בשבע 510: כבאי עם לב זה"ב

ינון יצחקי ז"ל, מפקד בית הספר לכבאות והצלה הקדיש את חייו לפיתוח תחום חילוץ והצלה בחבל יהודה ולהעלאת המודעות בנושא זהירות בדרכים

רבקי גולדפינגר , כ"ו באלול תשע"ב

 למרות זהירותו הרבה בכביש, נהרג יצחקי לפני כחודש בתאונת דרכים מפגיעת נהג משאית ערבי | אלמנתו, ששכלה לפני מספר שנים גם את בתה בתאונת דרכים, מספרת על בעל עם לב זהב, שגם כפקיד בנק ידע לגמול חסד עם לקוחותיו

ליל ט"ו באב לפני כחודש. ינון יצחקי (55), מפקד בית הספר הארצי לכבאות והצלה, בדרכו להרצליה למפגש בוגרים מרגש עם חבריו מישיבת בני עקיבא נתניה. שנים ארוכות שלא פגשו החברים מימי התיכון זה את זה והשמחה לקראת המפגש היתה רבה. באותה העת נסעה רעייתו דינה לשילה הקדומה, שם התקיים פסטיבל 'מחוללות בכרמים'. היא שבה לביתם שבקריית ארבע בשעה שתיים אחר חצות. הסימנים לא בישרו טובות. על אף השעה המאוחרת, רכבו של בעלה ינון עדיין לא חנה בחנייה.

"כשראיתי שהרכב עוד לא נמצא, עליתי הביתה ובדקתי אולי במקרה הוא חנה במקום אחר וכבר הגיע הביתה, אבל להפתעתי הוא לא היה בבית", משחזרת דינה. "לא הבנתי מה קורה. שלחתי לו הודעה 'איפה אתה?' אבל הוא לא החזיר לי תשובה. התקשרתי אליו שוב ושוב אבל הוא לא ענה. אמרתי לעצמי 'דינה אל תדאגי, יהיה בסדר'. למעשה בניתי מעין חומות מסביבי והתחבאתי בתוכן. לא יכולתי להעלות בדעתי שדבר כזה עלול לקרות שוב". דינה יצחקי למודת ניסיון. בתה הבכורה, נטע, נהרגה בתאונת דרכים לפני שבע שנים. "חשבתי שכבר שילמתי את חובי, אז איזו הסתברות קיימת שזה יקרה שוב? התחלתי לחשוב אולי ינון נסע לישון אצל ההורים שלו, אולי הוא מתעכב... לא עברו חמש דקות והבן שלי עדיאל התקשר: 'אמא, אני פה למטה, תפתחי לי'. אפילו אז לא נתתי לעצמי להבין מה פתאום הבן שלי מגיע אלי ככה סתם באמצע הלילה". הבן ניצב דומם בפתח הבית והביט אל אמו בעיניים דומעות. "שאלתי אותו: 'עדיאל, מה קורה?'. הוא חיבק אותי חזק חזק ואמר את המשפט שכל כך לא רציתי לשמוע: 'אבא עבר הערב תאונת דרכים ונהרג'. באותה שנייה הרגשתי איך הרצפה נשמטת מתחת לרגליים שלי והתחלתי לצרוח ולזעוק זעקות שבר איומות. כל ההדחקות שניסיתי להדחיק באותו הערב התנפצו לי בבת אחת לרסיסים".

 

מחלצים את החבר לצוות

פרטי התאונה הגיעו מאוחר יותר. התברר כי תאונת הדרכים אירעה בשעת לילה מוקדמת בכביש 35 ליד המושב נחושה, כאשר משאית פלשתינית התנגשה בעוצמה רבה ברכבו הפרטי של טפסר משנה ינון יצחקי ז"ל. נהג המשאית נפצע באורח קל ופונה לבית החולים ואילו יצחקי נהרג במקום. אל מקום האירוע הגיעו כוחות הצלה וצוותי כיבוי, והחלו בפעולות החילוץ. כאשר גילו כי ההרוג הוא חברם הקרוב, התקשו לעכל את הבשורה. במשטרה חקרו את נהג המשאית שהיה מעורב בהתנגשות הקטלנית בחשד שחצה קו הפרדה רצוף וגרם לאסון, אולם הוא שוחרר מיד לאחר מכן.
האח, אסי יצחקי: לא ייאמן, אבל דווקא הוא שחינך לנהיגה בטוחה קיפח את חייו בכביש, שלא באשמתו. לא היה אדם זהיר ממנו בכל מה שנוגע לבטיחות בדרכים, הוא הרי הקדיש לכך את חייו

כבר למחרת, בצהרי יום שישי, נטמן יצחקי בבית העלמין בהר המנוחות בירושלים. אלפים ליוו אותו למנוחות. שיירת כבאיות ליוותה את ארונו מקריית ארבע לבית העלמין. הרב דב ליאור ספד לתלמידו בכאב. מסע ההלוויה היה מאופק ומדי פעם נשמעו זעקות שבר ובכי. יצחקי הותיר אחריו את רעייתו דינה, שלוש בנות ובן. ילדיו מיררו בבכי: "הוא היה האדם הכי טהור שיש. תמיד עזר לכולם".

לאחר מותו הגיעו אל בני המשפחה אין ספור סיפורים של עזרה לזולת, מתן בסתר, תמיכה אישית ומעשי חסד של אב המשפחה. "שאלתי את הילדים שלי: 'אולי כל מה שאנחנו שומעים עכשיו על אבא זה רק בגדר אחרי מות קדושים אמור?'. והתשובה שלנו היא חד משמעית: לא, הנתינה הזו, הרגישות לזולת, זו היתה תמצית חייו. אבא חי חיים של קדושה ושל חסד. מעשי החסד והעזרה לזולת שלו מדברים בעד עצמם. האובדן האישי הוא קשה מנשוא, אבל חלק מהנחמה שלי", אומרת דינה וקולה נשנק, "שהוא זכה להטביע את חותמו בעולם. ינון השאיר אחריו לימוד לכולנו להוסיף טוב, לאהוב את הבריות ולתת לזולת בלי גבולות".

ינון יצחקי נולד וגדל בנתניה כאח בכור לשישה אחים. את לימודי התיכון סיים בישיבת בני עקיבא נתניה. "כבר שם התבלט כבחור בעל לב זהב שמסייע לכל אדם", אומרת דינה. אחר כך פנה לישיבת ההסדר 'ניר' קריית ארבע, שם גם החל להתנדב בארגון מד"א כנהג אמבולנס. את רעייתו דינה הכיר בקריה, ולאחר נישואיהם קבעו את ביתם במקום. בשנים הראשונות עבד יצחקי במחלקת הביטחון של המועצה המקומית. הוא שימש כנהג אמבולנס וכאחראי על הכבאית היחידה באזור.

לאחר מספר שנים עברו בני הזוג יצחקי עם ארבעת ילדיהם הקטנים ליישוב מעלה חבר. "התגבשנו קבוצה של חברים ששאפה לעשות ציונות ולהקים יישוב בארץ ישראל. עם תאומות בנות חצי שנה עברנו לאשקובית קטנטנה. היתה אווירה מיוחדת". אחת עשרה שנים גרו ביישוב החדש ולאחריהן שבו להתגורר בכור מחצבתם, קריית ארבע. "באותן שנים עבד ינון בבנק לאומי בקריה. הוא אולי היה רק פקיד בנק, אבל גם שם הוא הצליח לעשות טוב ולעזור", מציינת דינה. אותם ימים היו ימי העלייה הגדולה מאתיופיה, והעולים החדשים התקשו בניהול כספם. מדי חודש בחודשו הם היו מגיעים לבנק כדי לפדות את כל משכורתם בפעם אחת. "הם לא ידעו איך להתנהל נכון עם הכסף. ינון הדריך אותם בסבלנות כיצד כדאי להם לכלכל את עצמם. העולים מאתיופיה סמכו עליו והתייעצו איתו המון. כמובן, גם לאחרים שהגיעו לבנק בלחץ והיו בחובות הוא הסביר פנים והתייחס".

מכשיר הקשר היה צמוד ליצחקי יומם וליל, גם במהלך עבודתו בבנק. "כל חיינו המשותפים מכשיר הקשר של ארגוני ההצלה היה נוכח. זו היתה מוזיקת הרקע בבית. בכל פעם שהיתה התרעה והמכשיר רטט, ינון מיד קפץ לעזור. אם היה צריך, הוא שם בלי תנאי".

לאחר עשור כעובד בנק חש יצחקי, שהתנדב כל אותה העת בארגון מד"א, במחסור הולך וגדל בשירותי חילוץ והצלה באזור. עד אותם ימים לא היתה תחנה ביישוב, ויצחקי החליט לעזוב את עיסוקיו האחרים ולהירתם לעניין. הוא מונה למפקד תחנת קריית ארבע ועמל להקמת התחנה ופיתוחה. "הוא בנה הכל מאפס. הוא היה בין המקימים של תשתית שירותי ההצלה והחירום שחולשים כיום על שטח ענקי בכל אזור יהודה".

מתוקף תפקידו נקלע לא אחת לזירות קשות של תאונות ופיגועים. פעם אף נפצע באורח קשה, כאשר בתקופת הבנייה של המתחם המבוצר בקבר רחל קיבל קריאה על שריפה שפרצה במקום. יצחקי מיהר למקום עם כוחות הכיבוי, אולם מיד עם הגעתו נורו עליהם יריות צלפים מכל עבר. יצחקי נפגע מכדור שחדר ישירות לבטנו. הוא הובהל במהירות לבית החולים והרופאים ייצבו את מצבו. "אירע לי נס גדול. אין לי ספק שרחל אמנו שמרה עליי", אמר אז לכולם.

 

 מחנך דור של כבאים

לפני שלוש שנים, לאחר שש עשרה שנות שירות כמפקד תחנת קריית ארבע, התמנה יצחקי למפקד בית הספר הארצי לכבאות והצלה. בעבודתו זו היה אמון על הכשרת הדור הבא של הכבאים. הוא ראה חשיבות עליונה ביצירת קשר רציף עם הכבאים הצעירים ופעל לבניית מערכי שיעורים ערכיים ומקצועיים. "אין ספק, ינון השפיע על מערך הכבאות. מצד אחד היה מפקד אבל מנגד היה מאוד לבבי וחברי. כבר בשנים שלפני מינויו למפקד בית הספר הוא שימש כמרצה בקורסים. אין כמעט כבאי בארץ שלא עבר תחת ידו. אפשר לומר, בלי להגזים, שינון חינך דור שלם של כבאים. צריך לראות איזו הערצה קיימת בקרב הכבאים כלפיו", אומרת דינה.

באסון הכרמל נטל יצחקי חלק פעיל במערך הכיבוי. "הוא היה שם ימים שלמים ונלחם לעצור את האש. זה היה אירוע מאוד קשה עבורו. אחר כך הוא הביע ביקורת על ההתנהלות בשטח".

מלבד עיסוקו התובעני כמפקד בית הספר הארצי לכבאות והתנדבותו בארגון מד"א, פעל יצחקי גם בעמותת 'יד שרה'. תשע שנים התנדב באופן קבוע בסניף המקומי בקריית ארבע. "תמיד התפעלתי איך עם כל העיסוקים שלו, הנסיעות המעייפות יום יום לבית הספר בראשון לציון, המתח והאחריות מהניהול ושיעורי התורה שהשתתף בהם, הוא מוצא זמן גם להתנדבויות". ביד שרה עבד כאחראי ציוד. "גם דקה לפני שבת הוא היה לוקח את המפתחות של המחסן ונותן ברוגע את המכשיר למי שזקוק לו". וכאילו לא די בכך, התנדב יצחקי גם בשיטור קהילתי. "אם היה צורך לעשות פטרולים ליליים גם אחרי יום עבודה מתיש, הוא היה קם והולך. בכל יום ראשון ללימודים הוא היה עומד במעברי החציה בסמוך לבתי הספר". הראייה של ינון היתה ראייה של כלל, מסבירה דינה. "דווקא בעידן של 'אני' ו'אני' בולטת ההתמסרות הטוטלית של ינון למען עם ישראל. ינון מיצה את החיים שלו בלעשות טוב לכולם". 

לפני שבע שנים התחולל אסון כבד בבית משפחת יצחקי. הבת הבכורה נטע, בת 26, אחות במקצועה, נהרגה בתאונת דרכים. בעיצומם של ימי חורף גשומים, בשל כבישים חלקים, איבדה נטע ז"ל שליטה על רכבה בצומת היישוב שילה ונהרגה. באותה העת הוזעק יצחקי לדרום הר חברון, בעקבות קריאה על אירוע ירי. כשהגיע לזירה גילה כי הנפגע הוא לא אחר מאשר ידידו הקרוב יוסי שוק הי"ד. בדרכו מהאירוע, קיבל טלפון מבנו עדיאל שבישר לו בקושי רב כי נטע נהרגה. "מאותו יום אפשר לומר שינון לא חזר לגמרי לעצמו. על הפנים שלו היה נסוך תמיד דוק של עצב".

מאז מותה של בתו התמסר יצחקי בכל כוחו לקידום המודעות לסכנות בדרכים ולצמצום תאונות הדרכים באמצעות הכשרה ומתן מידע מקצועי לאנשי חילוץ והצלה, לאנשי מקצוע ולקהל הרחב. "הוא הסתובב בכל הארץ והעביר שיחות על זהירות בדרכים", מספרת דינה. "להרצאה קרא 'נהיגה טעונה עיון' (ובראשי תיבות נט"ע - ר"ג) והוא העביר אותה בהתנדבות מלאה לכל דורש: ישיבות הסדר, מכינות, תיכונים, אולפנות, צבא, מערך הכיבוי, כוחות הביטחון ועוד. במוצאי השבת האחרונה לפני שנהרג הוא העביר שיחה ביישוב בית חג"י". בהרצאותיו תרם יצחקי מהידע המקצועי הרב שצבר עם השנים, וכחלוץ בתחום הקינימטיקה - זיהוי מצב הפצועים על פי מצב הרכב, חישוב הכוחות הפיזיקליים שגרמו לרכב להיות במצבו הנוכחי ומתוך כך זיהוי מצב הפצועים בתוכו, הסביר למאזיניו על דרכי חילוץ והצלת נפשות בתאונות.

האח, אסי יצחקי, ראש מטה השר במשרד התחבורה, מתקשה לעכל את מות אחיו: "הוא היה בשבילי מאז ומתמיד דמות לחיקוי", הוא אומר בכאב. "בכל מקום שהסתובבתי תמיד שיבחו אותו. הוא היה נשמה גדולה שאי אפשר לתאר. איש של חסד, תלמיד חכם ועדין. לא ייאמן, אבל דווקא הוא שחינך לנהיגה בטוחה - קיפח את חייו בכביש, שלא באשמתו. לא היה אדם זהיר ממנו בכל מה שנוגע לבטיחות בדרכים, הוא הרי הקדיש לכך את חייו".

בתחילת השבוע שעבר נערך על ידי משרד החינוך יום עיון למפקחי בתי הספר הדתיים במחוז ירושלים. היום הוקדש לזכרו של ינון ז"ל. במסגרת עבודתה במשרד החינוך, השתתפה דינה בארגון האירוע. במהלך הערב הוצגה מצגת לזכרו ונוגן הפיוט "ונתנה תוקף". "בזמן שהניגון התנגן היתה לי צמרמורת. הממה אותי המחשבה שלפני שנה כשנאמר 'מי יחיה ומי ימות' כבר נגזרה עלינו הגזירה הזו". את ראש השנה הקרוב תחוג דינה יצחקי כשהיא נתמכת במשפחתה. בחג הסוכות, היא מספרת, יקימו הילדים יחד עם שמונת הנכדים את הסוכה שסבא ינון כל כך אהב. "נהיה בסוכה של אבא כולנו, מאוגדים יחד בדיוק כמו שהוא אהב".

rivki@besheva.co.il