בשבע 516: זה הסתיו

עדי דוד , ט"ז בחשון תשע"ג

כבר חצי שעה שאני יושב וחושב. במחברת מולי יש שתי מילים: חצב ונחליאלי.

כל שנה אותו הדבר. צריך לכתוב על מבשרי הסתיו לשיעור הבעה. מילא לספר על הנחליאלי ולמלא שני דפים בתיאור זנבו הארוך וסינרו הלבן פעם אחת, אבל כל שנה?! מה עוד אפשר לכתוב בחיבור על סתיו?!

"מה הבעיה?!" צוחקת אלי שירה, "בוא איתי רגע", ותוך שנייה היא גוררת אותי החוצה, לחורשה ליד הבית.

אנחנו הולכים בין סלעים לאדמה גבשושית, ואני לא מבין מה שירה רוצה ממני.

"תראה את זה", היא מתכופפת מעל קבוצת פרחים סגלגלים-לבנים שנראה כאילו פרצו הישר מהאדמה, בלי גבעול, בלי עלים.

"אלו סתווניות", היא מחייכת לעצמה, "נחש למה קוראים להן ככה?" אני מסתכל בפרח הקטן ואומר במבוכה: "טוב, בטח כי זה פרח סתווי".

"נכון", שירה מאשרת תוך שהיא מתקדמת לעומק החורשה, עיניה מחפשות משהו על האדמה. "הנה", היא נעצרת, "חלמוניות"!

"טוב, זה לא שם סתווי", אני שומע את עצמי אומר באכזבה. "נכון", עונה שירה בקול מבין, "קוראים לפרח הזה כך בגלל צורתו שמזכירה קצת קליפת ביצה פתוחה, ובגלל הצבע הצהבהב שלו, אבל הוא פורח רק בסתיו. אתה יודע מה מיוחד גם בחלמונית וגם בסתוונית?" היא שואלת ולא מחכה שאענה אלא ממשיכה מיד: "אפילו כשעוד לא יורד הגשם - הן כבר יודעות לפרוח. זה מה שמרשים בפרחים הסתוויים, יש להם בעומק האדמה בצל שאיכשהו יודע את הבדלי הטמפרטורה ומרגיש את הלחות באוויר, והפרחים פורחים עוד לפני שאנחנו יודעים בעצמנו שסתיו". כמה אני אוהב את שירה! לא רק שהיא יודעת דברים, אלא היא ממש נהנית מהלימוד ומהגילוי, והיא יכולה לגרום אפילו לאחד כמוני להתלהב.

"גם החצב ככה", אני אומר בהתרגשות, "גם הוא צומח מבצל". כעת שירה ממש מחייכת, ואני גאה בעצמי. "אתה יודע, בחצב יש עוד דבר מיוחד, כל השנה אין לו זכר, אבל בסתיו הוא תמיד יצמח מאותו המקום, יפרח ויתנשא לגובה בדיוק מהבצל שממנו צמח בשנה לפני כן. בעבר השתמשו בחצב כדי לסמן שטח של חלקת אדמה. גם אם הגדר תוזז, החצב שיעלה כמו דגל קטן בסתיו, יראה לכולם איפה עמד קודם הגבול".

"טוב", אני אומר במטרה להישמע חכם, "עד עכשיו סיפרת רק על צמחים, ומה עם בעלי החיים, למשל הנחליאלי..." אני מתכוון להמשיך ולתאר לה את מראה הנחליאלי, ממש כפי שעשיתי בחיבור שכתבתי בשנה שעברה, אבל שירה קוטעת אותי מרוב התלהבות: "נכון, אתה כל כך צודק! ארץ ישראל היא צומת בין יבשות, ולכן היא מאוד מיוחדת. המון ציפורים מסוגים שונים עוברות בה כשהן נודדות אל ארצות חמות יותר. בסתיו עוברים בארץ החסידות, השקנאים, העגורים וגם הנחליאלים, והמעבר שלהם מסמל לנו את הסתיו".

השמיים מתקדרים בעננים אפורים, הערב מגיע מוקדם ואנחנו ממהרים לחזור הביתה.

אני שוב מתיישב מול המחברת. יש כל כך הרבה מה לכתוב על מבשרי הסתיו. כמה חבל שזה חיבור של שני עמודים בלבד.