בשבע 509: המרוץ אחר הגלימה

במקום להציב את כיבוש הפרקליטות כיעד הבא של הציונות הדתית, מוטב לפעול כדי להחליש את השפעת הפרקליטים ולהתנער מהמשפטיזציה שהשתלטה

דברים שרואים מכאן , י"ט באלול תשע"ב

 * מפלגת הבית היהודי יכולה ללמוד מהמפלגה הרפובליקנית כיצד לפעול כדי להשיב אליה את המצביעים מעדות המזרח

 לאחר ההפסד במערכה המשפטית על מגרון התווספה גם הפרקליטות לרשימת היעדים שהסרוגים צריכים לכבוש. אחרי הטובים לסיירות, לתקשורת ולמשטרה - הגיע יומה של הפרקליטות. אומרים שאם נתמיד במאמץ לשלב שם את מיטב בנינו, אזי כעבור 15-12 שנים הטון בפרקליטות ישתנה. הבעיה היא שכאשר נגיע ליעד הנכסף בימי נכדיי, אנו עלולים לגלות שהפרופסורים למשפטים הם שמשפיעים על עמדת הפרקליטים, ואז שוב נשנה כיוון ונשלח את הטובים לתפוס את הפקולטות למשפטים. אין לדבר סוף. אז בואו נסכם שהציבור הדתי-לאומי חייב לגלות נוכחות בכל זירה ציבורית חשובה, בלי להתמקד בכל פעם בחזית אחרת.

הצבת כיבוש הפרקליטות כיעד הבא עלולה גם לרפות את הידיים ממאמצים שכבר החלו בתחומים משיקים, שבכוחם להחליש את השפעת הפרקליטות. בראשם עומד המאבק לשנות את השיטה לבחירת שופטים, באופן שירחיק ממעורבות בתהליך את השופטים המכהנים בבית המשפט העליון. שינוי ברוח זו יביא להרכבים פחות נוחים לפרקליטות, וכשהם ייתקלו במפלות חוזרות ונשנות בבתי המשפט הם גם ייאלצו להרפות מהמעורבות החד צדדית בנושא ההתיישבות.

דרך נכונה אחרת היא נסיגה מרעיון "מלוא כל הארץ משפט" מבית היוצר של אהרון ברק, שסבר כנראה שהביטוי המקורי "מלוא כל הארץ כבודו" מתייחס ל"כבודו" שופט בשר ודם, ולא להבדיל לשופט כל הארץ. הסלוגן שטבע ברק חדר לכל מערכות החיים שלנו, ולא במובן החיובי. כדוגמה לכך אפשר להביא שני אירועים מחדשות השבוע.

שר הביטחון אהוד ברק משתמש בסמכות הטכנית שלו כדי לעכב את האישור הסופי לשינוי מעמדה של מכללת יהודה ושומרון באריאל ממרכז אוניברסיטאי לאוניברסיטה נטו. את הצפצוף על החלטת הממשלה הוא מנמק בצורך להמתין להכרעת בג"ץ.

כבר הצביעו אחרים על התופעה הרווחת לפיה משרדי ממשלה במקום להתוות מדיניות חושבים בעיקר איך לא לחטוף בבג"ץ ונוקטים זהירות מוגזמת. חייבים להחזיר את בג"ץ לממדיו הטבעיים, כאשר תפקידו לגבי החלטות הממשלה וזרועות המדינה השונות מצטמצם לבחינה האם דבק משהו פלילי בתהליך, ולא לשפיטה של מידת הסבירות של ההחלטה. לגבי אוניברסיטת אריאל, בג"ץ יוכל לפסול את החלטת הממשלה אם יוכח כי בתמורה הובטח לאבנר נתניהו מסלול ישיר לדוקטורט נוסח יאיר לפיד, או לגדעון סער להיות פרופסור מן המניין לאחר שיפרוש מהחיים הפוליטיים. כאשר בג"ץ מעמיד את החלטת הממשלה למבחן הסבירות, שופטיו שמים למעשה את שיקול דעתם במקום זה של קובעי המדיניות, ומה שסביר בעיני הממשלה לא בהכרח סביר בעיני בג"ץ. אם רצונה של הממשלה להקים אוניברסיטה באריאל או ברהט, זוהי החלטה שבתחום אחריותה, והיא תישפט במגרש הפוליטי על ידי הבוחרים לגבי טיבה של ההחלטה.

אבל הנזק של תופעת המשפטיזציה אינו מצטמצם רק לתחום הציבורי. חוסר היכולת לתפקד ולקבל החלטות מניב פירות באושים גם בתחום הפרטי. בעקבות האירוע המוחי שפקד את חברו דורון נשר, כתב גיא מרוז טור מרגש (מעריב, י"ז אלול) המקונן על כך שנשר לא טופל בזמן על ידי צוותי מד"א, שהיו טרודים לוודא שהכל מוסדר מבחינה משפטית. רק שיפעילו שיקול דעת, מזדעק מרוז. אבל שיקול הדעת הוא בדיוק התחום שהמשפטיזציה והפרקליטים מבקשים לשלול מן האזרח. זה יכול להיות שי דרומי אשר נתקל בגנב שבא במחתרת לבזוז את רכושו החקלאי, זה יכול להיות נוסע בכבישי יו"ש שנתקל בזורק בקבוק תבערה, וזה יכול להיות צוות של מד"א. במקרה שיפעיל את שיקול הדעת הטבעי, הוא עלול למצוא את עצמו מסתבך בחקירות משפטיות ולקינוח גם בתביעה אזרחית אשר מוגשת בסיועה של עמותה. כפי שבמישור הציבורי הדבר מוביל להססנות, כך גם בחיי האזרח מן השורה המשפטיזציה מגבירה את הנטייה לשב ואל תעשה.

                                                                           האגנדה אינה הבעיה העיקרית. הפרקליטים שי ניצן, רז נזרי ודינה זילבר
 
לא ברור מי מבין שלושת המתמודדים ייבחר בסוף לראשות הבית היהודי, אבל אפשר כבר עכשיו להצביע על כמה זוכים בהתמודדות. זוכה אחת היא מפלגת הבית היהודי, שקיבלה תגבורת של מתפקדים. מרוויחה נוספת היא העיתונות המגזרית, שזכתה גם בכספי פרסומת וגם בחומר לכתבות. עימות מוצלח בין שלושת המועמדים שערך העלון 'עולם קטן' מעיד על הצלחה נוספת של התהליך בכך שעורר מעורבות בקרב בוחרים צעירים, המהווים את ציבור הקוראים העיקרי של העלון. המתמודדים השיבו על פי רוב בדברי טעם, אבל פה ושם פלטו דברים מעוררי תהיות, וכדי לשמור על איזון נסתפק בתהייה אחת לכל מתמודד.

השר דניאל הרשקוביץ כותב במודעה שפרסם באותו גיליון: "הסרוגים זוקפים קומה! לא חוזרים לאופוזיציה!... צריך גם יחסים אישיים בין ראש הממשלה לראש המפלגה". מצד אחד צודק השר, אופוזיציה איננה משאת נפש. אבל מה שקובע לגבי שותפות בקואליציה ועבודה עם ראש הממשלה הוא לא היחסים האישיים אלא מספר האצבעות הסרות למרותך. שאם לא כן, הדרך הטובה ביותר להימנע ממתיחות עם ראש הממשלה היא לסגור את המפלגה הנפרדת ולהצטרף למפלגתו. גם מפלגת לוויין חייבת לדעת לעשות שריר מול ראש מפלגת השלטון, והדבר נכון גם בימין וגם בשמאל.
הפרקליטים מבקשים לשלול מן האזרח את שיקול הדעת. זה יכול להיות שי דרומי אשר נתקל בגנב שבא במחתרת לבזוז את רכושו החקלאי, זה יכול להיות נוסע בכבישי יו"ש שנתקל בזורק בקבוק תבערה, וזה יכול להיות צוות של מד"א. במקרה שיפעיל את שיקול הדעת הטבעי, הוא עלול למצוא את עצמו מסתבך בחקירות משפטיות

אנשי ישראל ביתנו וש"ס לא חששו לאיים על נתניהו, כי הם יודעים שחברות לחוד והשפעה לחוד. בימי ממשלת נתניהו הראשונה הרב עובדיה הדביק לו את הכינוי "עז עיוורת", ובכל זאת העז ממשיכה למצוא את דרכה למעונו של הרב כי נתניהו זקוק לש"ס בקואליציה.

לראש הממשלה נתניהו היה במשרדו מנכ"ל שהסתכסך איתו והקים מפלגה נפרדת. לאחר הבחירות האחרונות הוא ייבש את נתניהו בהמתנה ממושכת עד שהואיל להודיע על הכוונה להמליך אותו. לאיש הזה קוראים אביגדור ליברמן.

מאידך, אם יחליט ראש הממשלה לשבור שמאלה, גם הידידות החמה ביותר לא תציל את הבית היהודי מהאופוזיציה. לראש הממשלה אהוד ברק ("אני יותר קרוב לרב יצחק לוי מאשר למרצ") היתה ידידות חמה עם מנהיג המפד"ל הרב יצחק לוי, אבל כאשר ברק אימץ את מצע מרצ הם נפרדו - אמנם כידידים, אבל מתוך אי הסכמה עמוקה.

כאשר נשאל ח"כ זבולון אורלב איך "שלושה מועמדים אשכנזים" יצליחו לשכנע את הבוחר הספרדי לחזור הביתה, הוא השיב: "בגין היה אשכנזי ובכל זאת מקובל על המזרחיים". אורלב גם הציע ברית אלקטורלית עם הרב אמסלם. נדלג על התשובה המתבקשת שאורלב חרף זכויותיו הרבות אינו בגין. כדאי להיזכר שאפילו בגין לא התייצב לבדו ברשימת מח"ל. מדוד לוי והלאה עמדו לצדו שורה של מנהיגים מזרחיים מבטיחים, שהבוחר מבני עדות המזרח היה מסוגל להזדהות איתם.

אילו התפנה אורלב להסתכל בוועידת המפלגה הרפובליקנית שנערכה בשבוע הקודם, הוא היה זוכה לשיעור מאלף איך מתמודדים עם הבעיה. הדמוקרטים מאשימים את הרפובליקנים ואת מועמדם מיט רומני בעוינות כלפי נשים ומיעוטים. הרפובליקנים הגיבו בהצגת תכלית. הם נתנו מקום בולט בין הנואמים למושלות רפובליקניות, לסנטורים ממוצא היספאני ולחברי קונגרס שחורים. לא רק המסר של פתיחות חשוב, אלא חשוב גם מי שמעביר את המסר. לכן הרשימה חייבת לכלול בתוכה שמות כמו שטבון ודנינו, אחרת אין סיכוי להחזיר בוחרים ספרדים הביתה.

נפתלי בנט נשאל על תפישת עולמו הכלכלית בהתחשב בעובדה ש"המפד"ל באופן מסורתי נטתה לסוציאליזם". בנט השיב שהגישה הסוציאליסטית פשטה את הרגל גם בצפון קוריאה וגם בברית המועצות. לכן הוא חסיד של כלכלה חופשית בתוספת ערבות הדדית. כאן עושה נפתלי בנט את מלאכתו קלה. הוא הרי אינו מתמודד עם בוחרי רק"ח קשישים שמקללים את מיכאל גורבצ'וב על פירוקה של ברית המועצות. הוא מתמודד מול שלי יחימוביץ' או זהבה גלאון, המציגות את עצמם כבעלות עמדה סוציאל-דמוקרטית. גם בסוציאליזם השבדי לא מדברים על הלאמות, אלא על ניסיון להגיע לשוויון דרך מערכת מיסוי שמכבידה על העשירים ומשקיעה ברווחה - למשל בחופשות לידה, בפעוטונים, וכן בתמריצים שנועדו להעלות את רמת החינוך בפריפריה - נושא שבנט דוגל בו. בהנחה שהנושא הכלכלי-חברתי יתפוס גובה בבחירות הקרובות, המפלגה המאוחדת של הציונות הדתית תצטרך לגבש עמדה ברורה ומקיפה לגבי המידה הרצויה של מעורבות ממשלתית. זהו הנושא המרכזי בהתמודדות בין ברק אובמה למיט רומני, וגם אנו לא נתחמק מהתייחסות רצינית אליו.