בשבע 515: לא מה שחשבתם

עדי גרסיאל , ט' בחשון תשע"ג

לא קל בימינו להיות עיתונאי, או אפילו בעלים של כלי תקשורת. ערוץ 10 נאבק על קיומו, ב'מעריב' מפקיעים את העמוד הראשי לטובת פנייה של העובדים לבית המשפט וגם מצבו של עיתון 'הארץ' לא מזהיר, בלשון המעטה. על רקע זה כדאי לבחון מכתב ששלח מו"ל 'הארץ', עמוס שוקן, למנויי העיתון. במכתבו מבשר שוקן על העלאת דמי המנוי, ומקווה "שתמשיכו עם הארץ גם במחיר מעט גבוה יותר". קריאה מדוקדקת במכתב מעלה ממצאים מפתיעים על מה שנכלל בו, ובעיקר – על מה שלא. "קיומו של הארץ ושל דה-מרקר חשוב למי שרוצה לחיות במדינת חוק מתוקנת, הוגנת לאזרחיה ואור לגויים בהתנהלותה", קובע שוקן. בהמשך הוא מזכיר שהעיתון דחף לפתיחת שוק הסלולר לתחרות ונלחם בתופעת הריכוזיות במשק. הוא גם מצהיר כי מטרתו של 'הארץ' היא "ישראל טובה יותר, צודקת יותר, הוגנת יותר ובטוחה יותר".

אבל רגע, לאן נעלמו במכתב הכיבוש, הפלשתינים, זכויות המסתננים והמאבק בדתיים, בחרדים ובמתנחלים? שוקן פועל למען "ישראל בטוחה יותר". זה נשמע כמעט כמו סיסמת בחירות של הליכוד. אז מה קורה פה?

אל דאגה, 'הארץ' טרם זנח את האג'נדה הפוסט-ציונית שלו. רק השבוע היתה הכותרת הראשית, בחתימתו של גדעון לוי, "רוב הישראלים תומכים במשטר אפרטהייד בארץ". ובכל זאת, העובדה ששוקן נזהר מלהבליט את לוי ושות' במכתב, מעידה על כך שגם הוא מכיר בתרומתם השלילית למספר המנויים. אולי אני אופטימי מדי, אבל עוד ירידה בהכנסות ועוד כמה אלפים שיבטלו את המנוי ויכול להיות שמשהו ישתנה שם. אחרי הכל, כל מהפך מתחיל בשינוי תודעתי, והמכתב של שוקן מסמן שאפילו אצלו, משהו מתחיל לחלחל.

עדי גרסיאל

 

 

'אפרת' בקו האש

יש קשר ישיר בין עמידה באש הצולבת מסיירת התקשורת בישראל, לבין נחיצותו ויעילותו של ארגון או אדם כלשהו, שמצליח לעשות למען חיזוק הזהות של עם ישראל, או הקשר עם ארץ ישראל ותורת ישראל, או שלושתם. כך עמד השבוע הארגון החשוב 'נפש נפש' בלב 'תחקיר' של אורי בלאו בעיתון (דיבת) 'הארץ'. אותו קריטריון פעל השבוע גם בערוצים אחרים. הדרמה הטרגית שיצר רז אטיאס המנוח, העמידה את התקשורת במצב מביך: את מי להאשים? מי שפעלו בשטח נאלצו לירות בו, שכן הוא פתח באש ואיים להרוג את חברתו ואת השוטרים. את ההורים לא נעים להאשים כשהם נתונים באבל קשה. לא חלפו שעות רבות עד שנמצאה התשובה האולטימטיבית: ארגון 'אפרת', שפועל כבר שנים רבות לתמוך בנשים ובבחורות שנמצאות בלחץ נפשי עקב הריון. הארגון מספק תמיכה נפשית, ייעוץ וכן עזרה כלכלית בסיסית לאחר הלידה.

נערות ונשים נתונות ללחץ תרבותי מסיבי שרובו מתחת לפני השטח: בתוכניות דרמה בטלוויזיה, בסרטים, או באופן גלוי יותר, בתוכניות מלל. הרוח הנושבת מהתקשורת מעודדת מצד אחד התנהגות מתירנית שגורמת להריונות בלתי מתוכננים, ומצד שני – מעניקה עידוד ולגיטימציה להפלה על רקע ה'טעויות' החברתיות.

כך למשל, לא תשמעו כמעט באף תוכנית על ההשלכות הפיזיות והנפשיות ארוכות הטווח של הפלות. הלחץ שהתקשורת יוצרת שקוף לה, בכיריה הם חלק מאותו קו חשיבה. מה ש'אפרת' עושה הוא בעצם נטרול הלחצים התרבותיים, הבאת מידע אחר ותמיכה נפשית-אישית באישה. התקשורת בוחרת לראות רק את הצד השני כלחץ על אישה בזמן רגיש. העובדה ש'אפרת' הפכה להיות האשם בפרשה הקשה הזו, בתוכניות רדיו כמו של יעל דן ובבמות אחרות, רק מעידה על כך שיש לארגון הזה מטרות חשובות למען עם ישראל ושהוא עושה עבודה טובה ויעילה. אחרת הוא לא היה נרדף.

חני לוז

 


כתבנו לענייני דתות

פרופ' יואל כהן הוסיף נדבך חשוב לחקר התקשורת הישראלית עם צאת ספרו החדש (באנגלית) 'הא-ל, היהודים והתקשורת: דת והתקשורת הישראלית'. אין ספק, אחד הנושאים הנפיצים בציבוריות הישראלית הוא מקומה של הדת בחיים הפוליטיים, החברתיים, התרבותיים והכלכליים של המדינה. ללא ספק, ההתפתחות המשמעותית בתחום, מעבר לחדירה הגוברת של דתיים לתקשורת הכללית, היא נכונותם של אנשי תקשורת להכיר בערך האמיתי של העשייה הדתית בתחומים רבים של החברה, ולא רק במשבצת של 'חדשות הדת'.

ועדיין קיימים יותר מדי מכשולים שאינם מאפשרים סיקור הוגן ואתי באופן מלא של הנושא. המחסום הגדול ביותר הוא שלא מעט חילונים בתקשורת רואים בדתיים לא רק אחֵר, אלא איום ממשי על חייהם. סיפורים על ילדים עניים רעבים, מצבם הכלכלי הגרוע של ניצולי השואה או נושאים בריאותיים מטופלים לרוב בצורה ישרה, כי בדרך כלל אין נגיעה אישית בין הכתב ועורכו לבין מה שקורה. אפילו דמויות בולטות שעוברות תהליך של חזרה בתשובה, כמו נועה ירון-דיין, זוכות ליחס סובלני ואף להערכה.

אבל היחס לדת עצמה שלילי בהרבה. כך גם סיקור המפלגות הדתיות ודחיות השירות הצבאי מטעמים דתיים. ההעדפה התקשורתית, מסתבר, נתונה לברסלב אבל לא לחב"ד. ש"ס נסקרת באהדה מול הטיפול המתאכזר ליהדות התורה. היבטים אלה ורבים אחרים, כמו שיווק דתי, הכיסוי של הממסד הרבני וטיפולם של ערוצי תקשורת דתיים בחדשות דתיות, מקבלים התייחסות מחקרית אקדמית בידי פרופ' כהן.

שאלות נוספות בספר הן האם קיימת מערכת ערכים מקצועיים שונה עבור נושאים דתיים, כמה אידיאולוגיה ודעות קדומות מעורבות בעשיית החדשות והאם דרוש ידע ייחודי בתחום ההלכה. לפחות בתחום המחקר, יש התקדמות בצומת של דת ותקשורת.

ישראל מידד

 

 

חדשות בחדשות

מיה בנגל, העיתונאית והפרשנית הפוליטית של 'מעריב', עוזבת את העיתון ומצטרפת לקמפיין הבחירות של מרצ. כך דיווח 'גלובס'. בנגל תשמש כיועצת התקשורת של קמפיין המפלגה בבחירות הקרובות (על מכירת 'מעריב' ראו ידיעה נרחבת בעמודי החדשות).

 

אתר ערוץ 7 דיווח שבאוניברסיטת חיפה פותחים קורס חדש שיעסוק בהסברה הישראלית בעולם. "המצב כיום מטריד אותי מאוד. הגיע הזמן להתמקצע בתחום שלנו", אמר מרצה הקורס, ד"ר אלי אברהם, ראש התוכנית ליחסי ציבור בחוג לתקשורת.

 

חנוך דאום מצטרף למוסף 7 ימים של 'ידיעות אחרונות' ויכתוב בו טור שבועי החל מהשבוע. עד לאחרונה כתב דאום טור במוסף הפוליטי של העיתון.

 

 

ביקורת הנקרא

"הערכות: אחרי הפרישה - רוחמה אברהם תתמודד על ראשות עיר" (כותרת ב'גלובס')

כבר התחילו לבנות את העיר הזו?

 

"שטח פרוץ וסכנת חיים: מכת הגניבות מהמשקים" (כותרת ב-ynet)

ואף מילה על ה"צעירים"?

 

"ענת קם לא תוגדר כבוגדת במחשבי השב"ס" (כותרת ב'הארץ')

שמחה גדולה ברחוב שוקן