בשבע 515: אני מאמין של שמרן ומהפכן

בייניש הצליחה להגיע למסקנה כי התניית תשלום הקיצבה הסוציאלית באי החזקתו של רכב היא דבר פסול, כתולדה של חוק כבוד האדם וחירותו

יאיר שפירא , ט' בחשון תשע"ג

 בהרצאה מהפכנית שנשא באוניברסיטת חיפה הציג השופט נועם סולברג את תפישת עולמו הדוגלת בריסון שיפוטי ובהחלפת שיח הזכויות של ימי ברק ובייניש בשיח חובותיו של הפרט כלפי הכלל והמדינה * העתירה נגד אפליית נערות מזרחיות בסמינרים החרדיים מתקרבת לשלב ההכרעות * מוסלמי נשלח למאסר לאחר שעבר על חרם דרבנו גרשום וגירש את אשתו בעל כורחה

באמת שאינני יודע איך לפרש את הדממה שבה התקבלה הרצאתו של שופט בית המשפט העליון נועם סולברג בכנס באוניברסיטת חיפה ביום חמישי שעבר.

סולברג הכריז מלחמה, ואף אחד לא קם. הוא הודיע שהוא יפעל נגד מה שבנה נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרון ברק במשך שנות דור. הוא הסביר כי הוא פועל לצמצום העתירות הציבוריות לבג"ץ, לצמצום השימוש בחוקי יסוד, לצמצום החירות הפרשנית של בתי המשפט, לצמצום מעורבותם של פרקליטים ויועצים משפטיים בעבודתם השוטפת של משרדי הממשלה. הוא כפר בכל התורה הסוציאליסטית שמותגה לאחרונה מחדש והוגשה לנו תחת התואר 'צדק חברתי', ובמקומה הוא הציע השקפת עולם שמרנית, שלא לומר תורנית. הוא ביקש לצמצם את הצדק ולהרבות צדקה. הוא תקף את שיח הזכויות האינסופי שמתגלגל כאן כבר שנים, והציע במקומו שיח על חובות האזרח ועל אחריות הפרט לחברה שהוא חי בה.

את כל אלו הטעים במילים מפורשות לא עיתונאי בטור פובליציסטי, ואפילו לא פרופסור מתוסכל במאמר מלומד. את כל אלו אמר מי שמיועד לעמוד, אמנם בעוד שנים לא מעטות, בראש מערכת המשפט, כאשר הוא רומז לכך שכבר היום הוא מיישם את השקפתו המשפטית והחברתית במסגרת פסיקותיו בבית המשפט העליון.

אינני יודע גם להסביר את רוח הקרב שפיעמה לפתע בשופט סולברג. הוא אמנם מעולם לא נמנה על החנפים. הוא הוכיח פעם אחר פעם כי אינו חושש לשלם מחיר ציבורי ופוסק ככל שיורו לו דעתו ומצפונו. אבל סולברג גם איננו תמים וגם לא מהששים אלי קרב. לולא ידע לחשב את צעדיו היטב, בוודאי לא היה מגיע בגיל כה צעיר אל בית המשפט העליון. מה אם כן גרם לו עכשיו לצאת בהתקפה מחץ נגד הברנז'ה המשפטית הוותיקה, לרמוס בפומבי את כל היקר להם ובדרך לשפוך על ראשם קיתונות של לגלוג?
סולברג הביא בהרצאתו את אחד הפסקים המהפכניים שפרסמה הנשיאה בייניש ערב פרישתה. הרכב בראשותה קיבל עתירה נגד חקיקת המשנה הקובעת כי מי שברשותו רכב פרטי לא יוכל ליהנות מקצבאות של השלמת הכנסה. תאמינו או לא, בייניש הצליחה להגיע למסקנה כי התניית תשלום הקיצבה הסוציאלית באי החזקתו של רכב היא דבר פסול, כתולדה של חוק כבוד האדם וחירותו

במשך כל ההרצאה לא חדל סולברג ללעוג לתפיסות שהנחילו לנו אהרון ברק וסיעתו. "סיפר לי חבר שביקר בבית משפט בקנדה, שם ראה שלט שבו ציור של בקבוק בושם ועליו הסימן X", סיפר סולברג בהרצאה. החבר שאל לפשר הדבר, ונענה כי השלט מורה על איסור כניסה לבית המשפט לאדם שהתבשם. "עד כדי כך הגיעו זכויות הפרט", אמר סולברג, "אל הזכות שלא להיחשף לריחם של מי-קולון". באותו הקשר סיפר השופט כי לאחרונה, בעת שנהג במכוניתו והאזין לתוכנית רדיו, שמע ריאיון עם אשת חינוך שעומתה עם עוד גילוי חמור של אלימות נוער. המראיין הקשה עליה וטען כי הנוער הישראלי נמצא היכן שהוא נמצא בגלל מחסור בחינוך לערכים. זו התגוננה וטענה כי המערכת דווקא מדגישה את החינוך הערכי. לראיה היא סיפרה כי בכיתות בתי הספר תלויים לראווה על הקירות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד חופש העיסוק, ובשיעורי חברה אין המורים והתלמידים מפסיקים לדון בהם. "לכאורה הכל טוב", אמר סולברג לשומעיו, "גם עולם המשפט מרוצה מעיגונן החוקתי של זכויות הפרט; גם מערכת החינוך שבעת רצון מהנחלתן לתלמידים. אז מדוע במבחן התוצאה אין הצלחה? מדוע גילויי האלימות? חוצפה כלפי מורים; התרסה כלפי הורים; איך אלו מתיישבים עם עליית הערכים?" התשובה לשיטתו של סולברג נעוצה בכך שחינוך של תלמידים, כמו של החברה כולה, לערכים אינו תלוי בשיח הזכויות הפוליטי שהוביל בית המשפט העליון של ברק או בשיח הזכויות הסוציאליסטי שקיבל הכרה בבית המשפט העליון של בייניש. חינוך לערכים קשור דווקא בשיח חובות, שאותו צריך בית המשפט העליון להוביל בעתיד.

סולברג הביא בהרצאתו את אחד הפסקים המהפכניים שפרסמה הנשיאה בייניש ערב פרישתה. הרכב בראשותה קיבל עתירה נגד חקיקת המשנה הקובעת כי מי שברשותו רכב פרטי לא יוכל ליהנות מקצבאות של השלמת הכנסה. תאמינו או לא, בייניש הצליחה להגיע למסקנה כי התניית תשלום הקיצבה הסוציאלית באי החזקתו של רכב היא דבר פסול, כתולדה של חוק כבוד האדם וחירותו. ואם ההקשר בין חוק היסוד ובין המסקנה שגזרה ממנו בייניש נראה לכם מעט מעומעם, הרי שבייניש אינה נבהלת מאותו עמעום. בפסק הדין היא מצדיקה את עצמה בדימוי ששאלה מחברתה יהודית קרפ, מי שהיתה פרקליטה בכירה במשרד המשפטים בעת כהונתה של בייניש כפרקליטת המדינה. "ניתן לראות את ערך 'כבוד האדם' מוקף מעגלי תכנים", נכתב בפיוט של בייניש על פי קרפ, "כאילו השליך המחוקק את אבן 'כבוד האדם' לחלקת מימי אגם חוק היסוד, ומגעה במימיו יצר מעגלים מתרחבים והולכים, המכים אחד בשני בשוליהם ומתמלאים האחד מן השני, וכל מעגל הוא תולדה של האחר, והם נזרמים האחד אל השני והולכים ומתרחקים ממקורם עד לעמעום". "אכן דימוי נאה ומשובב נפש", לעג סולברג בהרצאתו, "אך ספק אם העמעום משקף מצב דברים רצוי".

סולברג ביקש לתקוף את העניין במשל, שלולא יצא מפיו של שופט ביהמ"ש העליון, אי אפשר לאומרו. הוא המשיל את בייניש לאדם שיושב באולם התיאטרון ולראשו כובע רחב שוליים. האיש שיושב מאחוריו פונה אליו בתחילת ההצגה ומבקש שיסיר את הכובע מעל ראשו, שהרי הכובע הרחב מסתיר לו את הבמה. בעל הכובע מסרב להסיר אותו ומסביר כי "מדובר בפרינציפּ". אחרי דקות אחדות שוב פונה האיש אל בעל הכובע ומבקש בנימוס כי יסיר אותו. הוא שוב מסרב בשם אותו פרינציפ. כאשר בפעם השלישית בעל הכובע עונה כי בגלל פרינציפ הוא אינו מתכוון להסיר את כובעו, עצביו של האיש אינם עומדים לו יותר. הוא מעיף בידו את הכובע ומתחתיו מתגלה ראש שאין בו אפילו שערה אחת. "אהה", אומר האיש, "זה לא פרינציפ, זאת הקרחת". "העמעום שאליו התייחסה יהודית קרפ אינו פרינציפ", הטעים סולברג בפני אולם מלא באוניברסיטת חיפה, "זו קרחת".

 

בלי מעצרים והפגנות

מערכת הבחירות ההולכת ומתרגשת עלינו תעסוק מן הסתם לא מעט בהתנהלותו של הציבור החרדי אל מול מוסדות המדינה והחברה הישראלית. גם אם תוצאות הבחירות יביאו להקמת קואליציית מרכז רחבה, היא אינה צפויה להוביל צעדים קיצוניים בסוגיה. השניים הצפויים להוביל קואליציה שכזו, ראש הממשלה בנימין נתניהו ויו"ר מפלגת העבודה ח"כ שלי יחימוביץ', ניחנו בדי תבונה פוליטית ותבונה בכלל כדי לא לפרוט הזדמנות היסטורית לכדי מלחמה פופוליסטית אל מול הציבור החרדי. הדעת נותנת כי השניים יעדיפו להגיע להסכמות על רפורמות מתונות וארוכות טווח ביחסי החרדים והמדינה, כאשר הם אינם מנופפים בחולשה הפוליטית של החרדים, אלא מתבססים עליה.

בערך באותם ימים שבהם תידרש ההנהגה החרדית לפשרות פוליטיות, היא צפויה לחזית נוספת מכיוונו של בית המשפט העליון. בג"ץ הסמינרים לנערות חרדיות התקרב השבוע אל קו הסיום כאשר עמותת 'נוער כהלכה' בראשות יואב ללום הגישה באמצעות באי כוחה, עורכי הדין ד"ר אביעד הכהן וישעיהו אברהם, את תגובתה האחרונה לתשובת המדינה והרשויות החרדיות. ללום דורש מבג"ץ להיכנס לעובי הקורה ולהפסיק את הנהגת מכסות שלושים האחוזים לבנות ממוצא מזרחי בסמינרים החרדיים. בג"ץ, כדרכו בשנים האחרונות, ניסה ללוות את הפרשה ולהביא לשינוי ללא פסק דין. לטענת ללום הניסיון נכשל והמכסה שהיתה עומדת בעינה.

פסק הדין צפוי להינתן מיד לאחר הבחירות, והחרדים צפויים למצוא את עצמם בהתמודדות אחרת לגמרי לעומת זו שנמצאו בה בפרשת עמנואל. הפעם אין מדובר בבית המשפט העליון השש אלי קרב של דורית בייניש ואדמונד לוי. תהלוכות של הורים עצורים לא יעברו ברחובות ירושלים. כמו נתניהו ויחימוביץ', גם נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס מכיר את מגבלות הכוח ולכן יודע איך להפעילו ביעילות. גם שם תיאלץ ההנהגה החרדית לחייב את ראשי הסמינרים לשנות כיוון.

 

מגורשת, מגורשת, מגורשת

להיסטוריה של החוק יש הומור משלה.

רבנו גרשום מאור הגולה חי לפני כאלף שנים באשכנז. הוא שימש כפוסק ופרשן חשוב ואף הותיר לנו מספר פיוטים ידועים, אך את עיקר פרסומו במהלך הדורות הוא קנה הודות לתקנות שפרסם, הידועות כחרם דרבנו גרשום. שלוש המפורסמות מבין תקנותיו הן האיסור על קריאת מכתבים הממוענים לאחר ללא רשות, האיסור על נשיאת יותר מאישה אחת, והאיסור על גירושי אישה שלא בהסכמתה.

החוק הישראלי לא הקל ראש בחרמות שהטיל רבנו גרשום לפני דורי דורות. שלושת החרמות המפורסמים קבועים היום בחוק הישראלי והעבירה עליהם גוררת עונש כבד יחסית - חמש שנות מאסר. פריצה לתיבת הדואר האלקטרוני של אדם אחר נאסרה בחוק להגנת הפרטיות. סימן ח' לחוק העונשין אוסר נשיאת שתי נשים או יותר. בהמשך אותו חוק נאסרה גם "התרת קשר נישואין של אישה בעל כורחה". אלא שסעיף החוק האחרון, זכר לחרמותיו בני אלף השנים של החכם היהודי האשכנזי, מופעל כיום כמעט אך ורק נגד גברים מוסלמים.

החוק אוסר להתיר נישואין בעל כורחה של האישה אלא אם כן התקבל לכך אישור בפסק דין של בית דין מוסמך. גבר יהודי שינסה לעבור על החוק הזה ימצא כי מדובר במבצע לא פשוט כלל ועיקר. הוא ייאלץ להכניס בסוד העניין בית דין כשר של שלושה גברים וכותב גיטין מומחה אחד שיסייעו לו לעבור על החוק. באופן כלשהו הוא יצטרך לזמן לבית הדין המאולתר את הרעיה ולגרום לה לקבל את הגט בניגוד לרצונה. בשריעה האסלאמית לעומת זאת, פרוצדורת הגירושין פשוטה הרבה יותר. הגבר המוסלמי צריך רק לבטא במפורש את החלטתו הסופית על הגירושין. די בכך כדי שהגירושין ייכנסו לתוקף ואילו הוא, במקרים רבים, יוכנס לבית הסוהר.

לפני שנה למשל נאלץ גבר מוסלמי לפצות את גרושתו לאחר שגירש אותה בטעות במסרון ששלח לה. השניים רבו. היא ברחה לבית אמהּ וסירבה לחזור. הוא ניסה ללחוץ, שלח מסרון לטלפון הנייד שלה ואמר כי מבחינתו היא מגורשת. בית הדין השרעי שנדרש לסוגיה קבע כי מדובר בגירושין לכל דבר ועניין, ולגבר הסתבר בדיעבד כי לא זו בלבד שהוא איבד את רעייתו - הוא גם עבר על החוק.

צעיר ערבי אחר - ילדותי ואימפולסיבי על פי תסקיר של שירות המבחן - הסתכסך עם אשתו חודשים אחדים לאחר חתונתם. לפני שלוש שנים, במהלך דיון סוער בבית הדין השרעי, הוא התפרץ והטיח בפניה בערבית "מגורשת! מגורשת! מגורשת!". לקאדים הנכבדים שישבו בדין לא נותר לקבוע אלא שהאישה מגורשת. עליו נגזרו השבוע ארבעה חודשי מאסר ללא אפשרות לרצות אותם בעבודות שירות.