בשבע 512: מי ייתן את הטון לעיתון?

סגירת העיתון 'מעריב' והעברת הבעלות הצפויה לידי איש העסקים ומו"ל מקור ראשון שלמה בן צבי, תלויות עדיין בהחלטת בית המשפט,

דבורה גינזבורג , י"א בתשרי תשע"ג

 אך התרחישים הצפויים מדברים על איחוד שיהפוך את מעריב ושלוחותיו לבעלי צביון לאומי יותר | ברקע נמשך מאבקם של העובדים על זכויותיהם, ואילו הכותבים נציגי הימין והדתיים בעיתון קובלים על השמחה לאיד במחנה הלאומי על קריסת העיתון שהוביל קמפיין תמיכה בגירוש

בדיחה שנפוצה בשבועות האחרונים בתל אביב מספרת על תופעה מוזרה: תל אביבים-חילונים-שמאלנים שיוצאים לרחובות עם שלטים וקוראים להתפלל מעריב. מה שהרבה פחות משעשע הוא מצבם של 1,900 עובדי העיתון מעריב, החוששים לגורלם על רקע המשבר הכלכלי החריף שבו נתון העיתון, ובעיקר על רקע עסקת רכישת העיתון על ידי איש העסקים שלמה בן צבי, שברזומה שלו רשומה סגירת עיתון 'הצופה' ופיטורי עובדיו וסגירת הירחון 'נקודה'.

 

 איפה הכסף?

לפני כשלושה שבועות נפל דבר בשוק התקשורת הישראלית עם הודעתו של בן צבי, הבעלים של העיתון מקור ראשון, על רכישת העיתון המפסיד מאיש העסקים נוחי דנקנר בתמורה ל-85 מיליון שקלים, לא כולל בית הדפוס.

על פי הודעת מעריב לבורסה ירכוש בן צבי את נכסי מעריב, בהם עיתון מעריב, אתר nrg, רשת המקומונים, מגזינים וזיכיונות הקשורים בהם, הוצאת מעריב, זכויות הקניין הרוחני של מעריב, מנויים, רישיונות ונכסים וזכויות נוספות שיפורטו בהסכם הסופי.

העסקה לא כוללת את חובות מעריב העומדים כיום על חמישים וחמישה מיליון שקלים לבעלי איגרות החוב, חובות של ארבעים וחמישה מיליון שקלים לבנקים מלווים וחוב בהיקף של שישים מיליון שקלים כהלוואת בעלים מדיסקונט השקעות (החברה של נוחי דנקנר). באופן חריג, התנהלה עסקת הרכישה במקביל לפניית מעריב לבית המשפט בבקשה להקפאת הליכים, ועל כך גם זכתה השבוע לביקורת חריפה של סגנית נשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופטת ורדה אלשיך.
בן צבי הוא לא לוח חלק. הוא אדם שקיבל חינוך תורני לצד חינוך חילוני אקדמי, הוא אדם שיש לו תפישות עולם. הן היו חלק ממנו לפני שרכש את מעריב ונשארות חלק ממנו אחרי הרכישה. לעיתונות יש חופש הבעת דעה והיא לא יכולה להיות נטולת זהות

ולמרות הביקורת, בראשית השבוע נענתה השופטת לבקשת מעריב והוציאה צו להקפאת הליכים למשך חודש ימים, צו שמגן על החברה מפני הבנקים הנושים. השופטת מינתה את עורכי הדין שלמה נס וירון ארבל לנאמנים שאמורים להחליט בחודש הקרוב האם לפרק את העיתון או לפעול להבראתו. במהלך החודש ימשיך העיתון לצאת לאור כסדרו והנאמנים יפעלו לשמירת זכויות העובדים ובעלי החוב.

נס וארבל נועדו ביום ראשון עם נציגי ועד העובדים של העיתון ושכנעו אותם למתן את צעדי המחאה ולבטל את השביתה שתוכננה והיתה אמורה למנוע את הוצאת העיתון לאור ביום שלישי, ערב יום הכיפורים. העובדים השתכנעו לאחר שהבינו כי מלחמה שלהם בנאמנים שמינה בית המשפט או בבן צבי תפגע בסופו של דבר בהם עצמם. במהלך הפגישה הציגו העובדים בפני הנאמנים את מצוקתם, והביעו חשש מפני אי תשלום משכורות וכספי פיצויים ופנסיות והפרת התחייבויות שניתנו לוועד על רקע התנהלות בעלי העיתון בשבועות האחרונים, שכללה שליחת מאבטחים לתוך בניין מעריב.

אחת הסוגיות המטרידות את העובדים, אותה יצטרכו גם הנאמנים לברר, היא היכן הכסף שהיה אמור להיות בקופת הפיצויים, ומי אחראי לזה שלא כל הכסף נמצא שם? נכון לעכשיו החוב הכולל לעובדים עומד על 95 מיליון שקלים.

על פי כתב המדיה של 'דה מרקר' נתי טוקר, המסקר את הנושא באופן שוטף ויומיומי, נוחי דנקנר הבטיח לעובדים כי ימליץ לדירקטוריון דסק"ש (דיסקונט השקעות) להזרים את יתרת הכסף לקופה וטען כי אינו יכול לערוב למלוא הסכום כיוון שהוא מחזיק רק בכשבעים אחוזים ממניות החברה. לדבריו עופר נמרודי, הבעלים הקודם של העיתון, מחזיק בשאר והאחריות מוטלת גם עליו.

על רקע הדברים הללו, העובדים חוששים שבקופת מעריב לא יישאר כסף לשלם את משכורות ספטמבר. אחרים חוששים כי חודש שלם של אי ודאות עלול להרע את מצבו של העיתון, לפגוע במוצר אותו ייצרו עובדים הנמצאים במצוקה, ואולי אפילו יגרום לבן צבי להתחרט על העסקה. במכתב שהפיצו נציגי ועד העובדים בראשית השבוע, נקראו העובדים להפגין ביום שני בצהריים מול משרדי 'הכשרת היישוב' שבבעלות עופר נמרודי, בקריאה לנמרודי לקחת אחריות על תשלום כספי הפיצויים והפנסיה של העובדים. "כולנו נמשיך לעבוד ולשמר את מעריב כעיתון וכאתר פעיל, בועט וחי, ובמקביל להמשיך את מאבקנו מול נוחי דנקנר ועופר נמרודי בדרישה לקבל את מלוא הזכויות שלנו", כתבו נציגי הוועד בהודעה שהפיצו לעובדים.

בהודעה גינו נציגי הוועד את האיום שהשמיעו מקורביו של בן צבי נגד הוועד בכמה כלי תקשורת, לפיו אם יפגעו העובדים בהפצת העיתון או ינקטו צעדים שיפגעו במוצר, יחזור בו בן צבי מעסקת הרכישה. נכון לעכשיו בן צבי הוא איש העסקים היחיד המבקש לקנות את העיתון הכושל, וככל הנראה גם ההזדמנות היחידה של מעריב לפני פירוק החברה. כאמור, בחודש הקרוב ינוהל העיתון על ידי הנאמנים שאמורים לבדוק לעומק את התנהלות מעריב ולגבש תוכנית הבראה והסדר להצגה בפני הנושים. על פי החלטת השופטת אלשיך, הנאמנים אינם מחויבים למתווה של עסקת דנקנר-בן צבי ובאפשרותם להביא בפני בית המשפט כל פתרון אחר שיעלה בדעתם.

"האחריות לשימור מקומות העבודה מוטלת גם על ועד העובדים". הפגנת עובדי 'מעריב'

אתר עם טלוויזיה יהודית

באתרים שונים המסקרים את תחום הברנז'ה מוצגים בשבועות האחרונים תרחישים שונים לגבי גורלם של מעריב ומקור ראשון, אם וכאשר תתבצע העסקה. גורם בכיר בעולם התקשורת הציג השבוע ל'בשבע' תרחיש קצת שונה. לדברי הגורם, יאוחדו שני העיתונים תחת המותג 'מעריב' שימשיך לצאת בימי חול, לפחות בהתחלה, במתכונת של יחידה אחת ללא מוספים, כמו 'ישראל היום'. ועוד בדומה לעיתון של שלדון אדלסון, גם מעריב יופץ בעיקר בחינם וכמות מועטה ממנו תופץ למנויים, וגם הוא יתבסס על פרסומות.

לדברי הגורם, מוספי סוף השבוע של שני העיתונים יאוחדו לעיתון לאומי אחד שישמור על 50,000 מנויי מעריב ו-21,000 מנויי מקור ראשון בסוף השבוע, תחת הכותרת "מעריב מבית מקור ראשון" או להפך.

המותג השני של מעריב, אתר nrg, שדורג בעשירייה הראשונה של אתרי התקשורת בישראל, יישאר על כנו אבל יקבל צביון "לאומי יותר". על פי הגורם, בכוונת אנשיו של בן צבי להפעיל באתר טלוויזיה יהודית לאומית עם הפקות מקור בדומה לתכנים שהציגו "אורות" באתר ynet. על פי התרחיש, בית הדפוס של מעריב יישאר על כנו ובהדרגה יתחיל להדפיס עיתונים לאומיים המודפסים כיום בבית הדפוס של עיתון הארץ.

מאז ההודעה על הרכישה, ובעיקר על רקע החלטת השופטת מראשית השבוע, מסרבים שלמה בן צבי ואנשיו לספק אינפורמציה באשר לתוכניות שלהם לגבי העיתון.

אודי רגוניס, סמנכ"ל במקור ראשון שהיה שותף למהלך העסקה, סירב בכל תוקף לענות ל'בשבע' על שאלות הקשורות לעסקה והפנה אותנו ליועץ האסטרטגי ליאור חורב, המלווה את בן צבי בכל הקשור לעסקה. "אנחנו כרגע לא בשלב של לדבר. נחתמה עסקה עם דיסקונט השקעות ובית המשפט נכנס לתמונה. אנו ממתינים להחלטת בית המשפט. ברגע שנהיה הבעלים נדבר על הכל. כרגע לא יכולים לפרט שום דבר".

מקורביו של בן צבי אמרו השבוע ל'בשבע' כי הם עדיין מתייחסים לעסקה כדבר לא גמור, כיוון שהרכישה מותנית באישורו של בית המשפט ומשאירה "קרקע גדולה של אי ודאות" כהגדרתם. "אנחנו שומרים על איפוק וקו מתון מבחינה תקשורתית", הסבירו השבוע.

מהי מטרת הרכישה?

"קבוצת התקשורת של בן צבי השקיעה עד כה כמאה מיליון שקלים בכלי תקשורת ישראליים, בהם ערוץ 10. למעריב יש נכסיות היסטורית ומותגית חשובה, והרכישה תרחיב את קהלי היעד ותיתן נתח שוק נוסף לקבוצה. אנחנו לא דנקנר שמעולם לא ערך עיתון. לבן צבי יש מוצר תקשורתי שהוא אחד מהמוצרים הטובים שיש בשוק הישראלי, ואין שום סיבה שלא יעשה זאת במסגרת השיקום של מעריב".

בן צבי יסגור את אחד העיתונים?

"אנחנו לא מסתכלים על זה כצעד פילנתרופי, ואני לא אומר את זה כדי לנגח או כדי להילחם. אנחנו רוכשים את מעריב מתוך הבנה שהעיתון ינוהל כעסק לכל דבר ועניין ויביא בשורה טובה לקוראיו למנוייו ולבעלי המניות שלו. כלי תקשורת שלא מסוגל לפעול באיזון או ברווח לא יוכל להתקיים ובסופו של דבר הפסדיו יכניעו אותו. מעריב יצטרך מהר מאוד להגיע לאיזון תקציבי שוטף. כלי תקשורת של בן צבי שלא הגיעו לאיזון נסגרו או טופלו, אבל לא דיממו למוות".

מה עם מוספי סוף השבוע?

"כולם מודעים היטב למצבה של העיתונות המודפסת. מעריב יצטרך להמציא את עצמו מחדש מול התחרות. הוא לא יכול להיות עוד עיתון, ולא יכול רק להתחרות באחרים. הוא צריך להגדיר את עצמו ואת האישיות המותגית שלו מחדש".

יהיה איחוד בין מקור ראשון ומעריב? יהיה סינכרון בחומרים?

"זו שאלה טכנית. צילום אחד, למשל, יכול להספיק לשניהם. השאלה האם יש איזון בין שני החומרים. זה לא הדבר המהותי, השאלה היא מה נעשה כדי להעדיף את המוצר שלנו על פני המתחרה".

מה בדבר זכויות העובדים שעלולות להיפגע במהלך הרכישה?

"זה לא רלוונטי לגבינו. לא רכשנו את 'מעריב אחזקות' אלא את המותגים, והעובדים הם לא העובדים שלנו. הם יצטרכו לסיים את העסקתם במעריב אחזקות ולקבל פיצויים ואת כל הזכויות הסוציאליות. הם לא עוברים אוטומטית אלינו".

האם תקלטו את עובדי מעריב אצלכם?

"העיתונאים שאנחנו נקלוט יהיו רפורטרים, עורכים וצלמים. הם יועסקו מחדש וינהלו משא ומתן מחודש על תנאי העסקתם. הצוות הבכיר של הקבוצה שלנו יזהה במשותף את אותם עיתונאים נבחרים".

מה יהיה על בית הדפוס של מעריב?

"למרות שלא קנינו את בית הדפוס, הסכמנו שהוא ימשיך להדפיס ולהפיק את העיתון ובכך הצלנו למעלה ממאתיים מקומות עבודה. גם מערך ההפצה ימשיך לעבוד, ואם הכל יעבוד כמו שצריך נאריך את ההסכם הזה, כך שבפועל למעלה מ-1,400 עובדים: 300 עיתונאים, 200 עובדי הדפוס, 900 עובדים בהפצה יישארו בעבודה. זה הרבה פחות מפוטרים מאשר היו אילו מעריב היה הולך לפירוק ומגיע למנוחתו עדן".

העיתון יקבל צביון אחר? יותר לאומי? יותר דתי?

"בן צבי הוא לא לוח חלק. הוא אדם שקיבל חינוך תורני לצד חינוך חילוני אקדמי, הוא אדם שיש לו תפישות עולם. הן היו חלק ממנו לפני שרכש את מעריב ונשארים חלק ממנו אחרי הרכישה. אבל זה שטחי לחשוב שמה שמעניין את בן צבי הן תפיסות במישור הפוליטי הרדוד. לעיתונות יש חופש הבעת דעה והיא לא יכולה להיות נטולת זהות. מי שחושב שכאן תהיה עיתונות דוגמטית, לא מכיר התפיסה המקצועית והערכית של בן צבי. אני קורא הרבה מאוד פרשנויות, רובן מופרכות. אנחנו עדיין בתהליכים של ניסיון להשתלט על המוצר שרכשנו, וכרגע רב הנסתר על הגלוי. זה תהליך ושינויים אבולוציוניים שלוקחים זמן. מעריב קיבל הזדמנות בלתי חוזרת לסוג של תחיית המתים, ואף אחד לא רוצה לפספס את זה".

מה דעתו של בן צבי על גילויי המחאה בעיתון עצמו? העלמת תמונות השרים מהכותרת למשל?

"זה גם לא סוד שאנחנו לא אוהבים את הביטוי של חלק מהצעדים בתוך העשייה החדשותית של מעריב. כאשר מפקיעים את העמוד הראשון של העיתון בצורה שלא עומדת בסטנדרטים עיתונאיים, זה עלול לפגוע במותג שרכשנו, והבענו דעתנו בפגישה שהתקיימה עם הוועד. האחריות לנסות ולשמר מקומות עבודה נתונה גם לוועד העובדים, והוא צריך לדעת שבאנו בניסיון להציל את המותג. אם מישהו נחוש לשרוף את המועדון, הוא יישרף על יושביו".

 

ביניים: "לשמוח לאידם של קשי יום?"

המשבר בעיתונות המודפסת הישראלית ומצבו של ערוץ 10 הביאו לגילויי תמיכה בעובדי מעריב בקרב הקולגות בשאר כלי התקשורת, שהיו אולי מפתיעים בימים כתיקונם. אלא שבקרב הציבור הרחב הדעות חלוקות. לצד האהדה ל-1,900 המובטלים הפוטנציאליים, יש גם כאלה שלא מסתירים את שביעות רצונם על סגירתו של "העיתון השמאלני" או "האנטי דתי".

חלק מהביקורת מתמקדת בקמפיין מעריב "נעבור את זה יחד" שתמך באופן בלתי מוסתר בתוכנית הגירוש מגוש קטיף, וחלק אחר מתמקד ביושב ראש ועד העובדים, העיתונאי חגי מטר המזוהה עם השמאל הקיצוני. מטר אגב, נרתם לעמוד בראש ועד העובדים של מעריב לאחר שעיתונאים אחרים, שחששו מטבע הדברים למעמדם בעיתון, לא ששו להצטרף אליו.

קלמן ליבסקינד, עיתונאי חובש כיפה ומבכירי העיתונאים במעריב, שחווה בשבועות האחרונים מספר תקריות לא נעימות של שמחה לאיד, מתקשה להבין את המניעים לכך. "בשמחה הזו יש לטעמי משהו כמעט לא יהודי", הוא אומר בכאב ל'בשבע'. "אף אחד לא יכול לבוא ולהטיף לי מוסר בנושא של ביקורת התקשורת. אף אחד לא ביקר את התקשורת הישראלית יותר ממני, ובכל זאת מעולם לא חשבתי שהפתרון לחוליים שלה זה לבטל את העיתונות ולזרוק הביתה אלפי מפרנסים. במעריב יש 1,900 עובדים, רק 370 מהם עיתונאים. הרוב המוחלט של העובדים הם אנשים קשי יום שמקבלים שכר מינימלי, רבים מהם בגילאי 50-40 שיתקשו למצוא עבודה אחרת. לשמוח לאידם זה פשוט לא נתפס בעיניי".

עמיתו לעיתון, בעל הטורים והכיפה אראל סג"ל, היה אפילו יותר חריף: "אלה ששמחים חושבים אולי על נפילתם של חגי מטר או יעל פז מלמד, אבל הם שמחים לאידם של גרפיקאיות ונהגים ומחלקי עיתונים שמצביעים לימין בדיוק כמוהם. אפשר להתנגד לעיתון ולרצות שייסגר, אבל לשמוח שאנשים לא יקבלו כסף שמגיע להם? זה לא תעשה מדאורייתא! אסור לפגוע בפנסיות של אנשים! הציבור הדתי צריך להשתחרר קצת. אנחנו נמצאים בעשרת ימי תשובה, זה בין אדם לחברו? מעריב, מכל עיתוני המיינסטרים שלא מזוהים סקטוריאלית, היה העיתון הכי פלורליסטי, גם אם המינון לא מספיק לטעמי".

עם זאת, סג"ל היה השבוע הרבה יותר אופטימי מחבריו לעיתון באשר לעסקה המתגבשת. "אני מקווה שהעסקה תצא לפועל. משמח אותי שבן צבי קונה אותו ואני מקווה שהעיתון יתחזק ויצליח לעמוד על הרגליים בצורה שפויה ומתוך מגמה ציונית. עבדתי בעבר במקור ראשון ואני מאוד מעריך את בן צבי ואת האנשים שעובדים סביבו. בנושא הזה אני מדבר בשם עצמי, כי הדעות שלי ושל הוועד חלוקות. כרגע אין אופק אחר למעריב. צריך להסתכל למציאות בעיניים, זה לא שבן צבי לוקח פה מרצדס, הוא לוקח פה סוסיתא חבוטה שאכלו אותה קנגרואים. רק על עצם זה שהוא מוכן לגעת בעיתון, כל הכבוד לו".