בשבע 510: מעל הטבע

הרפואה הקונבנציונלית מכירה יותר ויותר בקשר בין הגוף לנפש, אך אין זה אומר שהרפואה האלטרנטיבית חסינה מביקורת

חנה קטן , כ"ו באלול תשע"ב

לאחר לידת בת הזקונים שלנו החלטתי לצאת להרפתקה מרעננת, ונסעתי לראשונה בחיי ליומיים לבית החלמה ליולדות. ואכן נהניתי מכל רגע, ובעיקר מהלילות, בהם התפנקתי ונתתי אור ירוק לאחיות החביבות להאכיל את הנסיכה כרצונן, כיאה לאם קשישה.

חזרנו הביתה לאחר יומיים לקראת שבת, כשמחכים לנו שלטים של 'מזל טוב', וחיוכים ונשיקות של ילדים אוהבים ואהובים, ושבת מוכנה טיפ-טופ על ידי הבנות הגדולות. מעין עולם הבא.

אלא שלקראת בוקר הנסיכה נאנחה, ונאנחה, ובהמשך גם הקיאה, ושוב הקיאה, ושום דבר לא החזיק בבטנה יותר מכמה שניות ומיד טס החוצה. בשלב מסוים גם אני טסתי לטלפון והזמנתי אמבולנס לנסיעה דחופה לחדר מיון. ואכן, הסתבר שהקטנה חלתה בזיהום קשה, והקיאה ושלשלה ללא הרף. חיברו אותה לאינפוזיה מכאן ולצינור אחר משם, ואני הייתי חסרת אונים, ובכיתי בכי תמרורים. ואז ניגשה אליי לפתע סטג'רית צעירה, וחייכה אלי, ואמרה שלוש מילים שהיו אז יקרות לי מפז: "חנה, יהיה בסדר". נאחזתי במילים אלה כעוגן הצלה, ועד היום הן מהדהדות באוזניי: "חנה, יהיה בסדר". ספק אם היא ידעה להעריך עד כמה המילים שלה ריגשו וחיזקו אותי אז, וספק אם באמת היתה משמעות מעשית כלשהי לדבריה, אך הם הביאו מרגוע לנפשי. עד היום אני אסירת תודה לאותה סטג'רית עלומת שם.

כמה חשובה הנפש בתהליך הריפוי. כמה חשובה התקווה, האופטימיות, ההרגשה שיש סיכוי. ישנן עבודות מחקר מכובדות שהוכיחו שמטופלים מכל הדתות שידעו שמתפללים בעבורם התרפאו באופן משמעותי מהר יותר מחולים אחרים. יחסי גוף-נפש של החולה משמעותיים ביותר לריפויו, ובעיקר במחלות שבהן המרכיב הנפשי משמעותי – חלק מבעיות העיכול, אסטמה, מיגרנות ועוד. דווקא בתחום הזה יש הצלחות גדולות לרפואה המשלימה על כל סוגיה, כי הטיפולים האלו גורמים לנטייה להאמין ביכולת להתרפא, ומדברים אל ליבו ואל נפשו של החולה במידה רבה יותר מאשר הרפואה הממסדית. זו שלעיתים קרובות היא טכנית, ממוחשבת, קרה, ובעיקר - מקציבה לרופא פחות מדי זמן לכל ביקור, כך שהיא אינה מתייחסת די הצורך לנפשו ולרגשותיו של החולה. לעומת זה, הרפואה המשלימה לסוגיה מנגנת על נימי נפשו של הפציינט הסובל והמיואש, ופונה אל התחושות, אל הרגשות ואל נטיית הלב.

חוכמת הרפואה היא מעצם טבעה מדע לא מדוייק. אמנם בדורות האחרונים היא מתקרבת בצעדי ענק להיות מדויקת הרבה יותר מאי פעם. לא מדובר על סברות הגיוניות (יותר או פחות) שלפיהן מזהים מחלה ועל פיהן נקבע טיפול, אלא על נתונים  מחקריים מעמיקים ומבוקרים שעל בסיסם נבנית 'רפואה מבוססת עובדות' (evidence based medicine). כך לגבי הרפואה הממסדית, ואילו הרפואה המשלימה מתבססת יותר על עבודות תצפיתיות.
הגוף שלנו יקר, וכמו שלא יעלה על דעתנו להכניס מזון כלשהו לפינו לפני שבדקנו שיש למוצר כשרות מוסמכת – כך נבדוק האם ישנו סיכון בנטילת צמח בלתי מזוהה שאין לו אבא

לגבי רוב סל הטיפולים המשלימים, הכוללים בין השאר טכניקות מגע כגון שיאצו, רפלקסולוגיה וכו', אין זה משנה כל כך. אך לגבי השימוש בצמחי מרפא שונים  הסיפור שונה. אלו נמצאים תחת הכותרת של תוספי תזונה, מפני שמערכת הרוקחות של משרד הבריאות מסתייגת מהכנסת תכשירים עלומים תחת המטרייה של תרופות, ומעדיפה להכניסם לסל הנזיל והלא מחייב של תוספי תזונה. וכך, תכשירים אלו מוצגים כתמציות של צמח טהור, טבעי, אשר אין בו את כל הכימיקלים שמכילות התרופות. אני נוהגת להסביר למטופלות שלי שגם המריחואנה היא צמח טהור, וקיימות כמוה עוד תרופות פוטנטיות מאוד (כגון דיגטליס למחלות לב), שהן למעשה תמצית של צמחים בלבד, כך שהעובדה שמדובר בצמח לא הופכת את התרופה לבטוחה יותר.

אך העיקר הוא שלגבי השפעת תכשירים אלו אין עדיין מספיק מחקרים מבוקרים מהסוג שנדרש היום לפני שכל תרופה קונבנציונלית יוצאת לשוק. דווקא מתוך שאני רוכשת כבוד לתרופות הטבעיות הללו, ומעריכה שרובן אינן רק פלצבו שאין בו ממש, אלא יש בהן חומרים פעילים משמעותיים, נראה לי שכדאי להצטייד בעין ביקורתית לפני השימוש בהן. הגוף שלנו יקר, וכמו שלא יעלה על דעתנו להכניס מזון כלשהו לפינו לפני שבדקנו שיש למוצר כשרות מוסמכת – כך נבדוק האם ישנו סיכון בנטילת צמח בלתי מזוהה שאין לו אבא. זאת בעיקר כאשר מתרבים הדיווחים בספרות הרפואית על נזקים בריאותיים למערכות גוף שונות בעקבות שימוש לא מקצועי בצמחים שמכילים חומרים פעילים. ולכן, לפני שימוש בצמחי מרפא, שבוודאי שיש להם מקום, יש להיוועץ ברופא.

 

הכל בראש

אך גם הרפואה הקונבנציונלית מתחילה להפנים את הקשר גוף-נפש, כך שאפילו בין קירות בתי החולים במחלקות הטראומה והטיפול הנמרץ יש יותר פתיחות לנוכחות של קרובים ליד מיטת החולה, אף במהלך פעולות החייאה, וכל זה מתוך הבנה עד כמה חשובה הנפש בתהליך הריפוי.

בסופו של דבר, בריאות הנפש חשובה כמה מונים מבריאות הגוף. וכמו שאמרו נבונים וחכמים ממני: "הכל מתחיל בראש". לעיתים אני שואלת כלה צעירה, כחלק מהאנמנזה (ההיסטוריה הרפואית של החולה), אם היא בריאה. ואז היא מהססת, וחושבת, ועונה: "לא ממש. נדמה לי שיש לי אלרגיה לאבק. אה, וגם פעם מצאו לי אנמיה קלה. ו..." צר לי עליה, שבחרה להרכיב משקפיים שחורים. לעומתה תבוא כלה אחרת, בחורה חייכנית וקורנת, ותענה בחיוך שובה לב: "בוודאי שאני בריאה! אמנם אני מזריקה לעצמי אינסולין יום יום מגיל שבע עקב סוכרת נעורים, אך אני בריאה!" ואכן, היא צודקת מבחינתה, ועם אופטימיות ועין טובה ומשקפיים ורודים היא תצלח בעז"ה כל מכשול.

לעיתים, כשאני שואלת מטופלת לגבי נטילת תרופות, היא עונה בנחרצות: "אני נגד תרופות!". ממש תגלית מרעננת, וכי יש מי שהוא בעד תרופות? אך כל מי שנזקקת להן (ואני נמנית עליהן, לצערי), מודה יום-יום על קיומן ועל התועלת שהן מביאות. וכאשר יש צורך להתחיל להשתמש בתרופה לטיפול במחלה כרונית, והמטופלת מהססת כי זה "הופך אותה לאישה חולה", אני מגלה את אוזנה על כך שאף אני נמנית בין נוטלי התרופות בקביעות. ואז היא פותחת זוג עיניים ואומרת לי: "אבל דוקטור, את דווקא נראית טוב!" ואני משיבה לה שזה בזכות אותן התרופות, ישתבח שמן. ואז היא נרגעת, נכנעת, ונוטלת את המרשם לידיה. אין כמו דוגמה אישית.