בשבע 512: לא מאבדים את המזרח/ יושבים במזרח

"לא באנו לעשות בלגנים", מצהירים אנשי ישיבת 'בית אורות', על רכס הר הזיתים במזרח ירושלים, "אנחנו רוצים שיהיו פה חיים נורמלים

אברהם בנימין , י"א בתשרי תשע"ג

במסגרת הגשמת חזון ההתיישבות היהודית באזור, שבין הוגיו היה גם חנן פורת ז"ל, מוקמת בימים אלו שכונה המיועדת למאתיים משפחות אברכים, לצד מערך סיורים ענף שמקיימת הישיבה במזרח העיר, המושך אליו את כל סוגי האוכלוסייה

 

השילוב המבלבל והכמעט בלתי אפשרי בין עתיק למודרני, בין קודש לחול ובין יהודים לשאינם כאלה מהווה את התרכובת הייחודית בנוסחה הסודית של ירושלים. שיאו, כך נדמה, נמצא בישיבת ההסדר 'בית אורות' הממוקמת בצפון רכס הר הזיתים. מכל זווית ראייה במקום משתנה הנוף הירושלמי המרהיב, וגם החלקים המוכרים שבו נצבעים באור חדש.

החורשה הירוקה שבה טובלת הישיבה משכיחה מלב המבקר כי הוא נמצא בליבה של עיר סואנת. משלושת עבריה ניצבים בנייני הענק של האוניברסיטה המורמונית, המרכז העולמי של הכנסייה הלותרנית, ובית הוותיקן שבו מתארח האפיפיור בכל ביקור שלו בארץ. ממערב נשקפת העיר העתיקה בסימטאותיה ובכיפותיה המנצנצות, וממזרח משתפל מדבר יהודה צרוב השמש. במרחק הליכה קצר נמצאים האוניברסיטה העברית ובית החולים הדסה, ומנגד בתיה של שכונת אבו תור המגובבים באי סדר ונושקים לקבוצת הקראוונים של מגורי האברכים, שכמו נלקחו ממאחז בשומרון.

 

 ישיבה על שם המ"פ

בחג הסוכות של שנת ה'תש"ן הוקמה ישיבת 'בית אורות' על ידי הרב חנן פורת ז"ל והרב בני אלון, במבנה שרכש מתי דן, איש עמותת 'עטרת כהנים', ובמימון מי שנחשב כפטרון ההתיישבות היהודית במזרח ירושלים, ארווין מוסקוביץ'. "הקשר של הרב חנן למקום הזה התחיל מספר שנים אחורה, בקרב ההיסטורי לשחרור ירושלים במלחמת ששת הימים, בו הוא נטל חלק", מספר ראש הישיבה, הרב דני איזק. "הרב חנן היה רץ מ"פ בגדוד 66. הפלוגה שלו התחילה את הקרבות בגבעת התחמושת, המשיכה דרך מלון אמריקן קולוני ושכונת שייח' ג'ראח, ומשם הגדוד טיפס להר הצופים ונערך בצפון ההר, במקום שבו נמצאת כיום האוניברסיטה, לקראת ההסתערות על בית החולים אוגוסטה ויקטוריה".
עלה צורך להחזיר את ההווי הישיבתי למרכז העניינים והחשיבות של 'בית אורות'. לא שייך לקיים סדר ערב כשאנשים רוקדים לך מתחת לבית מדרש, ולא יכולנו לתת גושפנקה ישיבתית לאווירת ההפנינג באירועי יום ירושלים. כיום המרכז זה הישיבה, וממנה מתחילות השלוחות לעשייה מחוץ לבית המדרש

פלוגת המילואים בראשות סרן גיורא אשכנזי, תושב קיבוץ ניר דוד ואב לשני ילדים קטנים, נערכה בחורשת עצי אורן סמוך לבית החולים. אשכנזי, שהסתער בראש הלוחמים, נורה בראשו ונהרג במקום. סגנו, מיכה חורין, נטל את הפיקוד על הפלוגה שהמשיכה בדרכה לכיוון שער האריות בואכה הר הבית והכותל המערבי.

"כשמתי דן הצליח לרכוש את הבית הזה, הוא ניגש לרב חנן פורת והציע לו להקים במקום ישיבה לזכרו של אותו מ"פ מיוחד. כאן תמיד עולה השאלה איך מקימים ישיבה שעוסקים בה בתורה לזכרו של אדם שלא היה דתי, בן קיבוץ השומר הצעיר", אומר הרב איזק. "מי שהתוודע לדמותו המיוחדת של הרב חנן, יודע שהוא היה מיוחד ביכולתו לחבר חיבורים וגם להקרין על הסובבים אותו מבט רחב וכולל. הגמרא אומרת שמיום שחרב בית המקדש, אין לו לקב"ה אלא ד' אמות של הלכה. זוהי תורת חוץ לארץ. תורת ארץ ישראל מוסיפה ומרחיבה את גבולן של ד' האמות של ההלכה, וכך אנחנו משתדלים גם לחנך את התלמידים".

בישיבה מקפידים לכנות בתוארו הרבני את פורת, שהמשיך ללמד וללוות את הישיבה עד לימיו האחרונים. חודשים ספורים לפני שנפטר, התקיים מעמד הנחת אבן הפינה לשכונה החדשה תחת גשם שוטף. שרים ומוזמנים רבים ביטלו את השתתפותם באירוע עקב מזג האוויר הקשה. פורת התעקש להגיע, על אף שכמעט לא יכול היה ללכת בכוחות עצמו.

כשהוא נישא ממגרש החניה על כפי התלמידים לאורך דרך של מאות מטרים, הגיע הרב חנן פורת בכוחותיו הדלים אל האוהל שהוקם לצורך המאורע והוקף במאות תלמידיו, בוגרי הישיבה. מנהל הישיבה, אליסף ורמן, זוכר כי הרב חנן ציטט מדברי הרב קוק את המשפט "כשהנשמה מאירה גם שמים עוטי ערפל מפיקים אור נעים", שהתאים למזג האוויר הסוער ולייסורים הקשים שפקדו את גופו. "ריחפה שם תחושה מאוד חזקה כאילו הוא נמצא בעולם אחר, נוגע ואינו נוגע".

אגב, גם עם משפחתו של המ"פ אשכנזי נותר עד היום קשר הדוק. בתו של אשכנזי, ענת, חזרה בתשובה, "והבן שלה כמעט הגיע ללמוד פה", מציין בחיוך מנהל הישיבה. נכדתו של סרן אשכנזי משרתת כחיילת בגבעת התחמושת, ו'מאומצת' על ידי אחת ממשפחות האברכים בישיבה.

תוך כדי הראיון המתקיים במשרדו הפשוט של הרב איזק נכנס לחדר אחד מבוגרי הישיבה, שלומד כעת לתואר ראשון בהיסטוריה באוניברסיטה העברית בהר השכן. הוא מניח על השולחן ארנק עגול-מותניים ואומר: "קיבלתי פה בישיבה הרבה, אני רוצה גם לתת קצת. הארנק נשאר אצלכם". בשיחה הקצרה שמתפתחת ביניהם בולט לעין הקשר הלבבי של הרב איזק עם תלמידיו, שמשיבים לו אהבה.

 הישיבה כהכנה לחיים

לישיבת בית אורות הגיע הרב איזק (59) בשנת התשנ"ו, לאחר תקופה של שלוש עשרה שנים בהן גר ולימד בישיבת בית אל. הוא נולד למשפחה ייקית וגדל בשכונת רחביה היוקרתית. כשהיה בן 19, נפל במלחמת יום הכיפורים אחיו הבכור, יורם, תלמיד בישיבת ההסדר 'שעלבים'. "זה השפיע על מורכבות החיים. הבית המשיך לתפקד כרגיל כדרכם של ייקים, אבל זה היה משמעותי. אמי נפטרה זמן קצר אחר כך", הוא נמנע מלהרחיב.
קשה לי להאמין ששכונות קטמון וטלביה, שהיאפים של ירושלים גרים בהן, יחזרו אי פעם לידי הערבים. ב"ה זה כבר אבוד להם. כאן אנחנו נאבקים על ירושלים באמת. לכן כל כך חשוב לנו שיהיה פה לא רק בית מדרש, אלא חיים של משפחות. החזון שלנו הוא שיהיו באזור הזה כמאתיים משפחות

בעקבות אחיו הבכור הגיע הרב דני לישיבת שעלבים בה למד תקופה קצרה, לאחריה עבר לישיבת מרכז הרב והיה מבאי ביתו של ראש הישיבה, הרב צבי יהודה קוק. "הוא היה אדם כל כך כולל ורחב, שאתה יכול לשמוע מתלמידי הרב צבי יהודה דברים שנשמעים הפוך. זה קשור גם במורכבות שלו, וגם באופי של כל אחד מהתלמידים. עם פטירת הרצי"ה הייתי קשור מאוד לר' אברום שפירא. למטה מהם בקודש היו הרב צבי טאו והרב מוטי שטרנברג כשעוד היו בישיבת מרכז הרב, שמהם למדתי את עיקר יסודות הלימוד שלי".

עם כניסתו של ראש הישיבה הקודם, הרב בני אלון, לשדה הפוליטי, הגיע הרב איזק לעמוד בראשות הישיבה. עד לפני כשלוש שנים נשא יחד איתו בתפקיד הרב אלחנן בן נון, רב גוש יישובי שילה. לדעת הרב איזק, בית אורות מתייחדת מישיבות אחרות בכך שרוחו ודרכו של חנן פורת שורות על המקום.

מה המשמעות המעשית של הדרך הזו? במה זה מתבטא?

"אני חושב שהאווירה פה יותר נינוחה. משהו כאן שהוא יותר מרחבי ופתוח בהתייחסות לחיי המעשה. יש ביטוי ששגור אצלנו שמדבר על להיות "עובד ה' וישראל עמו", לקדש את מרחב החולין. בכל הישיבות יש תוצאה זהה - רוב התלמידים לא הופכים להיות רבנים, אבל ההרגשה היא שמדובר במשהו שנעשה בדיעבד. אנחנו משתדלים לחנך שהתלמידים יבואו לישיבה במגמה כזו, שיצאו ממנה ויהיו נציגים של תורה ובית המדרש בכל מה שיעשו. אני מחפש שהתלמיד ייצא אדם גדול, לאו דווקא תלמיד חכם, אלא אדם שהוא גדול. אין לנו מאבק עם האוניברסיטה, למעט חלק מהתכנים שאפשר לקלוט שם. אנחנו אומרים: תהיה שם ותמשיך את בית המדרש איתך בכל אשר תלך", פורס הרב איזק את משנתו החינוכית.

"כשהיית שומע את הרב חנן, היית שואל את עצמך אם הוא לא פספס את החיים ואת הפוטנציאל שלו להיות גדול הדור של הציבור שלנו, אם הוא היה נשאר עוד עשר שנים בישיבה. מי שהכיר אותו יודע שהוא היה תלמיד חכם וגאון עצום. לפני העלייה לכפר עציון, כשהוא היה צעיר לימים, אמר לו הרב צבי יהודה שילך לחזק את ההתיישבות, מאחר שזו מצווה שאי אפשר לעשות אותה על ידי אחרים. בסופו של דבר, ההליכה של הרב חנן להתיישבות עשתה מהפכה אדירה, שאמנם יצאה מכותלי בית המדרש אבל היא היא בית המדרש".

במילים אחרות, מדובר פה בסוג של מכינה ברמה יותר תורנית?

"אנחנו לא מתכוונים פה למכינה לקראת צבא, אלא להכנה לחיים", שולל הרב איזק את ההצעה. "יותר מזה, אני לא מאמין שאם אדם רוצה להמשיך את רוח בית המדרש לכל חייו, אפשר למקד אותו בלימוד אמונה על חשבון לימודי גמרא. יש כאן לימוד ישיבתי רגיל, שמרכזו הוא לימוד גמרא ככל הישיבות. יש אמנם תגבור של לימודי אמונה, מתוך מבט החוצה. אנחנו ממליצים לתלמידים להוסיף לפחות שנת לימוד אחת אחרי מסלול ההסדר המחייב, ויש היענות יפה בכל שנה".

על אף שהוא מגדיר את עצמו כתלמידם של הרב צבי טאו והרב מוטי שטרנברג, המזוהים עם הקו השמרני בציונות הדתית, הרב איזק מוביל קו רוחני וחינוכי שונה מאוד. "הכיוון הוא ניסיון להתרחב. גם ביחס לשיטות שונות בתוך בית המדרש, אנחנו לא מדויקים בקו החד והברור או בקו הימני הברור, אלא מנסים להכיל וללמוד. אני מאמין שזהו הרעיון המקורי של בית המדרש של מרכז הרב, אבל כמו שאמרתי קודם, כל אחד מתלמידי הרצי"ה קיבל וחושב אחרת".

"אין ספק שהפתיחות היא דרך יותר מורכבת ויותר מסוכנת, אך אני חושב שהיא נכונה יותר, במיוחד בדור שלנו. כך אני חי גם באופן אישי, בהתייחסות לתרבות העכשווית, לספרים שאני קורא", הוא אומר, ומגלה כדוגמה לאותה פתיחות שבאופן עקרוני הוא מנוי על העיתונים מקור ראשון והארץ גם יחד.

את תלמידיו, כאמור, הוא שולח מתוך אידיאל לאקדמיה וכמעט לכל מקום בעולם המעשה. בדילמה שבין השמירה על רוחניותו של האדם לבין היכולת לתת ביטוי לייעוד שלו, בוחר הרב איזק את האפשרות השנייה, על סכנותיה האפשריות. "אתה צריך להיות מי שאתה. בישיבה אנחנו ננסה להכין אותך וייתכנו פגיעות בדרך, אבל אנחנו לא נתכחש למה שה' נטע בנפשנו".

אתה לוקח על שכמך את האחריות הזו?

"אני לא לוקח על עצמי שום אחריות, כי הילד הוא ילד גדול והוא יעשה מה שהוא רוצה. אני מחנך אותו שהוא צריך למצות את הכוחות והכישרונות שלו, ושיבין את הכישלונות שהוא עומד להתמודד איתם. אני לא אומר שאני רגוע מספיק מההכנה שאני עושה לתלמידיי לחיים ולניסיונות הכרוכים בהם. מצד שני, אני חושב שאין לנו ברירה אלא לשלם פה מחיר מסוים. עושים הכנה גדולה, אבל אף פעם אין הכנה מספיקה. לומדים מטעויות, מכישלונות וממשברים ולאט לאט יהיה יותר פשוט".

הרב דני נשוי לטובי, שעובדת כמורה בבית הספר חורב, ולהם שישה ילדים, מהם חמישה נשואים שהאחרון בהם נישא זה עתה. אף אחד מהם, אגב, לא למד באוניברסיטה, וכולם לומדים או מלמדים תורה.

 

 שירים ושיעורים

אופייה של הישיבה עבר תהפוכות במהלך השנים. הרב בני אלון, ששימש כראש הישיבה בפועל בשנותיה הראשונות עד פרישתו לעשייה הפוליטית, נתן דגש משמעותי על חיזוק הצד ההתיישבותי. אולם החתונות שפעל בחצר הישיבה ואירועי הנוער הדתי שזרם באלפיו להרקדה שהתקיימה במקום בליל יום ירושלים במשך שנים רבות, העלו את המודעות והחיבור לנוכחות היהודית ברכס הר הזיתים שלא היתה מובנת מאליה, וזיכו את הישיבה בעשרות אלפי מבקרים בשנה.
בניגוד לכל נקודת התיישבות אחרת במזרח ירושלים, המשפחות כאן גרות בקראוונים שבריריים שניצבים מול מבני אבן רבי קומות. התחושה הכללית במרחב של 'מי פה ארעי ומי הקבוע' דורשת בנחיצות מאוד גדולה לשדר החוצה וגם פנימה מסר ברור של קביעות

הרב איזק והרב בן נון החליטו לשנות את הקונספט. "הרב בני הצליח לחולל מהפך, אבל עלה צורך להחזיר את הישיבה וההווי הישיבתי למרכז העניינים והחשיבות של 'בית אורות'. לא שייך לקיים סדר ערב כשאנשים רוקדים לך מתחת לבית המדרש, ולא יכולנו לתת גושפנקה ישיבתית לאווירת ההפנינג שנוצרה סביב אירועי יום ירושלים. כיום המרכז זה הישיבה, וממנה מתחילות השלוחות שממשיכות בעשייה חינוכית והתיישבותית מחוץ לבית המדרש, בחיבור מלא לרוח הישיבה אך באופן מבוקר יותר", מסביר ורמן, מנהל הישיבה.

מה אופי השליחות של התלמידים שלומדים במקום מיוחד כזה?

"אני תמיד אומר שהייעוד של התלמידים הוא פשוט להיות פה וללמוד. זה לא באמת פשוט. הרבה יותר קל להגיד חבר'ה, בואו נעשה בלגן. שדר הנורמליות שחשוב לנו להקרין החוצה, מופנה גם כלפי התלמידים עצמם. אתם באים לכאן ללמוד תורה ולחיות חיים כאלה, שכולם יבינו שחזרנו הביתה", משיב הרב איזק.

ובכל זאת, בתחושה של התלמידים עצמם? למה הם באים לכאן?

"כי זו ישיבה שמוצאת חן בעיניהם, מעבר לערך של ההתיישבות. בחור צריך לבוא לבית מדרש שבו הוא מרגיש טוב. יש כאן בית מדרש תוסס ושמח, שנושא תפישת עולם של פתיחות מושכלת, יש כאן מגוון של דעות".

כמי שעבר בשתי התחנות, אתה רואה בהתיישבות בירושלים שליחות גדולה יותר מהמגורים ביו"ש?

"אני לא רואה שיש פה עניין של עדיפויות. זה תלוי מי אתה. למגורים ביישוב יש סגנון מסוים ואופי מסוים, יתרונות וחסרונות. אני לא מחנך את התלמידים להתיישב רק בירושלים או להתיישב ביו"ש, או להיות גרעין תורני. אני מחנך אותם להיות מה שמתאים להם", מקדים הרב איזק. "תראה, אני ירושלמי במקור, וירושלמי גם בנפש. לא כל כך מהר יוצאים מזה", הוא אומר בחיוך. "אני מאוד שמח שזכיתי בגלגולי החיים שלי להגיע חזרה לירושלים ולעסוק ביישובה בצורה של חיים, של נורמליות. השאיפה היא שיהיו פה כמה שיותר יהודים שחיים בצורה טבעית. זה ברור שהמאבק על ירושלים מתחיל באזורים האלה.

"קשה לי להאמין ששכונות קטמון וטלביה, שהיאפים של ירושלים גרים בהן, יחזרו אי פעם לידי הערבים. ב"ה זה כבר אבוד להם. כאן אנחנו נאבקים על ירושלים באמת", הוא אומר בלהט פנימי. "לכן כל כך חשוב לנו שיהיה פה לא רק בית מדרש, אלא חיים של משפחות. משקיעים בזה המון זמן ואנרגיות. החזון שלנו הוא שיהיו באזור הזה כמאתיים משפחות".

לפני כארבע שנים חנכה הישיבה בית מדרש חדש במבנה יביל שהוקם במקום. "הלחצים הפוליטיים פה כל כך חזקים, שאין לי בכלל הסבר איך קיבלנו את האישור למבנה לבית המדרש. כל הקדוש מחברו חרב מחברו. זה מאבק שצריך בו אורך רוח, במבט ראשון אתה לא רואה בו פירות".

 

 "הערבים הם ועדת הקבלה"

כדי לעמוד על גודל השינוי המרחבי שעשתה ההיאחזות בבית אורות, ניתן להציץ במפת ארגון השמאל הקיצוני שלום עכשיו, שמתעד באדיקות את אתרי ה"התנחלויות" היהודיות במזרח ירושלים. במהלך עשרים השנים האחרונות, נוצר רצף של נקודות יישוב יהודיות משכונות צפון ירושלים ועד העיר העתיקה. כך למשל מקפיד הארגון לציין כי מספר ה"מתנחלים" במתחם הישיבה עומד על 125, ואת מספר המבנים הבנויים בשטחה.

הישיבה, שהיתה יתד ההתיישבות היהודית הראשונה ממזרח להר הבית, עברה ימים לא קלים בתחילת ההיאחזות במקום. המבנה הדו קומתי והמוזנח שקיבלו לידיהם אנשי הישיבה, נבנה שנים רבות קודם לכן על ידי איטה ברגנסון, מיסיונרית שוודית שביקשה לגור מול הר הבית עד ביאת המשיח. השכנים המוסלמים מהעיר העתיקה, בראשות המופתי, לא אהבו את הנוכחות שלה במקום, ויום אחד היא נרצחה. המבנה עבר גלגולים שונים עד שנרכש על ידי אפנדי עשיר שהשתמש בו כדיר.

"הכל התמקד בהתחלה בבניין שכונה בבית אורות. בית המדרש, הפנימיות וחדר האוכל. הכל היה מאוד קטן וצפוף, אבל היתה אווירה מאוד מיוחדת", נזכר הרב איזק. "ברוך ה' הישיבה גדלה והמקום הפך לצר. היה חשוב לנו גם להפוך את הישיבה למקום של חיים, עם נשים וילדים". לפני כשמונה שנים הצליח ארווין מוסקוביץ' לרכוש חלקת קרקע גדולה שהיתה צמודה למבנה הישיבה, ובה עמד ביתו של הפטריארך הארמני. המבנה הנוסף שימש כפנימיית הישיבה ומאוחר יותר כדירות לשתי משפחות אברכים שהצטרפו לישיבה. כיום מתגוררות במתחם הישיבה שש משפחות אברכים.

לפני מספר שנים, לאחר מאמצים רבים, הושג אישור בנייה לשכונת המגורים החדשה, הנבנית על הריסות בית הפטריארך ונמצאת כיום בשלבי בנייה מתקדמים. מי שפועל רבות לקידום ענייני הישיבה והבנייה הוא מנכ"ל הישיבה, שלמה צוויקלר, המבלה תקופות ממושכות בחו"ל לשם כך. התרומה הראשונית כבר הושגה ובימים אלו מתקדמת גם השלמת תכנון מבנה הקבע של הישיבה, שיכלול בית מדרש, כיתות, פנימיות וחדר אוכל, ואף מספר דירות נוספות לאברכים.

רוב דירות השכונה החדשה נמכרו כבר, בטווח מחירים שנע בין מיליון למיליון שקלים וחצי. על אף האופי העירוני של השכונה, המאפשר בעיקרון רכישה לכל דורש, בישיבה אומרים כי מטבע הדברים יהיה לה אופי דתי לאומי. "הערבים הם ועדת הקבלה פה", אומר בחיוך מנהל הישיבה. "את המבחן הסוציומטרי והגרפולוגיה עוברים אצלם".

כל תושב חדש נספר בחדווה רבה. המציאות הביטחונית המורכבת ושבע העיניים שנפתחות על כל תזוזת בנייה יהודית במזרח ירושלים, מעניקים למושג 'קמעא קמעא' משמעות אחרת, כזו הנוכחת במציאות היומיומית. "כל צעד קטן פה נקנה במאמצים איטיים ומתמשכים, בהשוואה למה שקורה בהתיישבות ביו"ש. כמעט חצי יובל אחרי שהגענו לכאן יגורו פה 30 משפחות, וזה הישג אדיר", אומר הרב איזק.

מעבר למציאות הפרקטית שמכתיבה התקדמות בצעדים בלתי נראים, ישנה התמודדות יומיומית מול השכנים הערבים, המתנהלת לעיתים בשיטות של לוחמה פסיכולוגית. "בניגוד לכל נקודת התיישבות אחרת במזרח ירושלים, המשפחות פה גרות בקראוונים שבריריים שניצבים מול מבני אבן רבי קומות. התחושה הכללית במרחב של 'מי פה ארעי ומי הקבוע' דורשת בנחיצות מאוד גדולה לשדר החוצה וגם פנימה מסר ברור של קביעות. כך למשל", מגלה ורמן בחיוך, "אני מקפיד להשאיר תאורה מלאה סביב המתחם גם בימי בין הזמנים, אפילו שהאינטרס של כל מנהל ישיבה הוא לחסוך כל שקל שרק אפשר".

חלק מהשכנים הערבים המתגוררים צמוד לישיבה מקיימים יחסים תקינים עם אנשי בית אורות. לא הרחק מגדר הישיבה נמצא בית הספר האזורי של שכונת אבו תור. לא פעם יצאו מתוכו נערים שיידו אבנים לעבר הקראוונים של אברכי הישיבה, או לעבר בחורי הישיבה שלא נמנעים מללכת ברחובות הערביים בדרכם לכותל המערבי או לכפר השילוח. מספר פעמים אף יודו בקבוקי תבערה לעבר בתי האברכים. בישיבה מעדיפים להשאיר את הנושא לטיפול המשטרה ולא להיכנס לעימותים עם השכנים. "אנחנו מאמינים שצריכים להיות פה חיים נורמליים של משפחות נורמליות. לא באנו להילחם עם אף אחד. את המלחמה פה תעשה המשטרה, כמו בשכונת רחביה או קריית משה".

כשאני שואל עד כמה הצהרה זו באה לידי ביטוי במבחן המציאות, מדגיש ורמן כי המשטרה נמצאת עם הישיבה בקשר צמוד. "ישנם מארבים ופעילות ביטחונית שמוכיחה את עצמה. היחס אלינו הוא כמו אל תושבים שגרים פה וחיים פה".

"מצד שני, לא נוותר בשום אופן על שום דבר משיגרת החיים שלנו", הוא מוסיף. "לפני שבוע זרקו אבנים על תלמידים ברחוב למטה. התלמידים שאלו אותי אם להימנע מללכת ברחוב, ואני אמרתי להם שממש לא. כל מי שרוצה ללכת שילך".

 

 שער כניסה לירושלים

על אף השינויים שידעה הישיבה, נותר באופן טבעי יום ירושלים כיום חגה של הישיבה, אך במתכונת שונה מעט. במקום ההרקדה המסורתית, שלא תמיד הצליחה לעמוד בכללי הצניעות שקבעו מארגניה, נערכת בשנים האחרונות סעודה גדולה בהשתתפות מאות תלמידי ישיבות ומכינות, ובמהלך היום שומעים האורחים שיעורים מפי רבני הישיבה במקביל לסיורים ברכס הר הזיתים. "בשנה האחרונה, בשיתוף עם ארגון משקפת, הגיעו לכאן ביום ירושלים יותר מאלף איש, רובם לא אנשים דתיים, ועוד 300 עובדי התעשיות הביטחוניות שישבו ושמעו שיעורי תורה ולאחר מכן סיירו בכל המרחב ממזרח. זו רוחו של הרב חנן", אומר ורמן בסיפוק.

לצד בית המדרש פועל ענף גאולת הקרקעות של ישיבת בית אורות, שמפעיל אנשי שטח העוסקים בפיתוח ובגאולת קרקעות נוספות, ועד כה נרשמו גם מספר הצלחות בתחום.

בשנים האחרונות הוקמה גם מדרשת בית אורות, שמפתחת בשיתוף עם הרשות לפיתוח ירושלים והרשות לגנים לאומיים את תחום התיירות בצפון רכס הר הזיתים, ומציעה סיורים בעלי אופי ותוכן יהודי בשילוב שיעורים תורניים לקבוצות מטיילים ולמוסדות חינוך המעוניינים בכך. גם מי שטייל רבות במקומות התיירות הקלאסיים בירושלים, כמו עיר דוד ומנהרות הכותל, ימצא עצמו כאן מול נוף חדש ולא מוכר. על אף שהמדרשה פועלת כזרוע של הישיבה, מופנית פעילותה גם לציבור החילוני ומדי שנה מטיילים באמצעותה כ-30 אלף מבקרים מכל שכבות הציבור. "זו לא מדרשה ישיבתית. המדריכים נבחרים בפינצטה, והתכנים שמשולבים בסיורים כערך מוסף ניתנים בצורה מאוד עדינה. חשוב לנו שכולם ירגישו פה בבית", אומר ורמן.

הסיורים באתרי המורשת על רכס הר הזיתים ובמורדותיו המזרחיים, בקטע האחרון שנותר פתוח לכיוון בקעת הירדן ללא ההתיישבות הערבית שסוגרת אט אט על חלק זה, נובעים מרצון להפגין בשטח נוכחות יהודית, המונעת את המשך מגמת ההתפשטות הערבית. בין השאר מציעה המדרשה אטרקציות שונות כמו סיורי סגווי, טיולי ספארי וספורט אתגרי לסוגיו. אחד הפרויקטים המרגשים בהם עוסקת כיום המדרשה הוא מרכז המבקרים הנבנה בימים אלו בנקודת שיא הגובה של הר הצופים, אשר נרכשה על ידי משפחת מוסקוביץ'. הנקודה שנרכשה היא החורשה שבה נפל גיורא אשכנזי. משפחתו של אשכנזי ומשפחתו של חנן פורת מעורבות בהקמת המרכז, שאמור להוות שער כניסה למבקר בכל הקשור לירושלים. באמצעות דמויות היסטוריות מחייה של העיר יתוודע המטייל לסיפורה של העיר שחוברה לה יחדיו, בזכות היהודים שעומדים וחיים בשעריה.

לתגובות:Bin725@gmail.com