בשבע 511: עת רצון

אז הבין הרב שהמחשב נגנב וצערו היה מרובה. אשת הרב, חיה, קיוותה והתפללה לכך שהקב"ה יגלגל שאותו גנב יתעורר בתשובה ויחזיר את המחשב

עודד מזרחי , ד' בתשרי תשע"ג

הרב דוד ספקטור משמש כרב שכונת גבעת שרת בבית שמש וכרב קהילה המתפללת בבית הכנסת 'אֹהל יונה מנחם'. בתמוז תשע"א התגלתה אצלו מחלת הלוקמיה, והיה עליו לשהות פרקי זמן ממושכים בבית החולים שערי צדק לצורך הטיפולים הכימותרפיים. בחשוון תשע"ב עבר השתלת מח עצם בבית החולים הדסה עין כרם, שם שהה שלושה שבועות. בתקופת מחלתו אנשי הקהילה עטפו את הרב ומשפחתו בחסד, עזרו רבות והתפללו לרפואתו. לרב היה מחשב נייד כדי שיוכל לכתוב מכתבים לקהילתו, לכתוב דרשות ושאר מאמרים ולעיין בדברי תורה ובמסמכי עבודה, באותן תקופות ממושכות של טיפולים. במחשב היו דרשות לראש השנה ולשבת שובה ודברים נוספים נחוצים ביותר.

במוצאי שבת שלפני ראש השנה אחת המשפחות בקהילה התכוננה לעבור לירושלים וערכה מסיבת פרידה. הרב הגיע עם אשתו לומר דברי ברכה. אחר כך ישב עם ועדת הצדקה כדי לסכם איך לנהוג עם הקבצנים המרובים שבאים לבקש ממנו אישור לאסוף צדקה בשכונתם. הוא ראה שמפאת חולשתו אין הוא יכול לעמוד בעומס והקים ועדה שתקבל את אוספי הצדקה ותעניק להם אישורים מטעמו.

לאחר מכן חזר הרב לביתו ולחדר עבודתו שיש לו כניסה נפרדת. כאשר הגיע לחדרו לא מצא את מחשבו הנייד. הוא ניסה לחפשו בכמה מקומות סמוכים, אך לשווא. הרב שאל את בנותיו אם הן יודעות היכן מחשבו ואחת מהן אמרה שהיא יצאה דרך חדרו החוצה והשאירה את הדלת לא נעולה. הוא שאל אם מישהו צלצל בפעמון הכניסה לחדרו ונענה שאכן כן, אבל בגלל שהוא לא היה בבית, לא ניגשו לפתוח את הדלת.

אז הבין שהמחשב נגנב וצערו היה מרובה. אשת הרב, חיה, קיוותה והתפללה לכך שהקב"ה יגלגל שאותו גנב יתעורר לתשובה ויחזיר את המחשב.

באחד מימי אמצע השבוע לפנות ערב, בעיצומם של עשרת ימי תשובה, הגיע לבית הרב אחד מאוספי הצדקה שהיה רגיל לבוא בימי שישי בבוקר. הרבנית חיה קידמה את פניו ואמרה בליבה שאם הגיע כעת ייתכן שהגיע לפני כן בימים נוספים פרט לימי שישי, ועלה בדעתה לספר לו על הגניבה. אולי ביקר אצלם באותו מוצאי שבת וידוע לו דבר מה. היא סיפרה שהרב חולה ויש לו מחשב נייד שמאוד נחוץ לו, בפרט בעת טיפוליו הרפואיים, ומחשב זה נעלם במוצאי שבת ויש לו צער רב מכך.
אז הבין הרב שהמחשב נגנב וצערו היה מרובה. אשת הרב, חיה, קיוותה והתפללה לכך שהקב"ה יגלגל שאותו גנב יתעורר בתשובה ויחזיר את המחשב

"האם יש לך מושג איפה המחשב יכול להימצא?", שאלה לבסוף.

"זה היה במוצאי שבת לפני שבוע וחצי?", שאל האיש.

"כן", אישרה הרבנית.

"מה גודל המחשב?", התעניין, "האם הוא בגודל של ספר?", וסימן בידיו.

"כן", ענתה.

"אם כך, אני יודע מי גנב אותו!", אמר אוסף הצדקה והחל לספר: "באותו מוצאי שבת רציתי לבקר את ילדיי. יש לי שכן שמשתמש בסמים וביקשתי ממנו טרמפ. השכן אמר שברצונו לקפוץ תחילה אל הרב. הוא הלך לבית הרב, חזר עם משהו בידו ואמר שהרב אינו בביתו. שאלתי אותו: 'אז מה יש לך ביד?', והוא ענה: 'זה ספר ששאלתי מהרב'. לא הבנתי איך הוא שאל ספר כאשר הרב לא נמצא. גם לא הכרתי אותו כ'תולעת ספרים' והתפלאתי. אחר כך שכחתי מהעניין, ועכשיו כשסיפרת לי הבנתי מה קרה".

אוסף הצדקה הבטיח שידבר עם אותו מסומם וינסה לשכנעו להחזיר את המחשב.

באותו ערב הרב ישב בבית הכנסת הקהילתי בשוק ארבעת המינים שנערך בעשרת ימי תשובה, כדי לפסוק בכשרותם. הוא התקשר לאשתו ואמר: "חיה, מי שגנב את המחשב התקשר אלי והוא נוסע כעת לביתנו להחזירו. הוא יחכה עם מכוניתו בחוץ. גשי אליו לקבל את המחשב".

הרבנית יצאה מביתה, ראתה איש עוצר את רכבו במקום המיועד וחצתה את הכביש. האיש השפיל את מבטו, הוציא אט אט את המחשב מהחלון ונתנו בידה.

הרבנית לקחה את המחשב ואמרה: "כל הכבוד שהיה לך אומץ להחזיר את המחשב! עשית תשובה בעשרת ימי תשובה. שתהיה לך בזכות זה שנה טובה ומבורכת".

האיש הכה באגרופו על חזהו כמה פעמים ואמר: "תמחלו לי על מה שעשיתי. הייתי תחת השפעה של כדור, ולא ידעתי מה אני עושה..."

לאחר תקופת מה סיפר אוסף הצדקה ששכנו עזב את העיר והוא נמצא כעת בתהליך של גמילה.

בחודש שבט תשע"ב נערכה לרב בדיקה רפואית והסתבר שמחלתו חלפה ובראש חודש אדר ערך הרב סעודת הודיה.