בשבע 509: הזהב השחור

הזינוק במחיר הדלק נובע לא רק מהקפיצה במחירי הנפט, אלא גם מהעלייה ההדרגתית במיסוי עליו

שלמה פיוטרקובסקי , י"ט באלול תשע"ב

 

צילום: פלאש90'

במוצאי השבת האחרונה זינק מחיר הבנזין ושבר את הרף הפסיכולוגי של 8 שקלים לליטר. מי שהספיק למלא השבוע דלק גילה באופן אישי את המחיר השערורייתי, 8 שקלים ו-25 אגורות, שיא של כל הזמנים במחירי הבנזין בישראל. המחיר הגבוה הוא תוצאה של שילוב של כמה גורמים. כידוע, מחירו של הבנזין שאנו רוכשים בתחנות הדלק מורכב מארבעה חלקים עיקריים: מחיר הבנזין עצמו, עלויות היבוא והשיווק (המכונות בשפה המקצועית 'מרווח השיווק'), המס הקצוב על הבנזין אשר זכה לכינוי הארמי 'בלו' והמס שאנו משלמים כמעט על כל דבר – המע"מ. נתחיל במה שלא עלה והוא מרווח השיווק, אשר נותר בחודש האחרון בדיוק באותה רמה שהיה בחודש הקודם, 64 אגורות. גם הבלו, אותו מס קצוב המוטל על הבנזין ויתר הדלקים, עלה בשיעור זניח, 2 אגורות בלבד לעומת החודש הקודם. עיקר העלייה נובעת מזינוק במחיר הדלק עצמו, אשר עלה ב-14 אחוזים עקב עליית מחירו בעולם. בנוסף לכך, המע"מ עלה עלייה כפולה: 7 אגורות בשל העלאתו באחוז ו-7 אגורות נוספות בשל עליית מחיר הבנזין.

 

זה המס, טמבלים

למרות ההסבר הפשוט לכאורה של עליית המחירים, ישראלים רבים שואלים את עצמם איך ייתכן שהמחיר שהם משלמים היום על הבנזין גבוה יותר מזה ששילמו בחודש יולי 2008, אז כזכור הגיעו מחירי הדלקים בעולם לשיא של כל הזמנים. נזכיר כי באותם ימים קשים, ערב פרוץ המשבר העולמי וערב אולימפיאדת בייג'ין, עמד מחירה של חבית נפט על 147 דולר, בעוד בראשית השבוע הנוכחי לא הגיע מחירה של חבית אפילו ל-100 דולר. למרות זאת, בחודש יולי 2008 שילמו הישראלים 7 שקלים לליטר בנזין וכיום הם משלמים 8.25 שקלים לליטר בנזין. התשובה לשאלה נעוצה גם היא בכמה גורמים, אולם העיקרי שבהם הוא העלייה החדה ברכיב המס על הבנזין. בחודש יולי 2008 היה שיעור הבלו על ליטר בנזין 2.4 שקלים, ואילו בחודש ספטמבר 2012 עומד הבלו על הבנזין על 2.99 שקלים. אם מוסיפים לעליית הבלו את עליית המע"מ התואמת, מגיע פער המחיר בארבע השנים האחרונות, הנובע רק ממיסים, ל-70 אגורות. מרכיב נוסף שיצר את הפער הוא השינוי ביחס בין מחירו של הנפט הגולמי ובין מחיריהם של התזקיקים כדוגמת הבנזין.

למיסים על הדלקים יש באופן מסורתי שתי סיבות עיקריות. הראשונה היא פיצוי על הנזקים העקיפים שנגרמים כתוצאה מהשימוש בדלקים, והשנייה היא עידוד החיסכון בדלק. הצורך לפצות על העלויות העקיפות הנגרמות משימוש בדלקים נובע מכך שבמצב הקיים היום תיקון הנזקים הסביבתיים והבריאותיים הנגרמים משימוש בדלקים נופל על כתפי המדינה, ואילו חברות הדלקים פטורות ממנו. כתוצאה מכך הנזקים הללו אינם משוקללים לתוך מחירו של הבסיסי של הדלק ויש צורך להכניס אותם למחיר בדרך עקיפה, דרך המיסוי. מטבע הדברים, עליית המודעות להיקפם המלא של הנזקים הסביבתיים הנגרמים כתוצאה משימוש בדלקים עשויה להביא להעלאת המיסוי על השימוש בדלקים. ואמנם, ניתן לראות באופן ברור כי מדינות בעלות מודעות סביבתית מפותחת יותר, כדוגמת מדינות מערב וצפון אירופה, נוטות להטיל מיסים גבוהים יותר על השימוש בדלקים. הצורך לעודד חיסכון בדלק, שהוא הסיבה השנייה להטלת המיסוי על הדלקים, נובע גם הוא מהניסיון להפחית את הנזקים הסביבתיים של השימוש בדלקים וכן מהצורך להפחית את התלות באספקת אנרגיה חיצונית, ויסות השימוש במטבע זר ועוד שורה ארוכה של גורמים. אולם בגזרה הזו של הקטנת הביקוש, נחלה מדיניות מיסוי הדלקים בישראל כישלון חרוץ.

בניגוד למקומות אחרים בעולם, בישראל קשה להגיע בזמן סביר לעבודה בתחבורה ציבורית. תחנת דלק בירושלים

 מחכים לאוטובוס

שורה ארוכה של עבודות שנעשו בניסיון להבין את הקשר בין מחירי הדלקים ובין הביקוש להם גילו כי עקומת הביקוש לדלק למכוניות קשיחה מאוד, וכמעט שאינה מושפעת ממחירי הדלק. נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מעלים כי הקילומטרז' הממוצע לרכב בישראל לא השתנה באורח מהותי בעשרים השנים האחרונות, דבר המהווה אינדיקציה לקשיחות הביקוש לדלק. מתברר שלמרות העלייה במחיר הדלק, הישראלים אינם ממהרים לנטוש את הרכב הפרטי ואינם מזדרזים לפנות לעבר חלופותיו. זהו אמנם נתון חיובי ככל שמדובר בתחזית הכנסות המדינה ממיסים על דלק, אך מנגד זהו כישלון של מדיניות המיסוי עצמה.

על פי כל ההערכות, וכן על פי בדיקות שנערכו במקומות שונים בארץ, הסיבה העיקרית לכך היא היעדר חלופה אטרקטיבית לשימוש ברכב הפרטי. מי שאינו גר בליבן של הערים הגדולות, יודע בוודאי עד כמה קשה להגיע לעבודה ולחזור ממנה בתחבורה ציבורית. ככל שמקום המגורים פריפריאלי יותר, כך זמינותה של התחבורה הציבורית והיכולת להתאים אותה לצרכים המשתנים פוחתת. מי שגר במקום שהאוטובוס אליו יוצא במקרה הטוב פעם בשעה או בשעה וחצי חייב לתזמן את יציאתו מהעבודה בדיוק של דקות, על מנת שלא לפספס את האוטובוס ולא להפסיד זמן רב. במקרה שבו הנוסע זקוק ליותר מאוטובוס אחד הופך תכנון הנסיעה למלאכת מחשבת של הערכות זמנים והימורים מושכלים. חשוב להדגיש כי במהלך העשור האחרון הושקעו תקציבי עתק בתחבורה הציבורית, בערים הגדולות ומחוצה להן. חלק מתוצאותיהן של ההשקעות הללו כבר מורגש בשטח, כמו למשל הרכבת הקלה בירושלים, קווי הרכבת לדימונה, קריית גת, מודיעין וערים נוספות. חלק אחר יורגש רק בעוד כמה שנים, כמו הרכבת המהירה בין תל אביב לירושלים. אולם הפער התחבורתי בין ישראל לבין המתוקנות שבמדינות העולם כה גדול, עד שהגדלת התקציבים איננה מסוגלת להדביק אותו. עוד רחוק היום שבו הישראלים ישתמשו בכלי הרכב שלהם לנסיעות משפחתיות בלבד.

 

 פרשנות

 הצהרת הון, מה זה בעצם?

רויטל לביא

אם אתה עצמאי, שכיר שהוא בעל שליטה בחברה או בעל מניות מהותי בחברה, ואף אם אתה שכיר המשתכר למעלה מסכום מסוים בשנה, אתה חייב בהגשת הצהרת הון. הצהרת הון משמעותה הצהרה על כל הנכסים וההתחייבויות של הנישום נכון ליום מסוים, והיא מוגשת על פי דרישת רשויות המס. את הצהרת ההון הראשונה מגישים בדרך כלל בשנה הראשונה של הגשת הדו"חות, ולאחר מכן נדרשות הצהרות נוספות בכל ארבע עד חמש שנים.

הצהרת ההון הראשונה שנדרש הנישום להגיש היא חשובה מאוד, משום שעליה יתבססו כל הבדיקות מכאן והלאה. מעבר לכך, נותנת הצהרת ההון תמונה ברורה של הרכב ההון ההתחלתי של מגיש ההצהרה.

ההצהרה בנויה כמאזן שבו מוצגים מצד אחד הנכסים ומצד שני ההתחייבויות, כאשר ההפרש בין הנכסים וההתחייבויות מייצג את ההון הנקי. נכסים יכולים להיות נדל"ן כמו דירות, קרקעות וכדומה, תכשיטים, כלי רכב, קרנות נאמנות, קרנות השתלמות, קופות גמל ואפילו מזומנים המוחזקים בכספת. התחייבויות יכולות להיות משכנתא, הלוואות בנקאיות, הלוואות מקרובי משפחה וכל סכום כסף שיש להחזיר בעתיד. הנכסים וההתחייבויות מתומחרים במונחי עלות וההפרש כאמור הוא ההון הנקי.

בהצהרת ההון הראשונה יש לגבות במסמכים כל נתון, בין בנכסים ובין בהתחייבויות, ובהצהרות ההון הבאות נקודת הבסיס היא ההצהרה הקודמת. כל שינוי בהרכב הנכסים חייב להיות מגובה במסמכים, ועל כן חשוב לתעד שינויים בנכסים ובהתחייבויות המתרחשים לאחר הצהרת ההון הראשונה.

לאחר הגשת הצהרת הון נוספת, בודקים ברשות המיסים את הגידול בהון הנקי, אל מול הפער בין ההכנסות והשימושים (הוצאות משק הבית מחושבות על פי נתונים סטטיסטיים) בתקופה שבין הצהרות ההון. במקרה שהגידול בהון לא יכול להיות מוסבר על ידי הפער בין ההכנסות והשימושים יש לספק הסבר טוב, כזה המגובה בתיעוד מתאים, ובהיעדר הסבר כזה מניחות הרשויות שמדובר בהכנסה שלא דווחה. מכיוון שכך, כדאי לבדוק את הפער לפני הגשת ההצהרה ולוודא את קיומם של הסברים טובים לכך. לאור מורכבות הצהרת ההון והקריטיות שלה, כדאי להיעזר ברואה חשבון או ביועץ מס לשם ביצועה.

 

הכותבת היא רו"ח ממשרד רואי החשבון לביא ושות'