חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

אל תיתנו לו הכשר - עמיאל אונגר

למפלגות הציונות הדתית אין עניין להעניק לנתניהו הכשר למהדרין מול הידיעות על נכונותו לדון במסירת רמת הגולן
18/10/12, 15:32
דברים שרואים מכאן

* פרישתו של כחלון איננה כה מפתיעה בעידן שבו פוליטיקאים רבים יוצאים ובאים בשוק הפרטי כדי לעשות הון לביתם * הענקת פרס נובל לשלום היא בעיקר זריקת עידוד לאיחוד האירופי בשעתו הקשה

בעקבות הגילוי על משא ומתן מקדים שניהל בנימין נתניהו בנושא רמת הגולן, נוצרה אחדות מוזרה בין ימין לשמאל: כולם אוחזים בנתניהו.

בשמאל מיהרו לחבק את בנימין נתניהו מהסיבה העקרונית שהנה נתניהו הכשיר את עקרון הנסיגה גם בחזית הצפונית. טורו של ארי שביט ב'הארץ', שהביע השתאות מנתניהו, הוא דוגמה לכך. בשמאל מעולם לא דקדקו בזהותו של השליח אשר יבצע "מהלכים היסטוריים", ואפילו העדיפו שארל דה גול ישראלי מהימין אשר יאכזב את בוחריו. לכן מיהרו לאמץ ולאתרג בעבר את שרון וכעת את אולמרט. מי שלאחר בחירות 1999 קראו "רק לא ש"ס" בהנהגת אריה דרעי, שמחים כעת לראות את מלך האריות חוזר לראשות ש"ס כדי לשבור את התיקו הפוליטי לטובת השמאל.

הסיבה השנייה לפרסום ב'ידיעות', שאינו חשוד כמי שדורש את טובתו של נתניהו, היתה לזרוע דמורליזציה בימין וחוסר אמון כלפי ראש הממשלה אישית. הסקופ של 'ידיעות' נועד לעשות לנתניהו את מה שעשה לו ראש מפלגת המרכז ושר הביטחון לשעבר יצחק מרדכי בעימות שהתנהל ביניהם בבחירות 1999. "תסתכל לי בעיניים ביבי" עקץ מרדכי בהתייחסו למשא ומתן שניהל אז נתניהו לגבי הגולן. העקיצה הזו לא כל כך סייעה למרדכי, אבל הזיקה קשות לנתניהו. הפרסום של 'ידיעות' גם מגן על השמאל מפני שימוש בנושא רמת הגולן בתעמולת הבחירות של הליכוד. הליכוד היה עלול להקרין תמונות מן הנעשה בסוריה ולבוא חשבון עם התזה של השמאל שיש לנתק את אסאד מהמשטר האיראני באמצעות חוזה שלום תמורת נסיגה מהגולן. כעת מסתבר שלא נראה תשדיר כזה.

מסיבות דומות מיהרו פוליטיקאים מהימין כמו ח"כ ציפי חוטובלי והשר דניאל הרשקוביץ לטעון שלא היה ולא נברא. בכך הם ביקשו לדחות את העמדה שמבחינת המחנה הלאומי תיתכן נסיגה בגולן. אפשר להבין את חוטובלי, אשר מבקשת להוכיח שהציבור הלאומי יכול לסמוך על הליכוד. אפשר גם להבין את השר הרשקוביץ, שבמרכז קמפיין הבחירות המוקדמות שלו עומדת הטענה שמפלגה בהנהגתו תמיד תהיה רצויה אצל בנימין נתניהו. אך במקרה הזה מפלגת הבית היהודי היתה חייבת לנסח תשובה בסגנון ישראל ביתנו, שהגיבה ביובש כי המפלגה לא תשב בממשלה שתיסוג מהגולן. המסר הזה משדר שעלינו אפשר לסמוך, ומתחמק באלגנטיות מהענקת הכשר למהדרין לנתניהו. ישראל ביתנו דואגת לשמור על בידול מהליכוד גם כאשר היא טוענת שהיא הליכוד האמיתי, עם עוזי לנדאו ויאיר שמיר. לאחר הבחירות האחרונות ליברמן גם נתן לנתניהו להזיע עד שהמליץ עליו. הבית היהודי (כולל נפתלי בנט) מבטיח מצד אחד להמליץ על נתניהו, אך מצד שני תיכף נראה שוב את אורי אורבך מזהיר אותנו לרדת מהגגות מחשש שהליכוד שוב יחולל פינוי. בשורה התחתונה, אי אפשר לרקוד על שתי החתונות: גם לבוא לבוחר עם הבטחה לחשק את נתניהו וגם להעניק לו במקביל תעודת יושר מלאה.


חיבוק מעיתון 'הארץ'. נתניהו במושב קשת שבגולן לפני שלוש שנים

לוקח פסק זמן

אינני מתיימר לדעת את הסיבה האמיתית להחלטתו של השר משה כחלון לקחת פסק זמן מהפוליטיקה. אולם תגובת הפרשנים הפוסלת מראש כל אפשרות שכחלון פשוט דיבר אמת ומחפשת אוטומטית הסבר סמוי כגון חוסר גיבוי מראש הממשלה או חשש שחבריו לסיעה קושרים נגדו בבחירות המוקדמות על מנת להוריד אותה כיתה ועשירייה, מעידה על תפיסה אנכרוניסטית. התפיסה
זה לא שהפוליטיקאים שלנו חיים בדוחק ומסתפקים בפת במלח, אבל עבור לא מעטים מתוכם מזמן השוק הפרטי אפשרויות כלכליות מבטיחות הרבה יותר מאלה של המגזר הציבורי. אנו מתרחקים מעידן עסקנותו אומנותו ועוברים לעידן שבו אנשים עושים מעברים יותר תכופים מהחיים הציבוריים לפרטיים ובחזרה
הזאת שייכת לתקופה שבה פסגת השאיפות הכלכליות בישראל היתה להיות פוליטיקאי או חבר קואופרטיב אגד. בעקבות המעבר לחברה כלכלית מערבית, על יתרונותיה וחסרונותיה המתלווים לכך, הגענו למצב שהמערכת הפוליטית והשירות הציבורי כבר אינם שואבים לתוכם את מיטב הכוחות.

מבחינת מצבו הכלכלי, משה כחלון אינו בליגה של בנימין נתניהו, דן מרידור וסילבן שלום, שהונם נאמד בשמונה או אפילו תשע ספרות. הוא אינו איש צבא וביטחון לשעבר, שבשבילו הפוליטיקה היא קריירה שנייה בנוסף לפנסיה שדופקת כל חודש. לא מדובר ביאיר שמיר, שעשה את הונו בעולם ההיי-טק ועתה הוא יכול להתפנות להיות שחקן הרכש הנוצץ של אביגדור ליברמן בישראל ביתנו, שלראשונה קולט לשורותיו בכיר כלכלי. אם בעבר הגנרלים נהרו לפוליטיקה, הרי שכעת אנו מוצאים את שלמה ינאי מבלה שנים בחברת טבע ואת יפתח רון טל מגיע לחברת החשמל. אין ספק שהתמורה הכלכלית שם עולה לאין שיעור על מה שהיה מצפה להם בעולם הפוליטי, במיוחד כאשר בפרקליטות אורבים לכל בדל של הפרת אמונים אצל פוליטיקאי.

איש לא הרים גבה כשפרקליט הצמרת עו"ד דוד ליבאי העדיף לחזור למשרדו לאחר תקופה שעשה כשר המשפטים, או כאשר משה שחל, לאחר שכיהן כשר האנרגיה, נטש את הפוליטיקה ועוסק בין היתר כעורך דין בנושאים שבהם צבר ניסיון בחייו הפוליטיים. אנשי מס הכנסה פורשים משירות המדינה ועוברים להיות יועצי מס, בכירי האוצר נקלטים בחברות בשוק הפרטי, והרשימה ארוכה. לכן סביר בהחלט שגם משה כחלון ירצה לבסס את עצמו בשוק הפרטי בטרם ישוב לפוליטיקה.

זה לא שהפוליטיקאים שלנו חיים בדוחק ומסתפקים בפת במלח, אבל עבור לא מעטים מתוכם מזמן השוק הפרטי אפשרויות כלכליות מבטיחות הרבה יותר מאלה של המגזר הציבורי. אנו מתרחקים מעידן עסקנותו אומנותו ועוברים לעידן שבו אנשים עושים מעברים יותר תכופים מהחיים הציבוריים לפרטיים ובחזרה. יש בזה אולי אפילו יתרון מבחינת הטענת מצברים והרחבת אופקים של הפוליטיקאים, לעומת המודל של האריאל-שרוני הגורס כי עליך להיצמד תמיד אל הגלגל הפוליטי.

 

פרס תנחומים

האיחוד האירופי זכה בפרס נובל לשלום, זכייה שעוררה מחלוקת דומה לזו שהתעוררה כאשר הפרס הוענק לנשיא ארצות הברית הטרי ברק אובמה. במקרה של אובמה, קיוו עסקני מפלגת העבודה הנורווגית המהווים את הכוח הדומיננטי בוועדת הפרס לזרז את המזורזים, ולהבהיר שהנשיא אובמה שונה מקודמו ג'ורג' בוש שיזם מלחמות בעיראק ובאפגניסטן. במקרה של האיחוד האירופי, הכוונה היתה לתת זריקת עידוד לארגון השרוי במשבר העמוק ביותר בתולדותיו, ולשרת את אחד מקווי ההסברה המרכזיים של מנהיגי האיחוד: אם האיחוד יקרוס, יבשת אירופה תחזור לעידן של מלחמות.

בתקופה של תהליך איחוד אירופה היבשת אכן ידעה שלום, אבל אי אפשר להעניק לתהליך האיחוד את כל הקרדיט. במידה מסוימת גם יוסף סטאלין והמלחמה הקרה תרמו לשלום הפנימי בתוך מדינות מערב אירופה. מנהיגיהן ידעו כי חזרה לעידן הסכסוכים ביניהן תקל על חדירה והשתלטות קומוניסטית, ומאידך תמאיס את אירופה על ארה"ב שסיפקה לאירופים הגנה ואפשרה להם להקדיש את משאביהם לצורכי רווחה וכלכלה. כאשר התפרקה יוגוסלביה, אירופה היתה זקוקה להתערבות אמריקנית על מנת להשכין שלום.

האיחוד האירופי לא השליך את יהבו על כוח צבאי אלא על כוח רך בתחום הכלכלי והתרבותי. השיטה הזאת עבדה כלפי חוץ וכלפי פנים כל עוד היה האיחוד סמל לשגשוג כלכלי. מי שרצה להשתייך למועדון או לקיים בו יחסי מסחר היה חייב להתאים את עצמו לדרישות, שכללו בין השאר מחויבות לשיטה הדמוקרטית. בהתאם לכך, התפשטות ההשפעה האירופית למדינות הים התיכון ומזרח אירופה סייעה וריפדה את המעבר למשטר דמוקרטי במדינות שזה עתה יצאו מאפלתם של משטרים רודניים. זו היתה יכולה להיות עילה מוצדקת יותר להענקת הפרס לאיחוד.

ברם, יחסי הגומלין בין שגשוג כלכלי לדמוקרטיה עלולים להתגלות כדו-סטריים כאשר אירופה משדרת מצוקה כלכלית במקום שגשוג. במצב הזה יכולים משטרים אוטוריטריים המשופעים באוצרות טבע ויתרות מטבע להתעלם מההטפות האירופיות. כמו כן, חלק מהמהגרים המוסלמים אינם מקבלים בלשון המעטה את ערכי התרבות האירופית. מי שחש היטב את הזעזועים הללו בתוך אירופה הוא עמך ישראל, חרף הבהלה לדרכונים אירופיים.