בשבע 516: למה להם פוליטיקה עכשיו

חברי 'ההנהגה הצעירה של האיחוד הלאומי' פועלים כמעט בכל תחום חוץ מפוליטיקה

עפרה לקס , ט"ז בחשון תשע"ג

הם הפיחו חיים יהודיים ביפו, בנצרת עילית ובערד, הקימו צוות 'משמחים' שמגיע לרקוד בחתונות ואפילו ביטלו קנסות של פקחי הרכבת הקלה| התחום היחיד בו הם מתקשים לפעול הוא דווקא ארץ ישראל, אבל צוות פניות הציבור שלהם נותן שירות לאזרחים מכל המגזרים ומחבר אותם למפלגה הדתית לאומית| הם לא שוללים הצטרפות עתידית לפוליטיקה, ובינתיים ממשיכים לפעול לאיחוד מפלגות המגזר

כבר שלוש שנים הם נלחמים יחד עם נוער 'מר"צ' על יוקר לימודי הנהיגה. הם מנסים להעלות לסדר היום את נושא הבוחנים (טסטרים בלע"ז) שמכשילים את התלמידים מבלי שיצטרכו לתת דין וחשבון מסודר, להיאבק בתשלום הגבוה לשיעורי הנהיגה ("בעולם זה הרבה יותר זול") ולהוריד את המחיר הבלתי נתפש על כל טסט וטסט. על סעיף אחד במאבק הזה הם כבר סימנו לעצמם 'וי': ביטול הרפורמה של שר התחבורה ישראל כץ, שביקש להביא את לומדי הנהיגה אל ספסל לימודים רשמי, ולהרביץ בהם תיאוריה בסכום של עוד כמה מאות שקלים. תודו שלא הייתם משייכים מאבק שכזה דווקא ל'הנהגה הצעירה של האיחוד הלאומי'. אבל כן, זה הם, חבר'ה שמתעסקים במה שנראה להם חשוב, הופכים את העולם כמו שרק צעירים יכולים, עם הרבה אמונה ודבקות בדרך. אז מה אם רובם תיכוניסטים?

טוב, זה לא מדויק. אסף דנוך, רכז ההנהגה, הוא לא תיכוניסט. הוא כבר ישיש מופלג בן 25, זקן השבט ממש, בוגר הישיבה התיכונית שעלבים וישיבת ההסדר כרם ביבנה. אבל הוא נמצא כאן מההתחלה. "אחרי הגירוש הייתה תחושה שיודעים להשתמש בנוער הציוני דתי בצמתים, במבצעי 'פנים אל פנים', אבל לא בצורה אמיתית. לצעירים לא היה מקום לבטא את מה שחשוב להם. הרגשנו שלא סופרים אותנו". כמה חודשים אחר כך התקיימו בחירות, ומפלגת 'האיחוד הלאומי' ערכה רה-אורגניזציה פנימית. החבר'ה חשבו שזה הזמן והמקום להכניס רגל בדלת, ולהגיד "אנחנו כאן". "החלטנו לקבוע עובדות בשטח. ארגנו פגישה עם הח"כים ואמרנו להם 'יש לנו אנשים בשטח, אנחנו רוצים להקים גוף שייקרא צעירי האיחוד הלאומי'". העובדה שהיתה זו תקופת טרום בחירות, גרמה לח"כים לתת לחבר'ה שלא הכירו לעבוד. בני נוער שמוכנים לרתום את כוחותיהם לטובת המפלגה בתקופה שכזאת, זו מציאה שלא כדאי לפספס. גם מבחינת דנוך וחבריו הייתה כאן הזדמנות. "הם אמרו - בואו נראה את הכוח שלכם בשטח. גייסנו רכזים, עשינו כנס נוער גדול, באו כל הח"כים ואז הם התחילו לתת בנו אמון". עם האמון המהוסס, החל גם שיתוף פעולה מסוים שילך ויתגבר עם השנים. "אבל שום דבר שקיבלנו לא היה מתנת חינם", אומר נתנאל אריאל, המשמש כדובר הארגון ונמנה עם ההנהגה, "הכל נבנה לאט".

ריקודגלים בין הערבים

הדגל הראשון שהחליטה ההנהגה להניף, אי שם לפני 6 שנים, היה הערים המעורבות. הם הגיעו ליפו ומצאו שממה יהודית. "באנו לשם לסיור והמצב היה נורא. שום גרעין וכלום, וסיפורים קשים מאוד של התושבים. התחלנו לחשוב מה לעשות. בחנוכה ערכנו אירוע גדול כדי לחזק את התושבים. הבאנו מערכת הגברה, תזמורת, כיבוד, חנוכייה גדולה, רבנים והמון בני נוער. זה היה אירוע מוצלח שקיבל סיקור רחב ונתן לנו סיפוק עצום. החלטנו שזה לא יהיה חד פעמי. התחלנו להביא כל שבועיים-שלושה קבוצות של בני נוער לחזק את בתי הכנסת הנטושים. אחר כך עשינו שם 'ריקודגלים' ענק. בעקבותינו הח"כים עשו שם סיור והעלו את הנושא לתודעה". אחרי תקופה של שבתות נוער, ארגנו החבר'ה שבת למשפחות. "הגענו איכשהו לעלוני שבת, אורי (אריאל) עזר לנו, וגם ראש יהודי, והשבת הייתה ממש מוצלחת. המשפחות האלה החליטו שהם רוצים להקים גרעין".

אבל אתם צעירים, אין לכם עדיין משפחות. איך גייסתם זוגות נשואים?

"זה מה שמיוחד פה. מי שהיה אחראי על זה הוא עדיאל יום טוב, אדם מוכשר ובעל כריזמה ברמות. אולי זה יישמע גאווה, אבל החבר'ה שכאן הם מוכשרים ובאים במסירות נפש גדולה.

כל אחד הוא משמעותי בסביבה שלו, וככה הגיעו המשפחות. הבנות שלנו הקימו גם מדרשת טיולים שהיא היום סיפור הצלחה". מכאן התגלגל פרויקט יפו והתפתח לגרעין וישיבה, וגם מדרשת הטיולים הפכה לשם דבר. "היו הרבה כישלונות בדרך, אבל זו הייתה הצלחה גדולה שגם נתנה לנו עידוד".

לא חשבתם: יפו, אין כאן כלום, לא מתחילים את זה..

"זה באמת היה קשה מאוד. לא הכירו אותנו בהתחלה, ואנשים לא אוהבים להצטרף לדברים חדשים". וגם כשההצלחה החלה לבצבץ, החבר'ה לא חשבו שדברור ופרסום של הישגים  יביא להם עוד כוח, משאבים ואפשרויות סיוע. "תמיד אמרנו: מי שבורח מהכבוד, הכבוד רודף אחריו. בסוף איכשהו יידעו שאנחנו עשינו את כל הפרויקטים האלה, אבל למדנו שזה לא עובד ככה. אולי ברמה האישית". היום חשיבות התקשורת מופנמת אצלם היטב. אמנם גם תפקיד הדובר נעשה בהתנדבות, אבל בהתנדבות מסורה, כזאת שגופים רבים היו משלמים עבורה כסף מלא. נתנאל אריאל, תלמיד שיעור ו' בישיבת 'אור עציון', שולח תמונות, מיידע את אנשי התקשורת על המתרחש בשדה העשייה של ההנהגה, ואחראי לחשיפה די יפה של הישגי ה'הנהגה' באמצעי תקשורת שונים. "לקח לנו הרבה זמן להבין את זה", הוא אומר.

היעד הבא בערים המעורבות היה נצרת עלית. כשההנהגה ערכה סיור במקום, מבחינתה המקום היה במצב גרוע יותר מיפו. "היא הרי הוקמה כעיר יהודית, והיום 20 אחוז ממנה הם ערבים. חברת האוטובוסים ערבית ויש נדידה של יהודים לכיוון עפולה. במקומם מגיעים לגור ערביי נצרת. מה שהדליק אותנו זה שערביי נצרת עלית עשו הפגנת תמיכה בערביי בעזה בזמן 'עופרת יצוקה', וזה, אמרנו, לא יכול לקרות. נכנסנו לפעולה שם".

הפגישה הראשונה עם ראש העיר נתקלה בחשדנות מצדו. "באנו עם שם של האיחוד הלאומי וזאת מפלגה פוליטית. למרות שאתה בא לעשות טוב, האדם שמולך בודק מה הרווח שאתה מנסה להשיג". החבר'ה, כבר הבנתם, לא התייאשו. הם ארגנו ריקודגלים גדול ומוצלח, עם שמונה מאות משתתפים, מה שהביא את ראש העיר להגיד למצלמה ש"החבר'ה האלה הם מלח הארץ ואנחנו זקוקים להם כמו אוויר לנשימה". ושוב, נערכו שם אירועים מחזקים, בנות מההנהגה נסעו לחזק את גרעין בנות השירות שם, נערכו ישיבות עם המקומיים כדי לשמוע איך אפשר לקבוע יתד מחודשת בעיר, ועוד. הדברים התגלגלו והיום יש בעיר גרעין של יוצאי ישיבת 'תורת החיים', שלוחה של ישיבת ההסדר במעלות ועוד. המפלגה מחזיקה היום פרויקטור משלה בנצרת עלית, ואחד מחברי הכנסת שלה הפך ליקיר העיר.

ויש גם עשייה בערד. "שיטת הפעולה היא לבוא למקום שאין בו כלום, ליצור בסיס, לערב את הגורמים הרלוונטיים, ואז לעזוב למקום אחר", אומר אסף. היעד הבא שסומן הוא דרום תל אביב. "בשמחת תורה האחרון הלכנו לחזק שם. לאירועים כאלה מגיעים גם בוגרים שלנו שהתחתנו ועברו הלאה. אבל הפעם היו בנות שאמרו: מה פתאום, אנחנו הולכות לנצרת, שם היינו בשלוש השנים האחרונות...". אירוע שמחת תורה, למשל, אליו הגיעו 400 נערים ונערות, אורגן כולו על ידי בנות שישית ושביעית, "וזה לא קל", מפרגן אסף דנוך. "להרים כזה אירוע זה מאוד קשה, יש המון לחץ וזה חודש של עבודה". בכלל, דנוך תולה את הצלחת הפרויקטים של ההנהגה במסירות של ראשי הצוותים, שגם לומדים, גם מתבגרים וגם פועלים.  

”אנחנו באים לתווך בין העם הפשוט לנבחרים שלו בכנסת“. חברי ההנהגה הצעירה בפעולה  

רוקדים עם מי שאין לו

רעיה חירק, תושבת עיר דוד ותלמידת אולפנת 'רעיה' בבית אל, רק החלה את לימודיה בכיתה י"א, אבל כבר הספיקה לרקוד בהמון המון חתונות. היא פעילה בצעירי האיחוד הלאומי כבר מהחמישית. "לפני שנה וחצי הייתי בשבת שארגנה ההנהגה בקרית אונו", היא מספרת "וככה הכרתי את הארגון הזה, ונשארתי". היום היא רכזת הבנות בפרויקט ה'משמחים' של הארגון, פרויקט שנולד ממבט אנושי על הסביבה. "ראינו שחתונות של בני 30 פלוס נראות יותר כמו הופעה של מוצארט", מסביר אסף "וזה גרם להם להיות בעצבות. חשבנו שזה לא בסדר, הרי אלה האנשים שהכי מגיע להם שירקדו בחתונה שלהם אחרי כל השנים שהם חיכו". הרציונל פשוט. כל כך פשוט, שמפליא איך איש לא חשב עליו קודם. רעיה: "מתקשרים אלינו אנשים שרוצים שנבוא לשמח אצלם בחתונה. הם יכולים להיות מבוגרים, גרי צדק או סתם אנשים שאין מי שירקוד אצלם. אני מודיעה לבנות, שולחת sms, ואנחנו מגיעות ורוקדות". רעיה מספרת שההיענות של הבנות מאוד גבוהה והרבה נערות רוצות להשתתף במיזם. המשפחה המזמינה בדרך כלל מממנת הסעה ממקום מרכזי, אליו מגיעות הבנות ממוסדות לימוד שונים. "כיף לרקוד בחתונה, זה נותן סיפוק. אתה יודע ששימחת. כלה יכולה להגיד 'עשיתן לי את היום' וזה חשוב".

באחד הימים נקראו הבנות לחתונה שהתקיימה בו ביום בירושלים. בדרך כלל הן מקבלות התראה של כמה ימים מראש, אבל הפעם זה היה מעכשיו לעכשיו והן באו. "היו שם המון מבוגרות ובכלל לא היו צעירות. רקדנו ושימחנו ואחר כך האמא של הכלה אמרה 'אין לכן מושג מה עשיתן, הלוואי ותהיה לכן כזאת שמחה בחתונה שלכן'".

מנעד החתונות הוא גדול. הבנות (גם בנים יש בעסק הזה, אבל בנפרד) הספיקו לרקוד לצלילי סגנונות שונים של מוסיקה, גם כזאת שלא מושמעת הרבה במכשירי הmp האישיים שלהן, והן זכו לשמח חתנים וכלות שונים ממגוון מעניין של עמך ישראל. "אתה נותן משהו מעצמך למישהו שאתה לא מכיר", מנסה רעיה להסביר את החיבור שיוצר הפרויקט, "אתה לא יודע מה הסיפור שלו, ואתה פשוט בא, רואה אותו, ונותן".

החתונה המפורסמת ביותר של ה'משמחים' התקיימה בקיץ שעבר, כשזוג ביקש להינשא באולם בנתיבות, אבל בשל טילים שירו המחבלים מעזה, מאות מהמוזמנים ביטלו את הגעתם. כשאחות הכלה ראתה את המצב, היא הזמינה את הבנים המשמחים. חלקם ביטלו טיולים והגיעו. החתן סיפר אז ל'מעריב': "אנחנו יורדים מהחופה, ופתאום מגיעים מלא חבר'ה צעירים שנראים כמו מתנחלים. הם רוקדים, שרים, תופסים אותי ומרימים על הכתפיים. בהתחלה לא הבנו מי אלה". הדי ג'יי, בעצה אחת עם החתן, החליט לשנות את התכנון המקורי ולשים מוסיקה חסידית במקום מזרחית. "הוא שם את הדיסק והם מתחילים לרקוד, להשתולל, מרימים את האולם באוויר. בסוף נשארנו עם החסידי איזה שעה וחצי. ממש התרגשתי, אתה רואה אותם שמחים באמת. פשוט חבר'ה נהדרים".

מהמחאה החברתית עד קבר רחל

לפני כמה חודשים התקשרה אליי מישהי שקרוב משפחתה היה במצוקה נפשית קשה ולא נמצאה לו מסגרת מתאימה. היא סיפרה ששוחחה ארוכות עם ההנהגה הצעירה של האיחוד הלאומי, ושהם הבטיחו לסייע לה. היא ביקשה לבדוק האם העיתון עשוי להיות ערוץ מתאים לקדם פתרון עבור הבעיה. דבריה של הגברת היו נהירים, רק דבר אחד לא היה מובן: מה הקשר של ההנהגה הצעירה של האיחוד הלאומי לצרות שכאלה? אבל מסתבר שהיא פשוט יצרה קשר עם 'צוות פניות ציבור' של ההנהגה.

פניות ציבור זה לא משהו שמתחבר באופן טבעי לחבר'ה צעירים. זה נשמע כמו עסק לח"כים, לתקשורת.

אסף: "לצערנו הייתה תחושה בשטח שיש נתק בין הציבור להנהגה. אנשים לא מאמינים  שח"כים יטפלו בבעיות האישיות שלהם, זה דבר שלא קורה. החבר'ה כאן יזמו את הטיפול בנושא הזה כבר לפני 3 שנים".

אתה לא ממש מחמיא לח"כים.

כולם קופצים: "זה קיים בכל המפלגות". ואסף מלמד זכות: "מרגע קבלת הפנייה ועד סיום הטיפול לוקח בין שלושה חודשים לחצי שנה, וזה קשה".

נתנאל דווקא סונט: "כל המפלגות אומרות 'אנחנו חברתיים', 'אנחנו סוציאליסטים', אבל בתכל'ס כשבן אדם צריך עזרה, אף אחד לא עוזר לו". טוב, ידוע שלא מעט אנשים פנו לח"כים עם מצוקות אישיות ונושעו, ולא כל כך יפה ללכלך, אבל לחבר'ה האלה יש רקורד לא רע בטיפול בבעיות של אנשים.

יגאל שוורץ, רכז הפניות, תושב כפר עציון וסטודנט במכללת הרצוג, מספר על אלי יפה, אדם נכה שאת הנכד שלו בן השנה וחצי תקף חידק בזמן שביתת הרופאים. מכיוון שהנכד לא קיבל טיפול, הפך גם הוא לנכה, והיום הוא חולה וזקוק לטיפולים אינטנסיביים ומטופל בבית החולים 'איכילוב'. מספר מקומות החנייה לנכים בבית החולים הזה היה מועט, וכך קרה שהסב חנה באזור אסור בחניה, וקיבל קנסות רבים בזה אחר זה. "הסבא אמר: אין לי כסף, אין מספיק מקומות חניה לנכים, כולם נתפסים, ונותנים לי על זה דו"חות? אני שובת רעב. הוא פנה אלינו, פנינו לאיכילוב, ביטלו לו את הדו"חות, והם מתכוונים להוסיף עוד מקומות חנייה לנכים בקניון הסמוך שממנו נכנסים לבית החולים". יפה, אדם לא דתי, הודה לחברי ההנהגה מכל הלב. "הוא אמר, פנינו לכל המפלגות וכל חברי הכנסת, לאף אחד לא היה אכפת, רק לכם".

ההנהגה הצעירה מסייעת גם לתנועות הנוער הדתיות בקבלת מבנים ומשאבים מהרשויות המקומיות. בתחום הזה, הקשר הישיר אל הח"כים עוזר מאוד. הם שולחים פעם אחת מכתב שלהם שחתום כ'צוות פניות ציבור של האיחוד הלאומי'. אם הם לא נענים, הנמען צפוי לקבל מכתב חתום בידי ח"כ משלהם ואחר כך מח"כ ממפלגה אחרת. "אנחנו מתישים את הגורם מולו אנחנו עובדים. לפעמים אנחנו מגיעים גם לשאילתות מול השר, שאז הוא מחויב לענות. הפניות מגיעות דרך הפייסבוק או הטלפון, בנושא אישי או קבוצתי. אנחנו פונים במכתבים אל העירייה, אל הגורם ברשויות, ומלווים את הנושא עד הסוף הטוב".

הצוות נכנס לעניינים גם בתחום הרכבת הקלה בירושלים. הם עשו עבודת שטח יסודית, פתחו צוות מעקב שתיעד תקלות בווידאו, ואף פתחו עמוד פייסבוק שכותרתו 'הרכבת הקלה, איזו תקלה'. בנושא הזה הם הפעילו את כצ'לה שכתב לשר התחבורה, וביקשו מח"כ אורי אריאל, יו"ר הוועדה לביקורת המדינה, שיזמן ועדה. יגאל שוורץ ישב שם, וידע לתאר את המצב לאשורו. יגאל: "היה המון בלגן, היו פקחים שלא ממש הכשירו אותם, הרבה אנשים חטפו קנסות וצעקות והייתה הרבה אומללות. אנשים לא ידעו מה הם אמורים לעשות עם הכרטיסים. חלק מהמכונות לא עבדו. בלגן שלם. התערבנו וחלק מהקנסות בוטלו. אחרי כמה ישיבות הפקחים הוחלפו ושיטת הקנסות אמורה להשתנות".

כרגע יש צוות שלומד את נושא מחדלי הביטוח לאומי. הצעירים פועלים למען מתן דמי אבטלה למתמחים בעריכת דין וראיית חשבון לפני הבחינות, הם פועלים למען סטודנטים לעבודה סוציאלית ועוד. ויש גם הצעות לתיקוני חקיקה.

 "ארץ ישראל זה כבר עניין מדיני"

יגאל: "מטרת הצוות היא לתווך בין עם ישראל הפשוט לזה שיושב בכנסת. להיות כתובת שיש לה את הזמן ואת הסבלנות להתעסק עם דברים שלוקחים הרבה זמן, ולהדגיש את העניין שאנחנו, בני הציונות הדתית, באים לעזור לעם ישראל ולא רק לארץ ישראל, ומניפים את שני הדגלים ביחד".

אגב ארץ ישראל, כל מה שתיארתם עד עכשיו לכאורה לא קשור כל כך לטיקט האידיאולוגי המובהק שעליו רץ האיחוד הלאומי.

נתנאל: "אנחנו רוצים לשבור סטיגמות".

אסף: "אנחנו מאמינים שזה לא סותר אחד את השני, ושהציונות הדתית צריכה לחרות על הדגל שלה גם את הקטע החברתי. אני גרתי באשקלון, שם לצערי לא כל כך מעניין את הציבור ארץ ישראל. הנושא החברתי יכול לחבר אותם לזה, וחוץ מזה לציבור יש גם בעיות אמיתיות שצריך לטפל בהן, ולא להגיד כל הזמן רק ארץ ישראל".

בנושא ארץ ישראל הם מוציאים חבר'ה למקומות התרחשות חמים: גבעת האולפנא ומיגרון זכו לנוכחות של פעילים, ובעת המאבק חולקו פלאיירים בצמתים בהם הוסבר מה היא מיגרון ולמה בכלל משנה לנו מה מתרחש שם. הייתה גם שבת מאחזים, אבל התחום הזה, הם מודים, קשה להם יותר. גם כי ההנהגה שלהם מגוונת, "יש כאן מגבעת שמואל ומיצהר", והם לא תמיד מסכימים מה הדרך שיש ללכת בה, וגם, תאמינו או לא, כאן הם כן מרגישים שגדול עליהם. אסף: "מה כבר אפשר לעשות?".

מעניין, כי לא הרתיע אתכם להגיע לשממה כמו יפו. ועל זה אתם אומרים קטונו?

אסף: "את צודקת, אבל המצב ביו"ש הוא הרבה יותר בעייתי. לסניף איתמר אין מבנה. רצו להביא מבנה יביל, אתה לא יכול להביא שום דבר, וכך גם לסניף כוכב יעקב. זה לא ברמה של לטפל ולהפעיל קשרים. זה ברמה של מדיניות ואנחנו קצת מתוסכלים מזה".

להנהגה הצעירה יש גם צוות 'שידוך לאומי' שעשה עד היום 1000 היכרויות ו-13 חתונות, והחבר'ה התוססים האלה לא נחים לרגע. הם היו במאהל של המחאה החברתית, ארגנו עצומה 'אל תשחררו עבורנו מחבלים' לפני שגלעד שליט שוחרר, ונאבקו למען הגעה חופשית לקבר רחל. גם להסכם האיחוד בין המפלגה שלהם ל'בית היהודי' הם תרמו, במידה מסוימת.

אסף: "זה אחד הדברים שנאבקנו עליו בארבע השנים האחרונות. עזרנו בזה גם לצעירי הבית היהודי".

נתנאל: "כתבנו על זה המון חומרים. היום אני פתאום פותח את העיתון, ואומר 'אוי, המשפט הזה מוכר לי' ואני רואה שמתמודדים פשוט לקחו סיסמאות שכתבנו לפני שנה והעתיקו".

לראיון הזה יגאל שוורץ הגיע מהשטח. הוא עמד וחילק חומרים עם חבר'ה נוספים, הקוראים לתמיכה ברשימה המשותפת. בהנהגה הצעירה בהחלט מתכוננים לבחירות, והפעם יש להם קשר ישיר להנהגת המפלגה.

נתנאל: "בשבוע שעבר הייתה לנו ישיבה של ההנהגה על מה חשוב לנו להעביר להנהגה הבוגרת, מה חשוב להעלות, מה האסטרטגיה של הצעירים. חשוב לנו שהאיחוד הלאומי ידבר על נושאים כאלה ואחרים. למשל, חשוב לנו שהם יטפלו בנושא של שכר לימוד בישיבות ובאולפנות".

אסף: "הם קשובים, ואנחנו גם מגיעים עם הכוחות שלנו". היום אסף, הרכז, כבר מקבל משכורת מהמפלגה. "לאט לאט הם מתחילים להשקיע כספית בהנהגה הצעירה".

חבר הכנסת אורי אריאל משבח את החבורה הזאת ואומר שיש רצון מצד ההנהגה הבוגרת שהם "ישפיעו גם במוסדות המפלגה וגם בבחירות". הוא מספר על כך שכמה מהם נכנסו למזכירות תקומה ולמרכז המפלגה, ואומר שיש להם השפעה על בני גילם וגם מעבר, ויש להם יכולת להתחבר לשונים מהם, כמו למשל נוער מר"צ, במקומות שהבוגרים כבר לא יכולים. "הייתי מאחל למפלגות האחרות גם קבוצת צעירים כמו שיש לנו. אני חושב שאין להם".

הצעירים שיושבים איתי לשולחן פועלים מתוך מוטיבציה אידיאולוגית עמוקה ולא רואים בתפקיד קרש קפיצה אישי או פוליטי. אבל מנגד, הם לא בוחלים בעשייה ציבורית אי שם, בעתיד. נתנאל: "אנחנו חושבים שבציונות הדתית צריכים לראות את החשיבות שבעשייה הציבורית כמקום חשוב ומשפיע. יש פה הרבה עשייה והרבה אנשי עשייה, ואם הם ישתלבו בפוליטיקה פעם בעתיד, זה ייראה אחרת. הרבה נרתעים מזה, אבל כל הדברים החשובים, מה לעשות, נחתכים פה".

ofralax@gmail.com