בשבע 512: השותף הרביעי

בטיפולי הפריה חשוב במיוחד שהרופא יתייחס גם למימד הנפשי * הפריה חוץ גופית מצליחה להעניק תקווה לאלפי זוגות חשוכי ילדים

חנה קטן , י"א בתשרי תשע"ג

 יום חמסין. קהל רב התאסף לקראת האירוע המיוחד בבית הכנסת הגדול בירושלים. המוהל האגדי, יוסה'לה ז"ל, מגיע באיחור קל ושואל בחוסר סבלנות את האב המתרגש: "נו, מוכנים? איפה הילד?" הקוואטערים (חברותא של אבי הבן ואשתו, שמצפים לישועה) מביאים את התינוק והטקס מתחיל. אני מסתכלת סביב - על הסבא וסבתא המאושרים, על האם המתרגשת, על האב הזורח - ועיניי מתמלאות דמעות מתוקות על כך שזכיתי, כשותף הרביעי, לקחת חלק קטן בהבאת הילד הזה לעולם. כמה תפילות התפללתי עליו (יש אצלי רשימה של מטופלות מעוכבות פיריון, שעבורן אני משתדלת גם רוחנית ומצרפת את שמן לתפילותיי בשיח היומי שלי עם בורא עולם. ב"ה הרשימה הולכת ומידלדלת מיום ליום!), וליוויתי את ההריון הזה בחיל ורעדה. והנה היום הגדול הגיע, ונולד בן שמנמן ומתוק שהביא עימו אור גדול להוריו, לסביבתו ולעם ישראל כולו.

קיימים קשיים רבים הנובעים מאי הפריון, בנוסף לטיפול הרפואי עצמו והזמן והכוח שהוא דורש. למרבה הצער, מתברר שלא תמיד קיימת רגישות מספקת באוכלוסייה הכללית כלפי הזוגות שעוברים את התהליך הזה, בין אם בזמן אירועים משפחתיים, בחגים או בשמחות למיניהן. היו זוגות שסיפרו לי, כשבדמעות בעיניהם, איך הבעל עבר להתפלל במניין וותיקין ביישוב אחר כדי לא לחוות את אי-הנעימות היומיומית בחברת מכריו ושכניו שהבנים שלהם עומדים לצידם בתפילות, וכדי לחסוך לפחות חלק מבריתות המילה המתקיימות בבית הכנסת מדי כמה ימים. כמה הוא היה רוצה להיות קשור אישית לברית כזו...

במיוחד קשים ימי החגים. נסו לדמיין את רחשי ליבו של גבר צעיר וחשוך בנים בשמחת תורה, כשכל חבריו רוקדים עם בניהם על כתפיהם ועולים לתורה עימם בעלייה של "כל הנערים". ומה עם זוג צעיר שמתארח אצל הוריו בשבת, כשנוכחים בביתם זוגות אחרים שמטופלים בילדים וכל תשומת הלב המשפחתית מופנית באופן טבעי לנכדים. הזוג שלנו זקוק גם הוא לקצת תשומת לב. הם מרגישים לא שייכים, ואולי חוששים שהם מאכזבים, ונמנעים להבא מלבוא בשבתות שבהן הבית מלא כל כך. גבר אחד סיפר שכאבו מתגבר במיוחד בשעת ברכת כוהנים, כשחבריו מכסים את בניהם בטליתם והוא נשאר לבד.

לכן חובתנו כרופאים להתייחס גם להיבט הנפשי והרגשי של טיפולי הפריון, ולהציע לבני הזוג להשתמש בשיטות של הרפייה, דמיון מודרך, חשיבה חיובית, הסחת הדעת ועוד, לצד תזונה נכונה, פעילות גופנית והדרכה לחיים בריאים. קיימות גם קבוצות תמיכה: במסגרת קופות החולים ובהכוונתם של גופים שונים, כמו מכון פועה ועוד.

ובחזרה לזוג היקר שלנו. נדמה לי שהיה זה רק אתמול שישבנו במרפאה ללבן את המצב. הם היו כל כך נבוכים, מבולבלים ובודדים. אני זוכרת איך הם הגיעו לבסוף בדחילו ורחימו ליחידה להפריה חוץ-גופית, מסתכלים כה וכה מחשש שמא מאן דהוא יגלה את סודם הנורא. אני נזכרת בשיחות הנפש הרבות שניהלתי איתם כדי לחבר אותם רגשית לתהליך החשוב הזה - שאכן הביא בסוף את הישועה - עד שלבסוף הם ענו אמן בלב שלם והתחילו בטיפול.

אחוזי הצלחה כפולים
במיוחד קשים ימי החגים. נסו לדמיין את רחשי ליבו של גבר צעיר וחשוך בנים בשמחת תורה, כשכל חבריו רוקדים עם בניהם על כתפיהם ועולים לתורה עימם בעלייה של "כל הנערים"

ואכן, טיפולי ההפריה החוץ-גופית הם בשורה מופלאה לזוגות רבים מאוד עם בעיית אי פריון. התינוקת הראשונה שנולדה מהפרייה חוץ-גופית היא היום אישה בת שלושים פלוס (נולדה בשנת תשל"ח), והיא עצמה כבר אמא לילדים (בלי טיפולים מיוחדים). אמה טופלה בידי שני רופאים אנגלים, אדוארדס וסטפסטו, והצלחתם פתחה עידן חדש בטיפולי הפריון, והביאה שמחת עולם לאלפי זוגות שללא טיפול זה היו נשארים קרוב לוודאי חשוכי ילדים.

תהליך זה, שבראשיתו נועד לטיפול בבעיה של חצוצרות חסומות על ידי עקיפתן בעזרת שאיבת ביציות, הפרייתן במעבדה והחזרתן לרחם, הפך היום לאור ההצלחה המדהימה שלו לתהליך שבאמצעותו עוקפים גם בעיות אחרות כמו בעיות הורמונליות, אי פריון הגבר ועוד. מדובר על אחוז הריונות ולידות כפול מהאחוז הטבעי. אם בכל מחזור חודשי טבעי הסיכוי של הזוג הצעיר הבריא להיות בהריון נע בין 15 ל-20 אחוזים, הרי שבהפריה חוץ-גופית מדובר על עד 40 אחוזים הפריה למחזור! השימוש בהפריה חוץ-גופית סייע גם בהבנת תהליכי פריון והפרעותיהם, והעמיק את ההבנה ואת אפשרויות הפתרון במקרים של אי פריון לא מוסבר, שבהם לכאורה בוצע בירור מלא ולא נמצאה סיבה נראית לעין לאי פריונם של בני הזוג. עד כה נולדו בעולם בעזרת הפריה חוץ גופית מיליוני ילדים בריאים, שלא ניכר בהם כלל התהליך שבאמצעותו נולדו.

אני משתדלת להסביר לזוגות היקרים שבטיפולי עד כמה חשובים אורך הרוח והביטחון בה' לצד ההשתדלות הראויה. אשרי מי שזוכים לעבור את מסלול הבירור והטיפול בשלווה, באופטימיות ואף בשמחה, שהרי ישועת ה' כהרף עין. אני מקפידה להזכיר להם שוב ושוב את העובדה שבשורה התחתונה כמעט כל זוג - בתנאי שגיל האישה מאפשר זאת - יוכל בסופו של התהליך לזכות בפרי בטן בסייעתא דשמיא. עינינו הרואות איך שלפום צערא אגרא, שהרי מסורת היא בידינו עוד מאמותינו הקדושות שהערגה והתפילות לפרי בטן מולידות נשמות גבוהות במיוחד. ועיקר העיקרים הוא לזכור ששלושה שותפים יש ביצירת האדם, והסייעתא דשמיא חיונית, ואנו הרופאים איננו אלא שליחי ריבונו של עולם לעניין זה. לכן חשוב שנלמד להתנהג בענווה, ושנזכור מה מקומנו בתהליך המרומם הזה בו אנחנו מעין שותף רביעי...

ברית המילה לקראת סיום. הסבא קורא את הברכות בקול רועד מהתרגשות: "וייקרא שמו בישראל... ישמח האב ביוצא חלציו ותגל אמו בפרי בטנה... ואומר לך בדמיך חיי, ואומר לך בדמייך חיי". נדמה שאין אדם באולם שעיניו אינן דומעות. החמסין נשבר, וגם מהשמיים החלו לרדת טיפות.