בשבע 508: העולם החופשי זקוק למנהיג

ברק אובמה לא הצליח למנוע את ביקור מזכ"ל האו"ם בטהרן, וזו עוד סיבה לקוות שבעוד חודשיים ייבחר בארה"ב נשיא מתאים יותר

דברים שרואים מכאן , י"ב באלול תשע"ב

* כאשר התגובה הישראלית לירי הרקטות היא מיגון בתי ספר, אין פלא שבאו"ם רואים רק את המצוקה בעזה * בבחירות הבאות הליכוד לא יוכל לשלוח את בני בגין לגייס קולות מהציבור הדתי-לאומי

לא בטוח אם יצליח מיט רומני לנצח בבחירות את אובמה, וגם אם יזכה בבחירות - אי אפשר לנבא את מידת הצלחתו כנשיא ואת יכולתו לאחד מחדש את ארה"ב השסועה (כן, למרבה הפלא ארה"ב כיום היא מדינה שסועה יותר מישראל). מכל מקום, רומני ראוי לברכת הדרך לאחר שנשלמה פורמלית בחירתו למועמד המפלגה הרפובליקנית. רומני הוא אמנם רק בגדר שמא, אבל אובמה הוא כישלון ברור, גם ללא התייחסות לעמדתו לגבי עתיד יהודה ושומרון. ברט סטיפנס, לשעבר עורך הג'רוזלם פוסט והיום עורך בחדשות החוץ של ה'וול סטריט ז'ורנל', מכנה את אובמה "איש העבר" בתחום ההשפעה הבינלאומית. סטיפנס מגייס את הגעת מזכ"ל האו"ם באן קי מון לוועידת המדינות הבלתי מזדהות בטהרן כראיה ניצחת לכך שדעתו של אובמה אינה נחשבת. בהפוך מאמרתו הידועה של מקיאבלי, טוען סטיפנס, אובמה מעוניין שיאהבו אותו במקום שיפחדו ממנו, ובסוף אינו זוכה לא לאהבה ולא ליראת כבוד.

נסיעתו של מזכ"ל האו"ם לביקור בארצו של מי שהבטיח למחוק את הסרטן הישראלי מהמפה מהווה דוגמה טובה להתנהלותו הכושלת של אובמה. אילו באמת רצה, הוא היה יכול להרתיע את באן בקלי קלות. די היה להרים אליו טלפון ולבשר לו בהאי לישנא: אם תיסע לאיראן, אין לך קדנציה שנייה בתפקיד הנחשק. מזכ"ל האו"ם חייב לזכות בתמיכת חמשת המעצמות הקבועות במינויו. בשעתו, מנעו האמריקנים קדנציה שנייה מבוטרוס ראלי המצרי לאחר שהתאכזבו ממנו. לגבי מסעו של באן, ממשל אובמה הסתפק בהבעת צער פושרת. זה לא רציני, כשם שלא רציני להיכנע לדרישה של ראש ממשלת טורקיה ארדואן להדיר את ישראל מוועידה העוסקת בנושא הטרור.

אבל ככה מתאפיינת התנהלותו של אובמה לכל אורך המשבר האיראני. לו רצה להוכיח לאיראנים שהוא רציני, היו לו אינספור הזדמנויות להכין את דעת הקהל האמריקנית לקראת עימות אפשרי. ראשי הצבא האמריקני כבר דיווחו שהכוחות הפועלים נגד האמריקנים בעיראק ובאפגניסטן זוכים לסיוע והדרכה מאיראן, ובמיוחד בכל הקשור למטעני צד. האיראנים ניסו להתנקש בשגריר הסעודי במסעדה יוקרתית בוושינגטון שאותה פקדו באותו זמן גם חברי קונגרס אמריקני. האירוע לא זכה לתגובה אמריקנית מתבקשת, אלא טופל כמעשה פלילי רגיל. בשימועים בקונגרס דווח על רשת הטרור שמנהלת איראן בדרום אמריקה בסיוע בעל בריתו של אחמדינג'אד, חוגו צ'אבס. בעבר היה הדבר מפעיל את כל מנגנוני האזעקה. אצל המשטר הנוכחי - כלום. אם אובמה היה משקיע בתדרוכים על הצורך למנוע מאיראן נשק גרעיני את אותו מאמץ שהוא ודובריו משקיעים בבלימת ההתקפה הישראלית, הדברים היו נראים אחרת. כל הוויכוח בין ארה"ב וישראל היה נחסך לו קיבל אובמה - לא חלילה את הצעות ישראל, אלא את הצעתו של אנתוני קורדסמן מהמרכז ללימודים אסטרטגיים ובינלאומיים, להציב לאיראן תאריך ברור לפעולה אמריקנית להריסת התשתית הצבאית הגרעינית. אך לא זו דרכו של אובמה, ונותר רק לקוות שבתוך קצת יותר מחודשיים הנשיאות תעבור לאדם ראוי יותר לתפקיד.

אובמה לא מתנהל ברצינות בנושא איראן הכנות לוועידת הרפובליקנים בטמפה

אבל אשמים אנחנו

ייזכר לשבחו של נשיא המדינה שמעון פרס (והפעם ללא שמץ של אירוניה) שהוא לא היסס להגיע ליישובי עוטף עזה לפתיחת שנת הלימודים, למרות שעזה, כמנהגה, ציינה את האירוע בשיגור רקטות ופצמ"רים. אלון שוסטר, ראש המועצה האזורית שער הנגב, הציג בגאווה את בית הספר החדש הממוגן בעלות של 220 מיליון שקלים, הכולל גם שטח ממוגן לפעילות שעות הפנאי של התלמידים. שאול מופז, בביקור באשקלון, הזהיר את השלטון בעזה שישראל תגיב בחוזקה אם תיפול שערה מראשיהם של התלמידים. מנגד, בחר האו"ם לפרסם השבוע מחקר הקובע שכתוצאה מהסֶגר הישראלי לא ניתן יהיה לחיות בעזה בשנת 2020. לכן, על פי רכז האו"ם לעניינים הומניטריים מקסוול, גיילרד, "חרף מאמציהם, הפלשתינים עדיין זקוקים לסיוע. הם תחת סגר ותחת כיבוש וזקוקים לסיוע פוליטי ומעשי בשטח מצידנו."

אפשר להתרעם על הצביעות המובנית של ארגוני הסיוע של האו"ם. אבל אנו אשמים בשגרה הזאת, כי במקום להגיב על הירי המתמשך אנו מקימים בתי ספר ממוגנים, מסכנים את נשיאנו וממתינים עד שיתרחש אסון רב-נפגעים בטרם נגיב. כך הצלחנו להרגיל את עצמנו ואת העולם לחשוב שאצלנו הכל בסדר ורק העזתים זקוקים לרחמים.

 

ולא ידבק

אני מסכים לדבריו של עמנואל שילה בטורו האחרון, שאסור לסכן את הריצה המשותפת של האיחוד הלאומי והבית היהודי על ידי הפצרות בח"כים של האיחוד הלאומי להתפקד לבית היהודי ולהשתתף בבחירות המוקדמות. מתוך אותה דאגה לריצה ביחד, יש לקוות שהדברים שפורסמו ב'מקור ראשון' על אנשי האיחוד הלאומי המתפקדים לבית היהודי "מסיבות מוניציפאליות" אינם נכונים. תופעה כזאת יש בה אבק של "שלי שלי ושלך שלי". זאת ועוד: לאחר שהאיחוד הלאומי נימק את התנגדותו לבחירות מוקדמות בטענה שמדובר בתהליך מושחת, לא היינו רוצים לראות את אנשי האיחוד נכשלים באותה שחיתות.


אפשר להתרעם על צביעות ארגוני הסיוע של האו"ם, אבל גם אנו אשמים בשגרה הזאת, כי במקום להגיב על הירי המתמשך אנו מקימים בתי ספר ממוגנים, מסכנים את נשיא המדינה וממתינים עד שיתרחש אסון רב-נפגעים בטרם נגיב. כך הצלחנו להרגיל את עצמנו ואת העולם לחשוב שאצלנו הכל בסדר ורק העזתים זקוקים לרחמים

שדה הקרב העתידי

תופעה אחת ממערכת הבחירות הקודמת כבר לא תחזור על עצמה בבחירות הקרובות. לליכוד לא ישתלם לשגר שוב את השר בנימין זאב בגין כשליח של רצון טוב לציבור הבוחרים הדתי-לאומי. נכון לעכשיו, הוויכוח העיקרי בתוך הגוש הלאומי בין טב למחל יתנהל סביב המערכת המשפטית על מרכיביה השונים - היועץ המשפטי, הפרקליטות ובית המשפט העליון.

נכון שהוויכוח הזה גם חוצה את הליכוד. יו"ר הקואליציה ח"כ זאב אלקין מדבר במונחים של "פוטש משפטי" כשהוא מתאר את עמדת המדינה שהציגה הפרקליטות בבג"ץ מיגרון. השר גלעד ארדן מהרהר בהתפטרות קולקטיבית של שרי הליכוד מוועדת השרים לענייני התיישבות, היות שהממשלה מנחה בכיוון מסוים והפרקליטות ממשיכה בשלה והולכת בכיוון ההפוך. אולם אם, חרף קולות המחאה הללו, הליכוד מסתפק בתפקיד הפרשן המקונן והמקווה לטוב (ח"כ אלקין מתנחם בכך שעו"ד מייק בלאס מפנה את מקומו תוך חודש) - סימן שעמדתם של בני בגין ודן מרידור בגיבוי ראש הממשלה היא הקובעת. בהתאם לכך, יש לחזק מפלגות שעמדתן בנושא היא ברורה וחד משמעית.

לא הייתי תולה תקוות גדולות במי שיבוא במקומו של בלאס. מזה תקופה די ארוכה פעלה הפרקליטות תחת שרביטם של אנשים כמו בלאס או כמו פרקליט המדינה משה לדור, איש 'שלום עכשיו' מוצהר. סביר שהאנשים אשר קוּדמו בתקופה הזאת אינם רחוקים מהשקפותיהם. העמדה של מייק בלאס גם משתלבת היטב עם האינטרס הבירוקרטי הבסיסי. יש משהו משכר בלתפוס את עצמך כאיש מקצוע חסר פניות העומד בפרץ מול פוליטיקאים בורים ומושחתים. התפיסה הזאת גם מצדיקה את הזכות להתעלם מרצונם של אותם בורים ומושחתים, ולרכז בידיך יותר כוח וסמכויות. בינתיים לא נאלצו בפרקליטות לשלם מחיר על האימפריאליזם הזה, ולכן אין כל סיבה שהמצב ישתנה לאחר שבלאס יעזוב.

המאבק אינו מסתכם באישיות זו או אחרת; הוא קונספטואלי, ונועד להחזיר לנבחרי הציבור את שיקול הדעת בקביעת המדיניות ואת היכולת להטיל מרות על השירות הציבורי. על מנת להסיר חסמים ביורוקרטים, הדרג המדיני חייב לקבל יותר כוח במינוי בכירים לשירות הציבורי. במקום הוועדות שדרכן עוברים כיום מינויים לתפקידים בכירים, אולי כדאי לאמץ את מודל נוהל השימוע המקובל בארה"ב ולהעביר את ההחלטה לוועדה המתאימה בכנסת, ובמקרה של בכירים בפרקליטות - לוועדת החוקה. ממשלה שתדע שמינוייה יעברו תחת שבט הביקורת של האופוזיציה בכנסת וייבדקו על ידי התקשורת, תהסס להעמיד מועמדים שיגרמו לה בושות.