בשבע 510: סדר יום של אחדות

נפתלי בנט שוב הכתיב סדר יום במערכת הבחירות כאשר הקדים לסכם עם האיחוד הלאומי על רשימה דתית-לאומית משותפת ושוויונית

עמנואל שילה , כ"ו באלול תשע"ב

 

1.      נפתלי בנט, אחד משלושת המועמדים לראשות הבית היהודי, עשה צעד חשוב ומשמעותי השבוע כאשר חתם על הסכם מפורט להליכה ברשימה משותפת עם האיחוד הלאומי.

ברור שהחתימה בעיתוי הנוכחי לא נעשתה רק מתוך הכרה בערך האחדות, אלא נועדה גם לשפר את סיכוייו של בנט מול שני מתחריו. בנט וחבורתו השכילו לקרוא את רחשי לב הציבור הדתי והימני, שמאס בדיבורים הרבים והממושכים על איחוד בין המפלגות ורוצה לראות אותם הופכים כבר לעובדה מוגמרת. הם ויתרו על הפיתוי לנצל את תנופת ההתפקדות והפריימריז כדי לבוא אל המשא ומתן על האיחוד בגישה תובענית ומתנשאת. היוזמה שלהם הכתיבה סדר יום במערכת הבחירות בבית היהודי, ותאלץ ככל הנראה את שני המועמדים הנוספים ללכת בעקבותיו של בנט ולהוכיח שגם הם מוכנים לעשות לא פחות ממנו למען האחדות.

נותר רק לקוות שגם אנשי האיחוד הלאומי יצליחו להתגבר על חילוקי הדעות ביניהם ולהצטרף אל הרשימה המשותפת עם כל ארבעת הח"כים המכהנים של המפלגה.

 

2.      בלי לנקוט עמדה בשאלה מי משלושת המועמדים הוא המתאים ביותר לעמוד בראש הבית היהודי, אין ספק שנפתלי בנט הוא ההפתעה של מערכת הבחירות הזאת. מי שעד לפני חצי שנה היה יכול להיחשב לא יותר ממועמד לגיטימי להתמודדות על המקום המשוריין למועמד צעיר, הפך תוך זמן קצר למועמד חזק לראשות התנועה שמנהל קמפיין חכם, סוחף ומכתיב סדר יום. למעשה, הצטרפותו להתמודדות הצילה את מהלך הפריימריז, שללא ההתמודדות של בנט היה צפוי להתנהל בעצלתיים ולהניב יבול מתפקדים צנוע, שלא לומר עלוב.

בנט הצליח לזכות בתמיכתו של אורי אורבך, הח"כ המכהן היחיד שוויתר על התמודדות לראשות המפלגה. בזכות עברו הצבאי הוא הצליח לעטוף את הקמפיין שלו בהילה של יחידה מובחרת, שבמסגרתה התייצבו תחת פיקודו של רס"ן (מיל') בנט קצינים בדרגות תת-אלוף (הרב רונצקי) ואלוף משנה (מוטי יוגב). לזבולון אורלב יש סיפור גבורה מפואר ממלחמת יום הכיפורים, אבל איכשהוא שיירת הג'יפים מהסיירת של בנט מעלה ענן אבק שמסתיר את הצל"ש הישן של מתחרהו. בנט שבר מסורת מפד"לית מוצקה כאשר תמך בגלוי ובמוצהר במועמדת החילונית אילת שקד, ואף הצליח להציג תמיכה רבנית בצעד התקדימי הזה. והוא פורט על מיתרי ליבו של הציבור בגישתו הבלתי מתרפסת כלפי בנימין נתניהו ובאמביציה הסוחפת שלו להגיע להישג משמעותי בבחירות הבאות, בין השאר תוך גביית תג מחיר אלקטוראלי מהליכוד על רפיסותו כלפי המערכת המשפטית.

לשפשף את העיניים ולא להאמין שאדם בן ארבעים מאיים לכבוש את ראשות המפד"ל (סליחה, הבית היהודי).

 

3.      צריך להודות על האמת שבנט הצליח להגיע עד כאן לא רק בזכות הניסיון המגוון שרכש בצה"ל, בלשכת נתניהו, בעסקי ההיי-טק ובמועצת יש"ע. במציאות רגילה לא די בכך כדי להפוך
בתוך נפשה הקולקטיבית של הציונות הדתית תוססת תחושה חזקה שהגיע הזמן להתקדם, אם לא לראשות הממשלה אז לפחות להחזקה במשרדים בכירים ולעמדת השפעה על ההחלטות החשובות ביותר. נפתלי בנט שואב הרבה כוח מעצם היומרה והאמביציה להגיע לשם
אדם צעיר שמעולם לא כיהן כח"כ למועמד לגיטימי לתפקיד המנהיג הפוליטי של הציונות הדתית. אלא שבנט וחבריו היטיבו לזהות את הוואקום שנוצר בהנהגה הפוליטית של הבית היהודי-מפד"ל. במצב בו איש מהמתמודדים אינו נתפש כמועמד אידיאלי בעיני רוב הציבור, יכול להופיע אדם מוכשר, בעל יוזמה וכריזמטי ולהפוך לאופציה מועדפת בעיני רבים למרות גילו הצעיר וניסיונו המוגבל.

היו"ר הנוכחי, הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ, הוא אמנם אדם משכמו ומעלה בכישוריו האקדמיים והתורניים, אך נדמה כי רוב הציבור עדיין לא השתכנע שהוא מתאים לפוליטיקה, אם מסיבות אמיתיות ואם בגלל יחסי ציבור חלשים.

בחירה בזבולון אורלב נתפשת כהשקעה במניה בטוחה אך בעלת תשואה נמוכה. אורלב מביא עמו ניסיון פוליטי עשיר וקבלות על עשייה פרלמנטרית ומיניסטריאלית, אבל מזוהה יותר מדי עם המפד"ל הישנה, זו שבעיני רבים ובעיקר בעיני הדור הצעיר נתפשת כאפרורית וחסרת מעוף. בתוך נפשה הקולקטיבית של הציונות הדתית תוססת התחושה החזקה שהגיע הזמן להתקדם לעמדת הנהגה. אם לא לראשות הממשלה, כפי שטוען משה פייגלין, אז לפחות להחזקה במשרדים בכירים ולעמדת השפעה על ההחלטות החשובות ביותר. לא בטוח שנפתלי בנט יקיים את ההבטחה הזאת, אבל הוא שואב הרבה כוח מעצם היומרה והאמביציה להגיע לשם.

 

4.      את תפקידיו העיקריים של פוליטיקאי טוב אפשר לחלק לשניים: היכולת להשיג כוח פוליטי, והיכולת להשתמש בכוח שניתן לו בתבונה ולהביא הישגים לבוחריו.

לציונות הדתית יש הרבה מה ללמוד מכישרונו של אביגדור ליברמן בגיוס כוח פוליטי. הוא יצא לדרך כמפלגה רוסית שנייה למפלגתו של שרנסקי, הגדיל את כוחו בכל מערכת בחירות וכיום עומד בראש מפלגה בת 15 מנדטים. עם השנים הוא הצליח לפרוץ את גבולות המגזר הרוסי ולהפוך למפלגה כלל-ישראלית בלי לאבד את התמיכה הגורפת של העולים. גם הציונות הדתית שואפת להרחיב את מעגלי התמיכה בה בלי לאבד את תמיכתו הטבעית של המגזר הדתי-לאומי. גם במשא ומתן הקואליציוני הצליח ליברמן לשים יד על נתח מכובד מאוד של תיקים. ואחרי כל זה, ליברמן ומפלגתו עושים מעט מאוד עם הכוח הפוליטי הרב שבידיהם. הם גרפו מנדטים עם סיסמאות כמו "בלי נאמנות אין אזרחות", אבל לא עשו מעט מאוד כדי לקיים את ההבטחות הללו. הם טובים בלגייס כוח פוליטי, אבל טובים הרבה פחות בלהשתמש בו.

אורלב מציג קבלות על יכולתו לעשות שימוש יעיל בכנסת בכוח הפוליטי שהפקיד הבוחר בידיו. בתחום הזה, מבין כל הח"כים של מפלגות הציונות הדתית רק אורי אריאל יכול להתחרות בו. לנפתלי בנט עוד אין קבלות על שימוש מוצלח בכוח פוליטי, אבל הקמפיין המוצלח והמפתיע שהביא אותו למקומו הנוכחי מוכיח את כישוריו בתחום גיוס התמיכה הציבורית, המתורגמת למנדטים ולכוח פוליטי. כאשר בנט מצרף אליו דמויות כמו אילת שקד ומשה פלד, הוא מאותת לבוחר הציוני-דתי על יכולתו, לפחות לכאורה, להביא גם מצביעים מהמגזרים שמהם הם באים. הבחירה בין מניה בטוחה בעלת תשואה נמוכה למניה שמבטיחה תשואה גבוהה אך עלולה גם ליפול היא בעיקר עניין של אופי וציפיות. מי שמסתפק במצב הקיים פלוס שיפור מסוים יבחר ללכת על בטוח. מי שמרגיש דחף חזק להגיע רחוק, יעדיף לקחת את הסיכון.