חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

מה שנעשה הוא שיהיה - על דעת עצמי

18/10/12, 15:32
אבי סגל

אז זהו. אחרי שכל העיתונים העריכו כי הבחירות יתקיימו בינואר-פברואר-מרץ-אפריל וכו' של שנת 2009-10-11 וכו', ואחרי שראש הממשלה כבר הודיע על הקדמת הבחירות וביטל את ההודעה וביטל את הביטול, הפעם נראה שזה רציני. ישראל הולכת לבחירות מוקדמות, יאיר לפיד עובר רשמית למעמד של בעל טור לשעבר, אהוד ברק ממציא תוכנית מדינית אנטי-ביטחונית חדשה, והשר כחלון פורש מהפוליטיקה מסיבות השמורות עמו. אולי הבטיחו לו ב-'7 ימים' טור אישי עם נגיעות פוליטיות ומשפחתיות? רק הזמן יגיד.

בינתיים נדמה כי יש קונצנזוס עיתונאי על תוצאות הבחירות. מי שיקרא את שלל הפרשנים ובעלי הטורים בעיתונות העברית של השבועות האחרונים, עשוי להתרשם כי הבחירות הקרובות הן נון-אייטם, אירוע שלא יעשה דבר ולא ישנה דבר. מה שהיה הוא שיהיה. מה זה אומר? שנתניהו והליכוד ימשיכו לשלוט בקואליציה אחת עם מפלגות מרכז-שמאל, ושהמדינה תמשיך לדפוק את המתנחלים. טוב, הדבר האחרון זה לא מה שכתוב בעיתונים, אבל זה מה שיהיה.

מפלגות הציונות הדתית, שלא נשלה את עצמנו לרגע, לא יגדילו את כוחם באופן משמעותי. ולהערכתי – לא יגדילו את כוחם כלל. הציבור הדתי-לאומי צועד היום באופן עקבי לכיוון המפלגות המעורבות, ואין סימן הנראה לעין כי המצב עומד להשתנות. דתיים-לאומיים רבים יצביעו ליכוד, חלקם יעדיפו את ליברמן, וגם ש"ס תנגוס פעם נוספת מקולות הציבור שלנו. אחרים במגזר לא יצביעו כלל, מתוך ייאוש וחוסר אמון בשיטה הדמוקרטית, במערכות הצדק וגם בהנהגה של הציבור הדתי.

ובאמת, למה שנצביע למפלגות הדתיות? ראינו אותם בפעולה, את שבעת הח"כים הנראים כשבע מפלגות שונות. האם אהבנו מה שראינו? איזה אחוז מהח"כים של 'האיחוד הלאומי' ו'הבית היהודי' עושים לנו את זה באמת? כמה מהם אנו רוצים בפוליטיקה? האם לא יותר משחרר ו'קול' להצביע לציפי חוטובלי או ליולי אדלשטיין? האם עדיין אומרים 'קול'? האם לא הגיע הזמן לסגור סופית את המפלגות הסקטוריאליות ולזרוק את המפתח?

כל השאלות המאוד טובות האלו מובילות דתיים רבים להצביע ליכוד; להצביע למפלגה שברגעי האמת מתייצבת מאחורי מנהיגה לטוב ולרע, ובהקשר של היחס למגזר – בעיקר לרע. הציבור הדתי-ימני מצביע למי שלא מפסיק לסטור בפניו, למפלגה שאיבדה את דרכה האידיאולוגית ופתחה את שעריה לאופורטוניסטים מימין ומשמאל, למנהיג שמוכן להפקיד את הביטחון בידי איש שמאל חסר אחריות ואת המגעים המדיניים בידי נשיא המדינה – גם הוא איש שמאל חסר אחריות. בימין הדתי מצביעים להנהגה שהעדיפה ותמשיך להעדיף את בוז'י הרצוג ואבישי ברוורמן על פני כצל'ה ואורי אריאל.

כאן המקום להצהיר: אני מעדיף להצביע עשרים פעם לאדם הכי פחות נסבל במפלגות הדתיות, ולא לשים 'מחל' בקלפי. אשמח מאוד אם נאמני ארץ ישראל יהיו חלק מרכזי בליכוד, אבל אשמח עוד יותר ל-20 מנדטים במפלגת הימין המאוחדת, גם אם היא תמשיך להביך את כולנו בחוסר האחדות שבה. למרבה הצער, חבריי ימשיכו להצביע למפלגות הגדולות, מתוך אמונה שהם משפיעים יותר על עתיד ההנהגה, וגם מתוך מיאוס ממה שקרה בבית הפוליטי הטבעי שלהם. אחר כך הם ינסו להבין מדוע שום דבר לא משתנה, ומה שהיה הוא שיהיה.

יחליף את לפיד ב- 7 ימים? השר הפורש משה כחלון
נולדתי לשירי שלום

בשבועות האחרונים, בזכות הבן הצעיר, גיליתי את ערוץ 'הופ ילדות ישראלית' המשדר שירים חדשים וישנים להנאת העולל והוריו. מתברר שחשיפה לערוץ החביב כמוה כצלילה נוסטלגית אל שנות ינקותי, כאשר שירים כמו 'ילד פלא', 'הלילות הקסומים', 'איזו מין מילה' ו'סביב כל העולם' בוצעו לראשונה בפסטיבלים השונים. יש שם, לצד שירים חדשים יותר מקלטות ילדים, קטעים שלא שמעתי מזה שלושה עשורים לפחות. למשל, 'החולם הקטן' של חווה אלברשטיין, שהיה שיר הפתיחה של התוכנית העתיקה 'טיול בספרי אגדות': "לו רק ניתן / לו רק ניתן / הייתי עושה זאת מזמן". איזה יופי.

שיר נוסף ומפתיע המשודר בערוץ מפעם לפעם הוא "There Must Be Another Way", שיר האירוויזיון התלת-שפתי של אחינועם ניני ומירה עוואד. אה? מה קשור? מה פתאום להביא לילדים מילים כמו "והדמעות זולגות, זורמות לשווא, כאב ללא שם"? האם ב'הופ ילדות ישראלית' מנסים לטעון ששירי שלום הם שירי ילדים? נו טוב, המצב המדיני בשטח מוכיח שהם די צודקים.

 

כבר לא על הסוס

יש דברים שמשתנים עם הגיל, שלך או של סביבתך. כשהייתי ילד, כלומר עד גיל 25-20, כל סרט חדש בבימויו של סטיבן ספילברג היווה עבורי סיבה למסיבה. אהבתי אפילו את הסרטים הפחות נחשבים שבין ימי "אי-טי" ל"רשימת שינדלר". אחר כך משהו קרה: הוא המשיך לביים סרטים לא רעים, אבל החיבור הרגשי בינינו כבר עבד פחות. "דו"ח מיוחד" היה וירטואוזי, "טרמינל" חביב מאוד, וגם "מלחמת העולמות" או "תפוס אותי אם תוכל" היו סרטים נסבלים, אם כי לא ברור לי מדוע הבמאי המצליח בזבז עליהם את זמנו במקום ליצור עוד סיפור נוגע ללב על יהודים או שחורים או חייזרים או שלושתם יחד. את 'מינכן' שלו כבר לא הלכתי לראות, ובכך כנראה הסתיימה סופית ילדותי המאוחרת.

השבוע צפיתי ב'סוס מלחמה', דרמה תקופתית של ספילברג מלפני שנה. זהו סרט מוזר, נטול קהל יעד – ילדותי מדי בשביל קהל בוגר, וקודר מדי בשביל ילדים. ניכר המאמץ ליצור סרט מרגש בטעם של פעם, מין שילוב של 'חלף עם הרוח', סרטי מלחמה ישנים והרפתקאות עם בעלי חיים סטייל וולט דיסני. נשמע לא רע, רק שהסרט עצמו צפוי, משמים למדי ונטול קו עלילתי, הבימוי מלא שטיקים ממוחזרים, ולמעט סצנה אחת טובה לקראת סיום אין מנוס מלחשוש ברצינות: האיש איבד את זה עם השנים.

מה בכל זאת יש בסרט בשפע? בדומה לסרטים אחרים של ספילברג מהתקופה האחרונה – מסרים אנטי-מלחמתיים ואידיאולוגיה שלפיה כל בני האדם שווים. זאת אומרת שווים ממש: דמויות אנגליות, גרמניות וצרפתיות הן כולן למעשה נשמות אמריקניות טובות עם אנגלית מצוינת בפיהם ועודפי קיטש סנטימנטלי בליבם. מעולמו של ילד קטן שנקשר לחייזר עבר ספילברג לעולם שבו אנשים מבוגרים בני עמים שונים מפתחים תלות רגשית מטורללת בסוסים עד כדי שיתוף פעולה בינלאומי בנוגע אליהם. אין פלא שהסיפור מתרחש במלחמת העולם הראשונה ולא בשנייה. לא בטוח שחיילים גרמנים רגשניים מצבא הרייך השלישי היו מתקבלים בסלחנות בקרב הצופים. הגיע הזמן שספילברג יתבגר, כלומר יחזור להיות ילד.

 

דואר הצב

בשבוע שעבר פתחתי את תיבת הדואר שלי, ומצאתי בה הזמנה לחתונה של קרוב משפחה אהוב. נכון כיף? הבעיה היחידה היא, שאת הדואר הזה אספתי בדרכי הביתה מאותה חתונה. לא, זה לא שדילגתי על התיבה במשך שבועות. ולא, ההזמנה לא נשלחה אלי יומיים לפני האירוע. למעשה, ההזמנה נשלחה חודש לפני כן. חודש תמים עבר על המסכנה בדרכים ובשקי הדואר עד שהצליחה לפלס את דרכה אל התיבה הפרטית שלנו. משיחות שקיימתי עם מוזמנים אחרים התברר כי משרד התקשורת לא התנכל לי אישית – הדואר התעכב אצל כולם.

אין מה לדבר: בתקופת החגים, קצב הריצה של הצבי מדואר ישראל לא היה משהו לכתוב עליו הביתה לספארי. עיכוב של חודש זה המצב הטוב. לפני ימים אחדים הגיעו אלי ספרים מהוצאת ספרים כחודשיים לאחר שנשלחו. מה יהיה? בסוף עוד אצטרך ללכת לחנות ספרים וממש לקנות אותם. אני פונה אל שר התקשורת, משה כחלון: עשית גדולות ונצורות בתחום הסלולארי, והגיע הזמן שגם בענייני הדואר ניפרד לשלום מהמאה ה-19. בקיצור, אולי הגיע הזמן שתסיק מסקנות ותלך הביתה. אה, זה מה שאתה עושה? נו, סתם צחקתי, אל תלך. היום כבר אי אפשר להתבדח על שום דבר. שבת שלום.