בשבע 511: כאב ראש של מעצמות

עם פרוס השנה החדשה, נסקור את ההתפתחויות שצפויות להעסיק בה את המעצמות החשובות: ארה"ב, סין, רוסיה והאיחוד האירופי

דברים שרואים מכאן , ד' בתשרי תשע"ג

 * קשיים כלכליים חדשים ברוסיה ובסין, הפער המעמיק בין שמרנים וליברלים בארה"ב, והמתח לנוכח הדרישה להגביר את הפיקוח הכלכלי של האיחוד האירופי על המדינות החברות בו

 רוסיה: הקיסר פוטין

לאחר תקופה של כאילו-היעדרות, ולדימיר פוטין הצליח השנה להחזיר לעצמו את תפקיד הנשיא ולהשיג רוב אבסולוטי (אמנם מצומק יותר) למפלגתו 'רוסיה המאוחדת' ברשות המחוקקת הרוסית - ה'דומה'. חרף ההפגנה שהתקיימה במוסקבה בשבת ורבבות השתתפו בה, לא כדאי להמר על איזה אביב רוסי בקרוב. האופוזיציה ברוסיה מפולגת, והשלטון דואג לכך שמי שמסוגל להציג אופוזיציה אמינה ואטרקטיבית ייתקל בשבעה מדורי בירוקרטיה שימנעו ממנו להירשם כמפלגה או לקבל זמן שידור לתעמולת בחירות. במקרה הצורך, תמיד ניתן לזייף את תוצאות הבחירות.

פוטין מנצל היטב את השנאה והקנאה של הפריפריה הרוסית כלפי תושבי מוסקבה וסנט פטרבורג, ואת הכמיהה למנהיג סמכותי על פי מיטב המסורת האוטוקרטית הרוסית. השנה מציין המשטר בהבלטה מאתיים שנה לניצחון הרוסי הגדול על נפוליון - ניצחון שעל פי המסר של אנשי פוטין הבליט את אחדות האומה הרוסית סביב הכנסייה הפרבוסלבית והקיסר. הנמשל הוא הקיסר פוטין, אשר מטפח פולחן אישיות שאינו נופל מזה של ימי סטאלין. פוטין מוצג לציבור כשהוא טס במטוס קל עם ציפורים, רוכב חשוף חזה על סוס, מכניע יריבים בג'ודו בסגנון אריק זאבי בימיו הטובים, צולל לעומקים ומגלה בקרקעית הים עתיקות (שהוטמנו מראש לצורך ההצגה).

חרף הצלחתו לשמור על השלטון ולפורר את האופוזיציה, משטרו של פוטין ניצב בפני כמה סימני שאלה. מצד אחד, המשטר מבקש להדגיש את הלאומיות הרוסית, והוא מלכד את הציבור סביב התנגדות להתנשאות האמריקנית ולסירובה של ארה"ב להכיר בצרכיה של רוסיה. מצד שני, הבלטת הלאומיות הרוסית עלולה להחריף את המתחים עם האזורים המוסלמיים במדינה. לכן פוטין מדבר גם על לאומיות רוסית תרבותית המכירה בארבע הדתות הטבעיות - אסלאם, יהדות ובודהיזם בנוסף לכנסייה הפרבוסלבית - אבל אינה מאפשרת דריסת רגל לנצרות המערבית של הקתולים והפרוטסטנטים. שתי התפישות הללו לא תמיד הולכות יחד בצורה חלקה.

היות והמשטר נשען על מקורבים ועל פולחן אישיות אשר מעורר גיחוך אצל משכילים, רוסיה סובלת מבריחת מוחות וגם מבריחת הון למערב. כלכלת רוסיה ממשיכה להישען על מכירת מוצרי אנרגיה. הטכנולוגיות החדשות להפקת נפט וגז עשויות להחזיר את ארצות הברית למעמד של יצואנית אנרגיה, דבר שיפגע במחירים שרוסיה גורפת בשוק העולמי. ייצוא הנפט והגז מהווה משענת עיקרית לשיפור כלכלי ברוסיה ומנוף פוליטי ביחסי החוץ שלה. בהתאם לכך, ירידה תלולה במחירי הנפט והגז תפגע בעוצמת המשטר הרוסי.

 

סין: הפער החברתי מעמיק

סין תשלים השנה את העברת שרביט ההנהגה לדור צעיר יותר, תהליך שמתרחש בה פעם בעשר שנים. סין עוררה השתאות הודות לקצב הצמיחה המדהים שהציגה, והיא סוגרת את הפער מול ארה"ב בתחרות על תואר הכלכלה הגדולה בעולם. אבל גם המכונה המשומנת של הכלכלה הסינית משמיעה לאחרונה חריקות. סין עומדת בפני תחרות גוברת בתחום התעשיות העתירות בכוח אדם זול, כאשר מדינות כגון וייטנאם נושפות בעורפה. הפתרון של העברת משאבים למוצרים מתוחכמים יותר ובעלי ערך מוסף גבוה יותר, כגון תעשיית הרכב, עשוי ליצור מתחים עם האירופאים והאמריקנים, שידרשו בתמורה פתיחה אמיתית של השוק הסיני, ויסרבו לקבל את התירוץ שלסין מגיעות הנחות בתור מדינה מתפתחת. למרות גורדי השחקים הנוצצים, סין סובלת מתשתיות שאינן עומדות בקצב הגידול או שהתגלו כלא מספיק בטיחותיות.

בראשית ימי השלטון הקומוניסטי סין הדגישה את השוויון (למרות שהמנהיגים, כולל הנביא הסגפן מאו צה טונג, ידעו להרעיף על עצמם פינוקים הרחק מן העין). כעת הפערים הכלכליים הפכו גלויים ומנקרי עיניים, כאשר יש מי שמרשים לעצמם לגור בהעתקים של ארמונות אירופאים עם אסלות מזהב טהור. בתוך המפלגה הקומוניסטית הסינית פועלים זרמים המבקשים לחזור אל ערכי הצדק החברתי. השנה אירעה פרשת הדחתו של בו קי לאי, אחד האנשים החזקים שדגל בהחזרת הקו השוויוני (למרות שהוא עצמו הסתובב בחליפות מחויטות מערביות).

על מנת לשמר את הלגיטימיות שלו בעיני העם, המשטר הסיני נוקט קו מיליטנטי ביחסי חוץ. הקו המיליטנטי בולט במיוחד בסכסוכים הטריטוריאליים עם הפיליפינים, היפנים, הווייטנאמים ואחרים – ומדובר במדינות אשר חוסות תחת כנפיה של ארצות הברית. המשטר בסין מאשים את ארה"ב שהיא איננה מוכנה להשלים עם עלייתה של סין ומבקשת לשמר את העליונות האמריקנית.

פערים כלכליים מנקרי עיניים גורדי שחקים בסין

ארה"ב: הקיטוב פוגע במשילות

נשים בצד את השאלה החשובה מי יזכה בבחירות לנשיאות בארה"ב, ונתמקד בשאלה לא פחות חשובה: האם אותו מנצח, יהיה זה אובמה או רומני, יצליח לשלוט נוכח הקיטוב ההולך וגובר בארה"ב וקריסת מרכז המפה הפוליטית.

אם נשווה את מצבה הפוליטי של ארה"ב למצב הפוליטי בישראל, אפשר לטעון שארה"ב יכולה לקנא בנו. חרף הזלזול המסוים ביחסנו למפלגות מרכז - מד"ש ועד יאיר לפיד, העובדה שעדיין ניתן לדוג מנדטים במרכז מעידה על כמיהה שקיימת בציבור למפלגה המבטיחה לאחד ולגשר בין הקצוות.
האזורים השמרנים בארה"ב הופכים יותר שמרנים והאזורים הליברלים נעשים יותר ליברלים, והנכונות לחפש פשרות הולכת ואוזלת. הרוב בסנאט עומד על בלימה, ומי שישלוט בסנאט ישלוט ברוב דחוק. נוכח השנאה והרעלים המצטברים במערכת הבחירות, קשה לראות את הדמוקרטים או הרפובליקנים מאפשרים לנשיא מהמפלגה היריבה לחוקק

השנה עתידים לפרוש מהסנאט שני חברים ותיקים - אחינו ג'ו ליברמן ממדינת קונטיקט וריצ'ארד לוגר מאינדיאנה. הראשון היה מועמד המפלגה הדמוקרטית לתפקיד סגן הנשיא בבחירות 2000, ולוגר הרפובליקני כיהן כיו"ר ועדת החוץ של הסנאט או כחבר בכיר - תלוי מי שלט בסנאט. המשותף לשניים היה הכבוד והידידות שזכו להם מהמפלגה היריבה. בעבר נחשב הדבר ליתרון, אולם נוכח הקיטוב הגובר בין המפלגות - כיום אנשי מרכז הם זן שעל סף הכחדה. יריביהם בבחירות המוקדמות מציגים אותם כצמחונים, וכמי שאינם מוכנים להיאבק על עקרונות המפלגה בתחום הכלכלה והביטחון ובשאלות מוסריות כגון הפלות.

האזורים השמרנים בארה"ב הופכים יותר שמרנים והאזורים הליברלים נעשים יותר ליברלים, והנכונות לחפש פשרות הולכת ואוזלת. הרוב בסנאט עומד על בלימה, ומי שישלוט בו ישלוט ברוב דחוק. נוכח השנאה והרעלים המצטברים במערכת הבחירות, קשה לראות את הדמוקרטים או הרפובליקנים מאפשרים לנשיא מהמפלגה היריבה לחוקק. בסנאט קיים מוסד הפיליבסטר - נאומים אינסופיים אשר בולמים כל התקדמות בחקיקה. פעם זו היתה טקטיקה שנקטו סנאטורים דרומיים בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת שביקשו למנוע שוויון זכויות לשחורים. היום המפלגה שבמיעוט נוקטת את הטקטיקה הזאת חדשות לבקרים, וכדי לקטוע את הנאומים הללו דרוש רוב של 60-40, בעוד שהרוב הצפוי בסנאט הפעם יהיה משהו כמו 51-49.

הנשיא עשוי לנסות לעקוף את הבעיה באמצעות תרגילים מפוקפקים. לדוגמה, כאשר הנשיא אובמה לא הצליח להעביר חקיקה המסדירה את מעמדם של המהגרים הבלתי חוקיים, הוא פשוט העביר הנחייה למחלקת ההגירה לא לאכוף את החוק הקיים. ברור ששיטה כזאת היא בעייתית. נוכח יחסי הכוחות הצמודים, כלכלת ארה"ב עלולה לדשדש, בהעדר מנדט וכוח פוליטי ללכת בכיוון של מעורבות ממשלתית גוברת בנוסח אובמה או בדרך של צמצום המעורבות הממשלתית על פי חזונו של רומני.

 

 האיחוד האירופי: יותר אירופה ופחות דמוקרטיה

האיחוד האירופי איבד מיוקרתו בשנה שעבר נוכח אי יכולתו להשתלט על משבר החובות. לקראת סוף השנה בית המשפט החוקתי בגרמניה נתן אור ירוק למימון קרן החרום. בתמורה להירתמותם לחילוץ הכלכלי, הגרמנים והפקידות האירופית רוצים "יותר אירופה". מצד אחד הדבר מובן: אם גרמניה נוטלת על עצמה כיסוי חובות במיליארדים כדי להציל את כלכלת יוון מפשיטת רגל, היא רוצה להיות בטוחה שהכסף אינו מוטל על קרן הצבי ושהכנסות והוצאות המדינה המחולצת תהיינה תחת פיקוח קפדני. מצד שני, יותר אירופה זה אומר פחות עצמאות כלכלית למדינות החברות באיחוד האירופי ותחושה של אובדן שליטה דמוקרטית על מקבלי ההחלטות.