חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גיבורי התהילה - תרבות ופנאי (הצגה)

תהילה של עגנון זוכה בחאן לעיבוד המשלב רגש והומור ומעורר געגועים לירושלים של פעם
01/11/12, 09:19
אלחנן אבן חן

כיתוב: מסע בזמן. 'תהילה'

"זקנה אחת היתה בירושלים. זקנה נאה שכמותה לא ראיתם מימיכם... אלמלא בגדי זקונה שעליה לא ניכר בה שמץ זקנות". סופר משוטט ברחובותיה של ירושלים ומחפש חכם מחכמי העיר. את הדרך ממחישים שני שחקנים המהווים תפאורה בגופם. בגב מעילה של אחת תלויות תיבות דואר ושער הכניסה של הרבנית, חבל כביסה נמתח ומנורות רחוב עולות ויורדות בלהטוט תנועה הממחיש את הליכתו של הסופר. בדרך הוא פוגש בזקנה. הדמות מופיעה בצורת בובה יפהפייה של זקנה נמרצת וזריזה במצוות המכתתת רגליה כדי לעזור לעניי העיר. כשהסופר מציע לה עזרה עם הדלי שבידה, אומרת היא: למעט את מצוותי אתה מבקש?

החכם מופיע בדמות חבושת משקפיים שעליהם זכוכית מגדלת וצמוד לגופו שולחן מלא ספרים שאיתו הוא משוטט לאורך הבמה. כשהסופר שואל אותו מי היא אותה זקנה מאירת פנים, הוא לא מקבל מענה, שכן "כלום אפשר להפסיק חכם בשעה שהוא מערה את חידושיו?".

הסופר מדלג בזמן ומגיע שוב לעיר העתיקה. הפעם בשליחות של נכד השואל בשלומה של סבתו הרבנית.

את דמות הרבנית משחק יהויכין פרידלנדר כשהוא עטוף בשמיכות פוך המשתלשלות לכל עבר באופן גרוטסקי ומפליא לשחק את מרמורה של אותה אישה: "שם בחוצה לארץ אומרים שארץ ישראל ארץ חמה. חמה היא לרשעים בגיהנום". בעודה מתלוננת על הקור בירושלים מציע לה הסופר מעות לקנות תנור. אך היא בשלה, מדברת עם בובת חתול: "דומה עלי שאתה נהנה מן החום יותר ממני".

פגישתו הבאה של הסופר עם תהילה היא בשליחות החכם בביתה, כאשר היא מבקשת ממנו לכתוב איגרת. היא מתרגשת ומדקדקת על כל אות, ולבסוף הוא כותב רק את המילה 'לכבוד'. יום למחרת הוא חוזר כדי לכתוב את האיגרת ומוצא אותה מאירת פנים כפי שלא ראה אותה מעולם. התאורה השוטפת את הבמה יוצרת תחושה של רגע נדיר, ולעינינו נגלית מיטה מיניאטורית שעליה יושבת הבובה המגלמת את תהילה. היא מספרת לו שאביה עשיר היה וכתב תנאים לבחור עילוי בשם שרגא ושידכוה עם נדוניה יפה בגיל 12. אך כשגילה שהוא מאנשי הכת (כלומר, חסיד) קרע את התנאים ולא ביקש מחילה. לימים נישאה מחדש ושכחה את המעשה. אך עתה, כשלושים שנה לאחר מותו, מבקשת היא לכתוב לו איגרת מחילה ולהעלותה לעולם העליון.

המחזה מסתיים כאשר נשלפת איגרת מרובת דפים ונמתחת לאורך הבמה. תהילה (הבובה) הולכת עליה בלב שלם לקראת מותה. כשהסופר מגיע לביתה הוא מבין שמטהרותיה כבר הכינוה.

בסיפור המקורי מופיעה פגישתה של תהילה עם אנשי חברה קדישא, אשר בה היא מאשרת את החוזה עמם ובכך מראה שיודעת היא בדיוק את מועד מותה. חבל שבמחזה השמיטו את הנקודה הזו.

הביצוע מרגש והתלבושות והתפאורה משרתים את הסיפור בצורה מדויקת ומשווים לנגד עינינו את תמונותיה של ירושלים של פעם.


 שיר גולדברג, תיאטרון החאן
 מסע בזמן. 'תהילה'