בשבע 515: למה לי פוליטיקה

בארה"ב מתייחסים אפילו למערכת הבחירות בשלווה יחסית, אבל בארץ המתח, ההאשמות, הדרמה וההשמצות נמשכים לאורך כל הקדנציה

אסתי רמתי , ט' בחשון תשע"ג

כשאובמה נבחר לנשיא, באופן חריג ביותר הייתי בארה"ב. ראיתי כמעט מהחלון את עצרות התמיכה (טוב, לא ממש, הייתי בצד השני של היבשת) שמעתי את ה"יס ווי קן!" המפורסם, וגלי התקווה שבקעו מהאקרן הצליחו להרשים אפילו אותי. אבל עד לאותו רגע, תאמינו לי שבקושי הייתי מנחשת שיש בחירות בפתח. היו אולי כמה דיונים לקוניים בטלוויזיה, ומדי פעם ראיתי בחצרות על הדשא שלטים אחידים עם שמו של מועמד כזה או אחר. שום חשמל באוויר, שום מתח, האווירה הכללית היתה שלווה ומנומסת על סף אדישות.

בדרך כלל אני לא מטיפה לדבוק בתרבות המערב, אבל לטעמי, במקרה הזה הסגנון האמריקני הרבה יותר נעים מזה הנהוג במקומותינו. "איכס, פוליטיקה", אמר אחד מבני הבית תוך עלעול בערימת עלוני השבת, ואני איתו לגמרי. פוליטיקה במיטבה היא די איכסית, ובתקופת בחירות על אחת כמה וכמה. מועמדים יקרים, אני לא יודעת מה מייעצים לכם יועצי התקשורת, אבל אני לא חושבת שאני מדברת רק בשם עצמי כשאני אומרת שהשמצת היריב לא מוסיפה לכם נקודות זכות אלא להפך.

מאידך, יכול להיות שהרוגע האמריקני נובע פשוט מחוסר אכפתיות שאנחנו לא יכולים לאפשר לעצמנו. מה כבר יכול לקרות באמריקה? תתמוטט להם הכלכלה עוד קצת? אצלנו הרבה יותר מאתגר, עם רשימת איומים מרשימה. ולמרות שאנחנו יודעים שמה שהיה הוא מה שיהיה, שהמפה הפוליטית כנראה לא תשתנה, ושגם אם כן, מה זה משנה - אין לנו ברירה אלא לעשות את ההשתדלות הקטנה שלנו ולשים את הפתק הנכון בקלפי. עכשיו לך תפענח אם עדיף לבחור באידיאולוגיה או בפרגמטיזם, בראשות לשועלים או בהזדנבות לאריות, בזבולון, בנפתלי או בבנימין (או כל מועמד ראוי אחר, זה פשוט הסתדר לי עם שמות השבטים...). בכל אופן, מבחינתי, עדיף שהתקופה המעצבנת הזאת תעבור כמה שיותר מהר, ושקשקשת ההאשמות, ההתפארויות וההבטחות שלא יקוימו תחזור למימדים הרגילים של סתם פוליטיקה של יום חול.

 שידוך לפוליטיקאי

אני מכירה הרבה אנשים שפוליטיקה עושה להם רע. לא מכבר יצא לי לשמוע על בחור שמציעים אותו בשידוכים כ"פוליטיקאי", ואני מציעה למציעים לשנות לו בדחיפות את התואר, כדי שהמסכן לא יישאר רווק לצמיתות. מי רוצה לצאת עם פוליטיקאי? עצם המילה מעלה אסוציאציות של דילים וטריקים, הידבקות לכיסאות ושחיתות.

אבל האם זה באמת כך? האם כל מה שאומרים על בעלי תפקידים ציבוריים נכון? לאחרונה התוודעתי קצת יותר מקרוב לעולם העסקנות הציבורית – בקנה מידה קטן אמנם – וקצת נפקחו עיניי בנושא. קודם כל, מדובר בתפקיד קשה, מחייב, מטריח וגורם כאב ראש, עם המון אחריות והמון מקום לטעויות. תפקיד חיוני – כי בלעדיו פשוט אי אפשר לנהל חברה נורמלית, אך הוא לגמרי כפוי טובה.
לא מכבר יצא לי לשמוע על בחור שמציעים אותו בשידוכים כ"פוליטיקאי", ואני מציעה למציעים לשנות לו בדחיפות את התואר, כדי שהמסכן לא יישאר רווק לצמיתות

חלק מבעלי התפקידים הם אולי אנשים שנמצאים שם בשביל הכוח והכבוד שמעניקה משרה ציבורית, וכשזה המצב זה עצוב מאוד. הפיתוי לנצל את המעמד לא קטן, ואני מתארת לעצמי שחלק לא עומדים בו. אבל לא כולם כאלה. אתה יכול להיות ישר כמו סרגל, מלא אידיאלים כרימון, ובכל זאת להיחשד על ידי הציבור בשחיתות. אפילו למשה רבנו זה קרה, אז מה יגידו אזובי הוועד? קל מאוד לשבת בבית, לגלגל עיניים לשמיים, להמציא תיאוריות קונספירציה ולהעביר אותן הלאה. הרי אין עשן בלי אש (משפט מאוד מועיל לחשדנים למיניהם). השומעים כבר מתייחסים לתיאוריות כעובדות בדוקות, מוסיפים כמה הגזמות משלהם, ומספרים את השמועות העסיסיות לכל מי שרוצה לשמוע. תוך זמן קצרצר כולם כבר יודעים איך ההוא נתן להוא את המשרה ההיא בגלל ההיא שעזרה להוא השני שתפר להיא את המשרה ש... חד גדיא עסקני שלם.

אז מי בכלל צריך את כל הבלגן הזה? בטח לא אנשים שוחרי שלום שרק רוצים לחיות בשקט. אבל איך אפשר להפקיר את השטח לאינטרסנטים למיניהם?

מאמר מחכים של הרב שטיינזלץ שקראתי באתר 'השפע' עשה לי קצת סדר בבלגן. אכן, בדרך כלל מי שהכי כדאי שינהיגו את הציבור הם אלה שבורחים מהתפקיד כמו מאש. שוב, ע"ע משה רבנו. ואם כופים עליהם והם מסכימים, הם צריכים להבין שקיבלו על עצמם עבדות ולא שררה, ושהביזיונות הם פשוט חלק מובנה מהתפקיד. שיהיו לכפרת עוונות, לא צריך להתרגש מהם יותר מדי. בנוסף לכך, צריך לעשות כל מה שאפשר כדי לצמצם למינימום את הלחשושים החשדניים, על ידי הקמת גוף ביקורת יעיל ושאיפה לשקיפות מירבית. אפילו בבית המקדש את חדרי האוצרות היו צריכים לפתוח שלושה עשר אנשים שונים עם שלושה עשר מפתחות שונים, וכל הנכנסים לבשו בגד מיוחד שאין בו כיסים. ככה זה, אין חדש תחת השמש.

בהערת אגב, כל מה שנאמר לעיל לא בא לקבוע לגבי אף פוליטיקאי, איש ציבור או יושבת ראש ועד הורים בגן ספציפי שהוא מושחת או נקי כפיים. מדובר בדיון עקרוני בלבד. כולי תפילה שבציבור שלנו כל מי שמעמיד את עצמו לבחירה משתדל לפחות לעשות את זה ממניעים טהורים, ושכל הטריקים הם רק בבחינת "ועם עיקש תתפתל" שאין מנוס ממנו. בכל אופן, לא סתם אנחנו מברכים את העוסקים בצורכי ציבור באמונה שהקב"ה ישלם את שכרם. די ברור שאף אחד אחר לא יעשה את זה.