בשבע 508: עניין אישי

מיכאל בנסון. 72. תושב באר שבע. נשוי להדסה. אב לארבעה וסב לשבעה. מנהל 'יד שרה' בבאר שבע

עופרה לקס , י"ב באלול תשע"ב

התחלה: ספטמבר 41', לונדון. הזיכרון המוקדם כולל את לילותיה של מלחמת העולם. "ירדנו לתחנות של הרכבת התחתית כדי לישון". אחר כך הועברה המשפחה לעיר קיט.

המשפחה: "את אבי הכרתי רק בגיל ארבע, אחרי שחזר מהמלחמה". הלחימה בחזית כללה בין השאר את איראן והודו, ישראל וסוריה. מיכאל הוא הבכור ואחריו עוד אח. אחיו הוא במאי סרטים שזכה ב'אמי'. האב עבד גם לפני המלחמה וגם אחריה בחברה גדולה לשיווק מזון לבתי מלון, ונשא לאישה את מזכירתו של הבוס, שפרשה מהעבודה אחרי החתונה.

לימודים: יסודי ותיכון כלליים, פלוס תלבושת שכללה נעליים, עניבה, ז'קט, וכובע שהורד מהראש לרגל כל מפגש מקרי עם מורה. היהדות של חלק מהתלמידים לא הפריעה לאף אחד, רק הצורך ללכת שלוש פעמים בשבוע אחרי בית ספר לתלמוד תורה.

תורה: המשפחה היתה רחוקה מהיהדות, אך מסיבה לא ברורה הוחלט לשלוח את הבן ללמוד תורה לרגל בר המצווה. התוצאה: חיבור עמוק לחבר'ה של בני עקיבא.

בני עקיבא: "שם 'התקלקלתי', זה מה שהביא אותי ליהדות ולעלייה לישראל". הטיפוס בפירמידה היה בהדרגה: חניך, מדריך וחבר הנהלה ארצית באנגליה. "המדריכים והשליחים מאוד השפיעו עלי. אלה היו אנשים שהגיעו אלינו אחרי שעשו וראו בעצמם". רבים מהם בני הקיבוץ הדתי.

אקדמיה: אוניברסיטת 'נוטינגהם', פילוסופיה ופסיכולוגיה, לא בשביל פרקטיקה. "באנגליה הלימודים הגבוהים הם כדי להתחנך והרבה פעמים לא מהווים מקור פרנסה". בשנה האחרונה גם כיהן כמזכיר אגודת הסטודנטים, כולל ניהול חוגים, פעילויות ומסיבות.

סוכן של הסוכנות: אחרי התואר הגיעה העלייה ארצה והיענות להצעה של הסוכנות להדריך בוגרי אוניברסיטאות מאירופה במשך שנה, שהחלה בקליטה בבאר שבע ומציאת עבודה למשתתפים. "אחרי שלושה חודשים כולם קיבלו עבודה, ומה איתי?"

ימין ושמאל: באותם ימים, בבירת הנגב לא היו כמעט דוברי אנגלית. וכך החל לעבוד כמורה לשפה הפופולרית בתיכונים בעיר. שפת האם היתה לו לעזר גם בעוד תחום.

התחום: שידוך. "כמה חבר'ה אנגלוסקסים לבנים דוברי אנגלית הסתובבו בעיר בשנת 64'? השדכנים שמו עין". הדסה הגיעה ממשפחת שתל המוערכת. האב, ד"ר יצחק שתל, היה הרופא הראשון בבאר שבע אחרי מלחמת השחרור. הפגישה הראשונה התקיימה כשהיא עדיין חיילת ומאז, כבר שנים, היא מרפאה בעיסוק במחלקה הגריאטרית ב'סורוקה'.

עורך הקידושין: הרב וייספיש, אחד הרבנים המקומיים אצלם למד בנסון שיעור שבועי. "זו היתה הפעם הראשונה והאחרונה שאבי הגיע לישראל עם חליפה ועניבה באוגוסט".

הפירות: ארבעה בנים מגיל 44 ועד 30, שבעה נכדים ועוד שניים בדרך. שלושה מתוך ארבעת הבנים גרים בבאר שבע.

באר שבע: בעיית תדמית: "פעם הכירו אותה בגלל שכולם עברו כאן בדרך לאילת והצטלמו עם הגמל שעמד ליד המלון. הגמל מת, המלון נסגר וכבר לא צריך לעבור כאן, אבל העיר השתנתה". באר שבע היא עיר של תרבות, ואוניברסיטה, וקהילה דתית פעילה, "אנשים לא מכירים מספיק".

צבא: הגיוס היה על טיקט של עולה חדש וכלל טירונות של שלושה חודשים ולאחריה שירות מילואים בהנדסה קרבית עד גיל 49. "למזלי נפלתי על מחלקה של חבר'ה נהדרים והיו לנו הרבה חוויות יחד". הבחורים לא חיכו שהצבא יזמן אותם, ונהגו להיפגש גם בין תקופות השירות, ואפילו אחרי השחרור מהמילואים.

מעלין בקודש: כשהיתה תחושה שהוראת האנגלית מיצתה את עצמה, עבר בנסון להוראת מקצועות הקודש. במקביל התקדם במסלול הניהולי עד לניהול המקיף הדתי. כשנכנסה אמי"ת לתמונה, עבר לניהול אולפנת אמי"ת בעיר, תפקיד של שנים ארוכות.

מצא את ההבדלים: כשבנסון היה תלמיד, הוא וחבריו נמנעו מלעבור במסדרון של המנהל. האווירה בישראל מעט שונה. "חלק מהבעיות של בתי הספר נובע מהגודל שלהם. כשיש 1,000 תלמידים במגוון גילאים קשה ליצור אווירה חינוכית".

ועוד אחד: "כשאין ישיבה משותפת סביב השולחן פעם בשבוע, אין מושג של משפחה, וזה לא קל. חבריי מהמילואים אמרו לי שהם מקנאים בי על ארוחות השבת. אצלנו לילדים יותר קל לכבד את המבוגר, כי בכל זאת יש אווירה של כיבוד הרב והזקן וזה משפיע על האווירה בבית הספר".

המשרד והחינוך: הדיבורים על ציונים מפריעים לו. "לא משנה מה התלמיד עושה - אם יש לו תעודת בגרות מלאה, סולחים לו על הכל. עד היום אני פוגש בוגרים שאומרים לי, 'בבית ספר לא כל כך למדתי מקצועות רגילים, אבל למדתי איך להתנהג'".

רימון מצא: "חינוך של חבר'ה מהפריפריה הוא אתגר. יש קליפה שהרבה פעמים צריך להוריד, ואז אתה נדהם ממה שאתה מוצא". יש הערכה רבה מצידו לתלמידים שבאו ממקומות קשים, "אני לא בטוח שהייתי עושה שיעורי בית במצבם, והם הגיעו להישגים יפים".

אחריות: "אתה לא רק מעביר ידע, פעמים רבות אתה הכתובת היחידה אליה הילד יכול לפנות כדי לשוחח. ואם אתה טועה אין מי שיתקן אחריך".

אחריך: אחרי שנים ארוכות במערכת הגיעה עת הפרישה ועימה הגשמת חלומות, "לעבור למניין שבו לא מסתכלים על השעון כל הזמן, ודף יומי שרציתי ללמוד הרבה שנים". היה גם רצון להתנדבות, "כי כך חינכתי את הבנות כל השנים".

התוכנית: לחַלק מקלות למי ששבר את הרגל, בהיקף של חצי יום בשבוע, ב'יד שרה'. "אבל עוד לפני שהתחלתי אמר לי מישהו: אנחנו יודעים שהיית מנהל. אתה מוכן לנהל את הסניף? ברגע של חולשה עניתי לו 'כן'".

המהפך: בנסון מוביל את הסניף כבר ארבע שנים. לפני שנה וחצי עברה העמותה, "בזכות קבוצה גדולה של אזרחים", מצריף של 300 מ"ר, לבניין של 3,800 מ"ר. ומ-140 מתנדבים, ל-380.

מתנדבים: מנעד השירותים הוא מגוון, מהשאלת ציוד והדרכה באולם התצוגה והייעוץ, דרך מרכז שיקום הכולל ארוחת בוקר וצהריים וביניהן טיפולים, בית מלאכה לתיקון ציוד מקולקל, טיפולי שיניים למרותקי בית, שירות הסעות לכל אדם על כיסא גלגלים, ושני מיוחדים.

הסיירת: "יום אחד הגיע אלי אביעזר כהן ואמר שהרבה אנשים חוששים להזמין בעלי מקצוע שיתקנו להם דברים בבית והוא חולם לשנות את זה". בסיירת התיקונים חברים 35 מתנדבים שביצעו תוך שנתיים תיקונים ב-300 דירות. לחבורה הצטרפה מחלקת האחזקה של טבע-טק, "אחרי ביקור שלהם אדם אומר לך: קודם רציתי רק למות, עכשיו אני רוצה לחיות".

תיעוד: יש מחלקה של מראיינים, עורכים ואפילו בית דפוס מתנדב, שמסייע להוציא סיפורי חיים של מבוגרים או חולים, בדרך כלל.

בדרך כלל: אישה אחת הגיעה עם בקשה לתעד את חייה של אמה. הבעיה היתה שהיא נרצחה עשור לפני כן בפיגוע בעיר. התיעוד, כולל הרחבה על מנהגי הבית והעדה, זכה לערב משפחתי חגיגי בו הנכדים וקרובי המשפחה הכירו את הנרצחת מחדש.

החזון: "שנשב רגל על רגל ונחלק רק עריסות ומשאבות חלב".

ולהיות ריאלי: "שכל מי שצריך עזרה, ידע שאנחנו יכולים לעזור לו ויגיע".

אם זה לא היה המסלול: יש סברה שהיה צועד בדרך הניהול בתעשייה. "היתה לי הצעה כזאת בתחילת הדרך. אני לא מצטער שסירבתי".

 

ובמגרש הביתי:

על הבוקר: בית כנסת: תפילה ודף יומי שכולל גם קפה. חזרה הביתה לסדר לימוד של שלושת רבעי שעה + דנונה, וקדימה ל'יד שרה'.

עיתים לתורה: אחרי כל זה יש גם שתי חברותות, כמה שיעורים מזדמנים ושניים קבועים. הראשון נמסר כבר 30 שנה, החל בעיון עמוק בפרקי אבות, הקיף את כל ספר החינוך ובשבוע הבא חוגג עשור לעיון בעומק על פרשנותו של רש"י לתורה. השני, שיעור לדוברי אנגלית בפרקי אבות, מציין כבר שלוש שנים לקיומו.

דיסק ברכב: תלוי מצברוח, אבל הרפרטואר בהחלט כולל מוזיקה קלאסית, ישראלית וחסידית, ויש לו גם פינה חמה לקרליבך ש"הלכנו, כבני עקיבא, לקונצרט שלו בלונדון והיה מדהים".

שבת: משתדלים שהנכדים יגיעו לפי תור ואז משחקים, קוראים ומבלים איתם.

אוכל: הכל. שמורה מחמאה לדג החריף של אחת הכלות, אבל יותר מכל אהדה לקציצות הדג של הדסה.

עזרה בבית: יש השתדלות לא להשאיר כלים מלוכלכים ולהיענות לשליחויות, רכישת החלות והעיתונים לפני שבת וכן עריכת השולחן.

מפחיד: "חוסר הסובלנות והאלימות במרחב הציבורי. אסור לך להעיר משהו למישהו. אם לא תיענה באלימות פיזית, אז באלימות מילולית. מפחיד לפתוח עיתון בבוקר ולגלות מי רצח את מי".

דמות מופת: הרב ליכטנשטיין ששניים מהילדים "זכו להתחנך אצלו". הרב הוא אדם ש"לא מבזבז רגע בחיים והוא מלומד, פתוח ורגיש וכששומעים אותו וקוראים את כתביו - רואים את זה".

פנאי: "משתדל ללמוד תורה ולקרוא את כל מה שעד עכשיו לא היה לי פנאי", ויש גם אהדה לסידרה האנגלית 'כן אדוני ראש הממשלה'. "קראתי גם את הספרים וכשהייתי בלונדון גם הלכתי להצגה. זה הומור מאוד אנגלי".

כשתהיה גדול: יש תכנון להישאר ב'יד שרה', "כל עוד רוצים אותי ויש לי בריאות". מעבר לכך יש רצון להקדיש יותר זמן לקהילה הפעילה שבה הוא חבר וכן לשחק וללמוד עם הנכדים ההולכים ומתבגרים, "החלום הוא לרקוד בחתונות שלהם".

 ofralax@gmail.com