בשבע 513: החגיגה שאחרי החגים

עדי דוד , כ"ה בתשרי תשע"ג

פתאום החגים הסתלקו מאיתנו, ולאט לאט נעלמים גם הסימנים לכך שהםהיו. בבית הכנסת כבר אין ריח הדסים ואתרוגים, בדרך לבית הספר ראתה דקלה ליד פחהזבל קבוצת ערבות חבוטות וברחוב שומעים מדי פעםהלמות פטישים של אנשים שמפרקים את הסוכה.

דקלה הלכה ברחוב, גוררת את רגליה לאורך המדרכה.

מדי פעם התכופפה והרימה סרט נוצץ ששימש עד לא מזמן קישוט לסוכהוכעת היה מושלך לצדהדרך, או ענף של הדס.

דקלה היתה עצובה. החגים היו כל כך יפים, בכל יום התפללו תפילה מיוחדת בבית הכנסת והשולחן היהמלא אורחים, ועכשיו מצפים לה שבועות ארוכים של שגרה וימי חול. כדי לנחם את עצמה, היא החליטה לבקר את אבא שלה בעבודה.

יהושע, אבא של דקלה, הוא טבח. הוא עובד במסעדה קטנה. דקלה אוהבתלבקר אותו בעבודה, לעזור לולקצוץ ירקות או לבחוש בשבילו, וגם לטעום מהמטעמים שאבא שלה יודע להכין. היא מצאהאותו עומד במטבח ומקשט עוגה ענקית. "וואו, אבא!איזו עוגה נהדרת!" התפעלה דקלה, "חבל שלא כל יום נותנים לך לעשות כזו עוגה!"


יהושע חייך אל בתו, ותוך שהוא מגיש לה את המרית ללקק ממנהשאריות של קצפת, הוא אמר:"מזל שלא כל יום אני צריך לעשות כזאת עוגה!"

"למה?" שאלה דקלה, מלקקת את שפתיה."כי לבשל אני רגיל. אני יודע לתכנן את היום שלי - מה לקצוץ ראשון, אילו כלים להכין על הדלפק,מה יהיה סדר העבודה שלי, ואז אני בטוח שהכליהיה מוכן בזמן. מדי פעם כיף לגוון עם יום של אפיית עוגות מיוחדות. זה אתגר שונה, אבל הוא גם משנה לי את כל סדר היום. אניצריך להתרכז אחרת בעבודה וזה לא משאיר לי זמן לדברים שאני רגיל להכין", ענה יהושע תוך שהוא מפזר בדייקנות סוכריותעל העוגה.

"ואת יודעת מה", חייך אליה,"זו בכלל לא חוכמה מדי פעם לעשות משהו אחר ושונה. החוכמה היא להצליח ולהתמיד במה שצריך לעשות בכליום".

דקלה יצאה מהמסעדה מהורהרת. אולי הכנת עוגה היא כמו החגים, חשבה.זה אתגר חדש ושונה, אבל כיוון שכל חג הוא אחר, אין אפשרות לעשות את מה שרגילים בכל ימות השנה: איןזמן לשחק עם החברות, אי אפשר לצייר יחד או לצאת לגינה עם אופניים, אין חוגים וגם לא יכולים ליהנות מהשעה המיוחדת הזו, אחרישעושים שיעורי בית.

"אתם יודעים", אמרה דקלה לענף ההדסולסרט המבריק שהחזיקה כל אותו הזמן בידה, "אי אפשר לאכול עוגות כל יום. זה מקלקל את השיניים, מכאיב בבטןובכלל לא בריא. עדיף שאת העוגות נשמור לאירועיםמיוחדים. אולי לחגים".

חייכה דקלה כשהיא חושבת על ימי החול שלפניה, ועל כך שכבר עכשיוהיא יכולה לתכנן להיפגשעם החברות, ולדעת ששום ארוחת חג לא תבטל לה אתהתוכניות.