בשבע 513: מסר של טיוח

בעקבות פנייה של שולה זקן לבית המשפט, הפרקליטות תידרש להסביר מדוע נחלצו מהעמדה לדין שני עוזריו של אולמרט,עובד יחזקאל ואורי מסר

יאיר שפירא , כ"ה בתשרי תשע"ג

* השופטת בר-אשר שחררה את פייגלין ללא תנאי לאחר שהביעה קושי בהגדרת פעולת התפילה האסורה בהר הבית * הרכב מורחב של שופטי העליון יבחן שוב את החידושים המשפטיים שהביאו לזיכוייה של אילנה דיין

הרבה דברים עשתה שולה זקן עבור הבוס שלה אהוד אולמרט. בשבועות האחרונים מסתמן כי היא מוכנה לעשות משהו גם עבורנו. לפני החג מסרו באי כוחה של זקן לבית המשפט הודעה שממנה עולה כי היא מבקשת לחשוף את הנימוקים שהביאו את הפרקליטות לחלץ מהעמדה לדין את שני המקורבים הצמודים האחרים של אולמרט, עובד יחזקאל ועו"ד אורי מסר.

עובד יחזקאל, עוזר צמוד לאולמרט עוד מימי עיריית ירושלים, דרך משרד התמ"ת ועד למשרד ראש הממשלה, הסתבך בחשדות לשיתוף פעולה עם הבוס בפרשות שחיתות לא מעטות. בתיק המינויים הפוליטיים של אולמרט במשרד התמ"ת הוא היה חשוד מרכזי. לפני חודש וחצי החליטה הפרקליטות שלא להעמיד את אולמרט לדין בפרשה זו בשל קשיים משפטיים, ויחזקאל נחלץ מאימת הדין בדקה התשעים. בפרשת מרכז ההשקעות, בה הורשע אולמרט לאחרונה בהפרת אמונים, קבע מבקר המדינה כי עובד יחזקאל לקח חלק משמעותי. הוא נחקר במשטרה, אך הפרקליטות החליטה שאין די ראיות על מנת להעמידו לדין. העדות שנתן ש"ד, עד המדינה בפרשות הולילנד השונות, במשטרה חשפה בפני פרקליטיה של זקן את העובדה שיחזקאל היה מעורב לכאורה בתיאום בין עד המדינה ובין אולמרט בפרשת "הזרע" (סיפור שוחד הקשור לפארק איילון, באזור חירייה). על אף עדותו של עד המדינה, יחזקאל לא נחקר בפרשה תחת אזהרה, וממילא גם לא הועמד לדין.
בפרקליטות העדיפו להאשים את אולמרט בהפרת אמונים, עבירה קלה שאפשרה להעמיד את אולמרט לדין וגם להרשיע אותו, אך השאירה את עו"ד אורי מסר מחוץ לתמונה. מסר אינו איש ציבור, והפרת אמונים היא עבירה אשר חלה על נבחרים ועובדי מדינה בלבד. מסר חמק מהדין, וגם כאן שילמה הפרקליטות ביוקרתה

אך אם התנהלות המשטרה והפרקליטות בעניין יחזקאל אומרות דרשני, הרי התנהלותן בעניינו של עו"ד אורי מסר ממש זועקת לבדיקה של גורם בלתי תלוי. ראוי היה שמבקר המדינה ייקח את העניין על עצמו כבר לפני שנים, אך ייתכן שבעקבות בקשתה של זקן ייאלץ בית המשפט לעשות במקומו לפחות חלק מהעבודה.

בחומר החקירה מופיעות מספר חשבוניות בסך שישים אלף שקלים כל אחת שהוציא משרדו של מסר על שמו של עד המדינה ש"ד, וגם מכתב של מסר שבו נאמר כי הטיפול מול "הגורמים הרלוונטיים" מתקדם. עדותו של עד המדינה עשויה להשלים את התמונה. הוא טען כי בראשית שנות האלפיים תיווך בכספי שוחד שנמסרו לאולמרט, כשהוא פועל מול זקן. אך מאוחר יותר ביקשה ממנו זקן להמשיך את העבודה בנושאים השונים, כולל בעניין "הזרע", מול אורי מסר, "כדי להקל את ההתחשבנות". עד המדינה העיד עוד כי במשך תקופה ארוכה העביר דרך מסר סכומי כסף גדולים. עוד נטען כי מחומר החקירה עולה מעורבות של מסר - פחות בוטה, אך עדיין כזו המעלה חשדות כבדים - בפרשת השוחד של מתחם הולילנד עצמו. בין השאר מדובר במעורבות בהקלות לפרויקט שהעניק מהנדס העיר דאז, אורי שיטרית - הקלות שעל פי כתב האישום נגד שיטרית עצמו, הוענקו תמורת שוחד שנתנו יזמי הפרויקט. מסר, נזכיר, היה עצור מספר ימים בפרשה, אך לפני שנתיים החליטה הפרקליטות שלא להעמיד אותו לדין בנימוק של חוסר ראיות מספיקות.

זו לא היתה הפעם הראשונה שמסר נחלץ בעור שיניו מכתב אישום בטוח. בפרשת טלנסקי נשבר עו"ד מסר בחקירתו במשטרה והודה ששמר כספים של טלנסקי בכספת במשרדו, כשהוא מעביר לאולמרט מעת לעת, במשך שנתיים, סכומים גדולים מתוך הכספת. במשטרה הגדירו אז את מסר ולא את טלנסקי כעד החשוב בפרשה. למרות שלכאורה מסר הודה בתיווך של שוחד החליטה הפרקליטות שלא להעמידו לדין - ושילמה על כך את מלוא המחיר. ללא חרב האישום שמונחת על צווארו, הרגיש העד מסר נינוח יותר בבית המשפט. עו"ד אורי קורב, התובע בפרשת טלנסקי, רמז במהלך הדיונים כי מסר נמנע מלמסור עדות מלאה על מעלליו של אולמרט. לא מן הנמנע שאילו מסר היה נאלץ לחתום על הסכם כעד מדינה, אולמרט היה מורשע בשוחד ונידון למאסר בפועל, ופרקליטות המדינה לא היתה מוצאת את עצמה מואשמת בהדחת שווא של ראש ממשלה מכהן.

הפרקליטות רשמה לעצמה גול עצמי גם במאמציה לחלץ את מסר בפרשה אחרת של אולמרט, פרשת מרכז ההשקעות. נזכיר כי בפרשה זו שיחק מסר תפקיד ראשי. אנשי עסקים שהיו זקוקים לאולמרט כשר התמ"ת שכרו בכסף רב את שירותיו של מסר, וזכו בתמורה לטיפול מהיר יעיל ונדיב של המשרד. מאחר ועו"ד מסר עשה רבות למען אולמרט באותה תקופה, הרי שלו רצו בפרקליטות היו יכולים למצוא בפרשה זו עבירת שוחד. אלא שאז מסר היה מגיע גם הוא לבית המשפט. בפרקליטות העדיפו להאשים את אולמרט בעבירה הקלה של הפרת אמונים, עבירה שאפשרה להעמיד את אולמרט לדין וגם להרשיע אותו, אך השאירה את מסר מחוץ לתמונה. מסר אינו איש ציבור, והפרת אמונים היא עבירה אשר חלה על נבחרים ועובדי מדינה בלבד. מסר חמק מהדין, וגם כאן שילמה הפרקליטות ביוקרתה. אם לפני שלושה חודשים היו השופטים מרשיעים את מסר ואולמרט בעבירת שוחד, הרי שלא קבוצת 'ידיעות אחרונות' ואפילו לא הפה הגדול של אמנון דנקנר לא היו מעזים אפילו לנסות להוציא את אולמרט כגיבור.

את תעלומת ההיחלצויות החוזרות ונשנות של מסר העבירה כעת שולה זקן לבדיקתו של בית המשפט. אנחנו רק נשוב ונציין כי עו"ד מסר הוא בעלה של דוידה לחמן-מסר, מבכירות משרד המשפטים לשעבר ואחת הדמויות היותר חזקות ומשפיעות שכיהנו בתפקיד המשנה ליועץ המשפטי לממשלה. קשריה עם בכירי משרד המשפטים, וביניהם האנשים שהיו אמורים להעמיד את בעלה לדין, הם עמוקים וארוכי שנים.


                                    הפרקליטות שילמה מחיר יקר על ההימנעות מהעמדתו של מסר לדין. אולמרט ביציאה מבית המשפט

מה זו תפילה?

גם שוטרים מתפללים לפעמים. אם לא על הר הבית אז לפחות במסדרונות בית המשפט. בעיקר על פתח אולמו של שופט המעצרים התורן.

כמעט בכל בית משפט שלום יש שופט או שניים שהמשטרה היתה מעדיפה לא להיתקל בהם כשהיא מגיעה עם עצורים ועם נימוקים לא מוצלחים במיוחד להארכת מעצר. באופן מסורתי בבית משפט השלום בירושלים יש יותר שופטים מהזן הזה, וביניהם קשה שלא להבחין בשופטת תמר בר-אשר צבן. לאולמה של בר-אשר נכנס רס"ר ג'מאל נחלה ממשטרת ירושלים עם עצור שגם הוא לקוח לא קל במיוחד - ראש חטיבת מנהיגות יהודית בליכוד, משה פייגלין. המפגש בין פייגלין לבר-אשר היה בעל פוטנציאל של נזק למשטרת ירושלים מלכתחילה, וגם בדיעבד הוא לא אכזב.

פייגלין עלה באותו בוקר להר הבית ונעצר יחד עם חגי וייס, בנו של פרופסור הלל וייס, לאחר שנחשד בידי השוטרים במקום שהתפלל בניגוד להוראות. נזכיר כי החלטה ממשלתית בת 45 שנים קבעה מדיניות של מניעת תפילת יהודים בהר הבית. במהלך השנים התנו שופטי בג"ץ את המשך אכיפת האיסור להתפלל בקביעה של מפקד המשטרה, בכפוף למידע מודיעיני ולהערכות כי תפילה שכזו תעורר מהומות. במשטרת ירושלים מתמידים להמשיך ולהעריך כי התפילה תוביל למהומות, ומקפידים על כך שיהודי לא יוכל אפילו למלמל לעצמו תפילה בעת הביקור על ההר. השוטרים ואנשי הוואקף ששמרו את פיהם של היהודים המבקרים הבחינו בתנועה חשודה על שפתי השניים. הם נלקחו לתחנת המשטרה, שם הוצע להם להשתחרר בערבות תוך התחייבות שלא להתקרב אל ההר בתקופה הקרובה. הם סירבו והובאו בפני שופט - ליתר דיוק שופטות, ומהזן הפחות מתמסר למוסכמות המערכת.

המפגש הפחות מתוחכם היה בין חגי וייס לשופטת מלכה אביב. הוא אישיות תורנית שפיו וליבו שווים, והיא שופטת ישרת דרך אך לא זהירה מספיק, שהסתבכה עם המערכת לא פעם בעבר. היא הרחיקה אותו מההר, לא לפני ששחררה הצהרה, שהקפיצה את האגפים הימניים והשמאליים בתקשורת, כי ראוי שהמשטרה תמצא דרך להתיר את תפילת היהודים בהר הבית. משטרת ישראל, שמעולם לא התרגשה מקריאות כלליות של שופטים, יצאה כשצו ההרחקה בידה.

פייגלין לעומת זאת הוא אישיות פוליטית, ובר-אשר היא שופטת שהצליחה לצאת בשלום מלא מעט החלטות אמיצות. מול שניהם, לרב-סמל המשטרתי לא היה הרבה סיכוי.

פייגלין מחה על איסור התפילה, אך טען כי כיבד אותו ולא התפלל. השופטת בר-אשר רמזה לאפשרות לדון בעניין החוקיות של איסור התפילה בהר, אך נמנעה מלעשות זאת. היא העדיפה לשחרר את פייגלין ללא תנאי לאחר ששמה ללעג את הסיטואציה של אכיפת איסור התפילה על ההר. "לא שוכנעתי שאמנם יש בידי המשטרה ראיות להוכיח לכאורה כי המשיב אכן התפלל תפילת יחיד בהר הבית", כתבה השופטת בהחלטתה. "נציג המשטרה הציג לי דוחות שמהם עולה לכאורה שהמשיב נשמע אומר דברי תפילה. אולם לא נאמר מה אמר המשיב, ואף קשה להגדיר מה מהווה תפילה. האם יש צורך שייאמר קטע מסידור כדי שהדבר יהווה תפילה, או שאף מלל המוחזק בעיני האומר כתפילה ייחשב לתפילה לצורך העניין... העובדה שעל פי החשד המשיב אמר בקול רם מילים שהן מהוות תפילה, אין די בה, שכן לא ברור מה נאמר, באיזה הקשר נאמר ובאיזה אופן נאמר; גם מי אנו שנקבע על סמך אותן ראיות כי הדברים שנאמרו - שתוכנם אינו ידוע לנו - אכן מהווים תפילה".

 

 דיון מתבקש

פסק הדין השערורייתי בפרשת סרן ר' ניתן בשמונה בפברואר השנה. שלושה שופטים - יצחק עמית, עוזי פוגלמן, והמשנה לנשיאה דאז השופט אליעזר ריבלין - חילצו את אילנה דיין מתביעת הדיבה לאחר שקבעו כי האחריות של עיתונאי כלפי נכונות העובדות שפרסם היא מוגבלת מאוד.

ב-28 באותו חודש פרשה נשיאת בית המשפט העליון דורית בייניש, ותחתיה מונה נשיא בית המשפט הנוכחי אשר גרוניס. הבקשה שהגיש סרן ר' לדיון נוסף הגיעה לידיו, והוא זה שהחליט בשבוע שעבר שדיון נוסף עתיד להתקיים בהרכב מורחב של תשעה שופטים. הפיתוי לראות בכך מגמה של הנהגה חדשה בבית המשפט העליון הוא גדול. אך האמת היא שהחידושים של שופטי ההרכב הראשון היו כה דרמטיים והשפעתם על החברה עשויה להיות כה רבה, עד שלגרוניס לא היה כל מוצא ישר אלא לאשר את הדיון הנוסף בהרכב מורחב.

ההרכב הראשון העניק לנו, העיתונאים, פטור כמעט גורף מלדווח אמת. אולי הרכב מורחב יותר יצמצם אותו במעט.