בשבע 506: מחיר המלחמה

לתקיפת איראן יש גם השלכות כלכליות, ואילו, כפי שהתבטא לאחרונה נגיד בנק ישראל המאופק, יהיו קשות

שלמה פיוטרקובסקי - ערוץ 7 , כ"ח באב תשע"ב

 * מומחים מזהירים מפני זינוק במחירי הנפט, פיחות חד בשקל ופגיעה קשה במשק * אך יש גם מי שמזכיר שלא הכל נמדד בכסף ושמלחמות דווקא מיטיבות לפעמים עם הכלכלה

 נגיד בנק ישראל, פרופ' סטנלי פישר, לא ידוע כאיש מודאג במיוחד. אך מתברר כי אפילו את פישר האפשרות של מלחמה בין ישראל ואיראן מצליחה להדאיג. החלטתו של שר הביטחון אהוד ברק לחדד את המסרים ולהפוך את סוגיית התקיפה באיראן לשאלה קונקרטית יותר מאי פעם, גרמה לפישר לשבור את שתיקתו בנושא. בסוף השבוע שעבר אמר פישר בראיון לערוץ 2 כי "יהיו השלכות קשות לתקיפה באיראן. אנו נערכים למשברים ולהשלכות של מהלך כזה". אך למרות החשש מהשלכות של צעד כזה, פישר נמנע מלהתנגד במפורש באופן פומבי למהלך. זאת על אף שבסביבתו היה מי שטען כי הוא אכן מתנגד למתקפה. פישר ציין בראיון כי "האחריות העיקרית של כל מדינה היא לשמור על ביטחונה. אפשר לתאר מצבים של מלחמה רחבה שיהיה קשה מאוד להתמודד איתם. אנחנו נערכים למשבר גדול ולמצב ביטחוני הרבה פחות טוב".

אך מה שפישר נמנע מלומר במפורש נאמר על ידי כלכלנים אחרים, כאלו שאינם מחויבים לעמוד בסטנדרטים הממלכתיים של מי שמכהן כנגיד בנק ישראל. כלכלני זירת המט"ח ATRADE העריכו השבוע כי תקיפה ישראלית באיראן עלולה להוביל לאסון כלכלי ולפיחות חד. "כלכלנים רבים מעריכים כי תקיפה באיראן עשויה להנחית מכה קשה למשק הישראלי", כותבים ב-ATRADE, "תקיפה לא מתואמת עשויה להוביל לאסון כלכלי שיכלול מיתון כבד ופיחות חד בערכו של השקל". בחברה התייחסו גם לאפשרות שבנק ישראל ייאלץ להתערב במסחר במט"ח במקרה חירום בכדי למתן את פיחות השקל, צעד הפוך לזה שנקט הבנק אך לפני שנתיים-שלוש. כלכלני ATRADE מזכירים כי בעקבות צעדיו של בנק ישראל בתקופת הייסוף המואץ, "לרשותו של הבנק עומדים יותר מ-70 מיליארד דולר ברזרבות המט"ח שלו, איתם הוא יכול להשתמש בעת הצורך על מנת לשמור על יציבות בשער החליפין".

אובמה לא מתנגד למלחמה במזרח התיכון ערב בחירות. ברק ושר ההגנה האמריקני על רקע סוללת כיפת ברזל ליד אשקלון

 משבר נפט עולמי

אולם שער החליפין איננו הדאגה היחידה של ישראל, ולא רק של ישראל, בכל הנוגע לתקיפה באיראן. אחת הסיבות המרכזיות שבגללה מתנגד נשיא ארה"ב ברק אובמה לתקיפה ישראלית באיראן, היא החשש מפני זינוק במחירי הנפט הגולמי ערב הבחירות בארה"ב. קפיצה כזו במחיר, אשר משמעותה זינוק מקביל במחירי מרבית הדלקים שהם למעשה תזקיקי נפט, עלולה להוות משקולת מכבידה על המשק הישראלי בפרט ועל הכלכלה העולמית בכלל, אשר כבר כעת אינם במצב משופר.

פרופ' נוריאל רוביני, הכלכלן היהודי-אמריקני אשר זכה לפרסום לאחר שחזה את משבר האשראי העולמי כבר ב-2004, הזהיר לאחרונה כי לתקיפה באיראן תהיינה השלכות רחבות על כלכלת העולם בעקבות הזינוק במחיר הנפט. רוביני נחשב אמנם בקרב הכלכלנים ל'נביא זעם', אך בהחלט לא ניתן לבטל את טענתו, לפיה "במקרה של תקיפה באיראן, מחירי הנפט יזנקו ב-50 אחוזים לפחות והעולם ייכנס למיתון. כמעט כל המשברים שהתרחשו ב-30 השנים האחרונות היו קשורים לזינוק במחירי הנפט שנבעו מזעזועים במזרח התיכון". כלכלנים אחרים סבורים שהערכתו של רוביני בנוגע למידת הזינוק הצפוי במחירי הנפט היא דווקא שמרנית, וכי הנפט עשוי להגיע במקרה של תקיפה למחירים של 170 דולר לחבית ואף יותר מכך. לשם השוואה, מחיר השיא שנרשם עד היום לחבית נפט היה 147 דולר. מחיר זה נרשם ערב כניסתה של ארה"ב למשבר הסאב-פריים בשנת 2008, ממנו עדיין לא התאוששה.

מן הסתם ישנם קוראים אשר תוהים מדוע הסיכונים הכלכליים בתקיפה איראנית רלוונטיים בכלל, בשעה שההחלטה על תקיפה או על אי תקיפה משמעותה סיכון חיי אדם, ודאי במידה מסוימת. למרות זאת, חשוב לזכור כי עימותים צבאיים מעצם טבעם הם קצרי טווח. מלחמות ישראל כולן נמשכו תקופות זמן קצרות יחסית וגם בעולם הרחב מלחמות אינן נמשכות בדרך כלל תקופות ארוכות מדי. הכלכלה, לעומת זאת, נוטה 'לזכור' למשך תקופת זמן ארוכה הרבה יותר את השלכותיהם של מלחמות ומבצעים צבאיים. אחת מתכונותיה המובהקות ביותר של מלחמה, ובכך העידן המודרני והעת העתיקה אינם שונים באופן מהותי, היא מחירה הגבוה. מלחמות עולות כסף רב לכל הצדדים המעורבים בהן. חלקו מוצא באופן ישיר אך רובו נובע מעלויות עקיפות. לפעמים החלוקה בין הוצאות ישירות ועלויות עקיפות היא חדה וברורה ולעיתים מדובר בשני מרכיבים הכרוכים זה בזה. דוגמה למצב כזה היא עלות גיוס המילואים. חלק ממנה נופל ישירות על כתפי המדינה, בצורת התשלומים למעסיקים ולמילואימניקים, אולם התשלומים הללו אינם מכסים את כל הנזק שנגרם למשק, שחלקו מגולגל פעם נוספת על כתפיה של המדינה בצורת ירידה בגביית המיסים. דוגמה נוספת הם הנזקים האזרחיים. במדינת ישראל קיים ביטוח מדינתי לנזקי מלחמה, 'מס רכוש', כך שמרבית הנזקים האזרחיים מוטלים ישירות על תקציב המדינה. אולם חלק מהנזקים הללו קשים לאומדן, והם מגולגלים בסופו של דבר על המשק כולו ובתוכו גם תקציב המדינה.

במהלך עשרות השנים האחרונות קיימת מחלוקת בין הכלכלנים, האם מלחמה טובה לכלכלת המדינות המעורבות בה. הכלכלנים האופטימיים מביאים כדוגמה את כלכלותיהן של המדינות המרכזיות שהיו מעורבות במלחמת העולם השנייה. אך אותם כלכלנים עצמם מתעלמים ממה שקרה לאותן הכלכלות בעקבות מלחמת העולם הראשונה.

השאלה אמנם לא הוכרעה סופית, אולם לכל ברור כי בטווח הזמן הקצר מלחמה עלולה להכניס מדינות למשבר לא פשוט, משבר שייתכן ועומד בימים אלו גם לפתחה של מדינת ישראל. גידול בחוב, ירידה בדירוג האשראי, פגיעה בתשתיות ומיתון הם רק חלק מהנזקים האפשריים של מלחמה. אך אומה חפצת חיים חייבת לעיתים לקחת סיכונים מעין אלו, כפי שאמר הנשיא האמריקני תיאודור רוזוולט, "מדינה המאבדת את יכולתה לעמוד על שלה תוך לוחמה בפועל, תגלה בסוף כי איבדה את הכל".

 

 

 פרשנות

אבי מויאל

כותרת: קרן פנסיה או ביטוח מנהלים?

האפשרויות העומדות בפני החוסך החדש לגיל פרישה כוללות שני מוצרים מרכזיים: קרנות פנסיה מקיפות חדשות וביטוחי מנהלים.

שני המוצרים מעניקים לחוסך קצבה חודשית בגיל פרישה, ביטוח למקרה אובדן כושר עבודה וביטוח למקרה מוות, חלילה. אך למרות הדמיון, ישנם הבדלים מהותיים בין שני המוצרים.

הראשון הוא שקרנות הפנסיה מקבלות אג"ח מיועדות בסכום של 30 אחוזים מנכסיהן, אשר למעשה מבטיחות תשואה ריאלית בשיעור 4.86 אחוזים בשנה, תשואה גבוהה מתשואת השוק. דמי הניהול המקסימליים בקרנות הפנסיה (0.5% מהצבירה ו-6% מההפקדות השוטפות) נמוכים משמעותית מאלו הממוצעים בביטוחי המנהלים (1.2% מהצבירה ו-5% מההפקדות השוטפות). בנוסף לכך, עובדים רבים בקרנות הפנסיה נהנים מהנחות משמעותיות גם על דמי הניהול הנמוכים מראש. הפער לטובת קרן הפנסיה, הנובע מדמי הניהול מהצבירה (אשר למעשה מפחית את התשואה) ומקבלת האג"ח המיועדות, מוביל לכך שפנסיה מקיפה תעניק קצבה גבוהה בעד 40 אחוזים יותר מזו של ביטוח המנהלים החדש, פער משמעותי ביותר.   

מנגד, קרן הפנסיה החדשה מתנהלת כקופה הדדית. המשמעות היא שהכספים בקרן הפנסיה מושפעים מהתנהגותם של כלל העמיתים בקרן, וכאשר תוחלת החיים עולה עלולה גם הקצבה שמשלמת הקרן להיפגע. בביטוח המנהלים, לעומת זאת, היה מקובל עד היום כי מקדם הקצבה, כלומר המספר שבו מחלקים את הסכום הנצבר לכל חוסך בגיל פרישה, נקבע מראש בהסכם עם החוסך. בכך למעשה קיבל החוסך הגנה מפני התארכות תוחלת החיים, כך שהסכום שיקבל איננו תלוי בה. אך חשוב לזכור כי בתמורה לאותו מקדם מובטח משלם העמית מראש בכך שהקצבה שלו תהיה כאמור נמוכה יותר מזאת שיקבל בקרן הפנסיה, באם לא יהיה שינוי בתוחלת החיים.

לאחרונה החליט משרד האוצר שלא לאפשר יותר מכירת ביטוחי מנהלים כאלו החל מתחילת השנה הבאה, ואף הגביל את כמות מכירתם. מי שסבור כי ההגנה בפני התארכות תוחלת החיים שווה את הפרמיה הגבוהה שמשלם החוסך בביטוח המנהלים המובילה לקצבה נמוכה יותר, יכול לשקול רכישת ביטוח מנהלים ולהתחיל לחסוך במסגרתו. לעומת זאת, מי שלאחר חשיבה מעדיף את קרן הפנסיה בגלל היתרונות שצוינו, אינו נדרש לעשות כל צעד בעקבות ההוראות החדשות.

הכותב הוא מומחה לנושאי ביטוח פנסיוני ב'מיטב גמל ופנסיה'