בשבע 507: המטוס והש"ס

"וואו!" קראתי כשהסתכלתי על התקרה בחדר של שי, בן הדוד שלי, "מה זה אמור להיות?!"

אסתי רמתי , ה' באלול תשע"ב

 

שי הביט למעלה וצחק. "מה, עוד לא ראית את אוסף המטוסים שלי? סימן שיותר מדי זמן לא ביקרת אותי. התחלתי בשנה שעברה – אמא שלי קנתה לי דגם של מטוס ליום הולדת, וזה ממש מצא חן בעיניי. אז אימצתי את זה כתחביב".

"חתיכת תחביב!" אמרתי, "תראה את הענק הזה שבפינה! תשמע, אין דברים כאלה. אני מוכרח לבקש מההורים שלי שיקנו גם לי אחד כזה. זה ממש מגניב!"

שי סיפר לי על האתר באינטרנט שממנו הוא מזמין את הדגמים, ואחרי התלבטות ארוכה, בחרתי דגם די גדול של מטוס קרב. כשהוא סוף סוף הגיע בדואר, פתחתי את הקופסה בהתרגשות וגיליתי שקית ובתוכה מה שהיה נראה לי כמו מאות חלקי עץ, דבק, וחוברת הדרכה שמנה. שפכתי את תוכן השקית על השולחן שלי, פתחתי את החוברת, והתחלתי לקרוא.

"שלב א' – את חלק a1 יש להכניס לחריץ שבחלק c17".

"הממ... איפה החלק a1 הזה?" מלמלתי לעצמי, והתחלתי לחפש בין חלקי העץ. כך מצאתי את עצמי, שעתיים אחר-כך, עדיין מחטט ומחפש חלקים, ואפילו לא הגעתי לאמצע העמוד הראשון בחוברת. הלכתי לסלון והרמתי טלפון לשי.

"תגיד לי שי, כמה זמן לקח לך להרכיב את המטוסים האלה?" שאלתי .

"כמה זמן? לא יודע בדיוק... נראה לי שאת הראשון לקח לי משהו כמו שלושה שבועות. למה?"

"שלושה שבועות?! זה המון זמן!" קראתי. לא יודע למה, אבל חשבתי שתוך שעה או שעתיים המטוס כבר יעמוד לתפארת על השולחן שלי.

"תראה, אני לא יודע איזה גודל דגם קנית, אבל זה לוקח קצת זמן וסבלנות", הסביר לי שי. "לא נורא. זה שווה את זה".

גם למחרת עבדתי על המטוס, אבל הגעתי בסך הכל לסוף העמוד השני, ומה שהצלחתי להרכיב בינתיים נראה כמו אחת מיצירות הגרוטאות שאחי הקטן מביא מהגן בימי שישי. "אוף, אבא, כבר נמאס לי!" אמרתי לאבא, שנכנס לראות איך אני מתקדם. "בחיים אני לא אגמור את המטוס הזה. תראה איזה חוברת ארוכה, ותראה כמה חלקים עוד נשארו לי להרכיב! נראה לי שאני מתייאש, וזהו. זה לא בשבילי..."

אבא הסתכל על החוברת, על החלקים, ועלי, ושתק. ואז, הוא נתן לי יד והוליך אותי לסלון. "מה אתה רואה?" הוא שאל, והעמיד אותי מול ספריית ספרי הקודש.

"ספרים?" אמרתי, והרמתי את הגבות.

"יפה. ואיזה ספרים?" המשיך אבא לחקור.

"את הש"ס שלנו?" אמרתי, לא מבין מה אבא רוצה מחיי.

"אהה", אמר אבא. "אתה בוודאי זוכר מה חגגנו כאן לפני שלושה שבועות".

"בטח! את סיום הש"ס שלך של הדף יומי. היה סבבה".

"ועכשיו תראה את כל המסכתות האלה – ברכות, שבת... אתה יודע כמה דפי גמרא יש שם? 2,711".

"באמת? זה המון..." התפעלתי. "איך לא התייאשת באמצע?"

"אני אגלה לך סוד קטן", אמר אבא, "כשהתחלתי ללמוד את הדף היומי לפני שבע וחצי שנים, הייתי בטוח שלא אסיים אותו. כמעט התייאשתי כשראיתי כמה יש! אבל אמא שלך עודדה אותי. היא אמרה לי – אל תילָחץ. כל יום דף, זה הכל! אז שמעתי בקולה, והנה, זכיתי ללמוד את כל הש"ס! התמדה. זה כל הסיפור".

חזרתי לחדר, והתחלתי לחפש את חלק c34. "יאללה!" אמרתי לעצמי, "עוד שבוע שבועיים, אני אומר 'הדרן עלך מטוס קרב'!"

וכך היה.