בשבע 508: געגועים לגן

ריח הילקוט החדש, הקלמר עם העפרונות המחודדים והמחק שבתוכו עוררו התרגשות בליבה של עטרת

חגית רוזנבאום , י"ב באלול תשע"ב

בעוד כמה ימים היא מתחילה את כיתה א'! אמא אפילו קנתה לה חולצה וחצאית חדשה, והסבירה לה שאלו הצבעים של התלבושת האחידה בבית הספר. עטרת דווקא אהבה את צבע התכלת, והיתה מרוצה מהחולצה החדשה. היא כבר לא יכלה לחכות להתחיל את הלימודים בבית הספר!

היה זה בוקר נעים ולא חם במיוחד. אמא הלבישה את עטרת בבגדים החדשים, קלעה את שערה בגומיות מקושטות והכניסה לה ממתק לתיק, "כדי שיהיה לך מתוק בכיתה החדשה", חייכה אליה. עטרת עלתה להסעה בחשש, כשראתה המון ילדים וילדות שלא הכירה. אמא אמרה לנהג שישגיח עליה, כי זו הפעם הראשונה שהיא נוסעת פה. הנהג חייך וסימן לעטרת על כיסא פנוי.

בתחנה של בית הספר ירדו כל הילדים, ועטרת ירדה אחרונה. היא נכנסה בשער הברזל הכחול וחיפשה את הכיתה שלה. המון ילדות נרגשות פטפטו בהתלהבות, אחרי שלא התראו כמעט חודשיים. עטרת ראתה מורות בלבוש חגיגי מברכות זו את זו לשלום. כולם ידעו בדיוק לאן ללכת, ורק עטרת לא הכירה אף אחד, ובכלל לא הבינה איך היא אמורה למצוא את הכיתה שלה. לפתע נשמע צלצול, והחצר התרוקנה. עטרת נשארה לבד בין הבניינים הלבנים, והרגישה חסרת אונים. "מה זה המקום הזה?" חשבה לעצמה, "אני לא מכירה פה כלום, אף אחד לא עוזר לי ואין פה אפילו ארגז חול כמו שהיה לי בגן! אני בכלל לא רוצה ללכת לכיתה א', הלוואי שאוכל ללכת לגן כל החיים!" היא התיישבה על המגרש הגדול והתחילה לבכות.

"היי, למה את בוכה?" ניגשה אליה נערה גבוהה ומנומשת שעברה שם פתאום. עטרת מחתה את דמעותיה וניסתה לייצב את קולה. "אני, אני מתחילה היום כיתה א', אבל אני בכלל לא רוצה להיות פה. אני רוצה ללכת לגן! יש לי שם גננת חמודה, וחברות שמשחקות איתי בפינת הבובות, וארגז חול עם המון משחקים וארוחת עשר של סנדוויץ' עם שוקולד שאני אוהבת. ופה אין כלום! שום משחקים, שום חברות, בכלל לא כיף להיות בכיתה א'".

הנערה המנומשת חייכה וליטפה את לחיה של עטרת. מהתיק שהיה תלוי על כתפה הוציאה ספר גדול וצבעוני עם המון ציורים של ארמונות ונסיכות. "את יודעת איזה סיפור מעניין יש בספר הזה, על נסיכה שלא הפסיקה לחלום?" שאלה את עטרת, שלקחה את הספר והחלה לדפדף בו בסקרנות. "לא מכירה" היא אמרה, "אולי תספרי לי?" הנערה נדה בראשה לשלילה: "אני לא אספר לך, את תקראי את הסיפור לבד. ולא רק את הסיפור הזה, אלא עוד המון סיפורים מרתקים!" הפעם היה תורה של עטרת לנוד בראשה: "אני לא אקרא אף סיפור, כי אני בכלל לא יודעת לקרוא! רק אמא מקריאה לי סיפורים". הנערה חייכה חיוך רחב: "אז אגלה לך סוד: כיתה א' היא כיתה נפלאה, כי שם כולם לומדים לקרוא ואז אפשר לקרוא את כל הספרים שבעולם!" עטרת הקשיבה וחשבה לרגע. "אז אולי בעצם זה לא כל כך נורא לא להיות בגן..." הנערה נטלה את ידה של עטרת, שכבר התחילה לחייך, והובילה אותה אל הכיתה החדשה.