חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

אנטי-ביביתון - מיקרוסקופ

18/10/12, 15:32
עדי גרסיאל

"נתניהו הסכים לרדת מהגולן", חשף ביום שישי 'ידיעות אחרונות' בכותרתו הראשית. "בניגוד להצהרותיו נגד ויתורים בגולן, ניהל ראש הממשלה מגעים עם אסד והסכים לנסיגה עד הכנרת". מי שתהה אם 'ידיעות' הפך פתאום לעיתון פטריוטי – אולי בהשראת מתחרהו המר 'ישראל היום' – יכול להירגע. סוד גלוי הוא שעיתונו של נוני מוזס מקפיד מזה זמן רב, וביתר שאת עם ההכרזה על הקדמת הבחירות, לנגח את נתניהו מכל כיוון אפשרי. כחלון עוזב? "מכה לנתניהו", שכן "הסמל החברתי של הליכוד פורש". דרעי חוזר? "המפסיד הגדול מהקאמבק של דרעי: נתניהו". ועידת הליכוד מתכנסת? "פייגלין בשטח, נתניהו במתח". ימין או שמאל, חברתי או קפיטליסטי – ל'ידיעות' זה לא משנה, העיקר למצוא את הזווית שתציג את ראש הממשלה בצורה הכי פחות מחמיאה.

לעיתונים יש אג'נדה, זה לא חדש. הניו-יורק טיימס, למשל, נוהג לפרסם ערב הבחירות בארה"ב באיזה מועמד הוא תומך. אלא ששם משתדלים להפריד בין הבעת דעה במאמרים ובטורים אישיים לבין ידיעות חדשותיות.

הגישה המערבבת של 'ידיעות' לא רק פוגעת באובייקטיביות של העיתון, אלא גם ממצבת אותו כתמונת מראה של 'ישראל היום', כ'אנטי-ביביתון' – הימור שעלול להתגלות כגרוע מאוד מבחינתם אם נתניהו – כפי שחוזים הסקרים – יהיה גם ראש הממשלה הבא. יותר מזה, השכנוע העצמי של 'ידיעות' אולי נחוץ כדי להפיח רוח חיים בקמפיין של המפלגות הקוראות תיגר על הליכוד, אך הוא יכול להיות מסוכן מבחינתם, אם גם מתחריו של נתניהו יתחילו להאמין לכותרות הללו, כפי שלמד על בשרו אל גור. לפני תריסר שנים נערך עימות בין גור, המועמד הדמוקרטי לנשיאות ארה"ב, לבין ג'ורג' בוש הבן. גור, שצרך כנראה יותר מדי תקשורת אוהדת, זלזל בבוש שנתפש בעיניו ככפרי עילג וחסר השכלה. התוצאה: בוש ניצח בעימות ובהמשך בבחירות. גם בעימות הראשון בין אובמה לרומני, נראה כי הנשיא זלזל ביריבו, מן הסתם גם בהשראת התקשורת המפרגנת. זה מה שמוזס רוצה שיקרה גם כאן? 

עדי גרסיאל

 

 

זעם סלקטיבי

"פעיל זכויות אדם" בחברון הגיע לעמדה של חיילי צה"ל בליווי בנו בן השבע, והתחיל לתקוף אותם בצעקות "מי הרביץ לו". אותו "פעיל" הגיע בליווי צמוד של מצלמות והסרטון הועבר ונבחר ביום שני לשידור בחדשות הערוץ המרכזי היום בישראל, ערוץ 2.

יונית לוי הסבירה לצופים בסבר פנים חמורות כי למרות שלא התרחש עימות, הוא בהחלט יכול היה להתפתח. שהרי הערבי צעק וזעם, והיהודי שאמור לכבוש את כעסו העז להגיד לאותו אב כועס: תהיה בשקט. עניין של הרגל, אתם יודעים.

הבחירה של עורכים מה לשדר או להדפיס, ומה לא, ובאיזה טון והקשר – מה שנקרא מיסגור האירוע - היא זו שמעצבת את התודעה של צרכני התקשורת. בתמונות אין סיפור - אבא צועק ומתלהם וחיילים שמהסים אותו. העיקר באייטם היה הפרשנות.

השידור החזיר אותי אחורה לשער 'מעריב' שהתפרסם לפני כשלוש שנים. צ', אישה בשנות החמישים לחייה, תושבת צופים שבשומרון, צפתה באלימות קשה של שוטרים נגד בני נוער, כולל שניים מבניה, שהשתתפו בהפגנת-שבת וביקשו למנוע הרס של מבנה ביישוב בתקופת ההקפאה.

בסערת רגשות שוחחה צ' עם שוטר תוך שימוש בתנועות ידיים. צלם 'מעריב' רענן כהן הנציח במצלמתו את "המתנחלת המתלהמת", ועל שער העיתון התפרסמה בענק תמונתה, כשהפוקוס הוא על אגרופה המונף מול פני השוטר, למרות שלא היתה זו תקיפה אלא תנועת יד תוך כדי דיבור. הכיתוב בשער היה "מרימה עליו יד", תוך יצירת דימוי ברור של אלימות מצד ה"מתנחלת".

הפעם, ערוץ 2 פעל בצורה הפוכה: האב המתלהם לא מואשם באלימות מרומזת, אלא זוכה באמפתיה, שמסבירה את "הזעם הטבעי" שלו. "סיפור אחד מבין רבים, כנראה, על חיכוך בין פלשתינים לחיילים בחברון", פרשנה לוי. במקום שהעיתונות תתחקר את המצב ותשמע מהחיילים ומהמפקדים בשטח שהפרובוקציות האלה הן מעשי יום יום בליווי מצלמה, בוחרים עיתונאים ישראליים בדרך הקלה: הגשת חומר מוכן, תוך פרשנות עמומה שתגן עליהם מתביעה משפטית, אך ברור ממנה לאיזה צד הם נוטים.

חני לוז

 

 

השלום מתחיל בתוכם

השבוע החמצתי עוד כנס אקדמי שעסק, בין היתר, גם בתקשורת ובהשפעתה בענייני חינוך, תרבות והסכסוך הישראלי-פלשתיני, אשר נערך במכללה האקדמית נתניה. אציג בפניכם טעימות של מחקר פלורליסטי ונטול הטיות אישיות, כאילו. במושב של "לימוד הנרטיב של הצד השני" היתה מרצה ממכון ון-ליר, ראש המכון לחינוך לדו-קיום יהודי-ערבי באוניברסיטת תל אביב, יו"ר 'הבית הפלשתיני לפתרונות מקצועיים' וגם סגן נשיא של 'אל-קאסמי' - המכללה אקדמית לחינוך, באקה אל-גרבייה. במושב על תפקיד האינטלקטואל והתקשורת בדיאלוג בין שתי החברות היו מרצים של האוניברסיטה העברית בירושלים ומכללת נתניה, איש עסקים פלשתיני וכתב בכיר של רשת אל-חורה בישראל. ח"כ אחמד טיבי השתתף וגם עו"ד בשאיר פהום-ג'יוסי, יו"ר המרכז היהודי-ערבי באוניברסיטת חיפה יחד עם מרזוק חלבי, סופר, משפטן ועיתונאי. לסיום היתה הרצאה על "נרטיב הפיוס" מפי ד"ר אפרים סנה, ח"כ מפלגת העבודה לשעבר.

ומכיוון שהמסר המועבר על ידי המראיינים והמנחים בכל מיני תוכניות אירוח ואקטואליה הוא ש"שלום עושים עם האויב", המסקנה שלי נוכח הכנס הזה היא שהמחנה הלאומי-אמוני בישראל פשוט לא שייך לנושא, או שהוא נתפש כמי שמיוצג נאמנה על ידי השמאל הישראלי...

כמובן, יש גם אפשרות שנקטו שם גישה אחרת: החרמת כל דעה שהיא קצת ימינה מן המרכז, שהרי בשיחה על שלום לא צריך לערב שום מתנחל, דתי או איש לאומי אחר. וכך יוצרים עולם תקשורתי-אקדמי סגור, בועה של מנותקים שמרחיקים מעצמם כל שייכות למה שבאמת מתרחש במדינתנו. הגישה של אנשי אקדמיה שפוסלים חתך גדול ומשמעותי בציבוריות הישראלית מהשתתפות בדיון אינטלקטואלי על פתרונות לסכסוך, היא הדרה מכוערת. מעניין איך התקשורת תדווח על האירוע הזה, אם בכלל.

ישראל מידד

 

 

 

חדשות בחדשות

 

'הארץ' דיווח כי העיתונאי מיקי רוזנטל ('שיטת השקשוקה') יתמודד על מקום ברשימת העבודה לכנסת הבאה.

 

העיתונאי עדי בן-ישראל, שהיה סגן עורך מדור שוק ההון באתר 'ביזפורטל', ירצה 200 שעות עבודה לשירות הציבור בגין הרשעתו בשימוש במידע פנים.

 

מליאת הכנסת אישרה העלאה של כ-50 שקלים באגרת הרישוי לרכב. זאת לצורך מימון הרפורמה ברשות השידור. ההעלאה תבוצע בהדרגה במשך מספר שנים.

ועדת הכספים אישרה בראשית השבוע גם העברה של 530 מיליון שקלים לטובת הרפורמה.

 

עורך אתר 'כיכר השבת' מנחם כהן עוזב את תפקידו. כך דיווח אתר 'שאריות ברשת'. כהן ימשיך לערוך את אתר COL של חב"ד.

 

 

 

ביקורת הנקרא

"הימין מפסיד" (עקיבא אלדר, 'הארץ')

נו טוף, חיבור למציאות אף פעם לא היה הצד החזק שלו

 

"קשה לזהות בקדימה את העוצמה מהעבר" (מזל מועלם, 'מעריב')

פרס הכותרת המאופקת של השבוע

 

"חוזר כמנצח" (כותרת ב'ידיעות אחרונות' על שובו של דרעי לפוליטיקה)

כדאי לחכות עם הכרזות ניצחון עד אחרי הבחירות. לפרטים נוספים: שמעון פרס