בשבע 515: מותר האדם מן המחשב

פרופ' שרית קראוס זכתה בפרסים ובהכרה בינלאומית על מחקריה הייחודיים בתחום המחשבים, אבל לפני הכל היא אמא, לשני ילדיה המאומצים

עפרה לקס , ט' בחשון תשע"ג

היא מאמינה שנשים דתיות יכולות לתרום רבות גם בפיתוח ממוחשב ולאו דווקא כעובדות סוציאליות, מגלה כיצד הפיתוחים שעליהם היא עמלה יקלו מעל קלינאיות תקשורת כמו גם נהגים ממוצעים, ומסבירה מה עושים כשהדד ליין מהעבודה מתנגש עם חול המועד

שרית קראוס דווקא התכוונה ללמוד קלינאות תקשורת. אבל עד שהיא היתה בטוחה במסלול שבחרה, חלף המועד האחרון של בחינת הפסיכומטרי. אביה, פרופ' יעקב בלוך, דווקא לא אמר נואש והציע לה ללכת על מקצוע פחות מבוקש, שכדי ללמוד אותו לא היה צורך בבחינת הסינון. כך מצאה את עצמה קראוס בשנה א' של לימודי המחשבים. אחרי שלושה תארים באוניברסיטה העברית, פוסט דוקטורט בארה"ב, מחקרים בעלי שם עולמי ופרסים יוקרתיים, פרופ' שרית קראוס מאוניברסיטת בר אילן עומדת היום בחזית המחקר של מערכות אינטליגנטיות מורכבות אשר יוצרות אינטראקציה עם אנשים. חלק מהמערכות שפיתחה מסייעות לבני אדם להחליט החלטות עם מקסימום רציונליות, למרות שבקורות החיים שלה תמצאו לא רק החלטות מבוססות מידע מדויק ואמין, כמו למשל הבחירה בתחום שהיא כל כך אוהבת.

 

 לא מסתדרת עם האנדרואיד

ראשית, אני בודקת אם יש לה אייפון ומה מצבה בכל הקשור לגאדג'טים. אז ככה: אייפון אין, אנדרואיד יש, אבל מי שמשחק בו הוא הבן. "אני לא טובה בזה", היא אומרת, וגורמת לי להרים גבה. היא הרי יוצרת מערכות אינטליגנטיות של מחשבים, המשלבות עבודה בין מערכות מחשבים לבין עצמן ובינן לבין אנשים. היא פיתחה תחום מחקר חדש, אשר במסגרתו מפתחים סוכנים ממוחשבים המסוגלים לבצע משא ומתן מול בני אדם, וגם מאמנים אותם ותומכים בהם בעת משא ומתן. היא תכננה עבור שדה התעופה בלוס אנג'לס, השמיני בגודלו בעולם, מערכת שמחליטה עבור אנשי הביטחון היכן לערוך בדיקות פתע, ואף זכתה על כך בפרס, ובאופן כללי היא שואפת ללמד את המחשב להסתדר כמה שיותר בתוך מערכת מרובת שינויים.

מה מותר האדם מהמחשב?

"למחשבים ולבני אדם יש תכונות שונות. כל אחד טוב בדברים אחרים. אם ייתנו לך לעשות מכפלה של 1,000 ספרות ב-1,000 ספרות יהיה לך קשה. המחשב עושה את זה בצ'יק. מצד שני, אם אנחנו רוצים שהתוכנה של המחשב תבין את מה שאני אומרת עכשיו, היא עדיין לא יכולה לעשות את זה בצורה מאוד טובה. בתחום הזה אנחנו מאוד מאוד רחוקים מהתנהגות אנושית רגילה. מה שצריך לנסות ולעשות הוא לקחת את הטוב שבמחשבים ואת הטוב שבאנשים וליצור ביחד צוות".

המחקר של קראוס נושק לתחומים רבים. בתקופה האחרונה היא היתה מעורבת בפיתוח מערכת שתקל את העומס מעל קלינאיות תקשורת בכך שהיא תלמד את הפציינטים אסטרטגיות, תאמן אותם ותיתן עידוד ופרסים לפי תוכנית שהקלינאית האנושית התוותה מראש. המערכת פותחה על ידי פרופ' יורם פלדמן במכון גרטנר במרכז הרפואי שיבא, בשיתוף חברת קוגניטים, ובחלק מקופות החולים היא תיכנס לשימוש כבר בעוד חודשיים.
אני עשיתי החלטה מודעת. ידעתי שהאימוץ יפגע לי בהתקדמות האקדמית, אבל אדם עושה את ההחלטות שלו וה' גם עושה את שלו, ואם אני מסתכלת על ההתקדמות שלי במחקר בתקופה הזאת - היא היתה מאוד גדולה

"היום הרפואה, ברוך ה', מאריכה את חיי האנשים משני הצדדים: גם פגים וגם מבוגרים. הבן המאומץ שלי נולד בשבוע 27. אם הוא היה נולד לפני שנים - לא היו מצליחים להציל אותו. אבל רוב התינוקות שנולדו בשבוע הזה צריכים ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה, מורה מתקנת וכו'. גם האנשים המבוגרים צריכים פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק וזה יוצר עומס על המערכת. כאן מחשבים יכולים להיכנס ולעזור. אני לא חושבת שכל מה שקלינאית תקשורת עושה גם מערכת מחשב יכולה לעשות, אבל יש הרבה אימון שמערכת ממוחשבת יכולה לעשות. אנחנו רוצים שהמערכת הזאת תהיה אוטונומית ככל האפשר ואנחנו עובדים על זה שהיא תהיה קרובה ליכולת של המטפלות. זה יפנה זמן לקלינאיות להתרכז בדברים שהמחשב לא טוב בהם".

המערכות שעומדות אוטוטו להיכנס לשימוש עוד לא נמצאות כאמור ברמה של קלינאיות תקשורת, אבל השאלה מתבקשת.

אז בשלב מסוים הקלינאיות יהיו מיותרות?

"לא בימי חיי", היא מכריזה, אבל מעבר לזה היא מסרבת לחזות את העתיד, והיא יודעת למה. "אחרי שהומצא המחשב הראשון, מנהל IBM שאל: מי יקנה מחשבים? והיום גם במכונית יש לנו מחשבים". אגב, הקבוצה שלה גם מעורבת במחקר הקשור בנהיגה אוטונומית ברכב, יחד עם חברת ג'נרל מוטורס. "מערכות מחשב נוהגות יותר טוב מהרבה אנשים שאני מכירה".

גם נהיגה?! מה נשאר לנו?

"ברעיונות, ביצירתיות ובלמידה אנחנו הרבה יותר טובים. תחשבי באיזו קלילות ילד בן שלוש לומד דברים חדשים, ואני - כדי ללמד את המחשב משהו, כמה דוגמאות אני צריכה לתת לו...

"חוץ מזה, יכולה להיות מערכת שתעזור לקלינאית תקשורת, אחת שנוהגת במכונית ואחת שעושה משא ומתן, אבל מותר האדם הוא שאנחנו, בני האדם עושים את כל הדברים האלה. המעניין באנשים הוא המגוון והיכולת לראות את התמונה הכוללת".

"צריך ליצור צוות של הטוב באנשים עם הטוב שבמחשבים". פרופ' שרית קראוס צילום: עופר עמרם

הפרויקט הגיע למדינות ערב

שרית קראוס, אישה צנועה שבמהלך השיחה מקפידה לתת מחמאות לחוקרים וקרדיטים לעמיתים, ועל הפרסים שלה היא לא ממש מוצאת זמן לדבר, היא דור שביעי לנשים שנולדו בירושלים. "קרה שהגברים היו עילויים שבאו ממזרח אירופה והנשים באו מישראל. בדור שלי זה נשבר. בעלי נולד בארץ". אבל זה בסדר, גם הוא פרופסור, שעוד רגע ייכנס לסיפור.

פרופ' קראוס גדלה בחיפה כבת לפרופ' בלוך, העוסק בהנדסה אזרחית. אביה היה חבר סגל בטכניון, עד שהחליט לפרוש לעשייה בשטח ותכנון אנטנות, גשרים ועוד. לפני כמה שנים הוא נקרא להקים את המחלקה להנדסה אזרחית במרכז האוניברסיטאי אריאל, "והמחלקה מאוד מצליחה". קראוס, כאמור, בחרה בקלינאות תקשורת, אך נקלעה ללימודי המחשבים. בשנה הראשונה הלימודים עוד היו בניקוב כרטיסים, היא נזכרת, ולמרות ששנה ראשונה בתואר ראשון, בטח עם טכנולוגיה שכזאת, לא נשמעת מלהיבה, קראוס נדלקה. "מה זה מדעי המחשב? יש לך בעיה, אתה מנסה לפתור אותה: צריך רעיון, צריך לפרמל את זה, ובסופו של דבר לכתוב קוד שיתאים לרעיון שלך ויביא אותו לפתור את הבעיה. אם לא דייקת ויש לך באגים, אז כמו שאומרים, אכלת אותה".

את התואר השני שעסק בלוגיקה, כך היא מתמצתת בחצי משפט, היא סיימה בתוך שנה, והמגמה היתה להמשיך באותו תחום גם בדוקטורט. היא כבר הגישה הצעת מחקר בנושא, אבל "סיבה מאוד אזוטרית" הביאה אותה לתחום שבו היא עוסקת היום. "היתה לי בעיה והצלחתי לפתור אותה בצורה מסוימת, אבל אמרו לי שפרופ' משה ורדי, אז ד"ר, פתר את הבעיה בצורה פשוטה יותר. איזה באסה. החלטתי שאני לא רוצה לעבוד על נושא ואז יגיע מישהו יותר מוכשר ומנוסה ויפתור אותו. רציתי נושא שאף אחד לא עסק בו. הבחירה היתה במערכות רב סוכנים וכאלה שעושות אינטראקציה עם אנשים. בזמנו הנושא היה מאוד לא מטופל". בינתיים קראוס גילתה שורדי בכלל לא פתר את הבעיה ההיא בצורה פשוטה יותר, ואפילו הוכיח שאי אפשר לפתור אותה בצורה פשוטה יותר ממה שהיא פתרה. במהלך השנים הנושא שבחרה הפך להרבה יותר ישים ומוכר מהנושא המקורי שלה.

"בדוקטורט פיתחתי מערכת מחשב ששיחקה טוב את המשחק diplomacy (משחק אסטרטגיה מורכב, במקור על לוח – ע"ל) וזה היה מאוד קשה. שיחקנו את זה דרך מייל, למרות שב-86' היה מייל רק באקדמיה". השלב הבא היה נסיעה לפוסט דוקטורט. היו לה אז שלושה ילדים, הקטן עוד לא בן שנה. "זו היתה החלטה לא פשוטה מבחינת המשפחה, אבל קריטית וחשובה עבורי. היתה לנו הרבה סייעתא דשמייא".

בעלה של קראוס, הרב יצחק, היה כבר אחרי כשמונה שנות לימודים בעטרת כהנים, כשבמקביל הוא לימד בפלך. בחו"ל הוא שימש שליח של בני עקיבא, היה מורה ונאלץ להתגבר על קשיי שפה ופערי מנטליות. בסופו של דבר, במהלך השהייה שם הוא עשה תואר שני בפילוסופיה יהודית.

כששבה המשפחה לארץ, בחרו בני הזוג לגור באפרת. במשך שנתיים היה הרב יצחק ר"מ בישיבה התיכונית במקום, ושרית קיבלה עבודה בבר אילן. אחרי שנה של נסיעות, עם פוביה נוראית ב'עצור' של שער הגיא והרגשת החמצה על כך שכל דרך אורכת כמעט שעתיים והזמן נשרף בנסיעות במקום לראות את הילדים, עברה המשפחה לאזור המרכז.

גם ההחלטה הזאת היתה לא פשוטה, היא מסבירה, אך גם היא התבררה כטובה עבור הרב קראוס, שהמשיך באקדמיה, עשה דוקטורט במדעי היהדות, שימש ראש המדרשה לנשים באוניברסיטה, ולפני כשנתיים מונה לתפקיד ראש מכללת הרצוג בגוש עציון. "היום הוא זה שנוסע. אבל הדרך התקצרה מאוד ובמקום ה'עצור' נבנה מחלף".

ההצלחה של קראוס קיבלה הכרה בינלאומית. היא זכתה בפרסים חשובים רבים, בהם פרס א.מ.ת., פרס 'מחשבים ומחשבות' לחוקרים צעירים בבינה מלאכותית והפרס החשוב בקהיליית הסוכנים האוטונומיים. מאחוריה למעלה מ-270 מאמרים ושני ספרים, אבל הדרך לא היתה קלה. מכיוון שהיא פנתה לשדה מחקר לא חרוש, במשך שנים היא לא קיבלה מענקי מחקר, "גרנטים" בלשון האקדמיה, שהם מקור מימון עיקרי וחשוב המשמש חמצן עבור החוקרים. פריצות הדרך שלה לא זכו בהתחלה לאמון האחראים על קרנות המחקר. "האיש שאחראי על הגרנטים אמר לי: את עושה עוד דברים שלא קשורים לתחום המרכזי שלך. כשאת מגישה בקשה לגרנט תכתבי עליהם, אני בטוח שתקבלי כסף. לצד זה, תכתבי קצת על התחום המרכזי שלך, ותוכלי להשתמש במה שתקבלי גם עבור זה. זו היתה עצה מצוינת".

במשך השנים חל מפנה וגברה ההתעניינות בתחום והיום, כאמור, זוכה קראוס להכרה. פרט לפרויקטים שהוזכרו היא גם בנתה עבור חוקרת מתחום הפסיכולוגיה מערכת של משא ומתן, כדי לאסוף מידע על אנשים מתרבויות שונות. "זה רץ גם בישראל וגם באחת ממדינות ערב". המעבדה שלה פיתחה גם מערכת שמיועדת לאמן טייסים וחיילים שיפעלו בצוות, מה שייכנס בקרוב לשימוש באחת מהחברות הביטחוניות.

במעבדה פותחה גם מערכת שמפשרת בין אנשים. "היא עדיין לא מסחרית אלא מחקרית, אבל אנחנו רצים למרחקים ארוכים". ויש עוד. הריצה למרחקים ארוכים היא חלק מהמוטו. קראוס אוהבת את האינטראקציה עם הסטודנטים והעמיתים, את החשיבה המשותפת, את שיתוף הפעולה, אבל "את מראיינת אותי על הדברים שאני מצליחה בהם. על כל דבר שמצליחים יש גם דבר שנכשלים בו. במדעי המחשב נהוג לכתוב דוחות מעליבים על מאמרים שדוחים אותם".

 

 "פרופסור? עבודה טובה לאישה"

כשהפרופסורים לבית קראוס נישאו, הוא היה בחור ישיבה, בוגר ישיבת כרם ביבנה שנמנה עם קבוצת חברים שהקימו יחד את ישיבת עטרת כהנים בירושלים. היא היתה סטודנטית. "היינו קבצנים, לא היתה לנו דירה. הסתובבנו בין דירות ובאחת הפעמים שהינו בדירה של קרובת משפחה, הפרופ' לסטטיסטיקה אסתר סמואל, שקיבלה מאוחר יותר את פרס ישראל. היא היתה בחו"ל בענייני עבודה. כשבעלי שאל מה עושה בעלת הבית, אמרתי שהיא פרופסור באוניברסיטה. הוא שאל: כמה שעות בשבוע היא מלמדת? אמרתי שמונה. אז הוא אמר: 'או, זאת משרה טובה לאישה'", היא צוחקת ומוסיפה "אני לא מלמדת אפילו שמונה שעות, אבל המחקר לוקח את הזמן. העבודה שלי מאוד גמישה: את חושבת על הבעיות, את צריכה לפתור אותן, ויש לי גם המון עבודה עם חו"ל שמתבצעת בעשר בלילה בגלל הפרשי השעות". היום בעלה כבר מדבר קצת אחרת. "הוא אומר שבגלל הגמישות הזאת אני עובדת עד אחת בלילה כל לילה. הוא לא יודע אם הגמישות היא ברכה או קללה".

את השיחה הקולחת שלנו מפריע צפצוף המכריז על sms. המורה של הבן. היא עוצרת ומשיבה לו. "בסדרי העדיפויות הילדים הם בקדימות הראשונה. הריאיון הזה חשוב. המסרון של המורה חשוב יותר". קראוס, ילידת 60', היא אם לחמישה וסבתא לחמישה. שלושת הראשונים הם ילדים ביולוגיים, ויש פער גדול ביניהם ובין שני הילדים הצעירים, המאומצים. "הקדוש ברוך הוא לא שלח לנו ילדים למרות שעשינו הרבה השתדלויות. ואז עשינו השתדלות אחרת ואימצנו". הבן, כאמור, נולד פג, "מה שמציב אתגרים שלא מתעוררים בילד שאין לו פגות, וזה לוקח הרבה זמן". אחריו הגיעה הבת, ממוצא אתיופי.
אין סיבה שנשים תהיינה רק 30 אחוז מהסטודנטים במחשבים, כי הן יכולות מאוד לתרום. היום בכל דבר בעולם יש מחשב: בתי חולים ורפואה, ביטחון, חינוך, נהיגה. לנשים יש אידיאולוגיה, הן רוצות לעזור לאנשים. ואני רוצה לומר להן שכדי לעזור את לא חייבת להיות עובדת סוציאלית

כשקראוס מספרת על המאמצים להביא עוד ילדים ביולוגיים ועל ההחלטה לאמץ, שבאה רק כעבור שנים רבות, היא מכנה אותה ואת בעלה "טיפשים". "ילדים מאומצים הם הילדים שלך. אני חושבת שהקדוש ברוך הוא שולח ילדים בכל מיני דרכים, לפעמים הוא שולח אותם בצורה ביולוגית ולפעמים דרך אימוץ. אנשים אומרים לי 'בישראל אי אפשר לאמץ'. אז נכון, אי אפשר לאמץ ילדים בריאים בני שבועיים. אבל יש הרבה ילדים במדינה שיש להם מורכבות כלשהי והם מחכים בתור למשפחה מאמצת. אז מצד אחד אני מאוד מעריכה נשים שהולכות עד קצה העולם ומנסות ללדת ילדים בצורה ביולוגית והרבה פעמים גם במחיר פגיעה בריאותית, כי כל טיפול פוגע בבריאותה של האישה. מצד שני, אנחנו עושים הרבה פשרות בחיים, ואני רוצה להגיד שהילדים המאומצים הם כמו הילדים שלך, זה לא משנה".

אבל יכולים להשיב לך שאת חווית את החוויה של הירקמות חיים בתוכך, הריון ולידה.

"נכון. אבל מדובר בתשעה חודשים. ברגע שאתה הולך לבית התינוקות ורואה ילד שלא קיבל את תשומת הלב שהוא היה צריך ואתה נותן לו יד ולוקח אותו, אז הוא הילד שלך. נכון, את תשעת החודשים של ההריון אתה לא זוכה לחוות, אבל יש הרבה דברים שאנחנו לא זוכים. ואם מדברים על מערכות שמסייעות לאנשים לקבל החלטות, הייתי רוצה שאנשים ייקחו בחשבון גם את האפשרות הזאת ושיהיו מודעים למחיר, כי לכל דבר יש מחיר".

אתם אמרתם באופן מודע "אנחנו לוקחים מקרה מורכב יותר".

"אחוז גבוה מהילדים בארץ, בטח אחרי טיפולי פוריות, הם בעלי מורכבות. אחוז הפגות בטיפולי פוריות ואחוז האוטיזם יותר גדולים". הילדים יודעים היטב שהם מאומצים וזה בכלל לא מקור לרגשי נחיתות אצלם. "השבוע הבת שלי היתה צריכה לעשות שיעורים במולדת ולענות על שאלון אישי: הורים, חברים, תחביבים ומה מיוחד בך. היא אמרה בגאווה: אני מאומצת".

בניווט בין הבית, המשפחה והתחביבים, קראוס מאוד ממוקדת מטרה. במרכז נמצאים הבית והעבודה, החברים והתחביבים האחרים נמצאים בשוליים. "אני תמיד מצטערת על המצוות החברתיות שאני לא עושה. אני גם מאוד אוהבת לקרוא, אבל אם אני לוקחת ספר אני יכולה לקרוא אותו עד אמצע הלילה ואני לא יכולה להרשות לעצמי את זה, אז אני מאוד מצמצמת. יש הרבה דברים שאנחנו לא עושים כי למרבה הצער יש רק 24 שעות ביממה".

הוויתור, היא מדגישה, הוא גם בעבודה עצמה. למשל בנסיעות. "לחוקר מאוד חשוב להשתתף בכנסים, להרצות ולהיפגש. מאז שהילדים באו, אני מאוד מצמצמת גם בזה". ואם כבר יש נסיעה, היא מסודרת לפי לו"ז צפוף, כמעט בלתי אפשרי (הג'ט-לג נדחק הצידה) כדי לחזור כמה שיותר מוקדם ארצה. אגב, היא מציינת, העמיתים הגברים שלה, לא משנה מצבם המשפחתי, מדלגים בעולם בצורה חופשית מהרצאה לכנס. זמן ההיעדרות מהבית לא משנה לאף אחד.

זה לא מרגיז?

"אני עשיתי החלטה מודעת. ידעתי שהאימוץ יפגע לי בהתקדמות האקדמית, אבל אדם עושה את ההחלטות שלו וה' גם עושה את שלו, ואם אני מסתכלת על ההתקדמות שלי במחקר בתקופה הזאת - היא היתה מאוד גדולה". לקראוס, כאמור, שותפים לא מעטים מעבר לים. בקיץ האחרון היא נסעה עם שני הילדים לכל הקיץ ללוס אנג'לס, ונסיעת העבודה הפכה לבילוי משפחתי. "החיים הם לא שחור לבן, והרי בזה אני עוסקת, מציאת פתרונות לבעיות קשות".

"בעיות קשות" הן לא רק היותה אישה. גם המצוות שהיא שומרת מהוות לא פעם אתגר. "היה לנו לפני שבועיים דד ליין שנפל ביום שישי לפנות בוקר, כלומר ליל שבת. שבת נכנסה אז בחמישה לחמש. אמרתי לשותפים מארצות הברית: מה שתגישו לי עד חמישה לחמש אני אקרא, מה שאחר כך - תגישו לבד". אז על שבת הם לא מוותרים, אבל חול המועד הוא תמיד שאלה. "בפסח אני אף פעם לא עובדת, אבל תמיד אחרי סוכות יש דד ליין ותמיד יש שיקול והתלבטות מה זה דבר האבד".

קראוס היתה האישה הראשונה בתחום המחשבים בבר אילן שלפני שמה נכתב התואר פרופסור. "אבל מאז יש הרבה התקדמות. המספר גדל לאט אבל בטוח". מה שברור הוא שבשדות אחרים של מדעים מדויקים יש יותר נשים מאשר בתחום המחשבים. קראוס באמת לא מבינה למה. "דווקא בביולוגיה, למשל, החוקרת צריכה להיות במעבדה. במדעי המחשב את יכולה לעבוד מהבית, אז זה דווקא מקצוע טוב יותר לנשים".

קראוס חושבת שנשים בהחלט יכולות למצוא את עצמן בתחום מדעי המחשב. "אין סיבה שהן תהיינה רק 30 אחוז מהסטודנטים, כי הן יכולות מאוד לתרום. זה מקצוע טוב, מעניין וחשוב. היום בכל דבר בעולם יש מחשב: בתי חולים ורפואה, ביטחון, חינוך, נהיגה, זה מאוד מגוון. לנשים יש אידיאולוגיה, הן רוצות לעזור לאנשים. ואני רוצה לומר להן שכדי לעזור את לא חייבת להיות עובדת סוציאלית, את יכולה לעשות את זה דרך תחומים נוספים, כמו למשל מחשבים". במגבלת 24 השעות ביממה היא כן מגיעה לכנסים של נשים, "אבל אני לא יכולה לשאת את הדגל הזה מיוזמתי".

לפני שנתיים זכתה קראוס בתואר אשת השנה של תנועת 'אמונה', ולמרות שלא נראה שהיא עושה סיפור גדול מפרסים, התואר שימח אותה, "כי קבוצת הנשים החשובה שבחרה לתת את הפרס חשבה שמדעי המחשב הוא מקצוע חשוב והביאה אותו לפרונט. בגוף הזה יושבות נשים שבאמת מעודדות ומקדמות נשים ושמחתי שהן אמרו: תביטו על זה".

ofralax@gmail.com

 

 

המחשב משרת את השירות הלאומי

כשפרופ' קראוס הלכה לשירות לאומי, היא התלבטה רבות בין האופציות השונות. "בסופו של דבר הייתי קומונרית בבני עקיבא, סניף בַקעה ירושלים". עם השנים, היא אומרת, מספר האופציות העומדות בפני הבנות גדל, "והיום השמיים הם הגבול".

אחד הדברים שעשתה אחותה של קראוס, גם היא בוגרת לימודי מחשבים, תוך שהיא מסתייעת באחותה הפרופסור, הוא להקים אתר שיסייע לבנות בקבלת החלטות לגבי שנת השירות. 'אתר מתת' משמש הנצחה לבתה של האחות, מתת רוזנפלד, ובת דודתה כנרת מנדל הי"ד, שנרצחו לפני שבע שנים בפיגוע ירי בצומת גוש עציון. "האתר הזה ממזג בין הצד הטכנולוגי לצד האנושי. בנות שהיו בשירות לאומי, בצבא או במדרשה, כותבות את החוויות שלהן, וכשהבת מחפשת שירות לאומי היא יכולה לבחור תחום, אגודה ואזור מבוקש ולקבל אופציות עם חוות דעת מבנות שהיו באותו מקום. יש לנו בנות מקסימות שכותבות".

האתר עלה לאוויר רק לפני חודשיים, וכבר יש בו וחוות דעת על מקומות שירות רבים. בהמשך מתכוונת פרופ' קראוס להוסיף לו מערכת של סוכן חכם שייעץ לבת שלפני שירות, ויביא אותה להחלטה הכי טובה עבורה, בקריטריונים שהיא הציבה.