בשבע 509: העיתונות נגד עצמה

נפל דבר בישראל: המאבק נגד התקשורת עלה מדרגה

עדי גרסיאל , י"ט באלול תשע"ב

 לא, לא מה שחשבתם. אין הכוונה לתקשורת השמאלנית והמסיתה. לציבור שרגיל לצבור את מנות הדימוי השלילי, השקרים הכוללניים וההסתה אין כוח עיתונאי לקבל מקום כל כך נכבד בעיתון. אז במה מדובר? בעמוד הראשי של עיתון 'מעריב' הגוסס. חצי מעמוד השער הוקדש כמעט לניגוח 'דה-מרקר', שפרסם תחקירים נגד 'מעריב'. לא פחות מארבעה בעלי טורים נחשבים בעיתון זכו לשני עמודים שלמים, כשההפניה תופסת, כאמור, כמעט חצי משער העיתון. הקולגיאליות נעלמה, והכותרת בעמוד השער מתייחסת לעיתונאי העיתון הכלכלי מבית שוקן כאל "כנופיית דה-מרקר".

נפל האסימון? לא בטוח שאצל בכירי העיתונות, אבל הציבור מבין: הכוח התקשורתי הרב מדי שניתן להשחתה פוגע בכולנו, וגם בתעשיית התקשורת עצמה. לקח זמן עד שהכוח הרב להשחית של העיתונות הגיע לעיתונות עצמה, אבל זה קרה. מעריב נגד דה-מרקר/הארץ. הארץ, מעריב וידיעות נגד ישראל-היום. ובשקט מסתירים שגם זכייני ערוץ 2 הגישו תביעה נגד ערוץ 10.

כן, זה לא סוד שיש קריסה של העולם הישן של התקשורת בישראל. העיתונות החופשית באמת - פורחת. עיתונות המיינסטרים בבעיה. יש לכך סיבות כלכליות עולמיות וישראליות, אך השורה התחתונה היא שאנשים מפסיקים לקנות עיתונים. אין בהם צורך. קליקה מסויימת שהעמידה את עצמה כאחראית על התכנים שהציבור יצרוך מוכיחה שהיא לא רלוונטית לציבור.

"השטחים הכבושים", המונח שבו ירון לונדון כינה את יו"ש בשבוע שעבר בתוכניתו בערוץ 10 הגוסס, הם אותם כלי תקשורת ציבוריים וגם פרטיים שהשתלטו על השיח הישראלי. הגיע הזמן לסיים את הכיבוש. ויפה שעה אחת קודם.

חני לוז

 

 

להכות בכיס

לקורא הממוצע עלולות ההתכתשויות בין העיתונים, שעברו בימים האחרונים לשלב האגרופים, לגרום בעיקר למבוכה. אולי מהסוג שחש ילד קטן שרואה לראשונה את הוריו רבים. אבל אחרי הבלבול מגיעה ההתפכחות: הילד קולט שמי שנתפשו אצלו כמקור סמכות כמעט מוחלט הם גם בני אדם עם חולשות. הקורא לומד שאין דבר כזה חדשות אובייקטיביות ושלכל כלי תקשורת יש אג'נדה משלו, לפעמים ברורה ומובהקת, לעיתים נכלולית ונסתרת.

חילופי המהלומות בין העיתונים המקרטעים הם, אם כן, עוד שיעור בתקשורת, אמנם מעט ברוטלי אבל בעל חשיבות במאבק הסזיפי לשקיפות תקשורתית.

אולם יש עוד לקח שלא כדאי לצרכני התקשורת להחמיץ. העיתונות המודפסת והמשודרת נתונה כמעט כולה בקשיים כספיים. וכשהמזומן הוא המלך, האידיאולוגיות מתרככות. למשל, קבוצה לא מאוד גדולה של אנשים שתבטל את המנוי על 'הארץ' או 'ידיעות' ותצהיר שהסיבה היא הטיה אנטי-לאומית ואנטי-דתית, יכולה להזיז דברים. אל דאגה, אין סכנה שהעיתונים הללו יהפכו את עורם ויתחרו ב'בשבע', אבל גם לשינויים קטנים יש השפעה בטווח הארוך. את שעת הכושר הזאת כדאי לנצל.

עדי גרסיאל

 

 

כשה-BBC מתלהב מדתיים

השבוע לא חסרים נושאים למדור. גזר הדין של אורי בלאו; ישיבת מועצת הרשות השנייה פוצצה בידי מפגינים שגם הגיעו לבית ראש הממשלה; המצב ב'מעריב'; אגודת העיתונאים תובעת את רשות השידור בגין לשון הרע; תחנת 'קול ברמה' מאוימת בתביעה ייצוגית בגין הדרת נשים; שר האוצר מינה צוות לטיפול במשבר בערוץ 10; אולפני חדשות 2 זקוקים ל-4 מיליון שקלים כדי למנוע סגירה. אבל תשומת ליבי הופנתה דווקא ל-BBC באנגליה. מצאתי שם דוגמה, אף אם חלקית, לבעיה של ישראל להציג את עצמה כמדינה נורמטיבית, ליברלית, דמוקרטית ומתורבתת, ולזכות באהדת העולם התקשורתי הנאור.

ביום ראשון השבוע הופיעה פטימה נביל, קריינית בתחנת השידור הממלכתית של הטלוויזיה המצרית, כשהיא עטויית ראש בשביס איסלאמי. כדבר הזה לא היה במשך שישה עשורים, מאז אסר המשטר החילוני באופן בלתי רשמי על הופעות דתיות כאלה. אלא שהממשלה החדשה, זו של האחים המוסלמים, טוענת ש-70 אחוזים מכלל נשות מצרים אכן עוטות כיסוי ראש. ה-BBC קיבל תגובה מגברת נביל: "סוף סוף המהפכה הגיעה לשידור הממלכתי". אלא שכל בר דעת יודע שכיסוי ראש במדינה מוסלמית אינו סימן דווקא למהפכה דמוקרטית או לגישה ליברלית-הומניסטית. וגם אם צריך להתחשב בדרישות נשים להופיע בפומבי בלבוש צנוע, לא כך המצב במדינות כמו מצרים. יחס האחים המוסלמים לנשים משמעותו דיכוי, אפליה, ואפילו רצח על כבוד המשפחה.

אז איזו כותרת נתן ה-BBC לידיעה? "שדרנית מכוסת ראש בהופעה פורצת דרך במצרים". פריצת דרך? לטעמי, קריסת ערכי אובייקטיביות ואתיקה מקצועית. שהרי האופן שבו אותו ערוץ ציבורי בריטי מסקר נושאים חברתיים-דתיים בישראל מבליט את ה"קיצוניות" של הציבור הדתי, הלאומי והחרדי. כמעט בכל תמונה באתר של הערוץ המתייחסת לירושלים, לכותל או להר הבית מופיע חרדי בשחור.

האהדה ואולי ההתרגשות מהצעד הזה של השלטון האיסלאמי במצרים מייצגות את חוסר ההיגיון שקיים בחלקים מרכזיים בתקשורת הזרה: הנכונות לקבל כל עמדה מוסלמית כמובנת ואף ראויה לשבח, בעוד היהודים נתפשים כמי שרק גורמים צרות. הרב-תרבותיות וכבוד האחר, שהם ביסוד הדור החדש של התקשורת, נעלמים כשזה מגיע לישראל.

ישראל מידד

 

ביקורת הנקרא

"נועה מימן עוזבת את הארץ" ('מעריב')

רק אותנו זה מצחיק שדווקא מי שפעלה למען העלאת הסודנים עוזבת?

 

נפתח שלב הטיעונים לעונש במשפטו של ראש הממשלה לשעבר (אהוד אולמרט) (ynet)

מוזר, כי מי שגלש רק באתר ynet היה אמור לחשוב שהנ"ל בכלל זכאי

 

"יום אחר יום רודפות הידיעות על פוגרומים, בכיכר ציון ובשטחים... הדרת נשים, רדיפת זרים, חניקה שיטתית של עיתונים, חקיקה אנטי דמוקרטית" (ספי רכלבסקי, 'הארץ')

פשוט נורא פה. אולי אפשר להציע לכבודו להצטרף לגברת מימן?

 

 

חדשות בחדשות

מנכ"ל אתר nrg של 'מעריב', מוני ברוש, התפטר מתפקידו. זאת ככל הנראה על רקע החלטת 'מעריב' להפסיק את הדפסת העיתון במהלך השבוע. כך דיווח 'אייס'.

 

בית משפט השלום בתל אביב אישר השבוע את עסקת הטיעון עם עיתונאי 'הארץ' אורי בלאו, שהואשם באחזקת מסמכים סודיים. בלאו ירצה ארבעה חודשי עבודות שירות במרכז רפואי. למרות העונש הקל קבע השופט שמדובר ב"עבירה חמורה מאוד".

 

'ישראל היום' מתכוון להשיק עד סוף השנה האזרחית אתר אינטרנט עם חדשות שוטפות ותכני וידאו, שיתחרה ב-ynet ובשאר אתרי החדשות הישראליים. כך דיווח 'דה-מרקר'. כיום מכיל אתר 'ישראל היום' רק את תכני המהדורה המודפסת.