בשבע 511: אפליה מתקנת? לא לחרדים

במשרד המשפטים לא מעוניינים לקלוט חרדים לעבודה על בסיס העדפה מתקנת, מחשש שהדבר יבוא על חשבון קליטת עובדים מהמגזר הערבי

יאיר שפירא , ד' בתשרי תשע"ג

  * צוות משפטנים בפרקליטות הגיש שורת המלצות לאכיפת החוק נגד מרכזי קניות שהוקמו על קרקע חקלאית * אפשר לקנא באורלי מנתניה, שמשטרת ישראל יצאה מגדרה כדי לתת לה שירות יעיל

כחמישים אלף עורכי דין יש במדינת ישראל. אלפי מוסמכים חדשים נכנסים בשערי המקצוע מדי שנה, והעניין מתחיל לתת את אותותיו בשוק האזרחי. לא קל למצוא משרה טובה בתחום. לא תמיד קל אפילו למצוא משרד להתמחות בו. סטודנט חרדי למשפטים שנואש מלמצוא מקום התמחות, פנה למשרד המשפטים וביקש להתקבל להתמחות שם במסגרת העדפה מתקנת במגזר הציבורי.

לפני עשור תוקן חוק שירות המדינה העוסק במינויים, ונקבע בו כי בכל משרדי הממשלה ובכל הדרגות "יינתן ביטוי הולם" לייצוגם של מגזרים שונים בחברה הישראלית. המגזרים המקופחים, על פי החוק, הם נשים, אנשים בעלי מוגבלויות והמגזר הערבי ובתוכו הדרוזים והצ'רקסים. בתיקון מאוחר יותר נוספו לרשימת הראויים להעדפה מתקנת גם מי שהוא או אחד מהוריו נולדו באתיופיה. מי שהוביל את החקיקה בזמנו היתה מחלקת ייעוץ וחקיקה בלשכת היועץ המשפטי לממשלה. היא גם זו שאחראית על יישום החוק במשרד המשפטים עצמו. ואכן, משרד המשפטים הוא המוביל היום את משרדי הממשלה ביישום ההעדפה המתקנת.

בעשרת השנים שחלפו השתלבו לא מעט עורכי דין מבני המגזר הערבי במחלקות השונות של משרד המשפטים, במסגרת העדפה מתקנת. לגבי נשים, איש לא טען מלכתחילה כי הן סובלות מאפליה באיוש המשרות במשרד המשפטים. ואם יורשה לי לחטוא מעט לתקינות הפוליטית, מקרב הדרוזים, הצ'רקסים ויוצאי אתיופיה לא נמצאו בשנים האחרונות הרבה משפטנים שהתאימו לאיוש תפקידים כאלו. גם משפטנים חרדים בולטים בהיעדרם משורות אנשי הפרקליטות, ואותו סטודנט חרדי תהה האם גם הוא יזכה בהעדפה ובהתמחות המיוחלת. התשובה שקיבל ממחלקת ייעוץ וחקיקה, באמצעות היחידה לפניות הציבור במשרד המשפטים, היתה שלילית.

הנימוק היה יכול כמובן להיות פשוט: בחוק לגבי העדפה מתקנת לא הוזכרה האוכלוסייה החרדית כזכאית להעדפה. אך מכיוון שמחלקת הייעוץ היא שהובילה את החקיקה היא ראתה, בצדק, חובה לנמק מדוע לדעת אנשיה אין החרדים זכאים ליהנות מהעדפה מתקנת בשירות הציבורי. "העדפה מתקנת היא כלי שנועד לקדם את מעמדן של האוכלוסיות הסובלות מאפליה עמוקה וממוסדת, או לאוכלוסיות בעלות נתוני פתיחה שאינם שווים לנתונים של אוכלוסיות אחרות", נכתב בתשובת משרד המשפטים. והיאך קבעו במשרד המשפטים כי החרדים אינם סובלים מאפליה או מנתוני פתיחה נמוכים? ובכן, הם למדו זאת מהייצוג שהם זוכים לו במוסדות הנבחרים. "לעניין האוכלוסייה החרדית", נכתב שם "אוכלוסייה זו אינה סובלת מתת ייצוג במוקדי הכוח. האוכלוסייה מיוצגת בכנסת, ומגזרים מתוכה אף חברים בממשלה".

גם הערבים כמובן מיוצגים בכנסת עם תשעה ח"כים, אך מודרים מהממשלה ואפילו מהקואליציה. 120 אלף יוצאי אתיופיה בישראל, כאחוז וחצי מהאוכלוסייה, מיוצגים בכנסת היום על ידי יוצא אתיופיה אחד. בכנסת הקודמת הם יוצגו על ידי שני חברי כנסת. הדרוזים, גם הם 1.5 אחוזים מכלל אזרחי ישראל, זוכים לייצוג מרשים של לא פחות משבעה חברי כנסת, אחד מהם סגן שר בממשלה, ובכל זאת הם זוכים על פי החוק להעדפה מתקנת. גם נתוני הפתיחה של חרדי שמתחרה בשוק העבודה הקשה של עורכי הדין אינם מהמשופרים – בלי לימודי ליב"ה, בלי אנגלית ועם משפחה שתלויה על צווארו בעת הלימודים האקדמיים.

התשובה של משרד המשפטים הרגיזה את חבר הכנסת דוד אזולאי מש"ס, והוא פנה בשאילתא לשר המשפטים יעקב נאמן כדי שזה ינסה להסביר בצורה משכנעת יותר מדוע החרדים אינם זכאים להעדפה מתקנת. לאחר מספר מילות נימוסין על החשיבות שבשילוב החרדים בשוק העבודה, חזרה תשובת משרד המשפטים, שהושמה בפיו של השר, בעיקר על הנימוק שלא ייתכן לראות את הציבור החרדי כמופלה לרעה בשל ייצוגו המכובד בממשלה ובכנסת. רק בפסקה האחרונה יצא המרצע מהשק: "באופן עקבי, משרד המשפטים מתנגד עקרונית לכל הרחבה של חובת הייצוג ההולם", נכתב שם, "שכן הרחבה כאמור עשויה לדלל ואפילו לרוקן מתוכן את חובת הייצוג ההולם כלפי האוכלוסיות שסבלו מאפליה שיטתית ואשר המחוקק קבע כי הן זכאיות להעדפה". או במילים אחרות, אם חרדים יזכו להעדפה מתקנת, הרי שיבוצם במשרות ציבוריות יבוא על חשבון שיבוצם המועדף של ערבים בשירות הציבורי.

הנזק שגורמים הפולשים לקרקעות נאמד בעשרות מליונים מתחם סחר בשרון

להחזיר את הקרקעות למדינה

בשעה טובה ובאיחור של שנים רבות החלו במשרד המשפטים להתעסק במכת המדינה של שוד הקרקעות הגדול. לא, לא מדובר בקרוואן שהציבו חמישה נערים בגבעת טרשים ליד יצהר, אלא באלפי דונמים של אדמות מדינה שנגזלות בכל שנה מהציבור על ידי עבריינים שהמדינה לא יכולה להם. חלקם עבריינים מקצועיים ממש, ענפים מכובדים של משפחות פשע. אחרים, מכובדים לא פחות, הם אנשי עסקים, חברות בורסאיות וקיבוצים שעוברים על החוק בידיעה ברורה כי הפשע, לפחות בצידו המערבי של הקו הירוק, משתלם מאוד.
סוג העבריינות השני, המאפיין בעיקר את המגזר הערבי, הוא אי מסירה של קרקעות שהופקעו לצורך הקמת פרויקטים ציבוריים. סלילתם של לא מעט מכבישי הרוחב, שהיו אמורים לחבר צירים מרכזיים כמו חוצה ישראל וכביש החוף זה לזה, מתעכבת כבר שנים. בעלי האדמות שהופקעו במתווה הדרך מסרבים למסור את הקרקע

צוות בראשותה של עו"ד אורית סון, המשנה לפרקליט המדינה לעניינים אזרחיים, הגיש ליועץ המשפטי לממשלה המלצות ליישום מהיר בנושא, כאלו שאמורות לעשות מהפכה של ממש בשמירה על קרקעות המדינה. יישומו המהיר של הדו"ח יתאפשר בין השאר בשל העובדה שהוא נמנע במודע מלעסוק בשני נושאים נפיצים במיוחד: פלישה לקרקעות בתחומי הרשויות המקומיות, ושוד האדמות הגדול של הבדווים בנגב. את הבעיה הראשונה משאיר משרד המשפטים בידי הרשויות המקומיות, ורק ממליץ להן על קווי פעולה כלליים. את הנגב הוא מותיר ל'מתווה פרוור' - הסדר היסטורי שמנסה הממשלה להשיג עם הפזורה הבדווית בדרום.

סון ואנשיה עוסקים בשני סוגי עבריינות אחרים. האחד, המאפיין את המגזר היהודי - פלישה לקרקעות חקלאיות, בעיקר בשולי הערים, והקמתם של מבנים לא מורשים לתעשייה, לאחסון ובעיקר למסחר. הדו"ח אינו עוסק בהיבט של חוקי התכנון והבנייה, אלא בגזל משאבי הציבור. אמנם האדמות הללו מוחכרות בדרך כלל לחקלאים, המאפשרים את הפלישה אליהן. אך האדמות הללו שייכות למדינה והן הוחכרו לצורכי חקלאות. מסירתן הלא מורשית לצרכים אחרים היא גזל משאבי המדינה. הרשויות המקומיות אמורות לנסות ולאכוף את חוקי הבנייה על עשרות מתחמי הקניות שנבנו שלא כחוק על קרקעות חקלאיות. הצוות של סון מבקש להחזיר למדינה את הזכויות הכלכליות שנגזלו ממנה בבניית המתחמים הללו.

סוג העבריינות השני, המאפיין בעיקר את המגזר הערבי, הוא אי מסירה של קרקעות שהופקעו לצורך הקמת פרויקטים ציבוריים. סלילתם של לא מעט מכבישי הרוחב, שהיו אמורים לחבר צירים מרכזיים כמו חוצה ישראל וכביש החוף זה לזה, מתעכבת כבר שנים. בעלי האדמות שהופקעו במתווה הדרך מסרבים למסור את הקרקע, ועושים בה שימוש המסכל את הניסיונות להשלים את אותם כבישים.

עד היום ניסתה המדינה להתמודד בעיקר עם התופעה השנייה באמצעות תביעות אזרחיות לסילוק ידם של הפולשים מהאדמות. אלא שתביעות אלו נמשכות לעיתים שנים יקרות ופרויקטים חשובים מתעכבים. לא פעם מסתיימים ההליכים בסחיטה של מיליוני שקלים מהמדינה על ידי פולשים שיודעים כי המשך החזקתם בקרקע, ולו עד תום ההליכים המשפטיים, יעלה למדינה עשרות מיליונים. עם התופעה של הקמת מרכזי מסחר לא חוקיים על אדמות מדינה, המדינה בקושי מנסה להתמודד.

הצוות של סון מציע כי בתוך שבועות אחדים ישתנו כללי המשחק. לא עוד תביעות מתישות לסילוק יד, אלא סנקציות כלכליות ופליליות על הפולשים. לא עוד אכיפה מקומית כאשר גוברת ביקורת ציבורית או כשנעצרת הקמתה של מסילת ברזל, אלא אכיפה שיטתית ומסודרת שתגבה מחיר מכל פולש.

ראשית קורא הצוות להקים בתוך מינהל מקרקעי ישראל גוף שיעסוק באופן שוטף במיפוי הפלישות אל קרקעות המדינה. הצוות יצויד בכלים ובטכנולוגיות שיסייעו לו לגלות פלישות כאלו בזמן אמת, דבר שיאפשר פינוי מהיר של הפולשים הטריים על פי חוק. סדר עדיפויות לטיפול בפלישות ותיקות יותר יוגדר בבירור, ויוגדרו גם יעדים ולוחות זמנים למיגור אותן פלישות. הצוות ממליץ על הקמה מהירה של גוף אכיפה שיוסמך לפתוח בהליכים פליליים נגד הפולשים. הוא גם ממליץ להכות את הפולשים בכיסם על ידי הגשת תביעות כספיות להשבת רווחים שהופקו מהקרקע, הגשת תביעות על עלות הפינוי וההריסה של מבנים לא חוקיים שהוקמו על קרקעות מדינה, וכן ביטול חוזי חכירה. כל אלו, מקווים שם, יעשו את הפשע למשתלם פחות.

 

המשטרה בשירות האזרח

שמונה עשרה שנה יושבת על כס המשפט השופטת זהבה אגי, סגנית נשיא בית משפט השלום בתל אביב, ותיק שכזה טרם בא לפניה.

אדם כבן שבעים פרסם בעיתון מודעה והציע את מכוניתו למכירה. אחת, אורלי מנתניה, צלצלה, הגיעה, לקחה את המכונית לנסיעת מבחן קצרה והודיעה כי היא מבקשת לקנות את הרכב. אלא שכסף מזומן לא היה לה, וסוכם כי היא תפקיד בידיו של האיש המחאה על סך עשרת אלפים שקלים לביטחון, והוא בתמורה ימתין לה מספר ימים. הוא מסר לה קבלה על הצ'ק והודיע כי הוא טס לשבוע לחו"ל, וכשיחזור הם ישלימו את העסקה. הוא טס, ואורלי התחרטה וביקשה לבטל את העסקה. לדבריה, היא ניסתה ליצור איתו קשר בעודו בחו"ל, אך הוא לא היה זמין. היא ביטלה את הצ'ק, אך דעתה לא נחה. אשר על כן היא ביקשה מחבר לקבוע פגישה עם המוכר ליד קניון בנתניה ומיהרה לתחנת המשטרה. שם באורח פלא הצליחה לגייס שתי ניידות של בלשים שמיהרו לקניון, עצרו את המוכר בן השבעים, אזקו אותו והביאו אותו לתחנת המשטרה. בדרך, לטענת האיש, הבלשים היכו בו וקראו לו רמאי. בתחנה הוא לא נחקר, אך תיקו נלקח ממנו ונעשה בו חיפוש. משמצאו הבלשים את הצ'ק הם החזירו אותו לאורלי, אילצו אותו לחתום על מסמך שהוא מסר את הצ'ק מרצונו, ושלחו אותו לביתו.

בבית המשפט לא הצליחה השופטת אגי לקבוע איך הצליחה אותה אורלי לשכנע את הבלשים לעשות למענה את אותו שירות קטן ולסיים עבורה באופן חלק את עסקת רכישת הרכב הפזיזה שהיא נכנסה אליה שבוע קודם לכן. היא כתבה כי עדותה של אורלי חשפה בפניה אישה עזת מצח, שקרנית ומניפולטיבית, ושהבלשים גמגמו מעל דוכן העדים ומסרו גרסאות מלאות בסתירות. היא קבעה כי הבלשים יצאו בשירותה מיד כשזו הזעיקה אותם, מבלי שהגישה אפילו תלונה מסודרת. היא הטילה על המשטרה לפצות את האיש ב-30 אלף שקלים, וניסתה לשווא להבין מפי חוקר מח"ש שהתפתל על דוכן העדים, מדוע סגר את תיק החקירה נגד הבלשים בתלונה שהגיש נגדם האיש.