בשבע 509: אשמת הקברניטים

מעריב הופך מיומון לשבועון - תקלה מקומית או אור אדום לעיתונות המודפסת?

זאב גלילי , י"ט באלול תשע"ב

עיתונאי, לשעבר עורך ב'ידיעות אחרונות'

זה סיפור מורכב. ראשית יש לשאול כיצד קרה שמעריב הידרדר למצב הזה. האינטרנט אינו אשם. פורסם  שהירידה של מעריב התחילה בשנה 2000, בלי קשר לישראל היום. מה שקרה למעריב יש לראות בפרספקטיבה היסטורית, וההיסטוריה מראה שהרבה מהטייסים שהטיסו את מעריב, דהיינו העורכים, לא היו טובים. כבר לפני 20 שנה היתה בדיחה: "יש לך עיתון? לא, יש לי מעריב". כך שבעצם מעריב כבר מת מזמן, והם רק לא ידעו את זה.

בישראל, כמו בעולם, יש ירידה בגלל עלייתם של אמצעי תקשורת אחרים. אבל למעריב יש מציאות אחרת – אין עיתון בארץ שמפסיד 250 מיליון ברבעון. כך שאי אפשר להאשים את האינטרנט. מדובר בתהליך ארוך, שגרם לכך שמעריב הפך לבור בלא תחתית.

בזמן האחרון גם ידיעות פחות טוב מבעבר, אבל הוא מחזיק מעמד כי עיתון מודפס הוא צרכנות של הרגל. אנשים ממשיכים בהרגל גם אם מדובר במשהו פחות נוח או פחות טוב. אם יימצא מודל כלכלי שממנו העיתונים יוכלו להרוויח, אני משער שרובם יעברו לפורמט דיגיטלי. אבל הם יעשו זאת לא מתוך הפסד, כמו במקרה של מעריב. ברור שלא כל העיתונים יהפכו דיגיטליים, כי אז עיתון כמו 'בשבע' לא יוכל להיקרא בשבת. מוכרחים נייר ואי אפשר לקרוא משהו דיגיטלי בשבת.

כבר היום הניו יורק טיימס ועוד עיתונים מקיימים מערכת כלכלית על ידי תשלום חלקי דרך האינטרנט. זה תהליך בלתי נמנע, ובלעדיו העיתונים ייאלצו לפשוט את הרגל. קם דור חדש של קוראים והם אינם קוראים עיתונים מודפסים, אלא צורכים הכל באינטרנט.

 

 

תקופת מעבר לא קלה

פרופ' גבי וימן

החוג לתקשורת, אוניברסיטת חיפה

הסיפור של מעריב אינו מקרה פרטי וגם לא מקרה פרטי ישראלי. מדובר במשבר עולמי של העיתונות המודפסת. מה שקורה למעריב קורה לעוד עיתונים בארץ ובחו"ל.

מעריב הוא אחד הקורבנות של תקופת המעבר שאנו מצויים בה היום – העיתונות המודפסת מפנה את מקומה לעיתונות המקוונת. כבר כעת הסטודנטים שלי כמעט שאינם קוראים עיתונים מודפסים. זה שלב מעבר לא קל ואפילו כואב, ובהרבה מדינות הוא גרם לצמצומים, לסגירת עיתונים וכדומה.

לא רק מעריב נאבק לשרוד את תקופת המעבר. אנו רואים שגם עוד כלי תקשורת בארץ בקשיים, וכולם עוברים למדיה הדיגיטלית –  יש אתרים ואפליקציות ומהדורות דיגיטליות לישראל היום, ידיעות, הארץ, וגם לערוצי טלוויזיה.

יש כמה פתרונות שיאפשרו להם לשרוד את תקופת המעבר, כגון המודל הצרפתי, שם יש הקלות במס לעיתונות, הממשלה דואגת לפרסם פרסומים ממשלתיים בעיתונות המודפסת ולעיתונים חינם לבני הנוער. ברור שעיתונות מסובסדת אינה פתרון ארוך טווח, אבל זה פתרון זמני שיעזור לה לשרוד.

ככל הידוע לי, מועצת העיתונות בארץ לא מנסה למצוא פתרונות. לא שמעתי אותם במשברים בארץ. גם אנשי האקדמיה צריכים להשמיע את קולם ולהציע מודלים שונים ושיטות שונות לעזרה, וגם אותם לא שמעתי. גם הממשלה צריכה להתגייס לעניין, ולא הייתי רוצה לראות מדינה שנשארת תלויה בעיתון אחד שמחולק חינם – מבלי להיכנס לנושא האידיאולוגי אלא העקרוני בלבד – שאף הוא לא בטוח בנצחיות שלו.

לא צריך לשמוח לאידה של העיתונות, ולא לאידם של מעריב וערוץ 10. כל כלי תקשורת שנסגר זו פגיעה. העובדה שמעריב הופך מיומון לשבועון היא אור אדום שנדלק מזמן וכעת הוא בוהק לא רק במעריב אלא בכל העיתונים וגם בכל העולם.

 

 

קורבן של תהליכים מצטלבים

עוזי בנזימן

עורך 'העין השביעית',

לשעבר עיתונאי ב'הארץ'

איני סבור שזו תקלה מקומית. אמנם איני מתיימר להתמצא בניהול העסקי של מעריב, וכבר קראתי שיש כאלה שמתחילים לגלגל את ההיסטוריה העסקית של מעריב מלפני 10 שנים ולטעון שמה שקורה למעריב הוא מקרה פרטי אישי בשל התנהלות לא נכונה, אבל כשאני מסתכל על מה שקורה בתקשורת בישראל בכללותה וגם כשאני מסתכל על מה שקורה בעולם – נראה שהמצב שונה. נראה שאנו עדים לבבואה של תהליכי עומק חברתיים, טכנולוגיים, תרבותיים. תרבות הקריאה משתנה. מעריב הוא הקורבן התורן והוא אינו הראשון וגם לא האחרון בסיפור הזה.

אבל לנפילה של מעריב יש עוד סיבה. אני מאמין שההופעה של ישראל היום היכתה, בדיעבד ובאופן חמור מאוד, גם במעריב. ישראל היום גם מדגדג את ידיעות, וייתכן שבעתיד יתברר שישראל היום ישפיע השפעה קריטית על עיתון הארץ, בעיקר אם מו"ל ישראל היום יחליט להעביר את ההדפסה שלו מהארץ למקום אחר. בתוך חמש שנים הפך ישראל היום לעיתון הנקרא במדינה, ולא מפני שהוא עיתון טוב, כמו שהם סבורים, אלא מפני שמחלקים אותו חינם.

כך שבמבט עומק מקרה מעריב הוא גם בשל תקלה מקומית וגם בשל תהליכים עולמיים. אלה תהליכים מצטלבים.

 

תשובות הגולשים

כישלון החיקוי

עם השנים איבד מעריב את האתיקה שלו, והפך לכלי לקידום האג'נדה של בעליו, תוך חיקוי מוחלט של המתחרה ידיעות. ובכל זאת העיתון שמר על קווים אדומים משלו, כמו סגירת אתר nrg ביום כיפור והעסקת עיתונאים ימניים כמו קלמן ליבסקינד, רועי שרון ועמיחי אתאלי. אולם בתמונה הכוללת העיתון לא מהווה אלטרנטיבה לידיעות (בדומה לערוץ 10 מול ערוץ 2) ומכאן כישלונו. בנוסף לכך, אין להתעלם ממגמת הדיגיטליזציה הכללית, עם מהפכת האינטרנט והטאבלטים. חבל שעוד לא קמה אלטרנטיבה ימנית בתחום זה ל-ynet.

יוחנן רוזן, קריית אונו 

 

 

אחרי השקיעה

בצעירותי אני זוכר שהוריי היו מנויים למעריב בסופי שבוע, וכשלמדתי אל"ף בי"ת כבר קראתי כתבות מעניינות ונהניתי. לא הכרתי עיתון אחר.

אך לאט לאט משבוע לשבוע העיתון התמלא בתמונות לא צנועות, בכתבות בוטות, ושבת אחת, לאחר המון שנים, החליטו ההורים להפסיק את המנוי. מעריב שקע אצלנו בבית ונעלם מעבר לאופק.

ברוך ה' שהיום יש עיתונים טובים ואיכותיים, עלוני שבת ואתרי חדשות שאני נהנה לבקר בהם כמה פעמים בשבוע, שאינם תחליף מלא לעיתון, אך בהחלט מספקים גב למי שמאס בתרבות המידרדרת ורוצה תרבות איכותית.

אלחנן יהודה, נתניה