בשבע 516: יש עתיד לתקשורת

עדי גרסיאל , ט"ז בחשון תשע"ג

שלי יחימוביץ' (עבודה), מגישת 'הכל דיבורים' המיתולוגית, עומדת היום בראש מפלגת יש-עתיד-לתקשורת, סליחה, בראש מפלגת עבודה-לכל-עיתונאי. איתה במפלגה כבר מכהן דניאל בן סימון מ'הארץ'. מיקי רוזנטל ה'חברתי' מערוץ 10 הגוסס מצא גם כן את העבודה כבית אלטרנטיבי, והשבוע הצטרפה למרוץ למען החלש גם מרב מיכאלי, יוצאת ערוץ 2. מיכאלי, נכדתו של קסטנר, מחזיקה בדעות שמאלניות קיצוניות ובדעות פמיניסטיות קיצוניות לא פחות. מיכאלי היא פובליציסטית שאין לה בעיה להתרגש עד זוב דיו מהאלימות המשטרתית בתל אביב מול המהפכנים הסוציאליסטים מרוטשילד, אך את האלימות המשטרתית הנוראית בעמונה היא כינתה "הצגה". להזכירכם, מדובר במחאה של בני נוער ואישי ציבור, שבגלל אלימות השוטרים כמעט עלתה בחיי אדם, בנוסף לפציעות ראש רבות ופציעה נפשית של בני ובנות נוער. זאת הפעילה החברתית שנאבקת למען שלום וזכויות אדם, כל עוד האדם שמולה נאבק גם הוא למען ניקוי שטחי יהודה ושומרון מיהודים.

זכותה של יחימוביץ' לרתום את מי שהיא רוצה לעגלה הכושלת של מפלגתה, וזכותם להירתם. זכותו של יאיר לפיד, כוכב התקשורת, לרתום אליו את עפר שלח שמשתלח גם הוא במתנחלים, וזכותו של ניצן הורביץ מערוץ 10 ומרצ לרתום למפלגתו את מיה בנגל ממעריב.

הכל דמוקרטי והכל תקין. רק למה זה אמא, למה, זולגים העיתונאים רק לשמאל?

ועוד שאלה לסיום: למען המרוץ התקשורתי-פוליטי מותר גם לעוות את המציאות? כתבת באתר החדשות 'וואלה' כתבה כי מיכאלי "היא נכדתו של ישראל קסטנר, ממצילי יהדות הונגריה". זאת בשעה שלפחות חצי מיליון מיהודי הונגריה נרצחו באושוויץ, כשקסטנר הצליח לדאוג להצלתם של 1,684 יהודים, כולל בני משפחתו ומקורביו. התיאור הפרבדאי של 'וואלה' עבר את הקו הלגיטימי של התגוששות נרטיבית. 

חני לוז

 

 

נשיאים ורוח

"אסון טבע", "מגה סופה" ו"מיליונים בעין הסערה" - כך תוארה 'סנדי' בכותרות העיתונות הישראלית בימים האחרונים. ואכן, התמונות והדיווחים מניו יורק המוצפת מדגימים את כוחם של איתני הטבע. אבל האם 'סנדי' היא הגדולה מכולן, אם כל הסופות, כמו שהבטיחו לנו? התמונה של המוניות הצהובות המוצפות (אגב, רק עד גובה הגלגלים) שהופיעה כמעט בכל העיתונים, עוררה בי הרהורי כפירה קלים ושלחה אותי לבדיקה זריזה בארכיונים. אז ככה: לשם השוואה, הוריקן קטרינה, שפגע בניו-אורלינס לפני שבע שנים, הותיר אחריו כאלפיים הרוגים ועוד כמה מאות נעדרים, והממשל הוציא יותר מ-100 מיליארד דולר על שיקום העיר. באותה שנה גרם הוריקן סטן ליותר מאלף הרוגים בגואטמלה. לפני 20 שנה גרם הוריקן אנדרו ליותר מ-60 הרוגים בפלורידה, בלואיזיאנה ובאיי הבהאמה ולנזק של עשרות מיליארדי דולרים. ואלה רק כמה דוגמאות בולטות.

אז מה הפך את סנדי לסופה מתוקשרת ומאיימת כל כך? התשובה הפשוטה: ניו-יורק, העיר האמריקנית המפורסמת ביותר ולמעשה הבירה הכלכלית-תרבותית-תקשורתית של ארה"ב. כשם שתאונת פגע וברח בתל אביב מסוקרת אצלנו הרבה יותר מאשר מקבילתה בנגב, כך הוריקן ניו יורקי זוכה לחשיפה רבה יותר מאשר עמיתו הדרומי.

יחסי הציבור הטובים של סנדי נובעים גם מאירוע דרמטי אחר - הבחירות לנשיאות. התקשורת מנסה, בהצלחה מרשימה, לקשר בכוח בין שני הנושאים ולהראות כיצד מנצל כל מועמד – מבלי להצהיר על כך, כמובן - את הסופה לטובתו.

אבל יש עוד סיבה להתעסקות המוגזמת בסופה - הבילד אפ. במשך כמה ימים דיווחה העיתונות העולמית כולה על ההכנות הקדחתניות להגעתה של סנדי לחופי ארה"ב ובנתה בהדרגה ציפייה לאסון בקנה מידה שטרם נראה כמותו. עכשיו, כשהסופה אכזבה והתבררה כפחות נוראה, כבר אי אפשר לעצור או חלילה להודות בטעות, ומוכרחים להמשיך לנפח את תיאור הנזקים.

את הלקח הזה כדאי לזכור בעתיד, כשנראה כותרות על "מפצים גדולים", למשל.

עדי גרסיאל

 

 

יותר מספין

לאחר ההכרזה על הריצה המשותפת של הליכוד וישראל ביתנו, הזדמן לי לצפות בדיון שבו לקחו חלק השרים לימור לבנת ומיקי איתן. איתן הסביר שבעצם הליכוד מהווה מפלגה לאומית-דמוקרטית-ליברלית, והביע חשש שהחיבור עם ליברמן עשוי להניס מצביעים מהליכוד. הוא ציין שזאת מורשתם של ז'בוטינסקי ובגין והוסיף שהוא מפחד מתזוזה חזקה לכיוון הלא רצוי. בנקודה זו ציפיתי שהמראיינת תשאל משהו כמו: "אבל השר איתן, ב-1965 מנחם בגין יצר את גח"ל, גוש חירות-ליברלים, מהלך מקביל למה שמר נתניהו עשה, ובעצם השיג שני הישגים: תנועת החירות, שנחשבה למפלגה קיצונית ואף פאשיסטית, התמרכזה וקיבלה דימוי מתון. ואילו המפלגה הליברלית שיצאה מתוך הציונים הכלליים של חיים וייצמן במקור, קיבלה את משנתו הלאומית של המחנה הרביזיוניסטי. אז אולי משהו דומה יתרחש כעת?" אבל שאלה כזאת לא נשמעה מפיה, וככל הידוע לי גם מראיינים אחרים לא חשבו לבדוק את ההיבט הזה. התקשורת התמסרה לספין של המתנגדים לחיבור, ולא אפשרה לצרכני תקשורת לזכות למידע אמין ולדעות שקולות ומאוזנות.

עוד ספין, חמור יותר, הוא של 'הארץ'. פעמיים בחודש האחרון התבררו כותרות העיתון כלא נכונות וגרמו לכך שעיתונים רבים בעולם, שהסתמכו על דיווחיו, נאלצו להתנצל ולשנות את כותרותיהם (במהדורות האינטרנטיות). גדעון לוי בישר ש"רוב הישראלים תומכים במשטר אפרטהייד בארץ", בעוד הממצאים של אותו סקר שקביעותיו צוטטו הוצגו בצורה מניפולטיבית. 'הארץ' אף פרסם מודעת הבהרה קטנה על כך השבוע. לפני שבועיים העיתון הטעה את קוראיו כאשר עקיבא אלדר פרסם כתבה תחת הכותרת "הממשלה מודה: אין כבר רוב יהודי בין הירדן לים". לא רק שהממשלה לא הודתה, הנתונים הדמוגרפיים לא היו נכונים. אנחנו מחכים להתנצלות אמיתית.

ישראל מידד

 

 

חדשות בחדשות

יושב ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת יריב לוין (ליכוד), פנה השבוע לנשיאת מועצת העיתונות השופטת בדימוס דליה דורנר, וביקש שהמועצה תגבש כללים ברורים לפיהם עיתונאי שמתכנן לעבור לפוליטיקה יהיה חייב במתן גילוי נאות.

אתר 'מחלקה ראשונה' טוען כי דיווח שלו ממשפט הולילנד הועתק כמעט מילה במילה על ידי אתר ynet, שכתבו, כך נטען, לא נכח באולם ברוב זמן הדיון.

איש העסקים פטריק דרהי הודיע השבוע על מינויו של פרנק מלול, ממנהלי תחנת הטלוויזיה הצרפתית 'פראנס 24', לעמוד בראש ערוץ החדשות הבינלאומי הישראלי, שצפוי להתחיל לשדר בשנה הבאה. כך דיווח אתר 'אייס'.

 

ביקורת הנקרא

"טורקיה אינה מעוניינת באמת להתפייס עם ישראל" (אדר פרימור, עורך חדשות החוץ, 'הארץ')

בקרוב עורך חדשות החוץ לשעבר?

 

"סקר מעריב: נתניהו ייהנה מגוש ימין המונה 67 מנדטים" (nrg)

בלי להיות פרשנים פוליטיים איכשהו נדמה שהמילה "ייהנה" לא ממש מתאימה

"בדרך כלל האמריקנים חושבים שאנחנו חיים בתנאים קיצוניים. תראו אותם" (נחום ברנע מדווח מארה"ב על הסופה, 'ידיעות אחרונות')

מסתבר שכל מה שצריך כדי להפוך את ברנע לפטריוט זה בסך הכל הוריקן בריא אחד