בשבע 511: מצוות התלויות בכביש

את הנתון הכי מפחיד על נהגי ישראל קבלתי מבסאם, המוכר ב"ילו" בשער הגיא. זה היה קצת אחרי אחת עשרה בלילה, עצרתי בירידה בדרך לגוש דן כדי לשתות "קפה הפוך חזק-חזק. הכי חזק שאתה יכול".

אתנחתא , ד' בתשרי תשע"ג

מי לא מחפש זכויות ומעשים טובים בימים אלה? יהודים מקבלים על עצמם בעשרת ימי תשובה קבלות רוחניות קלות וקשות, קטנות וגדולות.

בתוך ים המצוות, העצות והתפילות, רגע לפני יום כיפור, אני רוצה להציע בחינם סגולה שללא כל ספק, באופן ודאי ומוחלט, תעזור לנו להיכתב לחיים. זה לא קשה, למעשה מדובר בפעולה שאנחנו כבר עושים, רק צריכים לעשות אותה יותר טוב.

אני מדבר על נהיגה. המחנך הגדול הרב שלמה וולבה זצ"ל אמר פעם שהוא רוצה לייסד בישיבתו שיעור מיוחד לנהגים. אחרי שעסק במשך עשרות שנים בנושאים כמו חינוך ילדים, זוגיות, תפילה ועוד, הוא ראה צורך למסור סדרת שיעורי מוסר עמוקים לנהגים בלבד. בעולם הישיבות הליטאיות קוראים לזה "ועד". חבורה שיושבת ומלבנת יחד נושא בעיון, מעין סדנה כזו, אפילו קבוצת תמיכה, שבה כל אחד משתף את חבריו בקשיים שלו ובהתקדמות שלו מאז השיעור הקודם.

ולמה צריך שיעור כזה בישיבה? כלום אין מספיק מורים לנהיגה במשרד הרישוי שהמשגיח החשוב צריך להעביר בעצמו קורס בנהיגה מונעת? הרב וולבה הסביר שנהיגה היא הרבה יותר מגז-ברקס. בנהיגה באות לידי ביטוי כל המידות הרעות וכל המידות הטובות של האדם. אפשר לראות אם הוא ניחן בסבלנות או בקוצר רוח, לבדוק אם הוא שולט בעצמו או פשוט לא מסוגל לכך, האם יש בו כוחנות או יכולת להכיל, ואם מסתכלים טוב אפשר אפילו לבחון אם ברכב שלפנינו יושב עניו או בעל גאווה. האדם מביא לכביש את הפנימיות שלו.

הרב וולבה נפטר לפני שבע שנים וחצי, ולמיטב ידיעתי השיעור הזה לא ניתן מעולם. חבל. בכל פעם שאני נתקל באחת התופעות הבאות בכביש, אני נזכר ברעיון ההוא שלו:

1.

את אחד הנתונים המפחידים ביותר על הרגלי הנהיגה המדאיגים של רבים מנהגי ישראל קבלתי מבסאם, המוכר ב"ילו" שבשער הגיא. זה היה קצת אחרי אחת עשרה בלילה, עצרתי בירידה בדרך לגוש דן כדי לשתות, סליחה כדי לצרוך, "קפה הפוך חזק-חזק. הכי חזק שאתה יכול". ובסאם אמר בחיוך: "נו, ברור שהכי חזק. נראה לך שמישהו מבקש בשעה הזאת קפה חלש? כולם רוצים קפה חזק-חזק ויש כאלה שאפילו מבקשים חזק-חזק-חזק".

אז שאלתי אותו כמה שאלות והוא ענה (נראה לי שהוא פשוט חשב שאם יהיה נחמד אליי זה יגדיל את הסיכויים שארכוש את הדי.וי.די של המופע של קובי פרץ בקיסריה, שבדיוק נמכר באותו לילה במחיר מיוחד לכל מי שקונה מכונת קפה של לוואצה). ובכן, מהשיחה איתו עולה התמונה הבאה: מדי לילה נוסעים בכביש ירושלים תל אביב עשרות נהגים מעורפלי הכרה שמנסים איכשהו, בעזרתו של בסאם, להתעורר ולחזור הביתה בשלום. זאת תופעה שחוזרת על עצמה כל לילה. כל שעה. בעצם כל דקה.

וזה רק בכביש הזה, בנתיב הזה, מירושלים לתל אביב. לא עשיתי מחקר מעמיק בתחנות דלק אחרות. ויש כמובן גם את עייפות הצהריים, שתופסת כל כך הרבה נהגים בדיוק בשיא הנהיגה.

מפחיד לחשוב איזה איום אסטרטגי מהווים מאות הנהגים המותשים הללו שפזורים בכל כבישי הארץ. פצצות מנמנמות. איזו סכנה נשקפת לחייהם, וגם לחיי הנהגים הרעננים שחולקים איתם את הכביש. אז אחרי חודש שלם של "בן אדם מה לך נרדם", אולי ניישם קצת את הפיוט הנודע "בן אדם, לך לישון, שלא תירדם על ההגה". ואגב, אותו קפה הפוך חזק בכלל לא יעזור לכם בדרך. הוא רק לא ייתן לכם לישון כשתגיעו סוף סוף הביתה באחת בלילה. ותודה שקניתם "ילו".

2.

הסכנה הבאה נמצאת באותם כבישים ממש, אבל בזמנים אחרים לגמרי. למרבה הבושה היא לא מקיפה את כלל הציבור בישראל אלא רק את שומרי המצוות. בכל ערב, דקה לפני השקיעה, אפשר לראות בצדי הדרכים את אותם יהודים שפוסקים הלכה למעשה שתפילת מנחה דוחה פיקוח נפש. הם נכונים להיהרג ח"ו בשביל תפילת מנחה. אחרת למה הם עומדים בצד הדרך, איפה שממש אין שוליים, ומתפללים? אני כמובן לא מדבר על כל מי שחונה בצד ומתפלל. להפך. זה דווקא מראה מלבב. אני מדבר על אלה שעושים את זה במקומות שיש בהם סכנה ברורה. יצאת לדרך לא מפולל? קורה. נסה לתכנן מראש לעצור במקום שלא יסכן את חייך.

והלוואי שמישהו כבר יקדם באופן רציני את היוזמה של מניינים קבועים סמוך לשקיעה בתחנות דלק (כמו שכבר קורה למשל בשואבה).

3.

במשך שנים מנסים החוקרים להגדיר מבחינה אקדמית את החברה החרדית. מה מאפיין אותה? היחס למדינה? לצה"ל? ההכנעה לדעת תורה? לצערי הולך ומתגבש קריטריון נוסף שמאפיין רבים מבני החברה הזו: חוסר זהירות בכבישים. לא יאומן איך אנשים שמדקדקים ויורדים לפרטי פרטיו של אתרוג או לולב, יכולים לזרוק מעליהם כל אחריות כשזה נוגע למעבר חצייה.

מה הסיבה לזלזול החרדי המחפיר בכללי התנועה? שמעתי שאומרים שזה בגלל שדוסים סומכים על הנס. שטויות. הרי אין כמו המגזר החרדי בדאגה לחיי אדם. למשל, בחיפוש הבלתי מתפשר אחרי טיפול רפואי טוב. אז למה פה זה כל כך מזולזל? האם הכל מתחיל מההרגל הקסום שבשבת מותר ללכת בכביש הנקי מרכבים? או שמא בגלל שחוקי התנועה נתפסים כמשהו לא מחייב של הציונים? ואולי פשוט זה בגלל שרבים מהחרדים נטולי רישיון ומכירים את הכביש רק מהצד של הולכי הרגל ולא מהצד של הנהגים? לא ברור. האמת היא שהתייאשתי מלחפש הסברים להדרת הרמזורים הזאת. אני פשוט נוהג בריכוזים חרדיים על ארבעים קמ"ש. אולי זה לא פוליטיקלי קורקט, אבל לפעמים בא לי להציב תמרורי אזהרה מסודרים: "זהירות, חרדים בדרך".

4.

לא ייאמן שצריך לכתוב גם את זה: לא לעבור באדום. לפחות לא בעשרת ימי תשובה. אני לא יודע אם זו תופעה חדשה או שרק לאחרונה התחלתי לשים אליה לב: אנשים פשוט נוסעים באור אדום. לא צהוב. לא כתום. אדום. אדום מדם. כמה הזדעזעו כאן השנה, ובצדק, מאותו שושן ברבי, העבריין הנתנייתי מתאונת השתה-פגע-וברח. אבל התוצאה של מעבר צומת במהירות אדירה באור אדום יכולה להיות לא פחות חמורה. אז נכון, לא אמרתי שאותם נהגים יברחו כמוהו, יכול להיות שהם דווקא יעצרו כדי להזמין אמבולנס או חברא קדישא. אבל חוץ מהעניין הזה, אין לי הרבה מילים טובות לומר עליהם.

5.

לפעמים מטר, או חצי מטר, עושים את כל ההבדל בכביש. אתה בכיכר? אתה חוסם את הכביש כדי להוריד את הילד לבית הספר? זוז עוד טיפה, ממש כמה סנטימטרים, כדי שעוד מישהו יוכל לעצור. נכון, זה מטריח אותך, אבל נסה בכל זאת להתקדם קצת, ואם צריך אפילו לחנות (כן, כן, לחנות) ואז להוריד את הילד שלך. אתה תעשה לכל חמשת הרכבים שמאחוריך את היום. וזו דוגמה קטנה למשהו גדול יותר ששמו התחשבות: תן לנהג אחר, למשל, להיכנס קודם לצומת. מה אכפת לך? תקבל כזה חיוך שזה יהיה שווה את זה.

6.

"עמוקה הייתה רגישותו של הרב לכל מקרה אסון שהגיע לידיעתו. תאונות הדרכים החרידו אותו והתופעה החדשה הזו, עם התפתחות התחבורה המוטורית, הדאיגה אותו מאוד", כך כותב הרב משה צבי נריה ב"ליקוטי ראי"ה" בפרק שנקרא "היכל האהבה" ובו עובדות וסיפורים בדבר האכפתיות והאהבה של הרב קוק לכל אדם.

הכותרת של הקטע היא "הכרח סייג תנועה בדרכים". והוא ממשיך: "אמר הרב שאילו הייתה סנהדרין קיימת בימינו, אפשר שהייתה אוסרת נסיעות של טיול ברכב ממונע, והייתה מגבילה תנועת כלי רכב ממונעים בדרכים, ומעמידה אותם רק לצרכים חיוניים תכופים. חישבו בעצמכם, חז"ל אמרו במסכת מכות שסנהדרין ההורגת אחת לשבוע (הכוונה לשבע שנים) נקראת חובלנית. ויש מי שאומר שאפילו אחת לשבעים שנה. והרי מעשה זה נעשה אחר חקירות ודרישות ודיונים מדוקדקים – ואילו כאן התאונות הלוא הן תוצאה של אי זהירות, של פזיזות וכו'. ואם לפנינו אמצעי תחבורה חובלניים כאלה, איך אפשר להרשות להם לנוע ללא סייג בדרכים שרבים מצויים בהם? וכי רשאי ציבור לשפר את תנאי נסיעתו ולהרוויח זמן וכו' על ידי שהוא מגדיל את מהירות נסיעתו על חשבון חיי זולתו?".

זה מדהים. הרב קוק בעצם אומר שבכלל לא ברור שמבחינה הלכתית ומוסרית מותר לנסוע ברכב. לא בשבת. סתם לנסוע ברכב, תמיד. הרי אלפים-אלפים שילמו בחייהם בגלל תאונות עם כלי רכב. נו, אז בגלל שהמצאת המכונית קיצרה את הנסיעה מירושלים ליפו בכמה ימים, אפשר להתיר נסיעה שעלולה לעלות בחיי אדם? ספק אם אפשר לקחת את הסיכון הזה. היום מדובר כמובן בגזירה שאין הציבור מסוגל לעמוד בה, אבל כדאי לזכור את דברי הרב, ולקבל על עצמנו לקראת השנה החדשה: בכביש אל תהיה צודק, תהיה צדיק.

*******************************

בימים אלה שבים האלפים מתפילות ראש השנה באומן. ספק גדול אם בדוחק הרב בשבוע הזה הצליח מישהו שם לקלוט את החפץ הקדוש החדש שהתווסף למאות הסידורים, חוברות התיקון הכללי וספרי התהילים שנתרמו לציון. אבל לפני כחודשיים, כשהייתי שם, קשה היה לפספס את הגיטרה הזו, שמישהו הביא מתנה לרבי נחמן. וכך הוא כתב עליה בכתב יד: "אשירה לה' בחיי. אזמרה... עבור השירה והזמרה בציון הקדוש. תודה רבה". דע לך, שכל קבר וקבר יש לו ניגון מיוחד משלו.