בשבע 507: כולם מדברים על דמוקרטיה

אבי סגל , ה' באלול תשע"ב

התבטאותו של שמעון פרס נגד תקיפה באיראן חוללה עוד דיון ציבורי נרגש ועצבני על סמכויותיו של הנשיא. הפעם הימנים הם שמתלוננים על הפגיעה בדמוקרטיה, בעוד רובו של השמאל טוען בתוקף כי יש להאזין לנשיא וכי זכותו להביע את דעתו בנושא כזה. עם נשיא אחר ודעות אחרות היינו שומעים בוודאי דיון הפוך. ובכלל, קשה להאמין שיש כאן עדיין אנשים שמתרגשים ממשהו בפוליטיקה הישראלית תשע"ב. אמנם הנושא רגיש וקריטי לקיומה של ישראל, אבל סליחה, מי כיום עדיין מאמין שאנחנו דמוקרטיה?

לפחות בפוליטיקה הישראלית, הדמוקרטיה היא עניין גמיש למדי, בוודאי כשמדובר בהנהגה הבכירה. נתניהו עצמו הוא האחרון שיכול להתלונן על פגיעה בדמוקרטיה, אחרי שהוא עצמו עיצב אותה כרצונו בשעת הצורך. האם השם משה פייגלין מזכיר לו משהו? והתמיכה בהתנתקות בניגוד לרצון בוחרי מפלגתו? לא, כבר אי אפשר להתרגש מהתבטאות של נשיא, שהיא בסך הכל האחרונה בשורה ארוכה של מקלות בגלגלי הדמוקרטיה. לא במקרה התרכזה לישכת ראש הממשלה בתקיפת טעויות העבר של פרס יותר מאשר בחריגתו מסמכותו. גם שם יודעים שאת מה שפרס לא הספיק לשכוח, נתניהו כבר למד בעצמו.

מישהו מאמין שעוד יש פה דמוקרטיה? חוגגים 89 לפרס בירוחם
רוכב הולנדי

יושב בחנייה באחד מרחובות אמסטרדם, הולנד. השעה מאוחרת, ואני חייב להחזיר את הרכב לחברת ההשכרה לפני שיסגרו שם את הבאסטה ואוכל לשכוח לנצח מהכסף שהשארתי כפיקדון. אני מציץ במראה השמאלית, רואה אופנוע מגיע מאחור, ומחליט שהוא רחוק דיו כדי לאפשר לי לצאת אל הכביש. טעות. מאחוריי נשמע קול עז של חריקה, והאופנוע סוטה אל מרכז הכביש הסואן. הוא ממשיך לנסוע באיטיות מאחוריי עד שאני נעצר ברמזור אדום, ואז עובר משמאל לרכב ונעצר בדיוק ליד חלון הנהג. ידעתי שלא הייתי צריך להשאיר חלון פתוח. בחשש רב אני מפנה את ראשי לעבר האופנוען ההולנדי, מקווה שאצליח להסביר לו באנגלית רצוצה שהייתי בסדר, שהוא סתם נבהל, שהיינו רחוקים זה מזה, שאו-טו-טו אני חוזר לישראל וכל נהגי נדרלנד יוכלו לנשום לרווחה, ושהוא עדיין חייב לי על השואה.

בקושי רב אני מצליח לראות שזהו גבר צעיר. הוא עטוף מכף רגל עד ראש בבגדי הרכיבה, משל הגיע ישירות מהגראנד-פרי במסלול אסן ההולנדי. במקום להרוג אותי באמצעות קסדתו הצבעונית, הוא פונה אלי בחיוך רחב ושובה לב ובאנגלית מצוינת במבטא אמריקני, כזאת שאפילו אני מצליח להבין. "שלום, אדוני", הוא אומר בקול שקט, "אני מבין שלא ראית אותי מגיע מאחור. כנראה זה בגלל שנסעתי במהירות גדולה מדי, ולא הספקת לראות אותי. אני מתנצל, ושיהיה לך יום יפה", הוא מסיים וממשיך לדרכו.

אני מניח שבין קוראי המדור ישנם ישראלים רבים, שמן הסתם לא הבינו את הדברים הסתומים של אותו רוכב, ולכן אנסה לתרגם את דבריו מאנגלית-אמריקנית לעברית-ישראלית. למעשה, מה שהוא אמר זה "יא אפס, מי נתן לך רישיון?! יאללה-יאללה, לך 'חפש את החברים שלך, אידיוט!" כלומר, לפחות אלה המשפטים שאותם אני רשאי לתרגם בעיתון זה. זהו תרגום חופשי, כמובן, אבל נדמה לי שהוא די מדויק. האיש אמר את מה שכולנו שומעים מדי יום על הכביש בישראל, רק שהוא אמר זאת כאדם תרבותי.

עלי להודות, כי לא הייתי יכול להיות קרוב יותר לדמעות גם לו היה שולח בי אחד מאותם מבטים רצחניים המוכרים לכולנו מכבישי ישראל, מלווה בוורידים מנופחים ובתנועת יד מזרח-תיכונית. הדיבור הנעים ומלא השלווה, מין אגרוף מטפורי תרבותי שכזה, פגע בבטן הרכה של הישראליות הפטריוטית שבי. באותו רגע, כל מה שיכולתי לחשוב עליו זה "אני רוצה גם". ואכן, בעוונותיי קיבלתי על עצמי לחקות את מנהגי הגויים, להיות אדיב ורגוע בכביש גם כאשר אני הוא הצד הצודק. פחות משבוע חלף, וכבר הספקתי להפר את ההחלטה לפחות חמש פעמים, אבל אמשיך לנסות.

 

גינוי קהילתי

חופשתי הקצרה בעיר התעלות והאופניים, שבעטיה נעדר מדור זה מהגיליון הקודם, אפשרה לי להתנתק לרגע מכל מיני חדשות מעלות-סעיף, למשל על מסע הגינויים של "פשעי השנאה נגד ערבים", כפי שהוגדרו זריקת בקבוק התבערה על מונית פלשתינית בגוש עציון ותקיפת הצעיר הערבי בירושלים. הגינויים האוטומטיים האלה, בטרם נתבררו העובדות וגם לאחר שיובהרו, הן לא יותר מתחביב יהודי מיופייף וריק, שאין בו אמירה קונסטרוקטיבית חינוכית אלא בכיינות לשמה. אין שום תועלת בלקחת אירועי שוליים, לנתק אותם מכל הקשר ולצקצק מולם בקינת "אוי מה היה לנו". אם אכן שני המעשים בוצעו על ידי יהודים על רקע לאומני, הצקצוק הוא הדרך הבטוחה להחרפת הבעיה במקום הגעה לפתרונה. מלבד זאת, גינויים נגד יהודים בלבד זה לא הדבר הראשון שהייתי מאמץ מתרבותן של אומות העולם.

 

ערוץ 2 והפליטים

והנה עוד פן תרבותי הולנדי שאין כל סיבה לאמץ: תוכניות ריאליטי. הולנד אינה רק מדינת כל אופניה, אלא גם מעצמת ריאליטי מהסוג שאפילו ב'קשת' היו מגדירים כמוקצה מחמת מיאוס. למרבה המזל, מסלולי הטיולים שלנו לא כללו שלטוט בטלוויזיה, וכך הצלחנו להימנע מבדיקת סיבולת הלב-ריאה של עצמנו מול המסך הקטן. אבל לכל הולנד יש מוצאי הולנד, ובתחילת השבוע הנוכחי כבר הודלקה הטלוויזיה בביתנו על הערוץ המסחרי הבכיר, בניסיון לתפוס איזו תוכנית בוקר חביבה ולא מזיקה. על המסך הקטן נצפתה פליטת 'האח הגדול' כשהיא מראיינת את פליט 'האח הגדול' על 30 דקות התהילה (במצטבר) של שניהם שנופחו בינתיים לכ-30 שבועות. אפשר לחזור לבית אנה פרנק ולהתחבא?