בשבע 510: רפורמה ברפורמה

"רפורמת המרפסות" הלכה ותפחה ונתקלה בהתנגדויות. כעת שוקדים באוצר על החלפתה ב"מיני רפורמה"

שלמה פיוטרקובסקי - ערוץ 7 , כ"ו באלול תשע"ב

* מיסוי הרווחים הכלואים של החברות הבינלאומיות עשוי להקל על נטל המיסים, אבל בוועדת הכספים לא מתלהבים מההקלות לחברות הענק

אחת המשימות שהציב לעצמו ראש הממשלה בנימין נתניהו עם כניסתו לתפקידו, היתה הפיכתו של שוק הנדל"ן בישראל ליעיל יותר ולמָנוע צמיחה משמעותי למשק. על מנת לבצע את השינוי המיוחל נקט נתניהו בכמה צעדים, שהראשון בהם היה הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל ובניהול קרקעות המדינה בכלל. הרפורמה חוקקה בשנת 2009, והחלה להיות מיושמת בפועל בשנת 2011. אולם כידוע, חוזקה של שרשרת נבחן בחוליה החלשה ביותר, ועל כן לא היה די בשינוי שיטת ניהול משאבי הקרקע בישראל. מיד לאחר סיום חקיקת רפורמת הקרקעות, עברו אנשיו של נתניהו למהלך החקיקה הבא, רפורמה מקיפה בנושא התכנון.

מטרתה של הרפורמה השנייה היתה פשוטה, ייעול הליכי התכנון והבנייה בישראל. כל מי שנחשף להליכים אלה יודע בוודאי עד כמה המערכת מורכבת ומסורבלת. ההליכים בנושאים אלו מתמשכים תקופות ארוכות, וגורמים לכך שפיתוחן של שכונות חדשות וקידום מיזמי בנייה נמדדים לא בשנים אלא בעשורים. מראשית תכנונה של שכונה ועד לעליית הדחפורים על הקרקע עשויות לקחת בין 6 ל-10 שנים, ולעיתים קרובות אפילו יותר. התוצאה היא ניהול לא יעיל של משאבי קרקע, תהליכים ארוכים של תכנון שגובים מהקבלנים ומהיזמים מחיר כלכלי המתגלגל לכיסיהם של רוכשי הדירות, ושוק נדל"ן שאיננו ממצה את יכולותיו.

עקרונותיה של הרפורמה שגובשה היו פשוטים לכאורה. יצירת מסלולים מהירים עבור הליכי תכנון בסיסיים (כמו סגירת המרפסת המפורסמת שעליה דיבר נתניהו, ואשר העניקה לרפורמה את הכינוי "רפורמת המרפסות"), שיטוח פירמידת התכנון על ידי ביטולן של הוועדות המחוזיות תוך הרחבה משמעותית של סמכויות הוועדות המקומיות לתכנון ובנייה וקביעת העיקרון של "תוכנית אחת – ועדה אחת", שנועד לקצר משמעותית את הזמן הנדרש לצורך אישור תוכניות.

אולם עם ניסוח הרפורמה התברר שמדובר במפלצת חקיקתית. הצעת חוק היתה ארוכה, מורכבת ומסובכת ולמעשה משנה מן היסוד את כל הליכי התכנון בישראל. התוכנית זכתה להתנגדות גורפת של ארגוני סביבה וארגונים חברתיים, שחששו כי היא תפתח פתח להתפרעות תכנונית. אך גרוע מכך, עם התקדמות הדיונים בהצעה, עלה החשש כי היא עלולה שלא לפתור את הבעיה העיקרית, חוסר היעילות של הליכי התכנון. רגע לפני השלמת הכנתה של הרפורמה לקריאה שנייה ושלישית היא נתקעה עקב מחלוקת עם המפלגות החרדיות בנושא דיור בר השגה. המפלגות החרדיות דרשו לכלול את הנושא בחוק, משרדי הממשלה התנגדו וכך נעצרה הרפורמה.

כעת מתכננים במשרד הפנים "מיני רפורמה", אשר תיתן מענה לכמה מהבעיות הקריטיות של התכנון בישראל, אך ללא שינוי מהותי של המצב הקיים. על פי התוכנית המתגבשת, הליכי אישור של שינויים קטנים יהפכו לפשוטים הרבה יותר, הליכים שונים יסיימו את דרכם בוועדה המקומית שסמכויותיה יורחבו והליכים רבים יפושטו. אולם בניגוד לרפורמה שתוכננה, הרפורמה הנוכחית לא תשנה את החוק מיסודו.

 

הכלואים משתחררים?

בניסיון נואש למלא את הקופה הריקה, רגע לפני קיצוץ נוסף או העלאת מיסים נוספת, פעלו אנשי האוצר כדי לשכנע את חברות הענק הבינלאומיות הפועלות בישראל, דוגמת טבע ואינטל, לשלם מיסים על "הרווחים הכלואים". הכוונה היא לכספים שהרוויחו החברות מפעילותן בישראל ואשר בגינם קיבלו הטבות מס מפליגות על פי החוק לעידוד השקעות הון. הכספים הללו מחויבים בשיעורי מס מופחתים מאוד, בתנאי שיושקעו במפעלי החברות בארץ. החוק אוסר להוציא את הכספים לחו"ל ללא השלמת התשלום המלא לרשות המיסים. המצב הזה גרם לחברות רבות להחזיק בישראל כספים ולא לממש אותם, על מנת להימנע מתשלום המס המוגבר, וכך זכו הכספים לשם "רווחים כלואים". אותן חברות חיכו לשעת כושר, ונדמה שזו אכן הגיעה לאחרונה - המצוקה התקציבית שישראל נקלעה אליה ממש בימים אלה.

ריבוי התחייבויות הממשלה בגין צעדים שונים כדוגמת יישום המלצות ועדת טרכטנברג, ומנגד ירידה משמעותית בגביית המיסים, הביאו את הממשלה לגירעון תקציבי של כארבעה אחוזים. שיעור זה גבוה משמעותית אפילו מיעד הגירעון המעודכן, שהוכפל רק לאחרונה מאחוז וחצי לשלושה אחוזים. מכיוון שמקורו של הגירעון הוא כפול, עלייה בהוצאות וירידה בגביית המיסים, מנסים באוצר למצוא פתרונות יצירתיים בשני האפיקים הללו. על מנת לגשר על הירידה החדה (אשר באוצר מקווים שהיא זמנית) בגביית המיסים נעשה ניסיון לגבות באופן חלקי את המס על הרווחים הכלואים. העיסקה שרקמו אנשי האוצר פשוטה: המדינה תיתן לחברות הנחה זמנית בשיעורי המס, שתהיה אטרקטיבית מספיק מחד ומוגבלת בזמן מאידך. התקווה היא ששיעור המס הנמוך יפתה את אותן חברות למשוך את הכספים מישראל, תוך תשלום שיעורי מס מופחתים, אך משמעותיים מאוד לקופת האוצר המדולדלת.

אלא שכאן נפתחה חזית חדשה בוועדת הכספים. באופן כללי חברי הכנסת אינם נוטים לאשר צעדים אשר ייטיבו משמעותית דווקא עם מי שנדמה שאינם זקוקים כלל להטבות. חברות ענק המרוויחות מדי שנה סכומי עתק אינן היעד המועדף של הח"כים להטבות. מסיבה זו נאלץ שר האוצר להגיע בעצמו לישיבת ועדת הכספים ולאיים, ממש כך. שטייניץ הבהיר לחברי הכנסת כי הברירה היא פשוטה: העלאת מיסים לאזרחים או הורדה של המס על הרווחים הכלואים. אם לא ייגבה מס מהחברות הללו, יהיה צורך לקחת סכום זהה מאזרחי המדינה. הח"כים, שכמובן אינם מעוניינים להיות אחראים להעלאת מיסים, בכל זאת אינם מרוצים מהצעת החוק של האוצר. בהצעה שהונחה בוטל סעיף שהיה קיים בתזכיר החוק (גרסה מוקדמת של חוק המופצת לעיונם של משרדי הממשלה), אשר חייב את החברות להשקיע בישראל את הכספים שיחסכו כתוצאה מהנחת המס. בימים האחרונים הבהיר יו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני, כי בכוונתו להשיב את הסעיף שהוסר לחוק ובכך להפוך אותו לראוי יותר.

 

 

כלכלה והלכה

הסגת גבול במסחר

הרב שלמה אישון

אחד האמצעים היעילים להתמודדות עם הפקעת שערים הוא יצירת תחרות אמיתית בין הסוחרים. אלא שבצד הצורך להבטיח את האינטרסים של הצרכנים, נותנת ההלכה את דעתה גם לאלו של הסוחרים, ועל כן היא מטילה על כניסתם של סוחרים חדשים לשוק מספר הגבלות, שתכליתן להגן על האינטרסים של הסוחרים הקיימים.

בראש ובראשונה מחייבת ההלכה לוודא שגודלו של השוק הוא כזה שכניסת סוחרים חדשים לא תגרום לקריסתו (שו"ת חת"ס חו"מ קיח).

בנוסף לכך, נותנת ההלכה עדיפות לסוחרים מקומיים על פני מי שמגיעים ממקומות אחרים. על פי ההלכה, רשאים בני העיר למנוע מאדם אחר, שאינו תושב המקום, לפתוח עסק בתחומי עירם (שו"ע חו"מ קנו ה).

נחלקים הראשונים בשאלה האם הגבלה זו קיימת גם כאשר בן העיר האחרת מתכוון למכור בזול יותר. דעת הר"י מגאש, שנפסקה להלכה על ידי הרמ"א, שבמקרה כזה אין בני העיר רשאים לעכב את בן העיר האחרת. לעומתו, סבור הרמב"ן שגם כאשר בן העיר האחרת מתכוון למכור בזול, רשאים בני העיר למנוע זאת ממנו. הרמב"ן מוסיף שאם לא כן הרי רוקנו מכל תוכן את ההלכה הנותנת לבני העיר עדיפות על פני בן עיר אחרת, שהרי לעולם כאשר ייכנס סוחר חדש לעיר – יוזלו המחירים.

קושייתו של הרמב"ן מיושבת על ידי הנימוקי יוסף, המבאר שגם הר"י מגאש אינו מתכוון להתיר במקרה שבו בן העיר האחרת מתכוון להוזיל במעט ביחס למחירים שבעיר, אלא רק כאשר מתכוון למכור "בזול גדול".

מדברי הרמב"ן נראה שהוא סובר שגם כאשר הסוחר שאינו מקומי מציע הוזלה משמעותית של המחירים, עדיין רשאים בני העיר לעכב עליו. אכן, גם הרמב"ן מודע לכך שמצב זה עלול להביא להפקעת מחירים מצידם של הסוחרים המקומיים, אלא שלדעתו הפתרון לכך אינו בהכנסת סוחרים מחוץ לעיר, אלא בהטלת פיקוח על המחירים, ופתיחת השוק לסוחרים מבחוץ – אם הסוחרים המקומיים לא יעמדו ברמת המחירים שנקבעה.

 

הכותב הוא ראש מכון כת"ר לכלכלה על פי ההלכה