בשבע 512: להיכנס לתוך המצווה

חגית רוזנבאום , י"א בתשרי תשע"ג

 "מי רוצה לבוא לסוכה?" קרא אבינועם בקולי קולות לתוך הבית. אבל הקריאה המהדהדת לא זכתה למענה. אבינועם ניסה שוב: "מישהו בא לסוכה, או שאני הולך לבד?" הוא חיכה כמה שניות לשמוע תשובה, אבל אף קול לא הפר את הדממה. כולם פשוט היו כל כך עסוקים, שאפילו לא היה להם זמן לענות. אלישבע בדיוק קראה ספר מרתק במיטה, תפארת סידרה את הבובות בבית החדש שקיבלה מסבתא לכבוד החג, שילה הרכיב את חלקי המטוס שקיבל כפרס מבית הספר, ואמא עמדה במטבח והכינה אוכל.

אבינועם נכנס לסוכה. רק אבא ישב שם ולמד. "אני לא מבין בשביל מה בנינו סוכה בכל כך הרבה מאמצים", התלונן באוזני אבא, "עכשיו אף אחד לא יושב בה. כולם עסוקים בבית עם המשחקים שלהם". אבא הנהן בראשו וחשב בשקט.

בארוחת הצהריים ישבו כולם סביב השולחן הגדול בסוכה. אחרי שהזמינו את האושפיזין, אבא פתח ואמר: "אתם יודעים, אחד הצדיקים אמר פעם שמצוות הסוכה היא מיוחדת מאוד: זאת מצווה שאתה לא סתם עושה וממשיך הלאה, אתה נכנס כולך לתוכה - עם המגפיים, עם הבגדים, עם כל הגוף. אתה פשוט נמצא בתוך מצווה. חשבתם פעם איך זה להיות בתוך מצווה?". הילדים שתקו ודמיינו לעצמם כל מיני דברים: שילה חשב על ענן גדול וכחול שנכנסים אליו כשעושים את המצווה. תפארת דווקא חשבה שזה כמו להיכנס לתוך מנורה גדולה וזוהרת. אבינועם קטע את חוט המחשבה של כולם: "אז עכשיו אתם מבינים שכדאי לכם להיות בסוכה? בואו ננצל כל רגע להיות בתוך המצווה. אני מציע שנעשה משחק: כל אחד יעשה כמה שיותר דברים שבדרך כלל עושים בבית – בתוך הסוכה. זה צריך להיות ממש כמו הבית שלנו".

אמא אמרה: "אבינועם צודק, אני אתחיל. מעכשיו אשתדל להכין את האוכל בסוכה". וכבר לקראת ארוחת הערב הוציאה קערות, כלים, ירקות, קמח, ביצים ולחם. היא פרסה וערבבה ותיבלה את הכל על השולחן בסוכה. כשסיימה, נחה על הכיסא וקראה ספר. תפארת הגיעה בעקבותיה. היא סחבה את כל הבובות מהחדר, וגם את בית הבובות החדש, וסידרה אותן בפינה של הסוכה. "עכשיו לא רק אני, גם הבובות יגורו בסוכה!" אמרה, וסירקה את הבובה הקטנה. אלישבע, תולעת הספרים של המשפחה, לא היתה צריכה להתאמץ יותר מדי. היא פשוט לקחה איתה ערימת ספרים ענקית, השתרעה על המיטה שאבא ישן עליה בלילה, והחלה לקרוא בלי הפסקה מתחת לסכך הרענן.

אבינועם עצמו, אחרי שסיים ללמוד עם אבא משניות ממסכת סוכה, ניסה לחשוב מה עוד אפשר לעשות בסוכה. "מה עוד עושים בבית שאפשר לעשות בסוכה? לאכול, לישון, לקרוא, לשחק... את כל זה כבר עשינו. רגע, יש עוד משהו שעושים בבית!" הוא נזכר. אבינועם חייג כמה מספרי טלפון וערך שיחות קצרות. תוך חצי שעה התקבצו חמשת חבריו הטובים אל הסוכה. "ברוכים הבאים לבית החדש שלי", הכניס אותם אבינועם לסוכה. "תאכלו, תשתו. הכנתי לנו גם חידות לחג".

כך חלפו שבעת ימי החג, כשכולם נמצאים בסוכה הגדולה והיפה במשך רוב שעות היום. הבית נשאר ריק ודומם, והסוכה התמלאה בהמון דברים שכל אחד הביא לעצמו מהבית. בסוף היום השביעי, בערב שמחת תורה, כשאבא נפרד מהסוכה בתפילה מיוחדת, תפארת הקטנה היתה קצת עצובה: "זה היה בית יפה, אפילו הבובות רוצות להישאר בו". אמא חייכה וליטפה את ראשה: "אל תדאגי, בעוד שנה נחזור שוב הביתה...".