בשבע 510: רימון זה לא בננה

למורה שלנו לעברית יש תמיד נושאים מוזרים לחיבורים. היא לא תיתן אף פעם נושא כמו "חוויותיי מהטיול השנתי", למשל. אז מה כן? נ

אסתי רמתי , כ"ו באלול תשע"ב

 בשבוע שעבר זה היה "שחור ולבן, לא רק במעבר החציה". האמת, לא הבנו מה היא רוצה מחיינו.

"המורה, אנחנו יודעים שיש עוד דברים שחורים ולבנים", הסבירה לה בסבלנות עדי. "פסנתר, זברה, פינגווין... אבל מה הקטע לכתוב על זה חיבור?"

המורה חייכה. "אתם צריכים לנחש למה התכוונתי", היא אמרה. "תראו את הנושא כסוג של חידה, אתגר. ויש בהחלט רעיון מאחורי הנושאים, אולי אפילו כמה רעיונות".

אז אימצתי את הראש וחשבתי, והחלטתי לכתוב על גזענות. המורה דווקא היתה מבסוטה.

אבל כשהיא כתבה על הלוח את הנושא לחיבור של ראש השנה, באמת חשבנו שהיא הגזימה. "'רימון זה לא בננה'? המורה, מה זה אמור להיות?" שאלה שוב עדי. "ברור שרימון זה לא בננה! זה גם לא אגס וגם לא דובים ולא יער!"

כולם צחקו, אפילו המורה. "אני יודעת שזה נשמע קצת משונה, אבל בכל זאת, תחשבו קצת. אני סומכת עליכם שתצליחו למלא עמוד של מחברת".

עדיין חשבתי על זה בערב החג, כשאבא אמר שהוא לוקח את הקטנים לאחל לסבתא שושי שנה טובה. "יש!" אמרתי, וכבר התכוננתי לקחת אליה את כרטיס הברכה שהכנתי, כשאמא פנתה אלי ומבט מיואש בעיניה. "הדר, את היית אצל סבתא לא מזמן", היא אמרה, "ואני ממש, ממש, צריכה קצת עזרה בהכנות לחג... את מוכנה להישאר בבית?"

לא ידעתי מה לעשות. כיף אצל סבתא, ולגמרי לא רציתי להפסיד. אבל גם ריחמתי על אמא, שעובדת קשה במשך השבוע, וראיתי כמה היא לחוצה.

"בסדר, אני אשאר פה", אמרתי לבסוף.

אמא נתנה לי ערימה של פירות. "את יכולה לקלף ולחתוך? אני רוצה להגיש סלט פירות בערב. אה, כן, ואל תשכחי את הרימון! הוא נמצא שם בערימה. הוא הכי חשוב, הוא לסימנים".

התחלתי עם התפוחים והאגסים, אחר כך הגעתי לבננות. צ'יק! קילפתי אותן ופרסתי לפרוסות. קלי קלות. אחר כך לקחתי את הרימון, והתחלתי במלאכה. איזה סיבוך! היה צריך להוריד את כל הקליפה הקשה, ואחר כך להוציא את הגרגרים כמעט אחד אחד מתוך הקליפה הדקה והלבנה... לקח לי המון זמן, אבל בסוף היתה לי קערה מלאה גרגרים יפהפיים, אדומים ומבריקים, כמו אבני חן זוהרות. אמא התפעלה. "איזה יופי! את יודעת שרימון הוא אחד הפירות הכי בריאים שיש? הוא גם הפרי עם אורך המדף הכי גדול, זאת אומרת שהוא לא נרקב בקלות".

"אבל קשה נורא לקלף אותו", אמרתי. "נכון, אולי זה חלק מהעניין?" תהתה אמא בקול. "דברים שמתאמצים בשבילם, בדרך כלל שווים יותר. ואת יודעת שהרימון מייצג את המצוות... כמה הן יפות וטובות, המצוות שלנו! כמו הגרגרים המבריקים. ולפעמים הן דורשות מאמץ וויתור מצידנו. אני יודעת שהיה לך קשה להישאר בבית ולא ללכת לסבתא, אבל תדעי לך שממש הצלת אותי. אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדייך. הרווחת מצווה ענקית לכבוד יום הדין!" והיא נתנה לי חיבוק גדול וחיוך מכל הלב.  

לקחתי חתיכת בננה לנשנש והלכתי לסדר את החדר. "רימון זה בהחלט לא בננה", הרהרתי לעצמי, ותהיתי אם עוד מישהי מהכיתה חוץ ממני הצליחה לפצח את החידה של המורה לעברית.