בשבע 515: עונת החריש

לאחר שנים של התנגדויות מצד הירוקים, הערבים והחילונים, מסתמן כי העיר חריש בוואדי ערה יוצאת לדרך חדשה

שלמה פיוטרקובסקי , ט' בחשון תשע"ג

 רוח גבית שניתנה על ידי השרים החרדיים בממשלה, מעודדת את המגזר החרדי לנהור באלפיו אל הפרויקטים החדשים, המשווקים במחירים שלא קיימים היום בשוק | למרות התואר "עיר חרדית", גם קבוצות רכישה דתיות וחילוניות מבקשות לעגן את חלקן בבנייה בחריש

 אם יתגשם חלומו של שר השיכון ושל ראש הוועדה הקרואה, ניסים דהן, תהפוך חריש בתוך שנים ספורות לעיר החרדית החמישית בישראל. אחרי בני ברק ואלעד שבמרכז ובעקבות מודיעין עילית וביתר עילית שבאזור יהודה ושומרון, תקום עיר חרדית נוספת בלב ואדי ערה, בצפון הקרוב של מדינת ישראל.

סיפורה של חריש מתחיל בשנות ה-80, אז עלו על הקרקע קבוצת צעירים, חניכי תנועת השומר הצעיר של הקיבוץ הארצי. תחילה היתה זו היאחזות נח"ל, אך בשנת תשמ"ב אוזרחה ההיאחזות והפכה לקיבוץ של תנועת הקיבוץ הארצי. חלומות הנעורים התנפצו על קרקע המציאות הקשה ובראשית שנות ה-90 ננטש הקיבוץ. אל הקיבוץ הנטוש לא חזר איש, וכיום הוא משמש משכן לפלוגת מג"ב, אולם על אדמותיו קם ביוזמת משרד השיכון היישוב הקהילתי חריש. משרד השיכון השקיע רבות בתשתיות היישוב ובתכנונו, אך פיתוחו של היישוב נכשל. מרבית הרחובות ריקים והאוכלוסייה מעטה, 300 משפחות בלבד.

בכך לא תמו תלאותיה של חריש, אשר אוחדה בינתיים מוניציפלית עם היישוב הקהילתי הסמוך קציר למועצה מקומית אחת. בשנת תשנ"ו, לאחר שמלחמות החמולות בעיר רמלה הגיעו לנקודת רתיחה, החליט מישהו להעביר כשבעים מבני חמולת קראג'ה ליישוב חריש, וזאת מפחד נקמת הדם שהיתה צפויה להם מצד בני חמולת ג'רושי. מי שניסו להיחלץ לעזרתו של היישוב היו קבוצת משפחות דתיות אשר הגיעו ליישוב בשנת תשס"ג. משפחות הגרעין, כחמישים במספר, ניסו להחיות את היישוב מבחינה חברתית, אך מידת הצלחתן היתה מוגבלת ואוכלוסייה דתית לאומית לא נהרה בהמוניה אל המקום. אחת הסיבות לכך היתה היעדר בנייה מסיבית במקום, אשר מנעה קליטה בקנה מידה רחב.

                                                                                     שר השיכון אריאל אטיאס בהודעה על התוכנית לקידום חריש

 קדימה למען החרדים

בכדי לעשות צדק היסטורי, חשוב לדעת כי הרעיון להפיכת חריש לעיר חרדית רשום דווקא על שמה של מפלגה הרחוקה מאוד מזיהוי חרדי, קדימה. מי שקידמו את הרעיון היו שרי השיכון והפנים בממשלת אולמרט - זאב בוים שכבר הלך מאז לעולמו, ומאיר שטרית ייבדל לחיים ארוכים. משרד השיכון היה זה אשר קידם את תכנונה של העיר כעיר חרדית בעזרתן של ועדות התכנון שתחת אחריותו של משרד הפנים. משרד הפנים שיתף פעולה עם המגמה הזו גם במינויו של ניסים דהן, בעברו שר מטעם ש"ס, כראש הוועדה הקרואה שמונתה למועצה המקומית קציר-חריש בעקבות הגירעונות הכספיים שצברה. בוים ושטרית, בעקבות אנשי המקצוע במשרדיהם, לא הסתירו את התוכנית להקים בחריש "עיר חרדית" ואף הצהירו על כך בהודעות שיצאו מטעם משרדיהם בשלהי כהונת ממשלת אולמרט. השניים הבינו כי במהלך שכזה ניתן להשיג שלוש מטרות במהלך אחד. הראשונה היא שיקומו של היישוב חריש, שהפך למוקד בעייתי מבחינה מוניציפלית למרות ההשקעות הגדולות שהושקעו בו. המועצה המקומית חריש קציר לא הצליחה להתרומם מבחינה כלכלית וניהולה הפך לבלתי אפשרי בתנאים שנוצרו. המטרה השנייה היתה מציאת פתרון למצוקת הדיור
עקיבא ויספלד, 'משקלתא': דירה בעיר חריש תעלה בסביבות 450 אלף שקלים. מדובר במספרים שלא נראו כבר שנים רבות, וזה מושך זוגות רבים שעד כה נאלצו להמתין. על מנת להבין את המצב אפשר רק להזכיר שדירה בגודל מקביל בביתר או במודיעין עילית עשויה לעלות כמעט כפול, וההיצע דל ביותר
שהחריפה בעשור האחרון בציבור החרדי. מדובר במצוקה שהפכה לקריטית במהלך חמש השנים האחרונות ויצרה לחץ כבד על מקבלי ההחלטות להביא לפתרונה. המטרה השלישית, אשר נלחשה מפה לאוזן אך לא נאמרה בקול מחשש הגורמים המשפטיים, היתה עיבוי היישוב היהודי באזור ואדי ערה. מדובר באזור שבו ההתיישבות הערבית מבוססת היטב ולעומתה ההתיישבות היהודית מתקשה להכות שורש.

זמן קצר לאחר שהתוכניות עברו לשלב הקידום המעשי התחלפה הממשלה, לשני המשרדים נכנסו שרים חרדיים, וקידום הפיכתה של חריש לעיר חרדית הואץ. היתד הראשונה במקום נקבעה עוד קודם לכן, כאשר מונה כאמור איש ש"ס לראש הוועדה הקרואה. השלבים הבאים היו קידומה של התוכנית במוסדות התכנון, ויצירת התשתית המוניציפלית. קידום התוכנית נתקל בקשיים משלושה כיוונים עיקריים, אשר יצרו קואליציה שמטרתה היתה למנוע את הקמת העיר. בין הגורמים שחברו לצורך כך היו ערביי האזור, אשר הקמתה של עיר יהודית לידם היתה לצנינים בעיניהם; תושבי היישובים היהודיים באזור שחששו מהתחרדותו, וארגונים ירוקים שחששו מפגיעה בחורש הטבעי. ההתנגדות תורגמה למקלות בגלגלי הליכי התכנון, באמצעות לא פחות מ-700 התנגדויות שהוגשו לתוכניות לבניית העיר החדשה.

הדיון במאות ההתנגדויות בוועדה המחוזית, ולאחר מכן גם הדיון בעררים הרבים שהוגשו למועצה הארצית לתכנון ולבנייה, גזל זמן רב. ההתנגדויות נמשכו והתארכו וגרמו לדחייה ממושכת של תהליכי הקמת העיר. הליכי הערעור הסתיימו לפני כשנה, אולם רק בחודש סיוון האחרון נחתמו התוכניות לבניית השלב הראשון של העיר, סך הכל 6,000 יחידות דיור. השלב הבא הוא כמובן שיווק הקרקעות, אשר החל בעיצומם של הימים הללו.

 

אופוריה נדל"נית                                                                                                                                             

מי שיקרא את מדורי הנדל"ן בעיתונים החרדיים בחודשיים האחרונים, יחוש באווירת אופוריה של ממש. התחושה היא של מחנק שהשתחרר, כמעט כמו יציאה מאפלה לאורה. יציאתם של המכרזים ופתיחת הרישום לקבוצות השונות הביאו להתנפלות רבתי של אלפי לקוחות פוטנציאליים מהמגזר החרדי. על מנת להסביר את מימדי ההתנפלות אפשר רק לציין כי בתוך שלושה ימים בלבד מתחילת ההרשמה על ידי ועדת האכלוס המרכזית, הגוף החרדי המרכזי הפועל בנושא חריש, נרשמו ושילמו דמי הרשמה 2,400 רוכשים פוטנציאליים. מדובר במספר עצום במיוחד לאור העובדה שבחריש כולה ייבנו בשלב הראשון כאמור 6,000 יחידות דיור בלבד.

עקיבא ויספלד, מנכ"ל חברת ייעוץ המשכנתאות 'משקלתא' הפעיל בתחום הנדל"ן במגזר החרדי כבר שנים רבות, מסביר כי פתיחת מכרזי חריש מסיימת בצורת נדל"נית של כחמש שנים במגזר החרדי. ויספלד מציין כי מקובל להניח שבציבור החרדי קיים כיום מחסור של 30 אלף דירות. המדובר הוא בזוגות שנישאו וטרם רכשו דירה, או בזוגות שיינשאו במהלך השנים הקרובות ולא יוכלו למצוא דירה למגורים. הסיבה למחסור היא פשוטה - הפסקה כמעט מוחלטת של הבנייה בשתי הערים שהיו הפתרון הנדל"ני של המגזר החרדי עד אמצע העשור שעבר. "ביתר עילית ומודיעין עילית שתיהן ממוקמות ביו"ש ובפועל אין בהן בנייה כבר זמן רב. לא משנה אם קוראים לזה הקפאה או שנותנים לזה שמות אחרים, בפועל התוצאה היא אחת. אין בנייה של דירות שזוג צעיר יכול להרשות לעצמו לרכוש, והתוצאה בשטח היא מצוקה כבדה", מציין ויספלד.

ויספלד מזכיר, כי ניסיונות לפתור את המצוקה בתקופה האחרונה לא צלחו מסיבות שונות, וכי במקום היחיד שבו עדיין קיימת בנייה לציבור החרדי, בעיר בית שמש, המחירים גבוהים בהרבה מאלו המוזכרים בהקשר של חריש. "על פי המספרים המתפרסמים כיום, דירה בעיר חריש תעלה בסביבות 450 אלף שקלים. מדובר במספרים שלא נראו כבר שנים רבות, וזה מושך זוגות רבים שעד כה נאלצו להמתין. על מנת להבין את המצב אפשר רק להזכיר שדירה בגודל מקביל בביתר או במודיעין עילית עשויה לעלות כמעט כפול, וההיצע דל ביותר. נתון משמעותי נוסף הוא העובדה שהעוסקים ברישום ובארגון הרכישה בשלב זה הם אנשים עם קבלות, כאלו שהצליחו בעבר ואיכלסו פרויקטים, וההנחה היא שגם הפעם הם יצליחו להביא בהצלחה את הפרויקט לשלב האיכלוס", מסביר ויספלד. את אחת מנקודות החוזק המרכזיות של חריש רואה ויספלד בהצלחה לקבץ סביב העיר קהילות שונות. לדוגמה מזכיר ויספלד כי כמה חסידויות מרכזיות כדוגמת ויז'ניץ ובעלז שכבר הצטרפו רשמית לוועדת האיכלוס, דבר שגורם גם לרוכשים שאינם חלק מקהילה גדולה להניח שמדובר בפרויקט רציני שיצליח בסופו של דבר.

בניגוד לשרי קדימה שהרגישו חופשיים לקבוע שחריש תהיה עיר חרדית, הרי ששרי ש"ס נאלצו, גם בעקבות פסיקת בית המשפט המחוזי וגם מטעמים פוליטיים, לקבוע שחריש תהיה "עיר לכולם". מי שעמד מאחורי המאבק שהוביל לקביעה זו היו קבוצה של ארגונים וביניהם גם 'המטה לעתיד חריש והאזור', אשר לא הרפו עד שהאפשרות של מגורי אוכלוסיות שונות בעיר עוגנה בקביעות משפטיות. חמי בר אור, תושב חריש בהווה וחבר המטה, טוען בשיחה עם 'בשבע' כי ההתנגדות להקמת עיר חרדית איננה רק עניין מקומי. "הקמתה של עיר לחרדים בלבד היא מתכון לאסון בכל מקום, לא רק באזור שלנו. מדובר בהקמת מוקד של עוני וחוסר ניידות חברתית, אשר מי שעומד מאחוריו הם עסקנים בעלי אינטרסים. ישנם גם חרדים רבים שאינם מעוניינים לגור בערים לחרדים בלבד, אך נאלצים לעשות זאת בגלל תכתיבים חברתיים", מציין בר אור.

בר אור מציין כי מלכתחילה תוכננה חריש כעיר לחרדים בלבד, עם מאפייני תכנון המותאמים רק לחרדים, כדוגמת מספר החניות לכל דירה, גובה הבנייה, היעדרם של מתנ"סים או ספרייה עירונית וכדומה. אולם בית המשפט קבע כי במידה שקבוצה שאיננה חרדית תזכה במכרז, הוראות התב"ע תהיינה בגדר המלצה ויהיה צורך להתאים את התכנון למאפייניה של הקבוצה. בר אור דוחה את הטענות לפיהן ההתנגדות שהוא וחבריו מובילים מונעת ממניעים אנטי חרדיים, ותוהה מדוע לא יאומץ בחריש מודל העיר אשדוד. לדבריו, "באשדוד חיות זו לצד זו שכונות חרדיות לחלוטין ושכונות חילוניות גמורות. במרחק של עשרות מטרים זה מזה ניתן למצוא בתי כנסת וישיבות וחנויות לממכר מוצרים שאינם כשרים. החיים הם בשכונות נפרדות לחלוטין עם אלמנטים מפרידים ביניהן, כדוגמת כבישים ראשיים, שטחים ירוקים ומוסדות ציבוריים, וכל קהילה שומרת על האופי הייחודי לה. אין שום סיבה לא ליצור מודל דומה בחריש. הנטייה להציג את הרצון שלנו כקהילה חילונית להישאר ולגדול בתוך חריש כשאיפה אנטי דתית איננה נכונה". בר אור וחבריו מתכוונים לגשת למכרזים וכבר מנהלים הרשמה, מתוך תקווה לשתף פעולה עם קבוצות חילוניות נוספות וליצור מתחם חילוני משמעותי בעיר.

מי שמרכזת חלק משמעותי מאוד מהקבוצות הלא חרדיות המבקשות לקפוץ על רכבת חריש היא חברת 'באמונה', אשר התמחתה עד היום בעיקר בבנייה לציבור הדתי-לאומי. מנכ"ל החברה, ישראל זעירא, מספר בשיחה עם 'בשבע' כי ההתנפלות החרדית על העיר חריש מבטאת במידה רבה את האטרקטיביות הגדולה של העיר. "אין מחירים כאלו במרחק כזה ממרכז הארץ. בעקבות כביש 6 חריש נמצאת במרחק של חצי שעה נסיעה מאזור המרכז, אך המחירים הם מחירי פריפריה".

החברה שבראשה עומד זעירא מייצגת בימים אלו שלוש עמותות המבקשות להשתלב במפת העיר העתידית. עמותה אחת היא עמותה דתית-לאומית, המתכוונת לבנות שכונה על שמו של הרב חנן פורת ז"ל, במסגרתה כבר נרשמו כמאתיים משפחות. עמותה שנייה היא עמותה חילונית הפועלת להבאת משפחות חילוניות לעיר. העמותה השלישית, אשר במסגרתה כבר רשומות כ-150 משפחות, היא עמותה של חסידי ברסלב וחוזרים בתשובה נוספים, אשר בראשה עומד הרב שמעון טייכנר מבית שמש. זעירא מציין כי בשלב זה עדיין לא ברור האם יהיה קשר בין הקבוצות בשלב הבנייה עצמו, וכי השאלה על אילו מתחמים תתמודד כל אחת משלוש הקבוצות תקבל מענה רק בסיום שלב ההרשמה וגיבוש הקבוצות. זעירא מדגיש כי כל העיכובים והעימותים שליוו את השלבים הקודמים תמו, וכעת מדובר בהזדמנות נדל"נית פשוטה. "העימותים נגמרו והעיר יצאה לדרך. זו תהיה עיר מגוונת עם מתחמים נפרדים לחלוטין ולא עיר חרדית כפי שיש מי שמנסה לצייר אותה. זו הזדמנות שנקרית אחת לעשר שנים וחבל לפספס אותה".