בשבע 512: בעיתון בשבע

האם הגיע הזמן לבטל את הסכמי אוסלו?

ירעם נתניהו , י"א בתשרי תשע"ג

מותו של הסכם

ד"ר מרדכי קידר

מזרחן, אוניברסיטת בר אילן

הסכמי אוסלו הביאו לארץ קבוצת פליטים שרובם אינם בני המקום (אבו מאזן נולד בצפת), ומעולם לא התקבלו ביהודה ושומרון כ'אנשים משלנו'.

אותם אדריכלי אוסלו ובראשם שמעון פרס, ייבאו את הזרים הללו והשליטו אותם על האוכלוסייה המקומית, מבלי שהיתה להם הלגיטימציה לשלוט. אולי לערפאת – שנולד בכלל במצרים – היתה הילה של סמל לאומי, אבל יורשיו כבר לא נהנים ממנה. הוא היה מנהיג, והם פוליטיקאים. הכוונה מאחורי אוסלו היתה, כמו שניסח זאת יצחק רבין ז"ל: "שאש"ף יטפל בחמאס בלי בג"ץ ובלי בצלם". כלומר שאש"ף יעשה עבור ישראל את העבודה הביטחונית, ולמעשה יהיה משת"פ שלה.

ערפאת ויורשיו מעולם לא התכוונו לבצע משימה זו, שכן תנועת החמאס בנויה על בני המקום, בעיקר ברצועת עזה, ומלחמה אמיתית נגדה היתה מקוממת עליהם את כל האוכלוסייה. לכן שיחקו איתה משחק של 'דלת מסתובבת': עצרו כמה פעילים למראית עיניה של ישראל, ושחררו אותם אחרי כמה ימים.

תכונה בסיסית שלילית נוספת של הסכמי אוסלו היא העובדה שהסכמים אלה השאירו את בעיות היסוד לשלב הסכמי הקבע: הגבולות, היישובים היהודיים ביש"ע, ירושלים, הפליטים, המים, סידורי הביטחון וסוגיות נוספות - לא הוסכם לגביהם דבר והם הושארו למשא ומתן שהיה אמור להימשך חמש שנים ('תקופת הביניים'). אדריכלי אוסלו סברו לתומם שבתוך חמש שנים יצליחו הצדדים להגיע להסכם קבע כולל, ולא קבעו מה יקרה אם הצדדים לא יגיעו לכך.

מאז עברה ביולי 1999 תקופת הביניים מבלי שהושג הסכם קבע, הסכמי אוסלו תלויים באוויר ונתונים לפרשנות של כל צד.

ברור לכל שהרשות קיימת רק בזכות שלושה דברים: צה"ל ששומר עליה ועוצר את מתנגדיה, הנדבות שהעולם מעביר לה ומשמשות כדם בעורקיה, וההסכם הכלכלי עם ישראל. בלא שלושת המרכיבים הללו, הרשות היתה קורסת תוך יום אחד כמו בלון שנפגש עם סיכה.

הגיע הזמן שישראל תפרק את המסגרת המלאכותית והלא לגיטימית ששמה הרשות הפלשתינית ותקים על חורבותיה שמונה אמירויות, אחת בעזה כבר קיימת ובועטת יותר מחמש שנים, והשאר בשבע ערי יו"ש. ישראל תספח את המרחב הכפרי ותציע אזרחות לכפריים.

יש לקוות שמנהיגינו יראו את האינטרס הישראלי ארוך הטווח, ויעדיפו אותו על פני השקט המלאכותי שישראל רוכשת מקבלניה ברש"פ במחיר של מאות מיליוני שקלים ודולרים. הכרה בינלאומית במדינה פלשתינית עלולה להנציח את אסון אוסלו, ויהיה קשה מאוד להתמודד עמה לאחר שתוכרז ותוכר. עדיין לא מאוחר מדי למנוע את הקמת מדינת חמאס השנייה, הפעם ביו"ש, וכל יום שעובר בלי שישראל מפרקת את הרשות מקרב את ישראל למצב חמור ביותר, סכנה קיומית של ממש, שעלולה לצמוח ממדינת חמאס ביו"ש.

 

 

האופציה הירדנית

ח"כ פרופ' אריה אלדד

סיעת האיחוד הלאומי

הסכמי אוסלו יצרו איום קיומי על מדינת ישראל. בספרו 'פנקס שירות' כתב רבין ז"ל כי מדינה פלשתינית יכולה לקום רק על חורבותיה של ישראל. מי שיזם וחתם על הסכמי אוסלו הכיר בזכותם של הערבים בארץ ישראל להקים לעצמם ישות ריבונית. הכרה כזו חותרת תחת עצם קיומה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי, משום שהסכסוך בינינו ובין הערבים אינו טריטוריאלי (שפתרונו חלוקה) אלא מלחמת דת, התנגשות אידאולוגית שמשמעה "אנחנו או הם". בסכסוך כזה, מי שמכיר בעצם זכותם של הערבים – שולל את זכותנו.

הסכמי אוסלו היו פשע נגד העם היהודי. ככאלה אסור היה לחתום עליהם מלכתחילה, ומשנחתמו – צריך היה לבטלם בהזדמנות הראשונה. אלף הזדמנויות כאלו גלגלו לידינו הערבים, אך נתניהו, שרון, אולמרט ושוב נתניהו פחדו לעשות את הצעד החיוני הזה. באחרונה שוב היתה הזדמנות כזו כשפנה אבו מאזן לאו"ם ודרש הכרה כמדינה - הפרה בוטה של הסעיף הראשון והיסודי בהסכמים. הצהרת ישראל כי עוד פנייה לאו"ם תגרום לביטול אוטומטי של ההסכמים נדרשת בדחיפות.

כשיבוטלו ההסכמים תתפרק הרש"פ מאליה (עצם קיומה הוא מתוקף ההסכמים הללו). ואז צריכה ישראל לנקוט שני צעדים: לסיים את הכיבוש (המוסלמי, כמובן) ולקדם את רעיון שתי המדינות. וכיוון שיש כבר מדינה פלשתינית בירדן, ואסור שתקום עוד אחת ממערב לנהר, הרי שברגע שבית המלוכה ההאשמי ייפול (אחרי סוריה תיפול ירדן) תהפוך ירדן למדינת הלאום הפלשתינית ("ירדן היא פלשתין"). סיפוח יו"ש והענקת מעמד תושבים לערביי יו"ש (ומעמד של אזרחי המדינה הפלשתינית בירדן) ישלימו את המהלך ויתקנו את נזקי אוסלו.

 

 

אוסלו כמעשה ציוני

ד"ר רון פונדק

מאדריכלי הסכם אוסלו,

לשעבר מנכ"ל מרכז פרס לשלום

הסכם אוסלו נבע מתפישה ציונית שממשיכה את דרכו של בן גוריון. המטרה הגדולה היא בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. בחלומות היינו רוצים בית שישתרע על כל ארץ ישראל, ואולם במציאות - כשבאנו אחרי אלפיים שנות גלות, מצאנו שבינתיים עוד עם הפך את המקום הזה לנחלתו. חלק מאיתנו לא מקבלים זאת, אבל זאת המציאות.

המטרה של אוסלו היתה להתחיל תהליך שיוביל לקביעת גבול סופי ומוכר בעולם, בין שתי ישויות מדיניות: ישראל על בסיס גבולות 67', ופלשתין שבה יממשו אזרחיה את הגדרתם העצמית, ובאמצעות זה לשנות גם את יחסי ישראל והעולם הערבי.

צריך לשים בצד את השאלות כמו האם אנחנו מאמינים לערבים. השאלה האמיתית היא האם אנחנו מוכנים לוותר על חלק מהחלום, כדי לעגן לעד מדינה לעם היהודי. לשם כוון הסכם אוסלו.

ביטולו של ההסכם יוביל להיפוכו של התהליך. ביטולה של אפשרות שתי מדינות לשני עמים תוביל למציאות שבה היהודים בארץ ישראל יהפכו למיעוט. זה ינווט אותנו לאחת משתיים: אינטגרציה דמוקרטית של הפלשתינים בישראל עד כדי רוב ערבי בכנסת ישראל; או כיבוש מחדש של הגדה המערבית ואולי גם של עזה, והיווצרות מדינת אפרטהייד. זה יביא את ישראל - כמו את דרום אפריקה בשעתו - לעימות עם העולם הקרוב והרחוק, ובעימות הזה נפסיד.

אז השאלה היא מה אנחנו באמת רוצים: מדינה גדולה יותר שתביא לקץ הציונות, או מדינה קטנה יותר שתבצר את תפישת הציונות. המלצתי פשוטה: די לדבר על ביטול הסכם אוסלו. ממשלת ישראל צריכה לאמץ את ההסכם, לבצרו, ולהתחיל משא ומתן רציני על הסדר קבע שיקבע את גבולנו אחת ולתמיד. לא מדובר על ימין או שמאל, אלא על העיקרון של ציונות או אנטי ציונות. להמשיך להיאחז בשטחים על חשבון פתרון שתי המדינות הוא מעשה אנטי ציוני.

 

 

תשובות הגולשים

לא שרירין ולא קיימין

הסכם הדמים, פרי הבאושים של אבי קונספציית המזרח התיכון החדש ושליחיו, ביילין ושות', נרקם מאחורי גבו של יצחק רבין ז"ל, ומטרתו אחת: לסיים את "הכיבוש", ולברוא יש מאין מדינה פלשתינית. זהו הסכם שהשמאל וערוצי התקשורת התגייסו לקידומו. ההסכם גבה מחירים בלתי נסבלים בדמים, תרתי משמע.

לא צריך את מיט רומני כדי להבין שהמציאות טפחה על פניהם של כל אלו. דו"ח לוי חשף את האמת שהשמאל מסרב לקבלה. אין מניעה ליישב את כל חלקי ארץ ישראל, משפטית או מוסרית. מה שנדרש ממנהיגינו כיום הוא לומר, ומעל כל במה, את האמת.

אריק קרמר, ירושלים

 

 

שגוי כמו קמפ דיויד

יש דמיון מצמרר בין שני ההסכמים: שניהם התקבלו תחת לחץ של השמאל הרדיקלי; שניהם גרמו נזק בלתי הפיך למדינת ישראל, ושניהם הראו לשכנינו כי אנחנו חלשים וכנועים. בפועל, מצרים לא כיבדה את ההסכם ולכן משפטית למדינת ישראל יש עילה לבטלו, כולל החזרת כל שטח סיני לישראל.

לגבי אוסלו, כאן בכלל לא היה צד שני להסכם, אלא חתימה במעמד צד אחד ולכן אין מה לשקול - לבטל לאלתר! כולל החזרת כל השטחים שהופקרו לטובת הישמעאלים המתגוררים זמנית בשטחנו.

עידו פיסקר, תל אביב