקס , כ"ח באב תשע"ב

 

התחלה: תש"ל, קינגסטון, קנדה. עיר קיט קטנה בקרבת 'אלף האיים', מקום הולדתו של הרוטב, לפחות לפי האגדות. האב איש עסקים, האם גננת, בכור משניים.

יהדות של קפיטריה: "כל אחד עשה מה שמתאים לו", הקהילה היתה אורתודוקסית אבל גם מאוד ליברלית. "אנשים נסעו לתפילה בשבת ולא התביישו בזה, אבל הישיבה היתה נפרדת".

עיר תיירות: "אנחנו גדלנו בתוך בית הכנסת. זה היה המרכז. שם שיחקנו ולמדנו שלוש-ארבע פעמים בשבוע תורה אחרי בית הספר".

בית הספר: ציבורי-כללי, כשבשלב מסוים עברו לבית ספר שבו חצי יום נלמד בשפה הצרפתית, "כדי לאחד את העם הקנדי". לא נרשמו קשיים אלא עניין וכיף, "הממשל מאוד תמך אז היו גם צ'ופרים".

פוליטיקה עכשיו: החשיפה הראשונה לתחום היתה באמצעות רב בית הכנסת, שהביא כתבים של הרב כהנא. "אהבתי מאוד את דבריו שדיברו על הסיבה להתבוללות, המחסור בזהות יהודית והצורך להילחם למען העם. זה משך אותי לפעילות".

פעילות: במהלך השנים היה חבר בתנועות שונות, בדרגות בכירות, וגם הקים תנועה עצמאית. העשייה כללה הפגנות בעד עליית יהודי ברית המועצות ובעד הציונות, ונגד השמצת ישראל.

השוס: התחפשות לערבי וכניסה להרצאות פנימיות של תא חמאס בקמפוס, "אנשים לא האמינו שהם אומרים שם 'מוות ליהודים'".

הקמפוס: Ontario Western, מדעי המדינה, "איך לקבל תואר בלי להיות בכיתה". פרט לפעילות הפרו-ישראלית הוא נמנה גם על עורכי עיתון הסטודנטים שיצא פעמיים בשבוע, "עם יותר עמודים מ'בשבע'", ועריכת עיתון הסטודנטים היהודים בכל קנדה.

הערת שוליים: המרצים שבדקו את העבודות לא ידעו איך לאכול את האסמכתא בתחתית המאמר, לפיה הריאיון עם נתניהו או אישיויות אחרות נערכו באופן אישי.

שנה רביעית בירושלים: סיום התואר היה באוניברסיטה העברית, בכוונה לא לשוב לגלות. אבל 'אש התורה' הציעו תפקיד של אחראי על התוכניות הפוליטיות בקמפוסים בארצות הברית, תפקיד שמולא במשך שנה.

עלייה בישיבה: ההגעה לישראל, הפעם לתמיד, היתה דווקא ל'עוד יוסף חי'. "הרגשתי שאי אפשר ללמוד מדעי המדינה וכך להיות יהודי טוב. חסרה לי תורה". רק כאן גם למד בעברית, מה שזירז את לימוד השפה.

השפה: התקופה היתה תקופת אוסלו, "כך שהמילים הראשונות שהכרתי היו 'דבק', 'תדביק' ו'לדלל'".

הכנסת אורחים: יש לו חוב גדול ליישוב יצהר: "היו מזמינים אותי לשבתות בלי שאני אדע עברית או הם אנגלית". זכורות בעיקר המריבות על הזכות לכבס עבור העולה החדש, "עד היום זה מרגש אותי".

מאחורי הסירים: בישיבה הוא מילא גם את תפקיד הטבח, מה שהפך מורכב במיוחד לפני החגים. "הכנו אוכל לשלושה ימים עבור 200 איש", כולל הכנת עופות והכנסתם לתנורים אצל 10 משפחות, איסוף והורדה לשכם.

עוד יוסף חי: "למדנו תורה, אבל בעיקר למדנו לחשוב כיהודים". זכור במיוחד השיעור החשוב ביותר ביום, שהתנהל בארוחת הצהריים עם כל הרבנים, ש"דנו בכל מה שקורה היום במדינה ומה עלינו לעשות". המחשבה היא שיש לישיבה השפעה גדולה על המתרחש בישראל, מ'יהודי לא מגרש יהודי' ועד עבודה עברית ועליות להר הבית.

לגוש דן: אחרי שנה וחצי יצאה קבוצה להקים את ישיבת רמת גן בראשות הרב יהושע שפירא. מראנץ, בגלל הבישול לחגים, הצטרף ב'זמן חורף' והגיע ל"בית כנסת מוזנח. למדנו עם רהיטים מפוזרים בבית כנסת והתחלנו 'להאיר את העיר'".

להאיר: הישיבה החלה את דרכה עם 20 תלמידים. כעבור שנה עבר מראנץ, שגם למד תואר שני בניהול, מסטנדר התלמיד לכיסא המנהל. "כנשוי הייתי צריך לחפש פרנסה".

נשוי: לרווית, עורכת דין בתחום הנדל"ן של ציבור חרדי מאוד "ומסתדרת איתם מצוין".

שידוך חלומי: רעייתו של רן שריד חלמה חלום, וכשהתעוררה הבינה שעליה להכיר בין דן ורווית. בני הזוג התווכחו אם אפשר לשדך על סמך חלום. הוויכוח הסתיים עם צלצול הטלפון הפתאומי של רווית. השניים הסכימו שזה סימן משמיים. את הקידושין ערך הרב אריאל.

הפירות: שמונה ילדים, מגיל 15 ועד חצי שנה. הגדולה עולה לי"א במעלה לבונה, השני עולה לט' בכפר חסידים, כמעט כל השאר בתלמוד תורה בבית שמש.

בית שמש: ותק של 14 שנה, כולל תחנה לא קצרה ברמת בית שמש ב', מעוז הרעלות המקומי. "מפגש של ירושלמים עם אמריקאים הוא קטלני. אלה רוצים שיהיה סדר, ואלה עושים מה שבא להם, ויש גם את האוכלוסייה המקומית המקורית. זה מביא לפיצוץ". באופן אישי מראנץ מסתדר עם הציבור החרדי פלוס, "אם זה היה ה'אמיש' בארצות הברית - היה יותר כבוד אליהם".

צבא: "אני האדם היחיד שהרב ברון עזר להוציא מהצבא". עד שהגיע זמן הגיוס, הוא כבר היה מנהל הישיבה ו"הרבנים אמרו לי שעדיף לנהל ישיבה מתפתחת, שבה עושים צבא, להקים מכון הוראה ומדרשה של בנות שירות במקום חילוני, על פני התפקיד הזוטר שהייתי מקבל בצבא".

בלי חרטות: "לא מרגיש פחות ישראלי בגלל זה. העיקר הוא לעשות רצון השם".

הבועה שהתפוצצה: אחרי הישיבה יצא לעבודה בהיי-טק. "למדתי המון. בין השאר, שאני צריך להיות במקום של קודש". הבילויים של החבר'ה, הבדיחות וגם התמונות על המסך לא התאימו. "בחו"ל לפחות לא מדברים ככה ליד נשים".

צומת בצומת: בפרשת הדרכים הזאת קישר קרוב משפחה בין הרב ישראל רוזן ומראנץ. "הוא סיפר שיש שם פרויקטים חדשים, עשייה ולימוד". מאז הוא שם, למעלה מעשור.

לעבוד על השם: "אם מאמינים שהשם יודע הכל אז אי אפשר לתחמן אותו. הוא כתב כללים שהשאירו פתח לרב רוזן לתכנן, על פי הנחיית הרב אויערבך, עגלת נכים שנוסעת בשבת".

נוסעת בשבת: ילדה בת 10 סיפרה שלפני שעגלת הנכים שלה קיבלה את 'תוכנית שבת', הדלקת הנרות ביום שישי סימנה את הפיכתה לסלע. "עכשיו היא קופצת בחבל (כלומר מגלגלת אותו), קופצת גומי (כלומר, כיסא הגלגלים מותח אותו), ויש לה עונג שבת".

מחשב 24/7: "הרב רוזן מתייעץ עם סוללה של רבנים לפני שהוא מפתח משהו. מקלדת של שבת זה נפלא לרופא או לאיש ביטחון. לא הייתי רוצה שילדיי ישתמשו במחשב עוד יום בשבוע. אבל מצד שני, אני לא חושב שהקב"ה ברא את הדתיים להיות בוקים".

בוקים: מאז הגעתו ל'צומת' נמכרו 60 אלף יחידות של ה'חגז', "אם אפשר לטייל בערב החג ולהכין בלילה שניצלים טריים - למה לא". במוצרים האחרים בכל זאת יש כוונה שרק מי שצריך ישתמש "וכל אחד ישאל את רבו אם זה מתאים לו".

הנקודה ההוליוודית: המיקרופון של 'צומת' כובש מקומות בבתי אבות - "החזן בן 80, המתפללים בני 90" - ובבתי מלון, וגם באירועים מרכזיים בבתי כנסת בישראל ובחו"ל. "בבית הכנסת של ברברה סטרייסנד וסטיבן שפילברג, ששם המחיצה היא 'לבוד', השתמשו במיקרופון שלנו בשבועות".

בהשגחת צומת: באוקראינה הולך ונבנה בית חב"ד הגדול בעולם שמתפרש על פני 5,200 מ"ר, ו'צומת' מלווה את בנייתו - ממעליות שבת, מטבח שמכין מנות ללמעלה מאלף איש, דרך המקלחות ועד מערכות האבטחה.

להחיות את ההלכה: "להרבה אנשים ההלכה היא דבר מת, בעיקר לילדים. אבל הלכה וטכנולוגיה זה דבר מאוד חי". המכון פתח לאחרונה מרכז מבקרים שבו לומדים על חשמל, הקשר לאבות המלאכה והטכנולוגיה העכשווית בצורה מוחשית וחיה, "וזה מרתק, כי זה נוגע לשאלות מהבית".

החלום: להקים מוזיאון מדע בסגנון 'מדע-טק' או בלומפילד בירושלים. "לקחנו מעצבי מוזיאונים כדי שהדברים ייעשו ברמה בינלאומית. אנחנו מתכננים להשתמש בכל הטכנולוגיות שבהישג יד ומחפשים תורמים".

אם לא המסלול הזה: מנהל תחום עשייה אחר בציבור הדתי.

 

ובמגרש הביתי:

על הבוקר: קימה מוקדמת מאוד ויציאה בחמש וחצי להליכה פלוס האזנה לשיעורי חסידות של הרב גינזבורג. אחר כך חברותא דרך ה'סקייפ' עם מנכ"ל הקהילה היהודית שבונה באוקראינה, תפילה ופיזור הילדים.

הזקן: מהחתונה. גדל ונהיה למה שהוא היום בעידודה של רווית.

דיסק ברכב: לרוב, זמן הנסיעה הוא הזדמנות להשלמת שיחות טלפון. ובכל זאת, "הלב והמעיין וניגונים חסידיים".

שבת:"שחרור עבד עברי מהטלפון הנייד והמחשב". או במילים אחרות "ילדים, משפחה, תורה, והרבה מנוחה".

עזרה בבית: רווית טוענת שהוא דואג לשלום בית: "אומר שלום בבית, והולך לעיסוקיי". אבל יש נשיאה מתמדת בתיק הקניות, ולפני שבת יש חלוקה בין השניים: אחד מנקה והשני מבשל. לפעמים באמצע השבוע הוא מבצע גיחות למטבח ואז עולים ממנו ניחוחות תאילנדיים, איטלקיים או סיניים. "מבשל בשביל הנפש".

אוכל: "אני אוהב לאכול כל מה שלא אוכל אותי", וזו הסיבה לדיאטה קטלנית שבמסגרתה הוריד כבר כמעט 20 קילו.

עיתים לתורה: מלבד הבקרים יש שלוש פעמים בשבוע חבורת שו"ע וחברותות נוספות, וגם שיעור כללי פעם בשבוע של הרב גיזנבורג, "משעות הערב ועד שעות הבוקר המוקדמות".

מפחיד: "שאשתי תצא לחופש למשך שבועיים ותשאיר אותי עם הילדים כמו שאני עושה לה הרבה פעמים".

דמות מופת: הרב גינזבורג: "יש לו ידע ועשייה בכל תחומי החיים והתורה, אוהב כל יהודי אהבת נפש, לא מפחד מאף אדם ועושה הכל למען הקב"ה".

פנאי: בישולים ש"מרגיעים את הנפש", ו"הלוואי שהיה לי יותר זמן לדבר עם אשתי".

כשתהיה גדול: ההתכווננות היא לעשות את רצון השם: "אני לא יודע אם מה שאני עושה עכשיו זה מה שהוא רוצה ממני. אם לא, שאזכה לעשות רצונו".

ofralax@gmail.com