בשבע 512: ירח האיתנים, מבט סלולרי

אתנחתא , י"א בתשרי תשע"ג

יש מסורת כזאת מדורי דורות, שבחודש החגים מתפרסמות בתקשורת תמונות מהווי החג בריכוזים הדתיים והחרדיים. ואני לא מדבר על העיתונות הדתית, אלא על עיתונים שבשאר ימות השנה מפרסמים תמונות של דוסים בעיקר בהפגנות אלימות, או במקרה הטוב כגוש שחור ענק בלוויה של איזה רב. אבל כשמתקרבים החגים, פתאום אתה רואה שם תמונות פסטורליות של חרדים עם ארבעת המינים, חרדים עם תרנגול כפרות, חרדים תוקעים בשופר, חרדים בדבש. אז הנה גם אני מצטרף לטרנד:

 

עשרת ימי תשובה הם בעצם עשרת לילות תשובה. שנים שמעתי על מעמד הסליחות בכותל בחצות, אבל מעולם לא יצא לי להיות שם. השנה, לראשונה בחיי, התלוויתי לקבוצה של סיורי סליחות, ולקראת סוף הלילה, סמוך לשעה שתיים, הציע המדריך שנרד לכותל. חשבתי לעצמי שדווקא יכול להיות נחמד להתפלל בניחותא בכותל שכבר שקט, מן הסתם, בשעת לילה מאוחרת זו. אבל איך שהגענו לתחילת המדרגות היורדות אל הרחבה, נתגלה לפנינו המראה המדהים הזה. ואגב, מה שמדהים לא פחות היה לרדת למטה ולגלות שרוב ככל אלפי היהודים כאן אינם דתיים או שומרי מצוות במובן הרגיל והקלאסי של המילה. מצד שני, מה יותר דתי מיהודי שהגיע עם ילדיו ושכניו כל הדרך מנתניה או מעפולה כדי לזעוק י"ג מידות של רחמים בכותל?

 

במודעה הזאת נתקלתי השבוע על לוח מודעות ברחביה. לכאורה, זו עוד יוזמה עסקית מהסוג הרגיל. בחורי ישיבה חרוצים מנסים לעשות קצת כסף בבין הזמנים בבניית סוכות. אבל בעצם, יש כאן סטארט-אפ של ממש. זליג ודוד לא רק בונים סוכות, אלא גם מפרקים אותם. והדיל הוא כזה: שלם לנו על בניית הסוכה, והפירוק שלה – על חשבון הבית. אח, איזה רעיון מבריק. הרי כמה מאיתנו נשארים תקועים עם הסוכה האהובה ימים רבים אחרי החג – או משום הקושי להיפרד מהמצווה החביבה או סתם מבטלנות? אז הנה הפתרון: מי שבנה הוא שיפרק, ובחינם.

רק דבר אחד אני לא מבין. אם העסק הזה היה שלי, הייתי הולך על מבצע הפוך: הבנייה בחינם, הרי כל אחד יכול. אבל הפירוק? הו הו, כשבאמת תצטרכו אותנו, בימים הקשים שאחרי שמחת תורה, זה כבר יעלה לכם הרבה כסף.

 

והנה עוד תמונה משריד בית מקדשנו. התמונה הזאת צולמה בשנה שעברה, בבוקר הושענא רבה, שהוא יום עמוס במתפללים כמעט כמו בזמן הסליחות. יהודים מכל העולם מגיעים לתפילת חיתום הדין במקום הקדוש, וגם לא מעט תיירים שבאים לראות ולצלם את החג הכי פוטוגני של היהודים (שגם מותר לצלם בו). אבל כאן טמונה בעיה טכנית קלה: כל כך הרבה זרים מגיעים למקום הקדוש, שלפעמים ערימת כיפות הקרטון של הכותל פשוט נגמרת, ואז אין ברירה אלא לאלתר ולמצוא חפץ דתי אחר לכסות בו את הראש. התוצאה לפניכם. טוב שהתייר היפני שבתמונה לא שם על ראשו ערבות חבוטות.

 

את התמונה הזאת לא אני צילמתי, אלא קיבלתי כחלק ממייל "שנה טובה" קבוצתי. בתחילה לא הבנתי מי האיש שמכל התמונות בעולם בוחר דווקא בקלישאה של רימונים לצרף לברכה שלו, אבל כשראיתי את שם השולח (מוטי סנדר) ואת כתובתו הנוכחית (הקודמת היתה בגוש קטיף) הבנתי שעץ הרימונים שבתמונה הוא הכל חוץ מקלישאה. והנה, זה מה שהיה כתוב שם:

"בסיעתא דשמיא, ערב ראש השנה תשע"ג. מאחלים אנו לך ולבני משפחתך שנה טובה ומאושרת, שנת בריאות ושפע, שנת ביטחון, שנה שיתקבלו כל משאלותיכם לטובה, שנת בנייה ויצירה. ברוך ה' שזכינו לשתול בביתנו החדש עצי רימון, הפורחים ומניבים זו השנה הראשונה פירות. יהי רצון שירבו זכויות עם ישראל כרימון. מאחלים בכל לב, מוטי וחנה ובני משפחת סנדר, גני טל".

 

מוצאי שבת תשובה, אולם "עינן" בקניון עזריאלי במודיעין. עשרות מתושבי העיר, מבני משפחתו הרחבה ומאוהביו של רב העיר דוד לאו (וגם החברותא הקבוע שלו לשיעור שבועי בגמרא, מפכ"ל המשטרה יוחנן דנינו) מגיעים לערב הוקרה והערכה במלאות 15 שנים לפעילותו בעיר. מאחורי הקלעים מדברים על כך שהאירוע נועד לקדם את מועמדותו לרבנות הראשית, אבל אחרי הנאומים ששמעתי שם על העשייה הרבה שלו בשנים האחרונות במודיעין, קשה לי לראות את אנשי העיר מוותרים עליו כל כך בקלות.

בשיא הערב עולה לבמה אביו, הרב ישראל מאיר לאו, ובקול צרוד משהו, אחרי הדרשות שנתן במהלך שבת תשובה בבתי כנסת בתל אביב, נותן דרשה קטנה למוצאי שבת תשובה. הוא נזכר מול הקהל בהבטחה של אחיו הגדול נפתלי לביא לאביהם הרב משה חיים לאו לשמור עליו, על לולק הקטן, כדי ששושלת הרבנות תימשך גם אחרי השואה, והנה ברוך ה', השושלת נמשכת ונמשכת.

האירוע מסתיים, הקהל עוזב את המקום, אבל אז אני מגלה את השיא האמיתי של הערב: שורה של נערים ונערות, נכדים ונכדות, שמחכים לקבל את הברכה לשנה החדשה מסבם האהוב, ערב יום כיפור. אלה שלא כאן הערב עוד יגיעו לביתו בתל אביב עד התקדש היום. נכד אחרי נכד הם מרכינים את הראש, והילד מפולין שהוברח בשק, ניצל בדרך נס והפך לרב הראשי ולסב הראשי, מברך כל אחד מהם מילה במילה (אפשר לדמיין את האינטונציה של הרב לאו): "יהי רצון מלפני אבינו שבשמיים, שייתן בלבך אהבתו ויראתו, ותהיה יראת ה' על פניך כל ימיך, שלא תחטא. ויהי חשקך בתורה ומצוות. עינך לנוכח יביטו, פיך ידבר חכמות, וליבך יהגה אימות, ידיך יעסקו במצוות, רגליך ירוצו לעשות רצון אביך שבשמיים... ותיכתב ותיחתם לחיים טובים וארוכים בתוך כל צדיקי ישראל. אמן".