בשבע 511: עיתון בלי הון

קריסת מעריב היא עוד ציון דרך בשקיעתה של העיתונות המודפסת, אבל דווקא לעיתונות הדתית והחרדית יש עדנה

שלמה פיוטרקובסקי - ערוץ 7 , ד' בתשרי תשע"ג

 * התמ"ת מנסה להתאים את 'חוק שעות עבודה ומנוחה' המיושן לשוק העבודה המודרני

מצבה של העיתונות המודפסת בישראל בכי רע, וזה איננו סוד. קשייה של העיתונות הישראלית לא התחילו בתקופה האחרונה, והם נמשכים כבר שנים רבות. תחילה היתה זו העיתונות המפלגתית ועיתונות הנישה אשר שילמה את המחיר העיקרי. ירידתם של עיתונים מרכזיים כמו 'דבר', 'על המשמר', 'חדשות' ובשלב מאוחר יותר גם 'הצופה' מעל מפת העיתונות הישראלית, סימנה באופן ברור את סיום תור הזהב של העיתונות בישראל. העובדה ששוק העיתונות המודפסת הצטמצם לכמה שחקנים מרכזיים לא שיפרה את המצב בטווח הארוך, ובשנה האחרונה מתברר כי המשבר שעובר על עיתונות הדפוס, היומית והשבועית איננו קטן וחולף. העיתון מעריב יהיה ככל הנראה הראשון לשלם את המחיר, בין השאר עקב היותו העיתון היחיד בישראל המוחזק בידי חברה ציבורית, ואשר ניהולו הכספי שקוף לעיני הציבור. בתוך כמה שבועות נוכל לדעת האם מעריב יהפוך לעוד אחד מחלקי קבוצת התקשורת של שלמה בן צבי (שצברה רקורד מכובד בכל הנוגע לאיזון מפת התקשורת הישראלית, אך בתחום יציבות הפעולה לא הרשימה מאוד בשנים האחרונות), יהפוך לשבועון או ייסגר לחלוטין.

אולם מי שנדמה לו שבעיותיה של העיתונות המודפסת מתחילות ומסתיימות במעריב, טועה טעות קשה. העובדה שעמוס שוקן, מו"ל הארץ, וארנון מוזס, מו"ל ידיעות אחרונות, מחזיקים את עיתוניהם כחברות פרטיות שאינן חייבות בדיווח לציבור, איננה מעידה בהכרח על כך שמצב עיתוניהם איתן בהרבה. שורה של שינויים בהרגלי צריכת התקשורת של הישראלים גרמה לקשיים גם בעיתונים האחרים. התופעה של נטישת העיתונות המודפסת אשר רווחת בכל העולם המערבי לא פוסחת על ישראל. גם בארה"ב חוזים מומחי התקשורת כי בעוד כעשור יישארו בכל המדינה רחבת הידיים ארבעה עיתונים יומיים, לא יותר. כניסתו של שלדון אדלסון ועיתונו 'ישראל היום' לשוק אמנם לא הקלה על העיתונים הוותיקים, אולם כפי שטוענים בצדק אנשי 'ישראל היום', הם בוודאי אינם בעייתה היחידה של העיתונות המודפסת. הירידה בשיעורי התפוצה של 'מעריב' לדוגמה, החלה עוד הרבה לפני ש'ישראל היום' נכנס בסערה לשוק העיתונות היומית. גם מצבו של 'הארץ' לאו דווקא השתנה לרעה, אולי אפילו להפך, עקב העובדה ש'ישראל היום' מודפס בבית הדפוס של שוקן.

שמורת טבע קטנה בתחום היא העיתונות הדתית והחרדית, אשר אמנם סובלת מקשיים ייחודיים אך באופן כללי אינה נמצאת בסכנת קריסה. פריחת עיתונות בתי הכנסת ותופעות נוספות הביאו לתסיסה מסוימת בשוק, אשר מתבסס כיום באופן כמעט מוחלט על המודל החינמי. העובדה שהחשיפה לאינטרנט במגזרים הללו (בעיקר בחרדי) עדיין לא מגיעה לשיעור המקובל באוכלוסייה, כמו גם האופי הייחודי של יום השבת, מקנים לעיתונות זאת אורך נשימה נוסף וייתכן שאף קרש הצלה מפני הסערות המטלטלות את עולם העיתונות כולו.

המתחרים בקשיים. הפגנת עובדי מעריב

עבודה מאורגנת

שוק העבודה בישראל עובר שינויים משמעותיים בשנים האחרונות, אולם החקיקה בתחום זה מפגרת לעיתים קרובות אחרי המצב בשטח. דוגמה טובה למצב הוא 'חוק שעות עבודה ומנוחה', שנחקק בעולם בעל מאפייני תעסוקה שונים מאוד מאלו המקובלים כיום אך לא שונה מאז בצורה מהותית. הוראות כדוגמת קביעת מגבלת שעות העבודה על בסיס יומי, אשר התאימה מאוד לעולם של מפעלי ייצור, הופכת למגוחכת כשמדובר בעובדי הייטק, למשל. עובדים אלו, שמועסקים בדרך כלל בשכר גלובלי, מרוויחים פי שלושה ויותר משכר המינימום, אולם בכל יום שבו הם עובדים למעלה מ-9 שעות חייב לכאורה המעביד בתשלום שעות נוספות. על מנת לעקוף את המגבלה הזו הומצאו פטנטים כדוגמת 'שעות נוספות גלובליות', אשר אמורים לתת למעסיק מטרייה חוקית, אך דווקא פוגעים בעובדים במקום להגן עליהם.

על מנת לנסות ולבנות מחדש, באופן נבון יותר, את הוראות החוק, החליט משרד התמ"ת להקים ועדה בראשות אלי פז, סמנכ"ל במשרד התמ"ת לשעבר, אשר תבחן מחדש את מבנה העבודה בישראל. הוועדה, שמונתה בשבוע שעבר, אמורה לבחון את המצב הרצוי לאור הנעשה במדינות המפותחות החברות ב-OECD ולאור הצעות שאמורות להגיע מן הציבור, בעקבות פנייה שפורסמה בשבוע שעבר. היו"ר פז ציין כי הדגש בעבודת הוועדה החדשה הוא על בחינה ולא על רפורמה, "אין הוועדה חותרת ליצירת שינוי כמטרה". פז ציין כי יש לבחון את הנושא באופן מקיף, בין השאר כיוון שמבנה שעות העבודה היום הוא בבחינת טלאי על טלאי. כדוגמה הוא מציין את נושא השעות הנוספות. "נכון להיום, קיים היתר כללי לכלל המשק להעסקת עובדים בשעות נוספות, שניתן בצמוד למלחמת יום הכיפורים על תשתית חוקית של צורכי ביטחון במצב חירום. ברור לכל בר דעת שמדינה אינה יכולה לבסס את כל שוק העבודה שלה על תקנות שנועדו לשעת חירום בלבד. מכאן, שהמינימום ההכרחי הוא להסדיר את סוגיית השעות הנוספות ולעגן את הנושא – כחוק – בספר החוקים או בתקנות השונות".

בין השאר מציינים במשרד כי נחוץ לבחון הסדרים הנוגעים לענפים שונים, גם כאלו אשר מוציאים מתחולתו של החוק ענפים מסוימים. דוגמה לענף כזה, אשר על פי הפרשנות המקובלת כיום (ועומדת בימים אלו לבחינת בית המשפט) אינו כפוף להוראות החוק במובנן הרגיל, היא ענף הרפואה. רופאים עובדים כידוע במשמרות של 24 שעות, בעוד החוק כיום איננו מתיר לעבוד יותר מאשר 13 שעות ברציפות. בנוסף לכך, הם גם אינם מקבלים תגמול שעות נוספות כפי שלכאורה מחייב החוק. ההסדרה מחדש של החקיקה בענף אמורה לתת תשובה ברורה גם לבעיות מעין אלו.

 

 

 כלכלה ומשפחה

האוברדרפט והזאב

רחל קסנר

כולנו מכירים את הסיפור על הנער שהלך ביער וצעק "זאב, זאב". בפעם הראשונה באו אנשי העיר לעזרתו, אבל התברר שזו היתה הלצה. כך גם בפעם השנייה והשלישית. אחרי כמה ימים, כשבאמת פגש בזאב וצעק, לא הגיע איש להושיעו כי הכל חשבו שזו עוד הלצה. בעיניי זהו המשל המושלם לשימוש שגוי באשראי.

האוברדרפט (או בשמו העברי – משיכת היתר) הוא קו האשראי שנותן לנו הבנק. תפקידו להיות לנו לעזר זמני כאשר יש 'מעבר שלילי' בין ההכנסות להוצאות. לדוגמה, כאשר אנחנו מכניסים צ'ק לחשבון הבנק, עוברים מספר ימי עבודה עד שניתן למשוך את הכסף מהחשבון שלנו. לטובת הימים האלה משמש קו האשראי. כך גם לגבי משכורת המאחרת ביומיים-שלושה או הוצאה חד פעמית בלתי צפויה וכדומה. אנחנו יודעים שיש לנו טווח ביטחון שהוא קו האשראי בין החשבון הריק (יתרה אפס) לבין הוצאות על חשבון כסף שידענו שנכנס.

כאשר נעזרים בקו האשראי לטובת השוטף ורואים את קו האשראי כ'קו האפס', למעשה מרוקנים את טווח הביטחון. הנער בסיפור הפותח את הטור 'בזבז' את האשראי שנתנו לו אנשי העיר לטובת הלצות. וכשנזקק באמת להתגייסותם של אנשי העיר להצלתו, הם היו עסוקים בדברים אחרים, והוא נותר לבדו.

חשוב להבין כי כשמשתמשים בקו האשראי לשוטף, נהנים ממנו רק פעם אחת – בפעם הראשונה שמגיעים לקו האשראי. מאז צריך למלא את החשבון כמו בכל חודש. אלא שאם נגיע רק עד קו האפס, נשלם סכום פעוט לשימוש שוטף בחשבון, אך כאשר פורצים את קו האשראי הריבית מגיעה לסכומים משמעותיים ביותר.

הערה נוספת: הבנקים אוהבים את שימוש היתר שלנו בקו האשראי. כשאנחנו במצוקה, הם מציעים לנו הלוואה בריבית, וכך הם מרוויחים פעמיים: את הריבית של ההלוואה ואת ריבית הסכום שבתוך מסגרת האשראי.

 

הכותבת היא יועצת לכלכלת משפחה