בשבע 512: טרור בחסות ההסתננות

לא רק כנופיות הבדואים ותאי הטרור בסיני, גם החמאס בעזה מוצא דרכים להשתמש במסתננים מאפריקה כמקור הכנסה

יאיר שפירא , י"א בתשרי תשע"ג

 * לא תמיד כדאי להגיש תביעה ייצוגית, כך למדו על בשרם עורכי דין שהגישו 17 תביעות ייצוגיות שונות בנוסח דומה וחויבו בהוצאות משפט * האפוטרופוס הכללי מייעל ומהדק את הפיקוח על הטיפול בתיקי פשיטת רגל * השופטים סולברג ומלצר נגד ערעור של התביעה על זיכוי שניתן פה אחד

בסוף השבוע שעבר נפל על גדר הביטחון בסיני רב טוראי נתנאל יהלומי הי"ד, ואנחנו קיבלנו תזכורת כואבת לקשר ההדוק שבין תופעת ההסתננות ההמונית של אפריקאים אל ישראל דרך הגבול הדרומי ובין הטרור האסלמי. היה ברור כי תנועת המסתננים דרך סיני מהווה מקור כספי חשוב לבדואים הפועלים באזור, וממילא גם לתאי טרור סלפיים המצויים שם. אך כתבי אישום חמורים שהגישה השבוע פרקליטות מחוז ירושלים מגלים כי גם ארגון החמאס מוצא בתנועת המסתננים אל מדינת ישראל הזדמנות לגרוף רווחים נאים.

בשנים האחרונות התפרסמו לא מעט סיפורים קשים על מסתננים מאפריקה שטענו כי הם או קרוביהם נחטפו בידי בדואים בסיני. על פי רוב בוצעו החטיפות כדי לסחוט כופר מקרובי המסתננים השוהים בישראל שלא כחוק. עכשיו מתברר כי פעילי חמאס משמשים חוליה חיונית בין החוטפים הבדואים ובין קרובי הנחטפים בישראל. למרבה הבושה, חוליה נוספת היא של עבריינים ישראלים המשתפים פעולה עם רשתות הפשע והטרור.

כתב האישום מגולל את סיפורו של מסתנן אפריקאי שקיבל לפני כחודש שיחת טלפון מכמירת לב מאחיינו. זה סיפר לו כי הוא נחטף במצרים, והחוטפים דורשים בעבורו כופר של עשרים אלף דולר. החוטפים הבהירו לדוד כי אם לא יימצא הכסף אחיינו יירצח. לאחר מספר שיחות טלפון בהן הבהיר הדוד כי לא יוכל להשיג את הסכום במלואו, הסכימו החוטפים להתפשר על שלושה עשר אלף דולרים. לאיש נאמר כי הם ייצרו איתו קשר ויורו לו למי להעביר את הכסף ומתי.

כעבור מספר ימים התקשר פעיל חמאס מרצועת עזה אל ידידיו, שלושה ישראלים יהודים מאזור נתניה. הוא מסר להם שם קוד ושלח אותם לפגוש את דודו של החטוף בתחנה המרכזית בתל אביב. בפגישה סירב הדוד למסור את הכסף לפני שידבר עם אחיינו וייווכח כי הוא עדיין בין החיים. השלושה התקשרו לעזה, ופעיל החמאס שם הצליח לקשר ביניהם ובין החוטפים. הדוד שוחח עם אחיינו ומסר את הכסף. שלושת הישראלים ניכו לעצמם מדמי הכופר עמלה צנועה יחסית של כאלפיים שקלים, ויצרו על פי בקשתו של החמאסניק מעזה קשר עם פעיל חמאס בירושלים, אליו הם התבקשו להעביר את הכסף. כעבור שלושה ימים הגיעו היהודים לרחוב סאלח א-דין בירושלים. שם, למרבה האירוניה לא רחוק ממקום מושבו של משרד המשפטים, מסרו את הכסף, שאמור היה לעשות את דרכו לעזה ומשם אל תוך סיני.

התביעות המשוכפלות לא השתלמו השופט גרוסקופף

תביעה ייצוגית לא משתלמת

התחרות גדולה, הפרנסה כבר לא כבימים עברו, ועורכי הדין מחפשים להם אפיקים חדשים לכסף קל ומהיר.

בנשיאות בית המשפט המחוזי מרכז זיהו כי מספר גדול של בקשות לתביעות ייצוגיות נגד חברות שונות, אך באותו נושא בדיוק, הוגשו בידי שני עורכי דין. את חלק מהבקשות הגיש האחד, את חלקם האחר הגיש השני, והיו בקשות שעליהן שני עורכי הדין היו חתומים כאחד. את הבקשות הם הגישו בשם קבוצה קטנה של לקוחות נזעמים, רובם ככולם עורכי דין גם הם. בדיקה קצרה העלתה כי גם לבית המשפט המחוזי בתל אביב הוגשו בקשות זהות, נגד חברות אחרות, על ידי אותם עורכי דין ובשם אותם לקוחות.

נשיאויות בתי המשפט החלו ללקט את אותן תביעות ייצוגיות, והצליחו להגיע עד לא פחות מ-17 תביעות שהוגשו נגד כשלושים גופים שונים. כל התביעות הועברו לטיפולו של שופט בית המשפט המחוזי מרכז, פרופסור עופר גרוסקופף, אם כי יש רגליים לדבר כי מספר בקשות שכאלו חמקו מעיניהן של נשיאויות בתי המשפט והן מתנהלות בנפרד אצל שופטים שונים. מכל מקום, השופט פרופ' גרוסקופף לא נדרש למיטב כישוריו האקדמיים יוצאי הדופן כדי למצוא קווים זהים בין כל הבקשות לתביעות הייצוגיות.
השופט סולברג קבע כי טוב תעשה הפרקליטות אם תימנע מערעור על זיכוי שניתן פה אחד בידי שלושה שופטים. אמנם החוק הישראלי לא מחייב זאת, אך סולברג ביקש ליישם ולו מעט מהעיקרון המקובל הן בדין העברי והן במשפט האמריקני, ולפיו לא שבים ודנים בדינו של אדם לאחר שזוכה בפלילים

ראשית וכאמור כולן עסקו באותו נושא בדיוק: תביעה של לקוחות אשר ביקשו לקבל דואר אלקטרוני מסחרי מאתרי קופונים שונים, ומשקיבלו את ההודעות גילו כי בכותרתן חסרה המילה "פרסומת" כפי שדורש החוק. שנית, לאף אחת מהבקשות לתביעה ייצוגית לא הוקדמה פנייה לאתרי הקופונים בבקשה לתקן את העוול ולהוסיף לכותרת את המילה פרסומת. עוד נמצא כי גם התובעים עצמם ובאי כוחם אינם מהמקפידים על קלה כבחמורה. אף אחת מהבקשות לא נרשמה בפנקס התביעות הייצוגיות כפי שדורש החוק.

בעיקר השתעשע השופט גרוסקופף בניסוח הזהה כמעט של כל אותן שבע עשרה בקשות שהובאו לפניו. כל אחד מהתובעים "שמע לאחרונה מפרסומים בכלי התקשורת, וכן מחבריו, כי חברות רבות מציעות מוצרים ושירותים בהנחות משמעותיות". לפיכך, כל אחד מהם נרשם "שמח וטוב לב לקבלת שירותים שכאלו" וכל אחד מהם "שמח וטוב לב, יצר כלל אשר מעביר כל דואר אשר בכותרתו מופיעה המילה 'פרסומת', לספרייה נפרדת". כולם "נדהמו" מהעובדה שהחברות לא ציינו את המילה "פרסומת" בכותרת הודעת הדואר. ולכן כולם "חשו נבגדים ומרומים" כשגילו כי עכשיו הם ייאלצו להעביר את ההודעות לתיקיית הפרסומות שיצרו. כל התובעים גם חלקו חישוב משותף שעיקרו הזמן שלוקח להעביר את הפרסומות מתיבת הדואר האלקטרוני, יחד עם מכפלת הלקוחות של אותן חברות, והגיעו לסכומים מצרפיים המגיעים לדרישת פיצוי של מיליוני שקלים.

השופט ציין את אינטנסיביות החיים הרגשיים של חלק מהתובעים, ואת יכולת הלמידה האיטית שלהם. שכן חלקם ביקשו שוב ושוב מחברות שונות כשהם "שמחים וטובי לב" לשלוח להם דואר פרסומי, ובכל פעם מחדש הם "נדהמו" ו"חשו נבגדים ומרומים". הוא גם תהה מדוע ביקשו התובעים להקשות על הקישור בין התביעות השונות על ידי ביזורן לבתי משפט והרכבים שונים ועל ידי הימנעות מרישומן בפנקס התביעות הייצוגיות. השופט העלה שתי השערות. האחת היא כי הם ביקשו להקשות על כל הנתבעים להתאחד תחת הגנה אחת, ובכך להעלות את כוח המיקוח שלהם. ההשערה השנייה דיברה על פיזור סיכונים, מתוך תקווה שלפחות בחלק מהתביעות יימצא שופט שיטה אוזן לטענותיהם. בין כך ובין כך, קבע השופט גרוסקופף, מדובר בהתנהלות שאינה תמת לב, ולכן כזו הדורשת מחיקה של הבקשות לתביעה על הסף. התובעים נדרשו לשלם הוצאות משפט של בין שבעת אלפים לעשרת אלפים שקלים על כל אחת מהבקשות לתביעה. בהתחשב בעובדה שמדובר כאמור ב-17 בקשות, הרי שההרפתקה המשפטית המפוקפקת הזו עלתה להם לא רק בביזיונות אלא גם בלא מעט כסף.

 

האפוטרופוס עושה סדר

שנה וחצי מאז נכנס לתפקיד האפוטרופוס הכללי וכונס הנכסים הרשמי של מדינת ישראל, פרופסור דוד האן מתחיל לממש את התקוות שתלו בו. האן, כוכב עולה באקדמיה ומומחה בעל שם בחדלות פירעון, גויס לשירות הציבורי כדי לעשות סדר באחת הפינות היותר אפלות במשרד המשפטים.

אגף האפוטרופוס הכללי אמור לפקח על סכומי עתק המגולמים בחברות ואנשים שהגיעו לחדלות פירעון, או לפחות הציגו כך את עצמם בבית המשפט, וכן לטפל בנכסים של חסרי ישע ושל נפטרים עריריים. באופן עקרוני אנשי האגף עצמם אינם עוסקים בעצמם בניהול התיקים או הנכסים, אלא מפקחים על גופים פרטיים ועל עורכי דין פרטיים שמונו לשם כך בידי בתי המשפט. שנים של פיקוח לקוי על הגורמים הפרטיים מצד אגף האפוטרופוס הכללי הביאו לנורמות פסולות, לעיתים פליליות. בחסות האפלה עושים אפוטרופוסים בנכסים של חסרי ישע כבתוך שלהם, ותיקי פשיטת רגל מתנהלים במשך שנים רבות - לרווחתם של עורכי הדין הזוכים לשכר טרחה שמן.

בראשית החודש הכריז האן על שירות חדש ומשמעותי לנושיו של פושט הרגל. מעתה יוכל כל אדם או גוף שיש לו תביעה כספית נגד פושט רגל להגיש באמצעות אתר כונס הנכסים הרשמי את תביעת החוב, בצירוף המסמכים המעידים עליו. המערכת תנפיק למבקש אישור על הגשת התביעה, בצירוף שם משתמש וסיסמה שבעזרתם יוכל לעקוב באתר אחר התקדמות הטיפול בתביעתו. בנוסף תשלח לו המערכת את כל פרטי ההתקשרות עם עורך הדין שמונה לטפל בתיק על ידי בית המשפט.

לא מדובר בצעד שנועד רק להקל על בעלי החוב, ולספק להם שירות ממשלתי טוב יותר. זהו צעד שיאפשר לכונס הממשלתי לפקח טוב יותר על ביצוע המדיניות החדשה שהוא אמור להנהיג כבר בחודשים הקרובים.

כשנכנס האן לתפקידו, הוא בדק ומצא שחלק ניכר מתיקי פשיטת הרגל פתוחים למעלה מעשר שנים, מבלי שהנאמן שמינה בית המשפט טרח לסיים ולבדוק את כל דרישות החוב שהוגשו לו. הדבר הותיר באי ודאות לא רק את הנושה אלא גם את פושט הרגל, שבמשך שנים אינו יודע את היקף חובותיו, וממילא גם את סיכויו להגיע להסדר שיאפשר לו להיחלץ בסופו של דבר ממעמדו הקשה. על פי תוכניתו החדשה של האן, חקירת תביעות החוב ובדיקתן יתארכו לכל היותר שנה וחצי. קליטת התביעות דרך מערכת המחשוב של הכונס הרשמי תוכל לפקח על העניין. מיד עם סיום בדיקת תביעות החוב השונות, תיקבע לפושט הרגל תוכנית תשלומים מסודרת וברורה. הוא יידע מראש מהו פרק הזמן שבו הוא יחסה תחת ההגנה והמגבלות של פשיטת הרגל, ובאילו תנאים בדיוק הוא ייצא לחופשי. אם ינסה פושט הרגל להסתיר מכונס הנכסים נכסים או הכנסות, הרי שבניגוד להליכים האזרחיים שמופעלים נגדו כיום יופעלו נגדו הליכים פליליים של ממש. אם יבחר לשתף פעולה בכנות וביושר, הרי שיוכל לדעת שבתוך זמן קצוב הוא יוכל להשאיר את עברו מאחור.

 

 זיכוי שאין לערער עליו

ספק הלכה משפטית חדשה ספק המלצה שאין לסרב לה נקבעה בשבוע שעבר בבית המשפט העליון. אדם שהואשם בעבירות מין חמורות ביותר זוכה פה אחד על ידי הרכב של שלושה שופטים בבית המשפט המחוזי מרכז. הפרקליטות ערערה לבית המשפט העליון, שם דחו שופטי הרוב, נעם סולברג ויורם מלצר, את הערעור, בניגוד לעמדת המיעוט של השופטת עדנה ארבל שביקשה לקבלו. סולברג, בתמיכתו של מלצר, הוסיף וקבע כי טוב תעשה הפרקליטות אם תימנע מערעור על זיכוי שניתן פה אחד בידי שלושה שופטים. אמנם החוק הישראלי לא מחייב זאת, אך סולברג ביקש ליישם ולו מעט מהעיקרון המקובל הן בדין העברי והן במשפט האמריקני. בשתי שיטות המשפט הללו לא שבים ודנים בדינו של אדם לאחר שזוכה בפלילים.