בשבע 508: מחפשים תקווה באופק

רפורמת 'אופק חדש' במערכות החינוך יצאה לדרך לפני ארבע שנים, בהבטחות לשפר את מעמד המורים ושכרם ולהעלות את הישגי התלמידים

עפרה לקס , י"ב באלול תשע"ב

 כיום, לאחר שרוב בתי הספר כבר פועלים תחת הרפורמה, נשמעות מהשטח טענות מצד מורים ומנהלים על יום הלימודים הארוך שלא תמיד מתגמל דיו | תוספת השעות הפרטניות לתלמידים זוכה, אמנם, להד חיובי בבתי הספר, אולם בשטח, המורים נתקלים בלא מעט קשיים במיצוי הפוטנציאל הגלום בשעות אלו | ויש כאלה שמצביעים על שיפור הישגי התלמידים בזכות הרפורמה, ואומרים: המנהלים צריכים לדעת להטמיע אותה נכון במוסד

 

"שינוי במעמד המורה", "שכר הגון", "שינוי בהישגי התלמידים" - עם הכותרות האלה יצאו הסתדרות המורים ומשרד החינוך לפני ארבע שנים, עם החתימה על רפורמת 'אופק חדש'. השם היומרני-משהו ממחיש את האווירה שניסו שני הגופים ליצור: עולם החינוך עד הרפורמה הוא לא עולם החינוך שאחריה. היום, אחרי כמה שנה"לים, האופק הוא כבר לא חדש, והרפורמה מיושמת בכמעט 100 אחוזים מבתי הספר היסודיים בארץ, וברבע מחטיבות הביניים. השבוע, כשהילדים חזרו לספסל הלימודים, החלטנו לשוחח עם מנהלים, מורים והורים, כדי לבדוק במה הרפורמה הזאת מקדמת את המערכת, אם בכלל, ובעיקר האם היא מקלה על המורים והמנהלים ומקיימת את מטרותיה.

על ארבעה יעדים מרכזיים 'אופק חדש' עומד: חיזוק מעמד המורים והעלאת שכרם, העלאת הישגי התלמידים וצמצום פערים לימודיים בין שכבות חברתיות-כלכליות, שיפור האקלים הבית ספרי והעצמה והרחבה של סמכויות מנהל בית הספר.

ראוי לציין כי השורות הבאות אינן מחקר ואף לא מתיימרות להיות כזה. המרואיינים נמצאו באקראי, כל אחד מהם מלמד בבית ספר אחר; השמות של כולם, למעט אחת, בדויים, וכולם אידיאליסטים ונמצאים במקצוע ההוראה מתוך אמונה ושליחות. ולמרות כל האמור, כמעט כולם משמיעים את אותה המנגינה, והיא לא משתלבת בהרמוניה מושלמת עם זו של ההסתדרות ומשרד החינוך.

 

 מורה לאמנות מלמדת חשבון

 

בית הספר ששמואל מנהל היה אחד החלוצים בתוכנית 'אופק חדש'. שמואל הבין שבשלב ראשון ישאלו את בתי הספר אם הם רוצים להצטרף, אבל אחר כך זו כבר תהיה חובה, והחליט שכדאי לקפוץ על העגלה שרק החלה לנסוע וכך לזכות בהטבות ובקרדיט ממשרד החינוך.

'אופק חדש' שינה את שבוע הלימודים של המורים ואת הרכב המשרה שלו; הוא הוסיף שעות חובה של המורה בתוך בית הספר, בהן הוא נותן תגבור והעשרה לקבוצות קטנות של תלמידים, ושעות שהייה בהן הוא אמור לעסוק בעניינים הטכניים של ההוראה. כך המורה יישאר שעות ארוכות בבית הספר, התלמידים יוכלו להיפגש איתו והוא יהווה עבורם דמות נוכחת, אבל מנגד - יסיים את ענייניו בין כותלי המוסד ולא ייקח עבודה הביתה. על כל אלה הוא יקבל שכר הרבה יותר גדול ומשתלם. לרפורמה צדדים נוספים הנוגעים לדרגות השכר של המורים, דרך קידומם, השתלמויות החובה ועוד, אבל אלו הפנים המרכזיים של התוכנית.
דוד, מנהל: קבעו למורים מה עליהם לעשות ומה לא ודורשים מהם יותר, וזה מכניס חשבונאות למקצוע. הרבה פעמים מורים שואלים אותי 'אני חייב לבוא לזה?', 'יכולים לחייב אותי?'. המחשבה המובילה היא 'הכתבת לי מה לעשות, אז עם כל מה שמעבר - תעזוב אותי בשקט'

שמואל החל את הרפורמה אצלו בבית הספר עוד כשמשרד החינוך ידע רק לדרוש אבל לא לתת. המשכורות לא הגיעו במשך כמה חודשים, והמורים לא ידעו כמה יקבלו כשהפקק ישתחרר. חלק מהסעיפים ב'אופק' נותרו מעורפלים עד היום, ולדברי שמואל, כשמורה ניגש למחשבון של משרד החינוך שאמור להמיר לו את המשכורת מהעולם הישן לזה החדש - הוא לעולם לא יכול לדעת מראש לאיזו דרגה הוא יגיע וכמה שכר יקבל.

אחרי ותק ניכר בתוך הרפורמה, שמואל חושב ש'אופק חדש' הוא מהלך רצוי אבל מהווה רק צעד אחד קדימה עבור מערכת החינוך. מהפכה לא היתה כאן. "בטח לא בתחום שהוצב כמטרת התוכנית: מעמד ושכר גבוה למורים". המורים אכן זכו להעלאה בשכר, הוא אומר, אבל לרוב היא לא היתה דרמטית ומהפכנית. מנגד, המורים נדרשים לעבוד הרבה יותר, ומעמדם כלל לא השתנה.

עם זאת, שמואל מוצא גם מילים טובות לומר על התוכנית, בכל הנוגע לשיעורים הפרטניים. "המקום של המפגש האישי עם הילדים הוא יתרון, אבל גם לזה יש כמה חסמים: איכות המורים, מקום פיזי ואיכות המערכת. בבתי ספר דתיים, הכנסת שיעורים פרטניים היא קשה יותר, משום שיום הלימודים מוארך גם כך בדרך כלל, והשעות הפרטניות ניתנות במקביל לשעות הקיימות, ולא אחרי יום הלימודים".

שמואל מסביר שבבית ספר בו יום הלימודים נגמר ב-12:45, ניתן להשאיר מורים ותלמידים רבים לעוד 45 דקות, להתאים קבוצת תלמידים קטנה למקצוע ולהפעיל מערכת שלמה של שיעורים פרטניים. אולם בבתי הספר הדתיים נוצר מצב בו התלמידים יוצאים לשעות הפרטניות במקביל לשיעורים קיימים במערכת. התלמידים החלשים לא רוצים לצאת מהכיתה כי כך ייווצר להם פער במקצוע שנלמד בכיתה באותה שעה. "לכן אצלנו השיעורים כוונו יותר למצטיינים ולא לחלשים, ולא הגענו אפילו ל-90 אחוזים מהמכסה".

כל המרואיינים לכתבה מסכימים עם הקביעה שהשעות הפרטניות הן בשורה גדולה למערכת, ונתון זה עולה גם מהמחקרים של הרשות הארצית למדידה והערכה של משרד החינוך. ואולם, המורים מצביעים על קשיים בשטח ביישום הרעיון הטוב הזה: תחילה, לא מדובר בשיעור פרטי אלא פרטני, בו המורה אמור לדעת איך ולאן להוביל את הילד, ולא תמיד יש לו המיומנות בהעברת שיעור כזה. לא תמיד טוב לו לרדת מהפודיום שמול הילדים, והוא לא תמיד מכיר את התלמידים שהוא מלמד בקבוצה הקטנה, או את תחום הדעת שאותו הוא אמור ללמד. מורה לאמנות בהחלט יכולה למצוא את עצמה מעבירה שיעור פרטני בחשבון.

בעיה נוספת היא המיקום: האם בבית הספר של הילדים שלכם נבנתה קומה מיוחדת ובה תאים מרווחים שיתאפשרו בה שיעורים פרטניים? ואולי יש לכם אולם גדול ובו פינות ישיבה למורים ולתלמידים? "אם יש 20 שיעורים פרטניים במקביל, איפה הם יינתנו? זה מתרחש בדרך כלל בתוך חדר המורים הקטן, מתחת לעץ או על איזה ספסל שהמורה מוצא". בית הספר של שמואל קיבל 25 אלף שקלים, מה שמאפשר לרכוש ריהוט נוסף - שולחנות וכיסאות, אבל לא לעשות שינויים מבניים.

שמואל מציין שאחרי שיעור פרטני המורים מחויבים לדווח מה לימדו ועד היכן הגיעו עם כל תלמיד, והמעקב הזה חונק. "אני לא העזתי להזכיר למורים שלי לדווח, כי גם ככה הם עמוסים. אני חושב שמכרו למורים מקסם-שווא: בפועל יום העבודה הוא מאוד ארוך, אין כמעט הפסקות, שעות פרטניות הן מאוד קשות ולא מהוות מנוחה, והמורה מחויב לדווח על כל דבר".

 

 שאר הרוח יצא מהמערכת

"אופק חדש מאפשר לבית הספר להרחיב את העשייה שלו. כמנהל, אני רואה מורים שבאים לא רק להעביר שיעור וללכת, אלא נשארים במרחב הבית-ספרי, מתבוננים על התלמידים בצורה פרטנית, ויש להם מכלול של דברים לעשות", כך אומר דוד, מנהל בית ספר שפועל תחת 'אופק' כבר שלוש שנים. "שמיכת השעות אמנם עדיין קצרה: המורים לא מספיקים לעשות הכל בבית הספר ולא מגיעים לממש את כל השעות הפרטניות, אבל השינוי, לפיו המורה לא מגיע לבית הספר עבור שיעורים בכיתה בלבד אלא להיבט רחב יותר- נעשה".
רבקה דוד, מנהלת: עוד לפני הרפורמה לקחתי שעות תקן ונתתי למורות, שישבו עם ילדים באופן פרטני. 'אופק' נתנה להן גושפנקא. העברתי למורות סדנאות איך לנצל את הזמן הזה. השעות האלה גילו לנו סיפורים קשים על חלק מהבתים שעד היום לא ידענו, ויש גם שיפור בהישגים

אבל גם לדבריו של דוד, יש צד שני למטבע. "קבעו למורים מה עליהם לעשות ומה לא ודורשים מהם יותר, וזה מכניס חשבונאות למקצוע. הרבה פעמים מורים שואלים אותי 'אני חייב לבוא לזה?', 'יכולים לחייב אותי?'. המחשבה המובילה היא 'הכתבת לי מה לעשות, אז עם כל מה שמעבר - תעזוב אותי בשקט'".

לדברי דוד, קשה לצפות את ההשלכה של הלך הרוחות הזה. האם הרעיון הטוב, למקצע את המורים, לתת להם מסגרות של חובות וזכויות ולא להשאיר את הדברים לרצונו הטוב של המורה - שיכול להיות אידיאליסט אבל יכול גם לא להיות כזה - יהפוך את המורים ליותר מקצועיים או ליותר טכנוקרטים?

ומה עם שאר הרוח של ההוראה? האם נמצא בעוד עשור מורים שהם מחנכים, או רק מעבירי ידע?

"המערכת כפי שהיא עכשיו אכן לוקחת את שאר הרוח מן המערכת, אבל זה ניתן לשינוי. אם היתה יותר אוטונומיה והמורים היו יכולים, כמו בעבודות רבות, לקבל שכר על שעות נוספות - זה היה מעודד את המורים להשקיע גם בפנים של החינוך וכל מה שמעבר להעברת הידע".

כאמור, אחת המטרות של הרפורמה היתה "העצמה והרחבה של סמכויות מנהל בית הספר". דוד ושמואל אומרים שאין העצמה כזו בכלל. המנהל לא קיבל יותר סמכויות מול המורים: לא לפטר, וכמעט שלא לקדם. להפך. משרד החינוך, הם אומרים, רק מהדק את הפיקוח על המנהלים, והם הופכים להיות "מנוהלים ולא מנהלים". אין אוטונומיה: "יש יעדים ודו"חות. אף אחד לא שואל את המנהל מה הוא רוצה לעשות. אומרים לו מה לעשות. וכך גם מול המורה. המטרות הן מאוד מדויקות ואין יכולת תמרון". אבל זה לא קשור, לדבריהם, דווקא לרפורמה, אלא לכיוון הכללי של משרד החינוך.

דוד חושב שהרעיון העומד מאחורי 'אופק' הוא חיובי, "מי שהגה אותו רצה לעשות טוב", אבל בשטח המצב אינו טוב. "אין הישג. אני לא רואה את האוכלוסייה האיכותית מתדפקת על שערי המכללות להוראה".

כששואלים את דוד על האווירה בחדר המורים, הוא מספר על מורים ממורמרים. הוא אינו יודע אם זו אווירה מידבקת ומדובר בסחף, "אבל זו המציאות". לדבריו, זה מקשה מאוד על תפקודו כמנהל. "העובדה הזאת מעמידה אותי לא אחת בדילמה: האם אני עם המורים - ואז נדרש לשלם את המחיר מול משרד החינוך, או שאני עומד על הכללים והדרישות, ואז אני במתח מול הצוות שלי".

 מחפשים תקווה באופק

 

 על חשבון המשפחה

"בשנה החולפת הגעתי כל חודש למנהלת שלי והתחננתי שתוריד לי שעות", אומרת גלית. "זה לא אמור להיות ככה". גלית, מחנכת של כיתת חינוך מיוחד בבית ספר רגיל, נמצאת במערכת החינוך כבר תשע שנים, מתוכן שתיים ב'אופק חדש'. "אני הרבה הרבה יותר עייפה ושחוקה, כי היום מאוד קשה". לפני שנתיים עבדה גלית ב-80 אחוזי משרה, השנה היא עבדה 100 אחוז, ולמרות שהמנהלת שלה ניסתה להתעקש - לקראת שנת הלימודים הנוכחית היא הורידה את אחוזי המשרה ואפילו את תפקיד החינוך שהיא כל כך אוהבת, כי לא נכון בעיניה שמחנכת תעבוד במשרה חלקית. את שעות השהייה שמשרד החינוך דורש מן המורים, גלית לא עושה בין כותלי בית הספר. "שעות השהייה יצאו לי בסוף היום, והלכתי הביתה במקום להישאר. עשיתי את זה בלב שקט. אני נותנת כל כך הרבה שעות מעבר ללימודים: ביקורי בית (שאף אחד לא משלם לי עליהם), טלפונים מהורים, ישיבות מורים, טפסים שצריך למלא בגלל החינוך המיוחד. אני משכיבה את הילדים בשבע בערב ומתחילה לעבוד לתוך הלילה".
רינה, מורה: אני מגיעה הביתה בשלוש וחצי-ארבע מפורקת. אני חוזרת כשהילדים מגיעים. הבטיחו לנו שהעבודה תיגמר בבית הספר, וזה שטויות. בחמש בערב כבר מתחילים הטלפונים מההורים, והמשימות לא נגמרות. השנה, כאמא, לא הגעתי לכלום, דחיתי בדיקות רפואיות לילדים וכל מיני סידורים

גלית בחרה במקצוע ההוראה מתוך אידיאל מקצועי ומשפחתי - לחנך ילדים ולעזור להם, אבל גם לגדל משפחה ולהיות בבית מספיק שעות בשביל ילדיה שלה. היום, היא מרגישה, האחד בא על חשבון השני. "השנה הייתי צריכה לצאת מבית הספר בסביבות רבע לארבע, אבל אני רוצה לקחת את הילד שלי מהגן בשעה שתיים. הייתי שמחה שהמערכת היתה מאפשרת לי לחנך וגם להיות בבית, אבל כרגע זה לא מסתדר".

ומה על המשכורת? "כן, אני מקבלת הרבה יותר ממה שהרווחתי קודם, אבל אותי אישית זה לא מעניין כרגע, אני לא מוכנה להתנהל ככה".

כשגלית מבקשת למצוא יתרונות לתוכנית, גם היא מגיעה לשעות הפרטניות. "יש אפשרות לגשת לתלמידים באופן פרטני, לעבוד בקבוצות, ויש יותר פניוּת לשבת עם כל ילד". השעות האלה, היא אומרת, גם נותנות אוויר ומנוחה מהעמידה המתישה מול כיתה, וכמוהן גם שעות השהייה או הניהול. מצד שני, היא מספרת, לא תמיד השעות מנוצלות לכיוונים האלה. "כשמורה חסרה, את נשלחת למלא מקום מול כיתה, וכך מה שתכננת לעשות - ניירת, טלפונים, צילומים - נדחה לזמן אחר. וזה קשה גם כלפי התלמידים שלי: כשאני יודעת שמורה אמורה ללמד תלמיד שלי באופן פרטני, אני בונה על זה ומכינה לה חומרים. לא פעם היא מודיעה פתאום שלא תגיע בגלל שעליה למלא מקום".

רינה, שנה עשירית במערכת, מלמדת כבר שלוש שנים במסגרת 'אופק חדש'. גם היא מדברת על הפוטנציאל הגדול הטמון בשעות הפרטניות ועל הקושי לממש אותו. "אם משכילים לנצל את השעות - זה משאב, אבל אני יודעת שיכולים להכניס אותי, או את המורה שאמורה להיכנס אלי, למילוי מקום, ואני אף פעם לא יודעת אם היא תגיע או לא". רינה דווקא שמחה על הצורך לדווח מה נעשה עם התלמידים בשעות הפרטניות, לדבריה זה מכניס הכל למסגרת ומונע "התמרחות" מיותרת. "מצד שני, בגלל שבבית הספר שבו אני מלמדת ממילא מונהג יום חינוך ארוך, השעות האלה ניתנות, לרוב, בסוף יום לימודים ארוך, והילדים עייפים". רינה כן מרגישה ששעות השהייה בבית הספר מסייעות לה להתמודד עם המשימות הנלוות להוראה, וגם מרוצה מהמשכורת שהשתפרה, "אבל לעומת זאת נוספו לי עוד שעות. בעבר עבדתי אותו מספר שעות שאני עובדת עכשיו, וקיבלתי את אותה המשכורת. זה לא ששעה שלנו שווה יותר".

רינה מצביעה על עומס גדול מול הבית. "אני מגיעה הביתה בשלוש וחצי-ארבע מפורקת. אני חוזרת כשהילדים מגיעים. הבטיחו לנו שהעבודה תיגמר בבית הספר, וזה שטויות. בחמש בערב כבר מתחילים הטלפונים מההורים, והמשימות לא נגמרות".

רינה היתה מעדיפה מערכת בלי 'אופק חדש' וגם היא, כמו גלית, מפחיתה בשנה הקרובה מאחוזי המשרה. "כשלא לימדתי ב'אופק' היו לי חיים הרבה יותר נוחים ורגועים. השנה, כאמא, לא הגעתי לכלום, דחיתי בדיקות רפואיות לילדים וכל מיני סידורים". רינה מציינת עוד שהתשלום הנוסף מ'אופק' עדיין לא מספיק משתלם ולא מאפשר לה להכניס את בנה שלומד בגן לצהרון. "צריך לייעל את 'אופק חדש', דיברו על הקטנת כיתות - מה שבאמת ייעל את הלמידה, דיברו על שינויים מבניים, איפה כל ההבטחות? אם אתם לא יכולים לקיים - אל תבטיחו".

"אני מורה מבחירה. עשיתי תואר שני לא בתחום, וחזרתי להוראה כי אני אוהבת את המקצוע. טוב לי, אבל אני מורה למרות משרד החינוך", מכריזה עטרה בפתח דבריה. עטרה, מורה למדעים, לימדה בעבר 90 אחוז משרה, והיום במסגרת 'אופק חדש' 70 אחוזים, "כדי לא לעבוד כמו משוגעת". בגלל ההפחתה הזאת, היא כמעט ולא רואה הבדל בתלוש. עטרה היא אולי מורה למדעים, אבל בשיחה עימה היא מצטיירת כמשקיענית גדולה שאכפת לה מהתלמידות והיא שומרת איתן על קשר מעבר לשעות הלימודים וגם בחופשה הגדולה. גם לה יש מה לומר במגוון נושאים, אבל מה ששובר אותה יותר מכל זו הרדיפה של המערכת אחרי המורים והמנהלים, מה שמתבטא בכורח להחתים שעון נוכחות. "אברהם ליפשיץ אמר לנו לסתום את האף ולהחתים, אבל ראש של מערכת כזאת גדולה לא אמור לומר כזה דבר", היא אומרת. "יושב ראש סניף ההסתדרות שלנו אמר לעשות שביתה איטלקית, לעורר את זעמם של המנהלים וכך להעלות את הבעיה למעלה, אבל זו לא שיטה. זה לא חינוכי וכך לא עובדים".

מה כל כך מרגיז בהחתמת שעון נוכחות? את לא ממלאת את מכסת השעות שלך?

"אני מגיעה לפני והולכת אחרי השעות שאני מחויבת להן, אבל אם אני מחתימה שעון ב-15:45, מבחינת המערכת זה אומר שסיימתי לעבוד, אבל אני ממש לא סיימתי. מחכה לי המון עבודה בבית, שאני עושה אותה בשמחה, אבל השעון הזה משדר חוסר אמון כלפי המורים והמנהלים. כל הזמן מודדים את כולנו ויושבים לנו על הוורידים. זה גורם לכך שהמורים מתחילים לחשב כמה המערכת חייבת להם, מתי הם נשארו אחרי הזמן ומה הם יכולים להכניס במכסת השעות הנוספות המוגבלת שכן מגיעה להם. אני לא רוצה שמערכת החינוך תהיה כזאת, אבל לשם היא הולכת. אני חושבת שהסתדרות המורים מכרה אותנו מאחורי הגב ובזול".

 

"המנהלים אשמים"

"אם המטרה של הרפורמה היא קשר טוב יותר בין המורה והתלמידים, אז יש בזה משהו. המורים יותר בתמונה והם יכולים להיפגש עם הילד באופן אישי ולתת לו יותר יחס, אם כי צריך לציין שכל ילד מקבל מעט מאוד שיעורים פרטניים. בנוסף, השיעור הפרטני בא על חשבון מקצוע אחר", כך קולה של אמא מבית ספר שפועל בו 'אופק חדש'. "בשנה שבה השיעור הפרטני שניתן לילד שלי לא היה בשעות הלימודים, זה היה מורכב מאוד לוגיסטית. המנהלת הודיעה שבחודש מסוים בשנה הוא יסיים יום בשבוע יותר מאוחר. נאלצתי לבטל לו חוג וגם להתארגן באופן מיוחד עם ההסעות".

האם, ששני ילדיה נחשבים מצטיינים, מרגישה שהיא לא היתה "מתעלפת", כהגדרתה, אם היו מבטלים את ה'אופק'.

"אצלנו השעות הפרטניות מסייעות הן לתלמידים המצטיינים והן לחלשים, ויש מאמץ של המערכת לתת לכל תלמיד העשרה אחת לפחות", אומרת אם אחרת. "התלמידים החלשים יותר נאלצים לפעמים להישאר אחרי יום לימודים שהוא ארוך גם ככה, אבל הם מקבלים חיזוק לימודי ממורים מקצועיים". האם מספרת על עבודה קשה ומאומצת של המורים, שניכרת במפגשים באסיפות ההורים ובהתארגנות של בית הספר בכלל, "אבל נראה לי שזה עניין של דרישות המנהל. אם לא היה 'אופק' לא היתה אפשרות לתת מענה פרטני לתלמידים, אבל עדיין, הדרישות מהמורים היו מאוד גבוהות".

שירה בכלל ציפתה שהאופק החדש ייתן מענה של יום לימודים ארוך יותר לילדים שלה, "כך זה שווק בכלי התקשורת". בפועל, בעיר שבה היא גרה יש בתי ספר שבהם הוארך יום הלימודים והילדים, לפחות בחלק מן הימים, חוזרים הביתה מאוחר יותר. בבית הספר של ילדיה הדבר לא נעשה, והיא מצרה על כך. "חוץ מזה, העניין של השעות הפרטניות איננו שקוף. אני מאוד שמחה שהרפורמה תורמת למשכורת של המורים, הם באמת צריכים להיות מתוגמלים יותר, אבל אני לא יודעת אם זה עוזר בכלל ולמי".

"בית ספר שהמורים בו ממורמרים בגלל 'אופק חדש', זה בגלל שהמנהלים לא הטמיעו את הרפורמה כמו שצריך", כך קובעת רבקה דוד, מנהלת שנה עשירית בבית ספר שזו לו השנה החמישית ב'אופק'. דוד מספרת שהיא נלחמה על הכנסת הרפורמה לבית הספר שלה, משום שזיהתה את הפוטנציאל הטמון בה. היא הקימה מינהלת מתוך סגל המורים והלכה צעד אחר צעד עם הנציג המקומי של ההסתדרות, שהיווה עבורם אורים ותומים. "אני רואה העצמה של הצוות ברמה האישית והעקרונית, מעמד המורים מאוד התחזק. גם בעבר דרשתי מהמורות להישאר עוד, ואמרתי שמי שרוצה לבכות תלך למשרד הרווחה. היום הן מקבלות שכר על הישארותן". דוד מספרת ששעות השהייה והשעות הפרטניות הפכו לברכה גדולה עבור בית הספר. "אני התחלתי פרויקט כזה עוד לפני הרפורמה, לקחתי שעות תקן ונתתי למורות, שישבו עם ילדים מן הכיתה באופן פרטני. 'אופק' נתנה להן גושפנקא. העברתי את המורות סדנאות ולמדנו מה אפשר לעשות עם השעות האלה ואיך לנצל אותן. השעות האלה גילו לנו סיפורים קשים על חלק מהבתים, שעד היום לא ידענו, ויש גם שיפור בהישגים". דוד לא מוותרת למורות שלה, ודורשת מהן הגשת דו"חות על התקדמות ועשייה בשעות השהייה ובשעות הפרטניות. אבל, היא אומרת, גם המורה רואה איך התלמיד שלה התקדם מנקודת ההתחלה ועד הלום, וחוץ מזה, היא לא דורשת מהן יותר ממה שמותר. "יש כללים וגבולות וזה מונע מהמנהלים לפגוע בזכויות של המורים". דוד מספרת שהרפורמה איפשרה לה להוסיף מקצועות, להקים מרכז למוזיקה בו לומדים התלמידים ללא תשלום, ובית הספר שלה הולך ומתפתח. כן, היא מודעת לכך שמורים רבים מתלוננים על הרפורמה, אך לדבריה, זה בגלל שהמנהלים לא שומרים על הכללים ולא הטמיעו את התהליך בצורה הנכונה. מי שעשה את זה נכון ומשכיל לנצל את הפוטנציאל הגלום בתוכנית - מקבל חדר מורים מרוצה ובית ספר משגשג. "היחידים שיצאו מקופחים מהתוכנית מבחינת שכר הם המנהלים", היא אומרת, "אבל נאמר לנו שעובדים על זה עכשיו".

בפתח הדברים סייגנו, באומרנו שהמרואיינים בכתבה אינם מהווים מדגם מייצג. המעניין הוא, שהתוצאות של הרשות הארצית למדידה והערכה של משרד החינוך, ראמ"ה, שמלווה את 'אופק חדש' מיום הגיחו לעולם, אינן שונות בהרבה ממה שהוצג כאן. הדו"ח של הרשות, שפורסם לפני חצי שנה, מצביע על כך שהרפורמה נתפסת כמשפיעה לחיוב על העשייה הבית-ספרית, אבל פחות מ-50 אחוזים מן המורים מביעים שביעות רצון גבוהה מאופן יישומה. "עיקר הטענות מועלות כלפי העומס הגדול המוטל על המורים, גם בשל היעדר תנאים פיזיים", נכתב בתמצית מסקנות הדו"ח. המורים מרוצים מעבודת ההוראה שלהם, כך מדווחים בראמ"ה, אבל גם מורים שלא הצטרפו לרפורמה מרוצים. בראמ"ה מדדו ומצאו ששעות השהייה לא פותרות את בעיית העומס. המורים, נכתב בדו"ח, מדווחים על רצון לקבל הכשרה פדגוגית כדי לנצל נכון את השעות הפרטניות, ויש פער בין ההוראה של משרד החינוך לקיים את השעות הפרטניות בסוף היום לבין המתרחש בשטח. "אלו מתקיימות לרוב במהלכו. המורים טוענים כי הילדים עייפים ורעבים בסוף היום".

למרות זאת, השורה התחתונה במחקר שונה בתכלית מהמשתקף בכתבה. משם עולה ש-100 אחוזים מן המנהלים ו-90 אחוזים מהמורים רוצים ברפורמת אופק. המנהלים עימם שוחחנו היו בעד, אך שניים משלושה טענו שהמערכת צריכה להשתפר מאוד; המורים העדיפו עולם עם אופק ישן.

משרד החינוך סירב לתת לנו לדבר עם בכיר במערכת.

ofralax@gmail.com

 

 

אופק חדש בגנים: המסיבות עברו לבוקר

רפורמת 'אופק חדש' פועלת גם בגני הילדים. בשנה שעברה התעורר רעש גדול כשיום הלימודים של הקטנטנים הוארך מ-13:30 ל-14:00. אבל זהו רק פן אחד של הרפורמה בגיל הרך. הגננות חלוקות בדעתן על הרפורמה. יש כאלה שלא מבינות מדוע הילדים הצעירים נדרשים להחזיק ראש עוד חצי שעה בזמן שהם כבר רעבים ועייפים, ואחרות מברכות על היכולת לעבוד בקבוצות קטנות, ובכלל, לארגן את יום העבודה בגן אחרת.

מנגד נטען, שהדרישות מהגננות עלו, אבל לא נכנס אף איש צוות נוסף שיוכל לשמור על קבוצת הילדים הגדולה שנותרת כשהגננת עובדת עם קבוצות קטנות. "הדבר מביא לכך שהסייעת שומרת על רוב הילדים", אומרת אמא אחת, ואחרת חותכת: "קיבלנו מ'אופק חדש בגנים' קדחת בצלחת. אמנם חצי השעה הזאת מקלה עלי בסוף יום העבודה, אבל בגלל מחלוקת בין ההסתדרות למשרד האוצר, לגננות אסור לעשות אספות הורים פרטניות בהן הן מדווחות על מצבו של הילד, אלא בשעות הבוקר - שעות שבהן כולנו עובדים. גם המסיבות עברו לשעות הבוקר, כי אסור לגננות לשחרר את הילדים מוקדם יותר, כפי שהיו עושות עד עכשיו ביום של מסיבה. כך קורה שהורים רבים לא יכולים לבוא למסיבות באמצע השנה ואפילו למסיבות סיום. אבל בעיניי הגרוע מכל זה שהן לא יכולות לקיים לילדי הגן מפגש היכרות אחר הצהריים לפני היום הראשון בגן". האם מישהו חשב על טובת הילד?