בשבע 506: בעיתון בשבע

האם לגיטימי שהממשלה תחליט על התקפה באיראן בניגוד לדעת ראשי מערכת הביטחון?

ירעם נתניהו , כ"ח באב תשע"ב

לממשלה הסמכות וגם האחריות

אלוף (מיל') איתן בן אליהו 

לשעבר מפקד חיל האוויר

אין בכלל שאלה בעניין הזה. ממשלת ישראל, ובדגש על הממשלה, היא המוסד העליון המופקד על הצבא. לא שר הביטחון וגם לא ראש הממשלה, אלא הממשלה. וכל עוד ממשלת ישראל מחליטה החלטות הקשורות למי מגופי הביטחון במדינת ישראל – יש לנהוג על פי החלטותיה, גם אם הן עומדות בניגוד לדעה של אותם גופי ביטחון. דומני שאין איש מראשי הצבא שחלוק על האמירה שלי.

וכשאני אומר 'הממשלה' הכוונה להחלטה של הממשלה, אבל גם למצבים שבהם הממשלה מסמיכה פורום מצומצם שעוסק בנושא מסוים, אבל מובן שאין זה נושא בעל רמת סיכון גבוהה. וכאשר מדובר בהחלטות שדורשות כתפיים רחבות, כגון דבר שעלול להביא לידי מלחמה, ברור שעל הממשלה כולה להחליט.

כך או כך, הממשלה היא המחליטה ולה הסמכות, אפילו בניגוד לעמדת ראשי הצבא.

מנגד, יש לזכור שני דברים: האחד, ראשי מערכת הביטחון הם בעלי דעות מקצועיות, והם רשאים להביע את דעתם. הרי פעולות צבאיות יש להן תוצאות מדיניות והשלכות מדיניות. אבל כאמור ההחלטה הסופית היא בידי הדרג המדיני. מעניין לציין כי ההיסטוריה של מדינת ישראל מראה שהדרגים המדיניים הם שבדיעבד התחמקו מן האחריות בכל מיני פעולות שהיו בהן כשלים או שכשלו. מעולם לא שמעתי שהדרג הצבאי הטיל את האחריות על הדרג המדיני.

דבר שני, במדינה דמוקרטית, כשמתפתח דיון ציבורי בנושא, ודאי וודאי שאנשי ביטחון בעבר רשאים להביע את דעתם. יש לזכור שכשגורמים מדיניים פוליטיים מתבטאים בנושא האיראני בפומבי – הם פונים לציבור, ואוטומטית נפתח דיון ציבורי, ובדיון כזה רשאי להשתתף כל אחד.

לסיכום, גם הסמכות וגם האחריות מצויות בידי הדרג המדיני.

 

 

כשהצבא התנגד לאוסלו

פרופ' אפרים ענבר

ראש מרכז בס"א, אוניברסיטת בר אילן

הסמכות להחליט על שימוש בכוח, כולל התקפה באיראן, היא של הדרג הפוליטי. זו דרכה של הדמוקרטיה. מחובתם של הפוליטיקאים להתייעץ עם הדרג הצבאי, אבל בסופו של הדבר האחריות היא של הדרג המדיני בלבד.

בעבר כבר ראינו החלטות מדיניות חשובות אשר התקבלו בישראל בניגוד לדעת הצבא, כמו הנסיגה מלבנון במאי 2000 וכמו ההתנתקות בעזה בקיץ 2005. הדרג המדיני החליט על הסכם אוסלו ב-1993 בלא התייעצות כלל עם צה"ל.

באותם מקרים התקשורת הישראלית לא רעשה, והיא כן כיבדה את זכות הדרג המדיני לקבל החלטות הרות גורל. איני בטוח שהדיווחים השונים, ולפיהם יש תמימות דעים בקרב הדרג המקצועי נגד פעילות ישראלית צבאית באיראן, הם אכן מדויקים. ייתכן שמדובר בתרגילים פסיכולוגיים שמאורגנים על ידי המתנגדים לתקיפה כדי להשפיע על הממשלה להימנע מפעילות צבאית.

בכל מדינה דמוקרטית, הדרג הצבאי, לאחר שמשמיע את דעתו, מקבל את ההוראות מהדרג המדיני, ועליו לבצע את שהוטל עליו. אף על פי שבמדינה דמוקרטית ראוי לדון בפומבי ברוב הסוגית העומדות על סדר היום, חלק מההתבטאויות של בכירים לשעבר מן הדרג הביטחוני נראות לי לא במקומן, כיוון שבלא ספק יש להם אפשרות להשמיע את דעתם בחדרי חדרים בפני הדרג הפוליטי. קשה להניח שאישים בכירים כאלה אינם יכולים לקבוע פגישה עם ראש הממשלה או שר הביטחון ולהביע את חששותיהם בחופשיות, אך בצנעא.

 

 

להקשיב לצבא ולהחליט

משה ארנס

לשעבר שר הביטחון

האם זו החלטה לגיטימית – בהחלט כן. ברור שהדרג המדיני הוא שצריך להחליט ולא הדרג הצבאי. אבל האם זה מצב בריא? התשובה היא לא. בעיקר אם המצב הוא שכל הדרג הצבאי מסתייג מההחלטה שעתיד לקבל הדרג המדיני. כך שבעצם מרכז השאלה הוא לא שאלת הלגיטימיות כן או לא, אלא השאלה היא אם זה דבר נכון ובריא.

איני רומז שזה המצב כיום סביב שאלת האיום האיראני ושאלת ההתקפה על איראן, אבל אני רק מציין זאת כי יש כאלה שטוענים שזה המצב.

אם נביט בהיסטוריה שלנו, ולא הרחק מדי, נראה כי המקרה הבולט ביותר שבו התקבלה החלטה בניגוד לדעה המקצועית של רוב הדרג הצבאי, אם לא כולו, היה הנסיגה מאזור הביטחון של דרום לבנון ונטישת צד"ל. ההחלטה של אהוד ברק לא היתה מקובלת על הדרג הצבאי, ואז, כמו היום, אני חושב שזו היתה החלטה מוטעית. הנסיגה מלבנון הביאה את חיזבאללה לשלטון בלבנון. הנסיגה הביאה עלינו את האינתיפאדה, כי הפלשתינים הגיעו למסקנה שישראל אינה מסוגלת לעמוד במלחמת התשה. הנסיגה גם הביאה עלינו את מלחמת לבנון השנייה.

ברור שבסופו של דבר הסדר במדינה דמוקרטית הוא שהדרג המדיני מחליט ולא הצבאי, ואסור שזה יהיה הפוך. אף על פי שהדרג הצבאי הוא דרג מקצועי ומומחה בתחומו, מדובר בגוף שאינו נבחר על ידי העם, וכמו כן בל נשכח שהם עצמם נבחרו על ידי הדרג המדיני.

 

 

תשובות הגולשים

הידע והסמכות אצל הממשלה

התקשורת, כמנהגה, מנסה להכתיב את תפישת עולמה למקבלי ההחלטות ולכן היא משדרת שיש כאן שיקולים פוליטיים מול מבט ביטחוני שקול וריאלי.

אבל כידוע, בממשלה יושבים רמטכ"לים לשעבר, קצינים בכירים במיל', שר ביטחון, אנשים רציניים ומביני עניין. ובנוסף לכך, המידע הביטחוני העדכני במלואו נמצא אך ורק בידי הממשלה. על כן יש לקבוע: הממשלה שנבחרה על ידי הרוב במדינה היא האחראית על ביטחוננו ורק בידיה הידע והכלים לעשות זאת טוב ובשלמות. אם לא תתכופף, כמובן, מול המתקפה התקשורתית-פוליטית התמוהה שנפתחה לאחרונה.

יאיר כהן, ירושלים 

 

להקשיב לביטחוניסטים

ברור שאף ראש ממשלה נורמלי לא ילך נגד דעת מערכת הביטחון, שהרי במקרה של כישלון הוא יהיה האחראי הבלעדי. בכל מקרה, כולם רוצים בטובת המדינה ולכן אין שום טעם לחלוק על החלטות מערכת הביטחון.

אבישי אליה, אפרת

 

חוסר הבנה בדמוקרטיה

בוודאי שלגיטימי! הממשלה מייצגת את רוב העם, וראשי מערכת הביטחון 'עובדים' אצלה, כלומר: אצל נבחרי ונציגי העם. אם ראשי מערכת הביטחון לא מסוגלים לבצע את החלטת הממשלה - צריך להחליף אותם, ולא את החלטות הממשלה.

חוץ מזה, זאת נאיביות להאמין שהעיתונות מדווחת לנו את כל האמת ורק את האמת, ובטח בנושא שיש לה בו אג'נדה מאד ברורה - להכפיש את נתניהו.

שרה דולב, קרני שומרון