חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

עניין אישי - בגליון השבוע

נילי בן גיגי-וולף. 35. תושבת ירושלים. נשואה לנתי ואם לשלושה. מנכ"לית 'האגודה לזכות הציבור לדעת'
18/10/12, 15:32
עפרה לקס

התחלה: 1977, פתח תקווה. שלישית מארבעה ילדים. האב טכנאי בזק, האם, שנשארה עם כל ילד בבית עד מלאות לו שלוש שנים, עשתה את הבית קבע ואת העבודה ארעי. היום היא מטפלת בילדים.

1, 2, 3 ניסיון: לפני שעלתה לכיתה א' עברה המשפחה ליישוב קדומים. "עם המעבר, הרכב נלקח מאבי, שעבד ברמת גן. התירוץ היה דלק, אבל לא בטוח שלא היה שם גם מניע פוליטי". אחרי שנתיים וחצי, הסרבול של נסיעה באוטובוסים עם סיבות נוספות החזירו את המשפחה לעיר. "בצער רב ובדמעות כל הדרך במשאית. החזרה היתה סוג של משבר".

התובנה: הניכור יישוב-עיר הוא דו-כיווני. "אחרי שחזרנו, שאלו אותי הבנות מהיישוב: 'עכשיו את גרה בעיר, אז את הולכת במכנסיים ונוסעת בשבת?'"

לימודים: יסודי: יבנה בפתח תקווה, "האינטגרציה היתה בשיאה. הביאו בהסעות ילדים משכונות קשות וכולם למדו יחד". גם בתיכון ישורון קיבלו את כולן. "זה תרם לעיצוב האישיות שלי. מאוד קשה לי לראות את התפרקות הממ"ד, ופתח תקווה היא דוגמה קיצונית לכך. חלקים מסוימים בציונות הדתית ירדו מהפסים. אהבת ישראל היא לא רק סיסמה".

אהבת ישראל: המניע למגורים בשכונת קריית מנחם הירושלמית היה גם כלכלי, אבל לא רק. "הקיבוץ העירוני כאן הקים בית ספר שמלכתחילה הוא אינטגרטיבי, ובין היתר באנו בגללו. אני רוצה שילדיי יפגשו את כל עם ישראל". המשפחה חברה בקהילה שמשתדלת להיות מעורבת בסביבה.

מעורבת: בקרוב יתקיימו בחירות למינהל הקהילתי בשכונה והיא מתמודדת. "סוג של התאבדות מבחינת זמן", אבל יש רצון לשפר את השכונה בכמה היבטים. "אנשים בסביבה עושים לך חשק להיות אדם טוב יותר. אני טובה בלייצג. זו הדרך שלי לתרום".

פוליטיקה ארצית: "בואי נעצור כאן. כרגע ממש אין תכניות כאלה. בטח לא בחזית".

צבא: "כדתייה דווקא, ולא כשלב בדרך להחלפת החצאית במכנסיים". ההרגשה היתה שהמסלול הזה מתאים יותר לאופי, "יצאתי מחוזקת מבחינת אמונה". השירות היה כמורה חיילת, בבוקר בבית ספר באבן שמואל ואחרי הצהריים במועדוניות ביישובי הסביבה, מה שהביא לפגישה עם חלקים לא מוכרים בחברה הישראלית. היתה גם יציאה לקצונה ושירות במחלקת פרישה שמרככת לאנשי קבע את הנחיתה באזרחות. הקשרים שנוצרו החליקו גם לה את המעבר.

החליקו: מישהי שהכירה מבנק אוצר החייל הזמינה אותה לעבוד במקום, בהתחלה כעבודת סטודנטים ובהמשך, בתום לימודי התקשורת, כרכזת יחסי הציבור של הבנק. "הם היו שייכים לבנק הפועלים, שיש לו מנהלת יחסי ציבור, כך שהייתי עצמאית אבל היתה מי שתשגיח עליי שלא אעשה טעויות".

ד"ר דוליטל: החלום היה להיות וטרינרית, ובשנות הילדות אימצה בעלי חיים שונים למורת רוחה של האם. כשהציונים הורו שהמסלול אינו בר השגה, הצביעה הכוונה מקצועית על תקשורת, וזו נלמדה בבר אילן. "מה שישב עליי בול. כוחי תמיד היה בכושר הביטוי". האהבה לטבע שמורה לטיולי קמפינג ולינה קרבית בשטח.

האיש שאיתה: נתי. מתכנת מחשבים בעל תואר שני. היכרות בבליינד דייט, "מאותם מקרים בודדים שבשבילם אנשים עדיין יוצאים לדייטים". חבר שלו וחברה שלה החליפו את מספרי הטלפון שלהם. ברקים ורעמים לא הופיעו בפגישה הראשונה, "זה נבנה לאט ובריא כמו שצריך ומאז זה משתבח".

משתבח: שלושה ילדים. עברי בן השמונה, עמית בן הארבע ונגה שהצטרפה לעולם לפני חצי שנה. בן גיגי נחתה רק לפני כמה ימים מחופשת לידה מוארכת.

בן גיגי-וולף: הנישואין גררו שינויים רבים כל כך, שהוחלט להשאיר גם את שם המשפחה המקורי, וולף, עד להסתגלות. נתי הזדהה ואימץ גם הוא את שם משפחתה, "אבל היום אני כבר לא מקפידה על זה, וכבר מסתובבת אם קוראים לי נילי בן גיגי".

זכות הציבור לדעת: "לא לכולם מזדמן לעבוד בעבודה שיש בה ערך מוסף של שליחות. מאחורי המאבקים הגדולים יש הרבה עבודה שחורה והיומיום לא נוצץ, אבל יש בעבודה מרכיב ערכי ואני אסירת תודה על כך".

האגודה: בישראל קיימים מנגנוני פיקוח על התקשורת הציבורית, "אבל מבחירה או לא, הם לא עושים את עבודתם על הצד הטוב ביותר. אנחנו הקרצייה שיושבת על הגב של אנשי התקשורת, והם יודעים שיש מי שמסתכל". וחוץ מזה, "אנחנו מקיימים מחקרים ודוחות מעקב אחרי תוכניות, מתבטאים בכנסת ביוזמות חקיקה ובחזון לגבי מפת התקשורת בישראל".

הישגים: עצם המודעות של אנשי התקשורת ל'אח הגדול' הזה, הוא הישג בפני עצמו, ולצידו יש ניצחונות גדולים וקטנים. על הגדולים, למשל, נמנים סימון מגבלת הגיל על תוכניות מסוימות בטלוויזיה, וגם אי חידוש החוזה של גבי גזית בערוץ הראשון. "היום הוא משדר ב- FM103, גם שם אנחנו מפקחים עליו והם כבר נקנסו בגללו".

ואחד קטן: כתבה על עלייה לחומש ב'וואלה' לוותה בצילום של בני הנוער על גג כפר דרום עם כיתוב תמונה על החומצה שלא היתה. שליחת תלונה בנושא הניבה מייל תגובה מכחיש והתמונה הורדה מן הכתבה. "אני מאמינה גם בעבודת הנמלים הקטנה הזאת".

הציבור: "העיניים והאוזניים שלנו". רשימת התפוצה, שמוצע להצטרף אליה ("מבטיחה לא לנג'ז, יש עדכון שבועי"), מונה 23 אלף איש. "אפילו אם אחוז אחד ממנו כותב מכתב תלונה כשאני מבקשת - זה נפלא". יש אמונה גדולה בכוחו של הציבור לשנות. "'קיבלנו פניות רבות לאולפן' היא תוצאה של כמה טלפונים שאנשים הרימו".

שינויים בהרגלי הצריכה: יש עלייה במודעות של אנשי המגזר לטיב המוצר שנקרא תקשורת, גם בגלל שיותר נציגים ממנו עובדים בתחום. "אנחנו אומרים לאנשים: אם אתם כל כך מתעצבנים על העיתון או האתר, בטאו את זה באי קנייה או גלישה. האקטיביות בעידן האינטרנט הולכת וגדלה, ויש גידול של 600 עד 700 תלונות בשנה. יש לנו טופס תלונה מקוון. אתם שולחים, אנחנו מטפלים".

24/6: יש צורך להיות מחוברת כל הזמן לחדשות: רדיו, טלוויזיה, עיתונים וגם בלוגספירה ברמות מסוכנות לדם. כי "הרבה דברים קורים שם". הבקיאות באחורי הקלעים של השידורים גורמת לצפייה צינית בתוכניות. תם עידן התמימות.

אתיקה: הבקרה היא גם כלפי אמצעי תקשורת ימניים, "אם עיתון 'בשבע' לא ייתן זכות תגובה נטפל גם בו". הקריאה של הארגון לאתיקה מחייבת גם אותו ביחס שווה לכל כלי התקשורת - שמאלניים, ימניים, חילוניים וחרדיים.

חרדים: לפני כמעט שלוש שנים התקשרו מרדיו 'קול ברמה' וביקשו לראיין את יו"ר האגודה, פרופ' אלי פולק. הוא לא היה פנוי והוצע שבן גיגי תחליף אותו. אז התגלה שנשים לא עולות לשידור בתחנה הזאת. במקביל היתה תלונה של מאזין על שורת תקלות חוקיות בתחנה והמאבק יצא לדרך.

לדרך: "העניין היה נראה לי הזוי, והייתי בטוחה שתיק-תק הרשות השנייה תיכנס לנושא ותפתור את זה. אפליה מגדרית היא אל"ף בי"ת של חוקי היסוד במדינה". כשהובן שלפניהם מאבק ארוך ומתיש ההפתעה היתה גדולה. הפרשה, אגב, טרם הסתיימה.

איש התקשורת המעצבן: לצד הפרסים הרציניים שמחלקת האגודה, הוחלט לבדוק מי הכי מעצבן את הציבור, בכל פעם בכלי תקשורת אחר. הפרס ניתן כבר פעמיים, הזוכים המאושרים שקיבלו זר פרחים וגם אות הם רזי ברקאי ואמנון אברמוביץ'. "הביקורת לא סתם מוטחת. היא מנומקת ואני לא מאמינה שיש אדם שזה לא מדגדג לו מתחת לעור הפיל".

בקרוב ב'לדעת': המאבק הבא כבר כאן. יו"ר ועדת האתיקה ברשות השידור, ד"ר בלהה כהנא, מתכוונת להעביר מסמך אתיקה חדש שיחייב את אנשי התקשורת ברשות השידור. "חברי המליאה וגם הציבור זכאים לראות אותו די זמן מראש, ולהעיר את הערותיהם. הרי תהיה לו השלכה על כולנו". 

אם זה לא היה המסלול: חלום העבר לא נשכח: "הייתי בורחת מהמשרד ומהפלורוסנטים ועושה משהו שקשור לטבע".

 

ובמגרש הביתי:

בוקר טוב: כמי שמגדירה את עצמה מאנשי הלילה ולא מחובבי הזריחות, היציאה מהמיטה היא בהיגררות. הסעה של אחת הילדים שמתייצבת בשבע ורבע בבוקר מכונה בחיבה 'סטלין' כי היא חינכה את הבית מחדש, וגם כי אם מפספסים אותה זה נגמר רע. בשבע וחצי בערך יש ישיבה טלפונית יומית עם הבוס, פרופ' אלי פולק, וקדימה למשרד.

דיסק ברכב: אין. הרמקולים בטרנטה מקולקלים. גם במשרד הרדיו פתוח על תוכניות אקטואליה ולא על מוזיקה. אבל כשכבר מגיעים הצלילים אל האוזן, אז הכל כמעט בא בחשבון. "חוץ מרוק כבד ומזרחי".

שבת: ההכנות מתחילות כבר בחמישי, בכניסה למטבח כשהמטרה היא בישולים, ועוד איזה - "אני אוהבת להשקיע בדברים משוכללים". בשבת עצמה יש נטייה לארח בנות שירות לאומי וחברים ולהתארח, וזהו זמן להתנתק מהתקשורת, "ולהעניק אותו לבן הזוג, למשפחה ולחברים בקהילה".

אחזקת הבית: יש חלוקה בנטל בין נתי לבינה, גם בבישול, אגב. שני הנ"לים מתעבים את עבודות הבית ולאחרונה, לרגל לידת הבת, הוכנסה עוזרת. "היה לי קשה, אבל התגברתי על חסמים פולניים רבי שנים".

פחד: לקראת השנה החדשה נשלחו לחברים הטובים שנות טובת בצירוף שקית גרעינים עם ברכה "שתהיה לכם שנה אטומית". הפחדים הנובעים מאקטואליה הם מושא לצחוק. בני הזוג חוששים רק מסטלין ומ"הפחדים המסורתיים שיש לכל אחד - ילדים ואנשים יקרים לי".

מאכל: קרמבו מוקה. אם תהיתם למה מייצרים אותו.

עיתים לתורה: משתדלת לקרוא דברים רוחניים בשבת וללכת מדי פעם לשיעורים בקהילה, וגם "מעודדת את בעלי לקבוע עיתים".

דמות מופת: ציבורית: פרופ' תמר רוס. "דמות פנטסטית שמשדכת את השינויים של מעמד האישה בעולם המערבי לחיים היהודיים, בלי לוותר ולו במעט על אורתודוכסיה". החשיפה לדמות ולתכנים בעת הלימודים באוניברסיטה סייעה במציאת פתרון לדילמות פנימיות. ברמה האישית: דודה שרה צור, שנפטרה מסרטן. ממנה נלמדו "הליכות, דרך ארץ, אצילות ואהבת אדם שאין לתאר".

פנאי: חיבה עמוקה לסדרות מתח בלשיות ומסמרות שיער. הצפייה באלה נגנבת מדי פעם בלילה, "בשוך המהומה מסביב".

כשתהיי גדולה: "אני מקווה לא להיות אף פעם גדולה מדי". ובכל זאת, יש תקווה לחזור לאהבה לבעלי החיים ולטבע, ואולי לגדל חווה.