חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 511ראשיהפצה

עניין אישי - בגליון השבוע

הרצל בן ארי. 56. תושב קרני שומרון. נשוי ללאה. אב לשישה וסב לעשרה. ראש מועצת קרני שומרון
20/09/12, 15:00
עפרה לקס

התחלה: תשט"ז, כפר שלם, תל אביב. ילד סנדוויץ' במשפחה בת חמישה ילדים. האם רוב הזמן עקרת בית, האב זבן בסופרמרקט וגם חבר ועד השכונה, "שהוביל כל מיני דברים תוך עזרה לתושבים. ספגנו את העשייה בבית". 

בן ארי: שם המשפחה המקורי היה בלכי, על שם העיר בלכ שבאפגניסטן. פקידי העלייה עיוותו לכל אחד מהדודים את שם המשפחה כאוות נפשם, וכשהאחים בגרו, החליטו לקרוא לעצמם על שם אבי המשפחה חנניה אריה.

אח שלו: מיכאל. צעיר ממנו. "אנחנו מאוד קשורים. יש הערכה הדדית גדולה וחשיבה משותפת. הוא לא מוכן לשמוע 'תגיד לאח שלך'. הוא לא אומר לי, ואני לא אומר לו".

כפר שלם: "לא פשוט. דוחק וצפיפות ואנשים שנותקו ממעגל העשייה והמנטליות שלהם. מבחר המקצועות בישראל לא היה מתאים, ולא הושקעו כספים בחינוך ותשתיות". היו בשכונה דמויות תורניות וציבוריות מיוחדות, אבל לצידן "חבר'ה שעסקו בחראקות, מכות וסמים".

The wall: את הבית הקיפה חומה חינוכית. "הוציאו אותנו ללמוד בחוץ. לשאוף קדימה והחוצה".

לימודים: יסודי ב'אלקלעי' ותיכון בעירוני ה' בתל אביב, בית ספר ממלכתי. "הסתדרתי. במסיבת הסיום מנהל בית הספר אמר שבכל שנה מגיעים כמה ילדים עם כיפות. שליש מורידים אותן בחגים, השליש הבא בפסח ועד סוף השנה כולן נעלמות. אבל הרצל רק מתחזק". הניגוד הגדול סייע לשרוד את המסגרת.

תנועת נוער: צופים דתיים, "הם פעלו בשכונת התקווה". יש אמונה גדולה בפעילות בתנועת נוער, "כי הילדים גדלים עם כפית זהב בפה ובתנועה הם מקבלים ערכים וצריכים לחשוב איך להתמודד עם אתגרים". החברות כללה הדרכה, ראשות גדוד וריכוז שבט, וגם את ההכרות עם לאה.

לאה: הייתה שנה מתחתיו בצופים, "ומאז אנחנו ביחד". לאה הייתה גננת, מדריכה ואחר כך מפקחת בחינוך המיוחד, ויצאה לפנסיה מוקדמת.

עורך הקידושין: הרב יואל נחשון, רב הנח"ל. לזוג שישה ילדים, 5 מהם נשואים ו-10 נכדים. בין הילדים: פסיכולוג, מתכנתת מחשבים, פסל וצייר, מורה ונשואה טרייה שמתחילה ללמוד עבודה סוציאלית. חנן, המפורסם שבהם, עורך את מגזין עולם קטן, מדריך בתיכון ועוסק במוסיקה.

צבא: הנדסת בינוי, אחראי על המטווח של מחנה 80. לא נרשמו חוויות מכוננות. הבן, עמיחי, הוא זה שהביא צל"ש אלוף הביתה, על לחימה במלחמת לבנון השנייה, במילואים. "הוא הוביל פלוגה שלמה וכולם יצאו בשלום. כנראה שהוא עשה עבודה טובה".  

קרני שומרון: אחרי הנישואין שנערכו בעיצומו של השירות הצבאי, היו מגורים בתל אביב ואחריהם עלייה לקרני שומרון. "החלום היה ההתיישבות". 'קרני' הייתה אז בת שנתיים.

שנתיים: 100 משפחות בקראוונים, "שמים וארץ מהיום". היישוב היה קהילתי סגור ומאוד אידיאולוגי. "אנשים היו מוכנים להתאבד על עשייה למען הקהילה". היום היישוב מונה 1,800 בתי אב, 20 כיתות גן, 4 מעונות, 4 בתי ספר יסודיים, ישיבה תיכונית וגם הסדר. "עיר ואם בישראל".

לא לנוסטלגיה: יש שמחה בגודל. "בזמנו היינו שומרים סביב היישוב, מסתכלים על הגבעות מסביב ואומרים 'זה יהיה קרני שומרון ב', וזה ג', ובסוף יהיה כאן גוש דן ולא יהיה אפשר להכיר איפה היישוב מתחיל ואיפה אחר נגמר".

החלום: "עיר אחת עם 50 אלף תושבים, ונחל קנה יתמלא במטיילים. והוא לא רחוק מלהתגשם".

מתנ"ס שומרון: פעילות עם הציבור במסגרתה נרשמה פעילות עדלאידע קהילתית, חידון תנ"ך אזורי ממנו צמחו סגני תנ"ך עולמיים וגם פרויקט בר מצווה לציבור החילוני".

מדרשת ארץ ישראל: ריכוז של קבוצת בנות, עולות מאתיופיה שהגיעו לגיל 18, כשהשכלתן מתאימה לגיל 9-10. "הכשרנו אותן לחיים: ניהול משק בית ומשק כלכלי ולעבודה כמטפלות".

האושר: שתיים המשיכו ללמוד והפכו לגננות, שתיים משמשות בקרות איכות".

מתקן החלומות: ניהול תנועת הילדים 'עוז' שהיא מבוא לתנועת נוער, נמשך למעלה מעשור והסתיים

ב-12 אלף חניכים ו-120 סניפים, בעיקר בפריפריה. הסיסמה: 'כל אחד יכול'. "לא רציתי שהילד יחלום להיות כמו האיש מהקיוסק. רציתי שהוא ישאף להיות טייס, נשיא המדינה ורמטכ"ל".

מצטיין 1: במקביל לניהול 'עוז' הייתה עמידה בראש המועצה הדתית ביישוב, במהלכה התקבל אות היו"ר המצטיין מכל המועצות הדתיות בארץ.

המוטו: "התקציב באמת לא מספיק לכלום, פעלנו מכיוון אחר לגמרי והפעלנו את הציבור. החלטתי שלא תהיה פעילות שלא אהיה שותף לה, בעשייה ובחשיבה, בכל המגזרים".

למשל: היה רצון לעורר את התושבים להגיע לשיעור, וכך הוא עבר בכל בתי הכנסת עם המסר "אבא שלי עבד כמו חמור, כדי שתהיה בי תורה, אני עובד כמו חמור שבבני תהיה תורה, ומה הלאה? עכשיו עושים פסיק ובאים". התוצאה: בית מדרש קהילתי פעם בשבוע 180-220 איש, נשים וגברים בלימוד משותף.

דרוש מהפך: התדמית של נותני שירותי דת בהחלט שלילית. "לא צריך שני רבנים, אשכנזי וספרדי. אין היום רב שלא יודע לפסוק לכל העדות. החברה החילונית פוגשת אותנו בנישואין ובקבורה. למה תמיד הרב המקדש והקברן מחכים שיתנו להם כסף? הם הרי מקבלים משכורת".

בלי רחמים: "צריך לגדוע את היד של מי שפושט אותה: קברנים ורבנים. יש כאלה שגורמים לכך שהדימוי השלילי יצדק".

ראשות המועצה: כשראש המועצה הקודם הודיע על פרישה והיה לחץ מצד חברים. האישה אמרה "נייט מוחלט", אבל גם כך הייתה תחושת מיצוי בתפקיד הקודם.

24/7: "גם ביום כיפור אני לא מפסיק לעבוד כי פונים אלי בשאלות. זאת העבודה. זה לא טורח, זו שליחות". אבל למשפחה לא קל. שתי בנות עזבו את היישוב בין השאר מהסיבה הזאת.

הכי אחי: "קרני שומרון היא ההיי-טק של היישובים בכל הפרמטרים: חינוך, איכות סביבה אמנות ותורניות. כיף לגור פה".

כיף: "אם נקלוט רק אנשים אידיאליסטים נישאר יישוב קטן. יפריע לי אם יהיה פה רק גוון אחד. אנחנו רוצים אנשים מגבעת שמואל, סביון, כפר שלם ושכונת התקווה כי טוב פה. כל אחד מקבל מענה לצרכיו".

כל אחד: גם החילונים. לא פעם יש אפליה מתקנת. עם פחות חניכים בצופים ופחות תלמידים - התיקצוב הוא לא לפי מספרים. "יש מאבק על אופי היישוב. אנשים לא חושבים שאפשר באמצע".

באמצע: מועדון הספורט ביישוב פועל גם בשבת, הכרטיסים נקנים מראש. "ההחלטה התקבלה על ידי קודמיי: כדי שלא יסעו יותר רחוק וכדי שלא נשניא את עצמנו". גם המתנ"ס פועל בשבתות, ויש תכניות של לילות לבנים. "זה מונע שתייה, אלכוהול וונדליזם".

מצטיין 2: או בעצם 7. קרני שומרון זכתה זו הפעם השביעית ברציפות בפרס ניהול מטעם משרד הפנים. והיא זכתה גם בתואר 'עיר איתנה' בשל יציבות כלכלית. בן ארי אפילו לא טרח לספר על זה.

הקפאה עמוקה:  בפועל לא יצא מכרז ביישוב כבר עשור. "ראש הממשלה זימן את ראשי ההתיישבות וערב קודם שלח פקחים לאכוף. אני לא הסכמתי שיסטור בפניי לפני שדיבר איתנו". בן ארי לא הגיע לפגישה. אין חרטה.

אבן פינה: הונחה לשכונה חדשה לפני חצי שנה ב'נוה מנחם' ובדרך גם 'נופי בניה'. "מקווה שיהיו עוד בשורות טובות".

הכל פוליטיקה: 'אלוני שילה' - שכונה בלתי מורשית של היישוב עומדת בכל הפרמטרים של טליה ששון ומסורבת חתימה של שר הביטחון. "נבנו שם מעון על ידי משרד התמ"ת, גן על ידי משרד החינוך ומקורות חיברה למים.  מה גנבנו? אנשים גרים שנים בקראוונים. סתם רשעות".

מועצת יש"ע: הוא חבר מן המניין. "ביקורת זה אחלה מקצוע. מועצת יש"ע עושה עבודה טובה שלא חפה מטעויות, כי אין עשייה בלי טעויות. בהנהגת המאבקים הייתי עושה אותו דבר. הרי יכולנו להיות גיבורים גדולים ולאכול קש".

קש: "ברמת גלעד הורדנו 4 קראוונים והרווחנו שכונה יפה".

הפרחים: ליריב אופנהיימר. "שלקח אותנו לבג"ץ. בזכותו אישרו את המקום".

אריאלה: יש חברות באסיפה הכללית של מפעל הפיס. מספר ראשי רשויות הם חברי הנהלה שמאשרים לאן ילך הכסף של חברות ההגרלות הגדולה במדינה. למרות זאת, אין מנוי משפחתי ולא צפויים טלפונים מפתיעים.

אקדמיה: תוך כדי תנועה: תואר ראשון במינהל עסקים ב'טורו קולג'' ושני במדיניות וממשל ציבורי באוניברסיטת תל אביב. המשך יבוא? "ייתכן".

אם זה לא היה המסלול: קשה לדמיין משהו אחר. "בתחום הציבורי אבל לאו דווקא בכנסת. במקום שיש בו מוטת שליטה חזקה, שאפשר לעשות בו למען הציבור".

 

ובמגרש הביתי:

על הבוקר: נטילה, ברכות השחר, תפילין והליכה לבית הכנסת, "נטו 45 דקות תפילה. מי שרוצה לדבר איתי, זה רק אחר כך".

דיסק ברכב: ברוח הימים האלה: "שירת הבקשות נוסח ירושלמי".

שבת: אורחים, דברי תורה בסעודות ושירים בכל הסגנונות, "וחנן מביא את המוסיקה שלו".

עיתים לתורה: "מעט מדי". חברותא פעמיים בשבוע "ובשבת מנסה קצת ללמוד".

אוכל: התבשילים של לאה. במיוחד מעדני ליל שבת. "האחיות שלי אומרות שהיא ממשיכה את המסורת שלנו יותר מכולם". אבל אל דאגה, גם המסורת שלה קיימת ובגדול, "אנחנו אוכלים גולאש וגם קפוסטה".

עזרה בבית: המטלות הקבועות הן שטיפת כלים בליל שבת וקניות, ויש התנדבות למשימות פה ושם, וגם תובנה "אשתי מפנקת אותי יותר מדי".

מפחיד: אמון במנהיגים, או מדויק יותר, חוסר האמון. "אתה מאמין ובוחר במנהיג ובסופו של דבר הוא לוקח אותך למקומות אחרים". ואף מילה על נתניהו.

דמות מופת: האב. "יהודי פשוט עם ערכים מדהימים של אמונה, ציונות, לימוד תורה, יושר ואצילות".

פנאי: ספרים. וגם ריצת ג'וגינג בחוף הים, על קו המים.

כשתהיה גדול: "מקווה שאלמד קצת תורה".

ofralax@gmail.com