בשבע 508: רואים כוכבים

עדי גרסיאל , י"ב באלול תשע"ב

 

על רקע גסיסתו העגומה של ערוץ 10, כדאי לבחון את אחד הגורמים לה – תופעת ה'טלנטים'. הכוכבים, המצוידים בסוכנים ממולחים, גורפים לכיסם, על פי פרסומים שונים, סכומים שעולים על משכורותיהם של ראש הממשלה, הרמטכ"ל או נשיא בית המשפט העליון. התוצאה: גידול משמעותי בהוצאות של כלי התקשורת. וכדי לנסות לאזן זאת, נאלצת ההנהלה לתת לשאר העובדים שכר נמוך במיוחד. כך קורה ששכרם של לונדון וקירשנבאום, על פי 'כלכליסט', הוא מעל 80 אלף שקלים בחודש כל אחד, בעוד רבים מעובדי התוכנית - תחקירנים, עורכים וכו', הרוויחו כמה אלפי שקלים בלבד. הפערים האלה יוצרים לא רק קושי תקציבי, אלא גם ניכור בין הכוכבים ל'משרתיהם', ומשרים אווירה שרחוקה מ'הצדק החברתי' וה'סולידריות' שבשמם נשבעו כלי התקשורת בשנה האחרונה.

עוד היבט שלילי לתופעה הוא שהטלנטים, באופן אנושי לחלוטין, תמיד יאמינו שהם ראויים למשכורות העתק שלהם ויתנהגו לא פעם - בהתאם - בהתנשאות. אך כשיסור חינם, וזה קורה לא אחת, ההיתקלות במציאות יכולה להיות כואבת מאוד. מקרה דודו טופז המנוח הוא רק דוגמה טרגית אחת.

אבל הטיעון הכי משכנע נגד התופעה הוא שהכוכבים פשוט לא שווים את זה. לדוגמה, מיקי חיימוביץ' ויעקב אילון - קרייני החדשות שעברו, בזמנו, מערוץ 2 לערוץ 10 תמורת משכורות שמנות במיוחד - לא הצליחו לשנות מהותית את הרייטינג של המהדורה. גם לא החזאי דני רופ, שעשה את אותה דרך.

כמו בעניין שכר המנהלים בחברות רבות במשק, נדמה ששכר הטלנטים בתקשורת יצא בשנים האחרונות מכל פרופורציה. וכמו במקרה של המנהלים, אין פתרונות קסם. אבל על רקע המשבר המתמשך בכלי תקשורת רבים, צריכים ארגוני העיתונאים, הבעלים ונציגי הציבור להעלות לסדר היום את השאלה איך חוזרים למצב הגיוני שבו מעודדים מצוינות, מבלי להגיע לרמות שכר חסרות שחר לקבוצה קטנה של עובדים.

 עדי גרסיאל

 

10 בדמוקרטיה


האמירה הפופולרית ביותר בקרב אנשי תקשורת ואישי ציבור מודאגים היא שסגירת ערוץ 10 תביא לצמצום חופש הביטוי ותשאיר את הזירה לערוץ 2 – וזו פגיעה בדמוקרטיה. כך כתב, למשל, העיתונאי המכובד בן דרור ימיני בטורו במעריב: סגירת ערוץ הערוץ היא "פגיעה קשה בחופש הביטוי - משום שעדיף ערוץ מעצבן ולא מאוזן מערוץ סגור".

טענה זו אינה נכונה, מכמה סיבות. ראשית, מהדורת החדשות של ערוץ 10 אינה שונה מהותית מזו של ערוץ 2. איך ניסחו זאת היטב גורמים בכירים ממני בחקר תקשורת? ערוץ 10 הוא "יותר מאותו דבר" - שיכפול של ערוץ 2. הוא איכזב את התקווה שיהפוך לבמה אלטרנטיבית, לשיח שונה במהותו מערוץ 2. נכון שיש כמה כתבים טובים שיש להם אומץ להשמיע דעות אחרות, כמו שרון גל ורועי שרון, אבל עם כל הכבוד – הממוצע נשאר דומה לאבטיפוס השני.

נקודה חשובה הזוכה להתעלמות היא שלפני כשנה הסתיים שלב מרכזי בשינוי חוק הרשות השנייה: בקרוב יעבור השידור משיטת הזיכיונות לרישיונות, ותאפשר הקמת כמה ערוצים בברודקאסט, בלי תשלום לאף חברת כבלים ולוויין, ללא מכרז וללא זיכיון. אם היום אנחנו מדברים על הטלוויזיה המסחרית כזירה של שני שחקנים, בטווח הלא כל כך רחוק היא אמורה להתמלא בשחקנים חדשים, רבים יותר, בעלויות נמוכות יותר – ללא תשלום דמי זיכיון. שוחרי הדמוקרטיה צריכים לשאוף להחיל את החוק בהקדם, לקדם הקמה של חברות חדשות עם קול תרבותי ופוליטי אחר, וכן לדאוג מראש שמגבלות החוק החדש יאפשרו היתכנות והצלחה כלכלית של הערוץ.

יתרה מזו, החשיבה הקלאסית על דמוקרטיה היא מודל של שוק דעות חופשי. אך במציאות, ערוץ 10 - כמו ערוץ 2 וכלי תקשורת מרכזיים אחרים – פועל באופן מוטה לטובת צד פוליטי מסוים. זו לא מעידה חד פעמית או טעות. כולם טועים ומועדים. מבחן התוצאה של התמונה הרחבה הוא ששליח הציבור לא ממלא את תפקידו הדמוקרטי נאמנה, ולכן – עדיף לדמוקרטיה בריאה להפסיק את עבודת השליח, ולאפשר לאחרים לנסות את כוחם.

חני לוז

 

תקשורת הפוכה על עצמה

ביום שלישי, לאחר שחלפו תשע שנים מאז שהפּעילה למען ערביי עזה, רייצ'ל קורי, השתמשה בגופה כדי 'להגן' על מחבלים שהתבצרו באזור - פטר בית המשפט המחוזי את המדינה מכל אחריות למותה. כזכור, קורי נדרסה מתחת לדחפור, וטענת הנהג היתה שלא היה יכול לראות מה קורה בסביבה הקרובה אליו. הימצאותה ב'שטח קרב' היוותה עילה מספקת לזיכוי. יום לפני כן (ב'), חייל גולני אשר השתתף בתרגיל אימונים, נדרס בידי טנק. אגב, בזמן שירותי במלחמת לבנון הראשונה ב- 1982, ובמסגרת תפקיד של זיהוי חללים, נתקלתי במקרה דומה, כאשר טור טנקים פגע בחיילים שנרדמו בשטח. ברור ששדה קרב, כמו גם שטח אימונים, הוא מקום מסוכן ולא תמיד השליטה על מה שמתרחש בו היא מוחלטת. ולמרות שרבים מאנשי התקשורת וגם נשות התקשורת, מכירים מקרוב אמת זו, הדיווחים בישראל על המשפט ועל האירוע, בזמנו, שירתו את הקיצונים מקרב הפעילים הבינלאומיים. במקום להיות תקשורת ישראלית, ולאו דווקא פטריוטית, יותר מדי כתבים מבקשים למצוא חן מעבר לים. זה לא אתי ולא מקצועי.

ובאותו עניין, בחודשיים האחרונים חלקים בתקשורת הישראלית מנהלים קמפיין למנוע מממשלת ישראל לפעול נגד האיום האיראני בדרכים צבאיות. אותה תקשורת אופוזיציונרית יוצאת מגדרה להציג תיאוריות מוגזמות על סף המופרכות, ובראיונות עם פרשנים שמגלים הבנה לעמדת הממשלה, המראיינים תוקפים עם שאלות מתריסות תוך אווירה עוינת באולפן. כמו במקרה רייצ'ל קורי, קיימת נטייה אנרכיסטית בחלקים של התקשורת הישראלית אשר מעדיפה להציג תמונה 'הפוכה'. מתי התקשורת הזו תתהפך?

ישראל מידד

 

ביקורת הנקרא

"עדויות מדרום סודן: 'כמעט כל מי שחזר מישראל – חולה במלריה'"

('nrg-מעריב')

רגע, אז אלי ישי צדק?

 

"ארגון המזוהה עם הימין פתח בקמפיין לסגירת ערוץ 10"

('הארץ')

מזל שעיתון המזוהה עם השמאל חשף את זה

 


"איראן משקרת"

(כותרת ראשית ב'ידיעות אחרונות')

ספרו לנו משהו שאנחנו לא יודעים

 

 

 

חדשות בחדשות

 

ארבעה מעובדי ערוץ 10 התפרצו ביום שלישי לאולפן של רפי רשף במהלך תוכניתו, במסגרת המחאה נגד סגירתו האפשרית של הערוץ. העובדים נשאו עימם שלטים, וצעקו "אין לכם תירוץ לסגור את הערוץ". כך דיווח ערוץ 7.

 

משרד הבריאות החליט שלא להסיק מסקנות אישיות נגד הפסיכיאטר ד"ר אילן רבינוביץ' והפקת תוכנית 'האח הגדול' של הזכיינית 'קשת' בפרשת הכדורים הפסיכיאטריים שניתנו למשתתפי התוכנית. כך דיווח 'דה מרקר'.

 

ניצן חן נכנס השבוע לתפקידו החדש – ראש לשכת העיתונות הממשלתית (לע"מ). חן שימש עד לאחרונה כיושב ראש המועצה לשידורי כבלים ולווין והוא מחליף את אורן הלמן.