בשבע 506: טחנות הצדק מייצרות עוול

שופטת ירושלמית פסקה פיצויים למאבטח במועדון שנאלץ להתמודד עם כתב אישום חסר יסוד. מי יפצה את שלושת חבריו שהורשעו באותה פרשה?

יאיר שפירא , כ"ח באב תשע"ב

 *ארגון זכויות האדם ביש"ע דואג שמפגינים בכל הארץ יזכו ליחס דומה לזה שמקבלים בתל אביב, ועוקב אחר מדיניות החקיקה של משרד המשפטים * שופטי העליון שהחמירו בעונשו של צבי סטרוק התעלמו מהפקפוק של השופט המחוזי בפסק הדין המרשיע של עצמו

 שופטת בית משפט השלום בירושלים, תמר בר-אשר צבן, גבתה את מלוא המחיר על התנהלות רשלנית של מחלקת התביעות במשטרת מחוז ירושלים. תשעים וחמישה אלף שקלים פיצוי ועוד עשרים אלף שקלים הוצאות משפט תשלם משטרת ישראל לצעיר שהתענה תחת ידה שלוש שנים בשל כתב אישום מיותר שהגישה נגדו.

האירוע התרחש לפני כשבע שנים בליל שבת במועדון האומן 17 בירושלים, זמן ומקום מועדים לפורענות. קבוצה של נערים התגודדה בכניסה למועדון. אחד מהם ניסה להתגנב, טיפס על החומה ונחת ברחבת הריקודים. מאבטחים תפסו אותו וגררו אותו החוצה. שם המתינו להם חבריו, שהחלו תוקפים אותם. המאבטחים החזירו מלחמה, ואחד הנערים פונה להדסה עם חבלות קלות. המשטרה הוזעקה, ובהתאם למקובל במשטרת ישראל עצרה את המאבטחים שהגנו על המקום, כשאחד מהנערים הפולשים מצביע ומורה להם מי היו המאבטחים המעורבים בתקרית.

הנערים נפטרו בלא כלום. המאבטחים הועמדו לדין. שניים הורשעו בסעיפי אישום מינוריים, אחד יצא ללא הרשעה, ובמקרה של הרביעי נאלצה התביעה המשטרתית לחזור בה מכתב האישום במהלך המשפט. בתשובה לתביעה אזרחית שהגיש נגדה המאבטח הרביעי, הסבירה התביעה המשטרתית כי היא החליטה להפסיק את ההליכים נגדו בשל "שקילת שיקולי יעילות בהקצאת משאבי התביעה תוך קביעת סדרי עדיפויות ביחס לתיקים אחרים, חיסכון בזמן שיפוטי וחלקו המצומצם יחסית של התובע באירוע". השופטת בר-אשר צבן קבעה כי אין צורך בניסוחים כה מרשימים כדי להסביר את החזרה מכתב האישום. החלטת התביעה המשטרתית, על פי השופטת, נבעה מכך שלא היו ראיות לבסס את כתב האישום נגד הצעיר, וזאת מכיוון שמחומר החקירה עצמו עולה שהמאבטח הרביעי כלל לא נכח במקום בעת התגרה. השופטת, שבחנה את הראיות בתיק החקירה המשטרתי, קבעה באופן כללי יותר כי תמונת המציאות העולה מכתב האישום רחוקה מאוד מהתמונה שעולה מחומר החקירה. "התמונה העולה מחומר החקירה היא כי לאחר שמספר צעירים ניסו להתגנב אל המועדון שלא דרך הכניסה, ביקשו המאבטחים להוציאם, אולם אלו התפרעו ותקפו את המאבטחים, דבר שגרם לפרוץ תגרה", כתבה השופטת. "מנגד, כתב האישום הציג את הדברים כאילו הצעירים הגיעו למועדון וניסו להיכנס אולם המאבטחים בתגובה תקפו אותם. דבר זה, נקבע, הינו בגדר הצגת תמונה מוטעית ומטעה של האירועים, המתעלמת באופן מוחלט ממכלול הראיות שעמדו בפני התביעה". השופטת מנתה את כשלי התביעה המשטרתית בתיק, כאלו המוכרים לנו גם מתיקים רבים נוספים. זלזול בכנותו של הנאשם - צעיר חסר עבר פלילי שהכחיש את מעורבותו מכל וכל; חוסר מאמץ מינימלי לאיתור עדים לאירוע, למרות ששמות של אחדים מהם היו ידועים למשטרה; והתעלמות מסתירות בעדויותיהם של הנערים. התביעה, קבעה השופטת, נטלה את תלונתו של הנער הפולש, וללא התייחסות לחומר הראיות הפכה אותה לכתב אישום.

הרשלנות של התביעה המשטרתית חסמה למספר שנים את דרכו של האיש, שהיה אז בשלהי לימודי המשפטים שלו, מלקבל רישיון לעריכת דין. הוא נאלץ למצוא לעצמו מקצוע זמני אחר, בעוד חרב הרשעה מתהפכת מעליו. לפחות סופו היה טוב. כתב האישום נגדו בוטל, הוא הצליח לקבל רישיון לעריכת דין, ועכשיו קיבל גם פיצוי על העוול שנגרם לו. אך פסק דינה של השופטת בר-אשר צבן מעורר מחשבה על גורל שלושת המאבטחים האחרים. הם, על פי ממצאי השופטת, הפכו מקורבנות מותקפים לעבריינים מתקיפים. גם נגדם הציגה התביעה "תמונה מוטעית ומטעה של האירועים", אך בגורלם עלה שופט שהסתפק בתמונה זו תחת קריאה יסודית של חומר החקירה.

היחס המשטרתי העדין יורחב לכל הארץ? מפגיני המחאה בתל אביב

כדין תל אביב

בשורה טובה ומשמחת: משטרת ישראל השוותה לאחרונה את זכויות האזרח של תושבי ישראל לאלו של תושבי תל אביב.

מייל פנימי של משטרת ישראל שהגיע לידיה של אורית סטרוק, ראש ארגון זכויות האדם ביש"ע, הורה שלא כל תובע משטרתי רשאי להחליט בגורלו של מפגין תל אביבי. "בעקבות אירועי המחאה האחרונים במרכז הארץ, מעתה הגשת כתבי אישום ובקשות מעצר בתיקי הפרות סדר - רק לאחר קבלת אישור מראש חטיבת התביעות", נאמר במייל הקצר.

סטרוק זכרה היטב כי בנוגע למחאות של הימין, כל מחלקת תביעות מקומית עושה כטוב בעיניה. אשר על כן פנתה למפכ"ל כדי לברר האם הזהירות המופלגת שנוהגת המשטרה ביחסה למפגיני המחאה בתל אביב תקפה גם במחאות אחרות בפריפריה. המפכ"ל הזדרז לענות והבטיח שוויון. לנו לא נותר אלא לעקוב אחר יישום ההבטחה.

 

: לא אוהבים את חוק דרומי

זה לא מכבר פרסם משרד המשפטים תזכיר לתיקון חוק העונשים, אשר במסגרתו תחול רפורמה בעבירות ההמתה השונות. שלוש קטגוריות מופיעות היום בדין הישראלי: גרימת מוות ברשלנות, הריגה ורצח. משרד המשפטים מבקש לפרוט אותן לשש קטגוריות. עבירת הרצח, למשל, תחולק לשתי קטגוריות נפרדות: רצח סתם ורצח בנסיבות מחמירות, שרק האחרונה שבהן תחייב מאסר עולם כרף ענישה מינימלי.
השופט המחוזי אמנון כהן בחר להתעלם ממחדלי החקירה, כמו גם מסתירות בעדויות המתלונן ועדים נוספים. הוא הרשיע את צבי סטרוק, אך גזר עליו עונש קל מאוד ביחס למעשים שייחס לו - שמונה עשר חודשי מאסר, עונש שלא יכול אלא לבטא את פקפוקו של השופט כהן בהכרעת הדין שלו עצמו

ארגון זכויות האדם ביש"ע ביקש מעו"ד נדב העצני לבחון את ההצעה שפרסם משרד המשפטים, וזה גילה שם דבר מעניין. אחת העבירות במדרג החדש המוצע היא "המתה באחריות מופחתת". היא יוחדה לעבירות בהן למרות שההורג התכוון להרוג או היה אדיש למותו הצפוי של הקורבן, הרי קיימות נסיבות מקלות שבעטיין לא יואשם ברצח. אחד המקרים בהם אפשר יהיה להקל עם הממית ולהעמיד אותו לדין בעבירה של 'המתה באחריות מופחתת', הוא כאשר הנאשם חרג מעט מההגנה הניתנת בחוק למי שהמית אדם בשל הגנה עצמית. אם למשל היום ניתן להאשים ברצח אדם שירה בתוקף לאחר שנראה כי הלה החל כבר לסגת מהמקום, הרי שייתכן כי לאחר חקיקת החוק החדש אדם כזה יואשם ב'המתה באחריות מופחתת'. אך אם במשרד המשפטים זכרו להכניס לסעיף המקל בהצעת החוק את הסטייה הקלה מהגנה עצמית, הרי שסטייה קלה מההגנה הנתונה לזה שהרג 'בהגנה על בית מגורים, בית עסק או משק חקלאי מגודר' נשכחה.

'ההגנה על בית מגורים' ידועה יותר כ'חוק דרומי'. נזכיר כי בחורף תשס"ח ירה החוואי שי דרומי בארבעה פורצים בדווים שניסו לחדור למשק שלו באישון לילה. הוא הרג אחד מהם ופצע אחר. הפרקליטות מיהרה להעמיד אותו לדין על הריגה. גורלו של דרומי הרתיח רבים, והסערה הציבורית שפרצה הביאה בעקבותיה הצעות חוק המתירות לאזרחי ישראל להתגונן בכל האמצעים מפני מי שמנסה לפרוץ אל בתיהם. אנשי ציבור ערבים התנגדו לחקיקה, ואליהם הצטרף משרד המשפטים שיצא נגד חוק דרומי, אך זה חוקק לבסוף. "לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי כדי להדוף מי שמתפרץ או נכנס לבית המגורים, בית העסק או המשק החקלאי המגודר, שלו או של זולתו, בכוונה לבצע עבירה, או מי שמנסה להתפרץ או להיכנס כאמור", קובע החוק. אך גם מסייג, בדומה למקרה של הגנה עצמית, כי ההגנה בחוק לא תחול אם "המעשה היה לא סביר בעליל, בנסיבות העניין, לשם הדיפת המתפרץ או הנכנס". מה יהיה על מי שחרג במעט מההגנה שניתנת בחוק דרומי? ככל הנראה משרד המשפטים לא שש להקל עם מי שפעל ברוח החוק שהוא כה התנגד לחקיקתו.

 

 לעזור לה לעזור לנו

כפי שאפשר להיווכח, הצד השווה בין ההוראות החדשות של משטרת ישראל לטיפול במפגינים ובין הערנות להליכי החקיקה של משרד המשפטים הוא פעילותה הנמרצת של אורית סטרוק. זהו גם הצד השווה לעוד מאות פעולות נושאות פרי שנעשו בשנים האחרונות כדי להבטיח את זכויותיהם וחירויותיהם של פעילי ימין ותושבי יו"ש. סטרוק פעלה במשך שנים במסגרת ועד היישוב היהודי בחברון, ובשנים האחרונות במסגרת ארגון זכויות האדם ביש"ע שהיא עומדת בראשו. השבוע דחו שלושה שופטי בית המשפט העליון, אורי שוהם, סאלים ג'ובראן ויורם דנציגר, את ערעורו של בנה, צבי סטרוק, על הרשעתו בחטיפה והתעללות בנער ערבי. שלושת השופטים אף החמירו את עונשו של סטרוק, הוסיפו לו שנת מאסר בפועל, והעמידו את מאסרו הצפוי על שלושים חודש.

סטרוק הורשע לפני כשנה וחצי על ידי שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, אמנון כהן, למרות סתירות רבות בעדויות הנער הפלשתיני וחברו, ולמרות מחדלי חקירה מהותיים של המשטרה. ככל הנראה הכיר הנער את סטרוק לאחר שהאחרון הניס אותו מאדמה חקלאית בבעלותו סמוך למאחז 'אש קודש' שליד שילה. כמה שבועות מאוחר יותר נאסף הנער כשהוא חבול וערום, וטען כי שני מתיישבים יהודים חטפו אותו והתעללו בו. באלבום תמונות משטרתי שהוגש לו ובו תמונות של חקלאים יהודים מהאזור הוא הצביע על סטרוק, כשהוא נמנע מלספר לחוקרים על היכרותם המוקדמת. בין מחדלי החקירה הרבים של המשטרה היתה העזרה שקיבלה מאביו של המתלונן, איש מנגנון הביטחון של הרשות הפלשתינית. האב שימש כמתורגמן בחקירתם של שני עדים ערבים שנחקרו בפרשה. הוא גם זה שדאג להעביר ממצאי בדיקה רפואית של הנער ממרפאה צבאית פלשתינית ביחידה בה הוא משרת, מבלי שמשטרת ישראל אימתה אותם בבדיקות משלה.

השופט כהן בחר להתעלם ממחדלי החקירה, כמו גם מסתירות בעדויות המתלונן ועדים נוספים. הוא הרשיע את סטרוק, אך גזר עליו עונש קל מאוד ביחס למעשים שייחס לו - שמונה עשר חודשי מאסר, עונש שלא יכול אלא לבטא את פקפוקו של השופט כהן בהכרעת הדין שלו עצמו. בית המשפט העליון לא מתערב בדרך כלל בממצאים עובדתיים שקבע בית משפט מחוזי, בוודאי שלא בקביעות על מהימנות עדים. הוא לא סטה ממנהגו זה גם הפעם. השופטים לא התערבו בממצאיו העובדתיים של כהן, ולכן גם לא בהכרעת דינו. אבל על גזר הדין הם הוסיפו, וכתבו שהיה ראוי להוסיף עוד הרבה יותר. 

מי כמו אורית סטרוק יודעת כי קשה מאוד לתקן בערכאת ערעור עוול שהחל בחקירה משטרתית רשלנית והמשיך בתביעה עוינת ומגמתית. במיוחד כאשר בערכאה הראשונה יושב שופט שחושש להעמיד את המשטרה ואת התביעה במקומן. בדיוק בגלל זה סטרוק נלחמת שנים במדיניות העוול והאפליה של פרקליטות המדינה נגד יהודי יו"ש, ונגד הרשלנות הפושעת של מחוז ש"י, שדווקא אינה שונה בהרבה מהרשלנות המקובלת של משטרת ישראל במחוזותיה השונים ברחבי הארץ. היא עושה זאת באופן מופלא, כמעט לבדה. בלי צוות רחב, בלי רכב צמוד, היא חולשת על היקף פעילות כאילו היתה ארגון גדול פעיל ומצליח במיוחד. היא סייעה למאות שנקלעו אל בין שיני המערכת. אלפים חייבים לה את מה שנחסך מהם בזכות פעילותה. לא הצלחנו לעזור לה לחלץ את בנה מהפרשה הקפקאית שנקלע אליה. אנחנו עדיין יכולים לעזור לה להמשיך לעזור לנו.